יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
חוכמת היוגה  /   חכמה
לפעמים קשה לי לשמור על איזון. יש לך עצה? על פטנג′לי, הסבל האנושי ואיזון נפשי. (חלק שני)   |  יואב שמש
לפי ה′יוגה סוטרה של פַּטַנג′לי′ כולנו שרויים במצב של סבל, בין אם במודע או שלא במודע. אותו סבל מתקיים באמצעות חמש סיבות או חמישה מכאובים. כשנהיה מודעים וערים לאותן סיבות נוכל גם להתמודד איתן ולמוסס את חלקן בתהליך ארוך, איטי, אך משתלם.

אינני הראשון, ובוודאי לא אהיה האחרון שיעיד כי היוגה הביאה לשינוי משמעות בחייו. מדוע זה קורה לכה רבים מאיתנו ומהו הסוד הגדול?
היוגה, מעבר לתרגול הפיסי, נועדה להרחיב את תודעתנו ולקרב אותנו להבנה מלאה יותר של ההוויה. ביוגה, כל ההבנות והתובנות בנוגע לעצמנו ולעולם הסובב אותנו מעוגנות בחוויה. לספקנים שבנו (אני, למשל), דרך זו המושתת על החוויה האישית, מסירה רבים מן הספקות המלווים אותנו.
נדמה שפטנג'לי אינו מנסה להכתיב לנו תפיסה דתית,  ואף לא תפיסה פנימית/תודעתית כזו או אחרת. תחת זאת הוא מצייר מפה של המתאמן, האימון ותוצאות האימון. הוא מרכז בארבעה פרקים קצרים את התובנות שיצר האימון אצל יוגים שחקרו את הגוף-נפש-תודעה, וככל-הנראה גם אצלו.

"חימום (טַפַּס), לימוד עצמי והתמסרות לאל, הם היוגה של הפעולה (קרִיַיה יוגה)"  (פרק II סוטרה 1).
"מטרתה האחת (של הקרייה יוגה)  היא לטפח את הסמדהי, בעוד שמטרתה הנוספת היא להחליש את המכאובים" (פרק II סוטרה 2).
שתי הסוטרות הללו נידונו במאמר הקודם  בשיחה דמיונית ביני לבין פטנג'לי, ואני ממליץ לקרוא את המאמר הקודם בטרם תמשיכו בקריאה.

בניסיוני להעמיק בסוד הדברים, המשכתי  להפליג בדמיוני בשיחה. כשדיבר פטנג'לי על ה'מכאובים', תהיתי למה בדיוק הוא מתכוון, וביקשתי תשובה.
"אתה זוכר שדיברנו על סמדהי?" שאל, "על מצב של התודעה בו המציאות משתקפת בצורה בהירה? ובכן, המכאובים הם אותם גורמים שמונעים מאיתנו להגיע לסמדהי, או במילים אחרות, להתבהרות. כשאנחנו לא יכולים לראות את המציאות בצורה בהירה, אז אנחנו חשופים לחוויות של סבל ושל כאב וקל יותר לטלטל אותנו. ישנם חמישה מכאובים והם אי-ידיעה (אַ-וִידְיָה), תחושת אני/אגו (אַסְמיטָה), השתוקקות (רָאגָה), סלידה/שינאה (דְוֶושָה) והתשוקה לחיות עוד ועוד (אַבְּהִיניוֶוושָה)" (פרק II סוטרה 3).
אי-ידיעה היא ראיית החולף-כנצחי, הטמא-כטהור, המצער והמכאיב-כמענג וראיית הרֵיק מנשגבות (אַנָאטְמַן, לא-עצמי)-כנשגב (אַטְמַן, עצמי) (פרק II סוטרה 5). אי-ידיעה היא לא סתם חוסר ידיעה, אלא ידיעה מוטעית וידע שגוי."
"כמו מה, למשל?"
"לפעמים מישהו מבחוץ מטעה אותך, בכוונה או שלא בכוונה. למשל, קיבלת מספר טלפון של מישהו, אתה מנסה להתקשר שוב ושוב, אבל אין תשובה. אתה כמובן סומך על זה שנתנו לך מספר נכון, אבל המספר הוא שגוי. אתה יכול להיכנע ולחשוב שפשוט לא עונים לך, או לחקור ולברר את המספר בדרכים נוספות וכךלהגיע ליעד שלך. ככה זה גם בחיפוש אחרי דרך. יש מורים רוחניים שיעניקו לך ידע תקף, ויש מי שילעיטו אותך בידע שגוי (בכוונה או שלא בכוונה), ויובילו אותך למבוי סתום, אם לא לגרוע מכך. לכן תמיד תחקור, תבקר ותחדד את החושים." השיב. "לפעמים זו התודעה שלנו שמטעה אותנו ומוסרת ידע שגוי. מישהו הולך בערב בשטח פתוח, מרחוק הוא רואה נחש, ומתוך פחד הוא פונה והולך בכיוון האחר, אך התודעה העבירה לו ידע שגוי. בפועל זה רק חבל, אבל בלילה אפשר לטעות ולחשוב שזה נחש. אם היה לו פנס, הוא היה יכול לראות את המציאות ולא לפחד מהחבל. גם בחיים, הידיעה המוטעית מונעת מאיתנו להבין לעומק מצבים ולהתמודד איתם בצורה הנכונה. אתה צריך לכוון את הפנס של המודעות לאן שרק תפנה, וככל שתרבה להשתמש בו, תראה שהאור שלו מתעצם."
"ועכשיו תסביר לי בבקשה על המכאובים האחרים," ביקשתי. "אמרת שהתשוקה לחיות עוד ועוד היא מכאוב. למה?"
"חכה קצת, זהו המכאוב האחרון מבין החמישה, והסדר שלהם אינו מקרי. אי הידיעה היא הראשונה כי היא השורש של שאר המכאובים [אי-ידיעה היא השדה של המכאובים האחרים (פרק II סוטרה 4)]. רק ידיעה ורכישת ידע תקף מאפשרים להכיר במכאובים האחרים ולהחליש אותם. הדרך להתרה של כל מכאוב, הוא דרך המכאוב הקודם לו מבין החמישה.
המכאוב הבא הוא 'תחושת האני' או ה'אגו'. המכאוב הזה עולה כשישנה הזדהות "של כוח הראייה עם כוחו של הרואה " (פרק II, סוטרה 6). 'הרואה' (פּוּרוּשה, הסובייקט הטהור) שונה מהגוף שלנו. אם היית ממשיל את עצמך למרכבה, הגוף שלך היה משול לגוף המרכבה, החושים - לסוסים המניעים את המרכבה קדימה, ו'הרואה' הוא בעל היכולת לראות את הדרך ולכוון את המרכבה (משל המרכבה מופיע בקאתה אופנישד ובבהגווד גיטה). עם מי תזדהה לפי ההגיון הבריא? עם המרכבה, עם הסוסים או עם מי שמכוון אותם? ההזדהות עם הגוף והמחשבה, תוך התעלמות מאותו כוח שמכוון אותם, יוצרת הגבלה. מתוך התבוננות מעמיקה, ולא מתוך ידע מילולי או פילוסופי, יהיה אפשר למרק את המראַה שפונה אל התודעה, וכך להכיר את המתרחש בה ואת הכוח שמכוון אותה."
"אבל ביוגה מתעסקים כל-כך הרבה עם הגוף, ואתה בעצם אומר שצריך להתעלם מהגוף? איך אפשר לתרגל יוגה ולא להזדהות עם הגוף?"
"חס וחלילה, אני לא אמרתי להתעלם מהגוף. הגוף הוא המרכבה, איך יהיה אפשר להגיע ממקום למקום בלעדיו? אבל מי שמנצל כראוי את הכלי הזה שנקרא יוגה, משתמש בגוף בשביל ליצור ריכוז ובהירות ולא רק בשביל ישבנים מוצקים וחזה שרירי."
"אני אומר לך את האמת, לא נראה לי שהייתי מתרגל יוגה אם לא הייתי חושב על הגוף שלי."
"זה בסדר גמור, רומא לא נבנתה ביום אחד... מספיק שיש התכוונות ותרגול עקבי ולאורך זמן, בשביל שהתרגול עצמו יאיר לך את הדרך. נמשיך לשני המכאובים הבאים, שקשורים אחד בשני. אלו השתוקקות וסלידה.
ההשתוקקות מושתתת על התענוג, הסלידה/שנאה מושתת על הסבל (פרק II, סוטרות 7-8).
ההשתוקקות והסלידה הם תוצר ישיר של 'תחושת-אני'. כאשר ישנה הזדהות עם הגוף והמיינד, רק אז יכולה להיות הזדהות עם העונג. הזדהות עם הגוף קשורה ישירות לעונג גופני, והזדהות עם המיינד – לעונג או סיפוק אינטלקטואלי. סבל, לעומת זאת, נוצר כשיש פער בין מה שאני חווה כאן ועכשיו לבין מה שהייתי רוצה לחוות במקום אחר או בזמן אחר. אתה משתוקק למשהו שאין לך, או שאתה משתוקק לכך שמשהו שיש לך כרגע ימשיך להיות שלך גם בעתיד, ואתה סובל כשזה לא מתקיים. אתה נאחז בדבר שאליו אתה משתוקק ומפחד שתאבד אותו. בסופו של דבר אתה הופך מכור - כשאין בידיך את מושא ההשתוקקות אתה סובל, וכשיש, הפחד לאבד אותו גם הוא יוצר מתח, או, במילים אחרות, סבל. הסלידה, זו שנוצרת מתוך חווית הכאב או הסבל, היא גם סוג של תאווה - תאווה מההיפך ורצון לעונג.

אם נצליח לשכך מכאובים אלו, דיינו. ההתמודדות מולם מפתחת חוכמה (ידיעה, וִידְיָה) ודורשת התמדה ואורך-רוח. המכאוב האחרון, לעומת זאת, הוא כה שורשי ומוטבע בנו כל-כך חזק, עד כי 'אפילו החכמים', לדברי פטנג'לי, מתקשים מאוד להתגבר עליו. זוהי ההתייחסות אל המוות (אַבְּהיניוֶושָה), בה נעסוק במאמר הבא.
ועד אז, בהצלחה...  

יואב שמש - מורה לויג'נאנה יוגה, קישור לאתר www.sunyoga.co.il
ניתן לכתוב שאלות ליואב בפורום.