יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
חוכמת היוגה  /   חכמה
על הקשר בין יוגה ליהדות - בחיפוש אחר ריכוז  |  דודו חקימיאן
עבודה רוחנית דורשת ריכוז. היוגה דורשת ריכוז. התפילה דורשת ריכוז. וגם אהבה דורשת ריכוז. אדם אינו יכול לעסוק בעבודה פנימית כאשר מחשבתו מתפזרת לכל עבר. במאמר זה אבקש להראות את דרכי ההתמודדויות היוגיות לחוסר הריכוז. כן נבחן את דרכי ההתמודדות היהודיות.

עבודה רוחנית דורשת ריכוז. היוגה דורשת ריכוז. התפילה דורשת ריכוז. וגם אהבה דורשת ריכוז.
אדם אינו יכול לעסוק בעבודה פנימית כאשר מחשבתו מתפזרת לכל עבר.
אדם אנו יכול לעמול ללא הרף על התכוונות כאשר תודעתו אינה נשמעת לו.
חוסר הריכוז הזה משותף לכל אדם המבקש לעסוק בצד הפנימי של החיים ולתרגל. הנה אדם מתחיל לעשות מדיטציה וישר הוא חושב על העבודה ואינו מצליח להתרכז.
במאמר זה נבקש להראות את דרכי ההתמודדויות היוגיות לחוסר הריכוז. כן נבחן את דרכי ההתמודדות היהודיות בכלל והחסידיות בפרט עם תופעת המחשבות הזרות. ובחוסר האפשרות לבוא לידי ריכוז בכל פעילות שאנו מבצעים.

יוגה ומחשבות זרות

א. קשר בין גוף לנפש
על פי מסורת ה-יוגה, הרי שהיוגה נחלקת לשמונה איברים המקיימים מערכת יחסים ודיאלוג רציף ביניהם:

1. יאמות (סייגים חיצוניים)
2. ניאמות (סייגים פנימיים)
3. אסאנה (תנוחה)
4. פראנאיאמה (נשימה)
5. פרטיהארה (התכנסות חושים)
6. דהרנה (ריכוז)
7. דהינה (מדיטציה- התבוננות)
8. סמדהי (התענגות/ אושר/ התעלות)

פטנג'לי שכתב את ה"יוגה סוטרה" - אחד הטקסטים החשובים והמשפיעים ביותר אודות הכתבים הקדושים של היוגה ואודות מהותה - מציין כי "יוגה היא השקטת גלי התודעה." במצב זה נעלמת כל תחושת דואליות בין פנים וחוץ, בין המתבונן ומושא ההתבוננות . התודעה האישית נטמעת עם התודעה הקוסמית. בפסוק השני מתאר פטנג'לי בפשטות מצב זה, את ה"אינטליגנציה השלמה שבה אין כל תנועה".                                                                        
על מנת להתגבר על "מחשבות זרות" – אותן מחשבות מפזרות המפריעות להתרכז, עלינו לארגן את הגוף במספר היבטים בתוך ההוויה שלנו על מנת להתחיל תהליך של התמודדות:
1. אנאמיה קושה- Annamata Kosha: היבט/ רובד פיזי- אנטומי. שלד, שרירים, גידים, רקמות, רצועות.
2. פראנאמיה קושה- Pranamaya Kosha: ההיבט האנרגטי- קוסמי. הפועל במערכות הנשימה, דם, המים, השמש, נאדים, צ'אקרות ועוד.
3. מאנומיה קושה- Manomaya Kosha:  מאנאס-  :Manas תודעה יומיומית, מחשבה, מתורגם לאנגלית כ- Mind. היא אוספת אליה מחשבות, רגשות, זיכרונות, דפוסים.
4. ויג'נאנה קושה- Vijnanamaya Kosh :תבונה עמוקה, יכולת התבונות פנימית. מביאה לשחרור תבניות חשיבה מגבילות.
5. אננדמיה קושה- Anandamaya kosha: עונג. שביל הזהב האלוקי, הניצוץ שבתוכנו. אושר קיומי שאינו קשור לאובייקטים חיצוניים.
היוגה מבקשת לתת מענה למערכת הפיזית והפשוטה ביותר כמו גם זו העמוקה והתבונית ביותר ולקשר בין השתים. בכוח הקשר הזה לתת מענה נכון לבעיית ה"מחשבות הזרות". 


ב. דיאלוג מתמיד
הטקסטים הקדומים של היוגה נתנו משקל רב בדיאלוג המתמיד בין הגוף הפיזי והנפשי לבין זה הרוחני.
בבהגווד גיטה, פסוקים 13, 14- ניתן למצוא בדיאלוג בין ארג'ונה הלוחם לקרישנה (האל), מילים מכוננות המתייחסות הן אל הצד הפיזי והן אל הנפשי בהגות בעליון ובכך ניתן לחבר את ציטוט הפסוקים לעקרונות שיש על האדם להקפיד בעבודת בוראו ובתפילה.
13." גופו, צוארו וראשו זקופים, יציבים, וללא תנועה, מבטו נעוץ בקצה אפו, ואל סביבותיו לא ישית ליבו."
14. "בשלוה עמוקה וחפשי מפחד, מכנן בנדר הנזירות, בנפש מתבוננת, והכרתו סבה אלי, ישב שקוע וכבוש בהגות בי, העליון".
 
במילים אלו מכיל קרישנה את מהות היוגה על שמונת איבריה בדרך תמציתית ובהירה. ויש בהם כדי להניח את דעתו של האדם ולרתום את מחשבותיו למקום נקי וטהור יותר.

פטנג'לי במספר סוטרות מציין כי על התרגול להיעשות "כראוי, בהתמדה ולאורך זמן". (סוטרה 1.14) כמו כן "יש לדחות את הסבל עוד בטרם בא".(סוטרה 1.16)
סוטרה נוספת מתארת את השלב המזוקק והטהור בתוך יוגה היא הסמדהי (התענגות/ אושר/ התעלות) ופטנג'לי קובע כי " סמדהי דרך ההתמסרות לאדון הכל" (אחד מהסייגים הפנימיים- ניאמה) . (סוטרה 2.45).

כיצד ניתן למעשה לעזור לגוף ולתודעה להתגבר על חוסר ריכוז?

1.אסאנה: "יציבות נינוחה" עפ"י פאטנג'לי הינה מרכיב חשוב ויסודי בתמיכת הכלי (הגוף) בכל תרגול ובעצם בכל רגע נתון. עמידה וישיבה הם תנוחות שגרתיות בתפילה וביומיום ותשומת הלב אליהן עשויה להוביל את הגוף למקום יציב ונינוח ואף למינימום הפרעות הנוגעות בגוף הפיזי (שרירים, גידים, רצועות, מפרקים וכד'). על כן ארגון הגוף בתוך הלולאות (loops) התומכות בהקניית יציבות מאוזנת בין איברי הגוף השונים ושומרות על המפרקים ונעות בין מתיחה להתארכות.  7 לולאות: קרסול, שוקה, ירך, אגן, כליות, כתפיים, גולגולת. 
כמו כן בתנוחות אלה יש להקפיד על ארגון הגוף תוך שימת לב לשינויים בשהייה ארוכה בתנוחות. כל שינוי הנובע משהיות ארוכות מצריך הערכות מחודשת של הגוף.                        (ציפי נגב- ק. מורים 2010-1).
על ידי תרגול יומי (אפילו של 10 דק' בכל בוקר), המתרגל עשוי להפיג מתחים, עייפות, לחץ, עומס רגשי ופיזי וכן ליצור שיח חדש בין הגוף והנפש.
להלן מספר הצעות לתרגול:
א. תנוחה רספטיבית- שוואסאנה:Savasana- . המתרגל שוכב על הגב ומאפשר לגוף להכיל ולתעל את הנשימה והאנרגיה (prana) , איברי הגוף (שלד, שרירים וכד') והמחשבות.
בדרך כלל תנוחה זו פותחת או מסיימת תרגול, אך ניתן גם לשלב אותה כתנוחת ביניים להפנמת מהלך התרגול ומנוחה על מנת להחזיר את המיקוד ותשומת הלב לגוף הפיזי והאנרגטי. 
תנוחה זו הינה בסיסית. קיימות תנוחות רספטיביות נוספות המשפיעות באופן ממוקד על המתרגל.
ב. חימום- קיים מגוון עצום ולמעשה אינסופי של צורות חימום הנעות בטווח בין אקטיבי- והפסיבי: שרירים, מפרקים, נשימה וכד'. החימום נועד על מנת למנוע פציעות ולייצר קרקע יציבה ונינוחה להמשך התרגול.
הצעה לחימום:
תנוחת מוצא- סוקהה אסאנה (ישיבה מזרחית)
1. תנועות סיבוביות של הראש לכל צד, הטיות של הראש לכיוון הכתף הימנית והשמאלית.
2. סיבובי כתפיים לפנים ולאחור.
3. פיתולים  
4. הטיות לפנים
5. ערסול הרגל- חימום מפרק הירך. שבו על הרצפה כאשר רגליכם ישרות לפניכם. "כופפו את ברך ימין ואחזו ברגל התחתונה בצורת ערסל: החלק החיצוני של כף הרגל תחוב לתוך כפל המרפק השמאלי, הברך תחובה לתוך כפל המרפק הימני, וכפות הידיים משולבות (אם אפשר) מחוץ לעצם השוק. הרימו את פלג הגוף העליון הקדמי לכיוון הרגל הפנימית כך שעמוד השדרה מתארך (והגב התחתון לא מתעגל). נדנדו את הרגל מצד לצד כמה פעמים, כדי לתת מודעות לתנועה של מפרק הירך."
מתוך:  http://www.yogacenter.co.il/article_lotusPose.shtml.
6. הרמת זרועות מעלה תוך שמירה על שכמות רתומות אל האגן ועורף נינוח, שילוב כפות ידיים והטיות צידיות ולנסות להאריך את הצד שמתקצר. 

ג. ויניאסה- רצף של תנוחות. ברכה אל השמש: suria namaskar.
תנוחת טאדאסאנה- ההר, הטיה לפנים- אוטנאסאנה, קורה- צ'טורנגהה, קוברה, כלב מסתכל למטה, קורה, הטיה לפנים, הר.

 

 

ד. תנוחה- למעשה כל תנוחת יוגה החובקת בתוכה את האלמנטים שהזכרנו לעיל מאפשרת למתרגל להפנות את תשומת הלב והריכוז לאופן התרגול אותו הוא בחר. נדמה כי דווקא בתנוחות שיווי משקל ניתן לפתח אצל המתרגל יכולות ריכוז גבוהות, וויסות כוח, איזון ושינוי דפוסי פעילות של הגוף והנשימה.
דוג': תנוחת העץ- Vrikshasana.


2. פראנאימה: נשימות אוג'אי כעוגן וקרקע בריאה לקראת ובמהלך התפילה.
"נשימת האוג'אי היא תחילת הדרך לקראת הקשבה לנשימה וקשר אינטימי ועמוק יותר עם הגוף. בתרגול נשימת האוג'אי תשומת הלב מתחדדת והתודעה רגועה יותר. זוהי מעין המית אוקיאנוס טבעי הנרקמת אט-אט בכל תא בגופנו על ידי הולכת האוויר בגוף דרך נשיפות ארוכות ובנינוחות.
לתהליך הנשימה יש השפעה עמוקה על התודעה של המתרגל והוא קשור לזרימת הפראנה (אנרגית החיים) בגוף. אם הנשימה מהירה ולא מוסדרת, המיינד הופך להיות לא שקט, החשיבה אינה צלולה והריכוז קשה. ככל שהנשימה אטית, רכה, שקטה וממושכת, הפראנה זורמת בצורה טובה והריכוז גדל. על ידי השגת שליטה בנשימה אנו משיגים שליטה בפראנה ובתודעה.
נשימות נוספות:
• קפלבטי – Kapalabhati: 'טיהור הקרקפת'. ישיבה, דגש על נשיפות מהבטן ולאפשר לשאיפה לחזור באופן טבעי. על נשימה לא להיות אינטנסיבית ואלימה  אלא בקצב שמאפשר רצף אחיד בין נשיפה לנשיפה ומחזוריות. נשימה זו עשויה להוביל את המתרגל לנשימת אוג'אי ולאפשר תרגול מאוזן יותר. 
• נאדי שודאנה- nadi shodhana. נשימות חילופין בין נחיר ימין לשמאל.
שאיפה דרך נחיר ימין ונשיפה דרך שמאל ולהיפך. על הנשימה להיות
 טבעית ללא עצירה. רוטציה של חסימת האוויר בין האגודל לקמיצה
והזרת של אותה כף יד. נשימות אלו מסייעות לאיזון הנשימה
והמחשבה בין שני צדי הגוף הפיזי ואנרגטי(ראה/י ציור).


3. המיינד- המחשבה:
כל איכות חיינו תלויה במצבו של המיינד שלנו ועדיין, האדם מפתח הרגלי חשיבה משחר ילדותו, יוצר דפוסים ותבניות מוצקים וכמעט חסרי גמישות. הפכנו להיות מכורים לחשיבה. איננו יכולים להפסיק לחשוב, לשפוט, להעריך ולנתח. המיינד נמצא במצב של עומס יתר בשל התמודדותו עם כל רצונותינו ומאוויינו. אנו רוצים להיות נאהבים, לזכות בכבוד, לקבל הכרה ולרכוש דברים חומריים, וכל המאווים והרצונות האלו מאיצים את מהירות המיינד שלנו. היכן נמצא השקט או מיקוד ותשומת לב אמיתית של המיינד?
המחשבות עשויות להתיש את האדם באופן פיזי ונפשי, לפתח ציפיות מוגזמות, דרכי מילוט מהתמודדות כנה עם המציאות ותפיסת מציאות שלילית.

ג. דרכים מדיטטיביות להתמודדות

היוגה מציעה מספר דרכים להתמודדות עם תופעות אלו. הכנה ויצירת בסיס רחב להתמודדות זו מצויה בטקסטים קדומים:
פטנג'לי מתייחס אל התודעה האינסופית ומציין בסוטרה 2.1: "יוגה היא הגבלה של תנודות התודעה" והיא תוגבל על ידי אי השתוקקות.
ונקטסאננדה בביאור לסוטרות היוגה של פטנג'לי מציין כי אימון בזהות האחת, במטרה לפרום את ההפרעות של התודעה יוביל את האדם להתמקדות וזאת בשיטה אחת של אימון תוך יישומו בכל אורחות חיינו.(סוטרה 1.32).
עוד הוא מוסיף בהתייחסות לסוטרה 2.45 כי ה'אני לא קיים, רק האוקיינוס (לדוג': הבורא) קיים. באופן טבעי, מה שהאוקיינוס מחליט זה מה שיקרה. לכן בתוך מסגרת של תפילה ללחישת המילים יש תפקיד עצום אם האמירה מתרחשת באופן טבעי ללא הסחות דעת ומחשבות ויוצרות עוד גל בתוך האוקיינוס הגדול.
בפסוק 16 של האטה יוגה פרדיפיקה נכתב כי הימנעות מחברה לא ראויה תוביל להצלחת תרגול היוגה ואולי ניתן ליישם עקרון זה במקום התפילה בו מתפללים אנשים נוספים העשויים להקשות על ריכוז ותשומת לב המתפלל.

תרגול של התבוננות/ מדיטציה- התמודדות עם מחשבות זרות
אקהרט טול בספרו 'כוחו של הרגע' טוען כי "למעשה בין 80-90 אחוזים מהמחשבות חוזרות על עצמן בחוסר תועלת ורובן גם מזיקות בגלל טבען הלא- תכליתי. אנו מזוהים עם אותה חשיבה ולכן מכורים אליה". (עמ' 26)
המוח מורכב ממיליוני תאי עצב היוצרים זרמים חשמליים קטנים ומתוכם עולים גלים אלקטרומגנטיים או גלי מוח המשתנים כשמתקיים שינוי תודעתי. גלי מוח נורמליים ורגילים נקראים גלי ביתא, (13 מעגלים בשניה), גלי אלפא הם גלים ערניים ושקטים יותר (8 מעגלים בשניה). במשך מדיטציה עמוקה, משתנים גלי האלפא והופכים להיות איטיים ועוצמתיים יותר כשהם גלי תיטא (4 מעגלים בשניה). במצב על תודעתי זה התודעה מוצפת בתובנות יצירתיות ואושר פנימי. כשהמדיטציה יותר עמוקה, גלי המוח הופכים להיות עוד יותר אטיים , 
מדיטציה הינה דרך מאד ישירה למפגש עם עצמנו. המדיטציה מאפשרת לנו לגלות בתוכנו עולם פנימי חבוי של אמיתיות, שקט, שלווה, יציבות ונינוחות. מתוך המקום הזה עשויה להופיע יצירתיות, חמלה ואהבה.


תרגול מדיטטיבי עשוי להתבצע במספר אופנים המזינים אחד את השני ומסוגלים להעניק למיינד את אותם איכויות המצוינות לעיל.

מנטרה. המילה מנטרה עצמה מורכבת משתי הברות:
מאנ – קיצור של מאנאס ,שמשמעותה בסנסקריט – מיינד. וטרה – שמשמעותה שחרור.
המנטרה יכולה להיאמר בקול רם, או במלמול חרישי, הנשמע לאוזניו של האדם עצמו בלבד. המנטרה יכולה להיות מושרת שעות ארוכות או, להיות נהגית לזמן קצר. בשירי התפילה ובתפילה עצמה קיימת מעין מנטרה החוזרת בעקביות מידי יום, שבוע, חודש, שנה וכד'.
המנטרות בראשיתן נוצרו כדי לשמש כמילות קסם שיש ביכולתן לסלק כוחות רעים או לחילופין לקרב להשפיע על כוחות טבע השונים. בשלב מאוחר יותר נעשה שימוש במנטרות כדי ליצור שינוי וטרנסנדנציה בתודעה.
כך מתוארת המנטרה בכתבים העתיקים: "נצחית וטהורה, מעבר לכל תפיסה, נטולת צורה. אינה מוכתמת. היא ידע נצחי. אושר עילאי"
בניסויים הנערכים על ידי המדע בשנים האחרונות, ניתן לראות בבירור שגלי ביתא "עצבניים" הופכים לגלי אלפא רגועים בזמן מדיטציה העושה שימוש בשינון מנטרה. ניתוח צלילי המנטרות מראה שהתדר שלהן זהה לגלי אלפא במוח.

ריכוז- פטנג'לי מתאר את הריכוז בסוטרה 1.3 "התרכזות היא ריתוק (קשירה) של התודעה למקום". זהו השלב השישי באשטנגה יוגה, הוא נקרא דהרנה (Dharana) - ריכוז.
השגת הריכוז הוא שלב מעבר הכרחי לשלבים הגבוהים של היוגה.  פיתוח יכולת הריכוז הוא מפתח להצלחה ביוגה ובחיים בכלל. הריכוז הוא תוצאה של היכולת לבודד מחשבה אחת או מושא התבוננות אחד מרבים ולהיות מסוגל להתמקד בו. התוצאה של מיקוד זה הוא שלווה. כאשר התודעה מפוזרת, קופצת מנושא לנושא, התוצאה היא אי שקט.

ג'ק קורנפילד בספרו 'דרך הלב' טוען כי הפרעות יהיו תמיד ומתאר את המפגש הראשוני עם ההתבוננות והתפילה: כמפגש עם חשיבה בלתי מרוכזת, המוסחת לכל עבר הוא מציין כי הקשב שלנו מפוזר ובלתי יציב גם כאשר אנחנו מנסים לכוון אותו ולמקדו.
"מהות ההתחברות היא החזרת הקשב שוב ושוב אל התרגול שבחרנו"- החזרה זו ניתן ליישם בתפילה! (עמ' 89).

 

 

קורנפילד מציע מספר דרכים לפיתוח הריכוז:
"העדר קשב מוביל לשעמום" ולכן פיתוח יכולת קשב עשוי להקל על השעמום בתפילה והסחות דעת ומחשבות זרות. "כאשר המודעות ברורה וממוקדת אפילו התנועה החוזרת של שאיפה ונשיפה יכולה להיות חוויה נפלאה".
אחת התופעות של העדר קשב וריכוז היא נמנום וקורנפילד מציין את הסיבות לנמנום:
1. עייפות
2. התנגדות למצב מפחיד או בלתי נעים של הגוף או של ההכרה.
3. רוגע, שקט, ללא אנרגיות ערניות.

הצעה למניעת נמנום: תפילה/ תרגול בעיניים פקוחות, הליכה, עמידה, לשטוף פנים.

כמו כן הוא טוען כי יש להרחיב את שדה הקשב כאשר הקושי בהרחבת שדה הקשב מופיע בארבעה תחומים של התודעה:
1. גוף
2. רגש
3. ההכרה (מחשבות ודימויים)
4. גישות בסיסיות שלנו (אחיזה, פחד, סלידה וכד').
הוא תולה את הרחבת שדה הקשב בכך שניעשה מודעים לממד נוסף של האורח התובעני ולא נתייחס רק לפרצופו הבולט. לצאת מן הראייה החד ממדית, זאת ששומרת את טווח המחשבה בתבניות מוכרות ומנוונות. 
הוא מתאר את דפוסי החשיבה כדפוסים בעיתיים החוזרים על עצמם, אלו אורחים עקשניים הנקראים עשרת הגדולים.
קורנפילד מציע דרך התמודדות בה אנו מסוגלים לספור אותם מ-1 עד 10 ולהבחין מתי כל אחד מהם מופיע. ניתן גם לתת להם שם או כותרת היתולית. לאחר מכן לשים לב מה מחוללת המחשבה הזו בגוף ולקרוא לה בשם לדוג': "לחץ".
עפ"י קורנפילד המשימה במדיטציה היא לרדת אל מתחת לרמת המסר החוזר ולחוש את האנרגיה שמעלה אותו. כשאנחנו מצליחים לעשות זאת, ובאמת מקיימים דיאלוג כנה עם התחושה עצמה, אין למחשבה עוד צורך לעלות, והדפוס נמוג באופן טבעי.
דרך נוספת להתמודד אתם- "להיפתח דרך המרכז" כיוון המודעות  אל אותו מרכז דפוסי אחיזה או קשרים בגופנו ובהכרתנו, כמו קשרים של אנרגיה שיש להם כיווצים, רגשות, זיכרונות ודימויים גופניים השלובים אלה באלה. כך נוכל לשחרר את ההזדהות שלנו עם הדפוס ולגלות מעבר לכיווץ פתיחות מהותית ותחושת רווחה.
נוסיף לאותה דרך אותה מציע קורנפילד את עקרון ההתמדה, היכולת להיות עקבי ולהתמסר לתהליך. התמסרות שאיננה אגרסיבית או אלימה ומתקיימת בתוך שדה רחב.
כל אדם  נושא בתוכו הרגלי חשיבה משחר ילדותו ולכן כדאי להתחיל בתרגול/ תפילה סדירים לא ארוכים ובפרקי זמן קבועים בכדי להתחיל ליצור הרגלי חשיבה חדשים. בתחילה נחוש התנגדות פנימית חזקה לשינויים, אך בעזרת התמדה נתחיל לשנות תבניות חשיבה ישנות ובמקומן ניצור תבניות חדשות טובות יותר.

ד. דיוק תשומת הלב

בכדי להפנות תשומת לב למקום מסוים יש לרגע ולנוכחות בהווה משמעות עמוקה וחשובה.
אקהרט טול טוען כי איננו יכולים למצוא את הרגע הנוכחי כל עוד אנחנו המחשבה שלנו.
אותה מחשבה שמגדירה למעשה את הזהות האישית אליה אנו כבולים לעיתים אף בלי ידיעתנו. קורנפילד מציע הגדרה לפיתוח תשומת הלב ומתאר אותה כתשומת לב מרפאה. הוא מיטיב לתאר זאת בספרו:
"כשתתפתח תשומת לב המרפאה שלכם, תוכלו לכוון אותה באופן סדיר לאזורים מסוימים של מחלה או כאב בגופכם. תוכלו לסרוק את הגוף ולחפש אזורים נוספים הדורשים תשומת לב ואכפתיות. באותו אופן תוכלו לכוון תשומת לב מרפאה לפצעים רגשיים עמוקים שאתם נושאים. אבל, געגועים, כעס, בדידות וצער- כל אלה עשויים להיות מורגשים בגוף. בעזרת תשומת לב רגישה וטובת לב, תוכלו להרגיש את הנעשה עמוק בתוכם. לאחר זמן מה תוכלו לנשום ברכות ולפתוח את תשומת לבכם לכל אחת משכבות הכיווץ, הרגשות והמחשבות שמתלוות אליהם. בסופו של דבר תוכלו לתת להם גם לנוח, כאילו אתם מרגיעים ילד, ולקבל את כל מה שעשנו, עד שתרגישו שלווה". (עמ' 82-3)

עפ"י קורנפילד קיימים עוד אמצעים יעילים להתמודדות עם אותן מחשבות:
1.שחרור- רק כאשר יש איזון בהכרה וחמלה בלב יכול להתרחש שחרור אמיתי. לתת למחשבות לעלות ולעבור כגלים בים. זו אינה דחייה!!!
2.שינוי אנרגיה- הפניית אנרגיה של קושי לרגשות ולעשייה מועילים. בצורה פנימית (לדוג': העברת האנרגיה בתשוקה מאיבר המין ללב) ובצורה חיצונית (לדוג': שחרור כעס באמצעות קיצוץ גזעים להסקה).
3.הנחת קשיים בצד- הדחקת הקשיים באופן זמני ולהמתין להזדמנות מתאימה לעבוד עליהם אחר כך בתשומת לב מלאה.
4.פעולה מודעת ובעלת דמיון- העלאת המחשבה הזרה והעצמתה עד להתפוגגותה.
5. הגשמת מאווים מודעת- לקחת את הקושי החוזר על עצמו ומימושו תוך מודעות מלאה למה שקורה בתהליך כולו.

מחשבות זרות- יהדות
לא כל אחד יכול

ההגות היהודית החסידית עסקה רבות בהעלאת מחשבות זרות.
ההוגים החסידיים נחלקו מי יכול להעלות את המחשבות הזרות. האם האדם הנורמטיבי שאינו צדיק וגם אינו רשע, יכול להעלות את הנשמות המצויות במדרגות שמתחתיו ואת מחשבותיו הזרות והנפולות, או שמא עליו להותיר את המלאכה הזו רק לצדיק, שאין חשש שייפגע מתנועת הירידה האקטיבית הזו של השוב. האם ניתן ליצור זיקות בין החלקים הנפולים שבאדם לחלקים הגבוהים שלו, או שיש להותירם על כנם ולא לנסות ליצור זיקות סבוכות מעין אלו?
הבעש"ט, המגיד ממזריטש,  גרסו כי אדם יכול להעלות את מחשבותיו הזרות מעלה. לדידם, כפי שניסח זאת בובר: "אין לעקור את שפעתן המצודדת את הלב ואין לדחותה ולהוציאה, אלא יש להכניסה בתוך ההוויה האמיתית. רק בכוח מעשה זה נגיע לאחדות שאינה מתעלמת מן העולם אלא חובקת אותו."
לא רק שהאדם רשאי להעלות את הזר המצוי בתוכו אלא שהוא אף מחויב בכך. היו מגדולי החסידות שאף הפליגו ואמרו שאם אדם אינו עושה זאת הרי הוא ממש כהורג נפש.  שכן המחשבות הזרות הן בגדר חלקים אלמנטריים של האדם ואין להתכחש להן, אלא לבוא איתן בשיח משמעותי, מעצם היותן חלק מן האישיות.  זוהי פעולת השחרור של הניצוץ האלוהי מההקְשר שבו הוא הולך בעולם – הקשר שכבר הפך לדמיוני ומלא חטא – והשבתו אל מקורו.
זוהי תפיסה שכוחה רב לה גם לטיפול ממשי בהדחקות ובהפרעות נפשיות שונות שהאדם מבצע אותן בצורה לא מודעת.  החסידות, בניגוד לנצרות ולזרמים שונים בעולם היהודי – שראו לנכון לעורר את רגשות האשמה באדם כאמצעי להדחקה של מחשבות אסורות – ראתה דווקא באותם מקומות אסורים ובלתי-מדוברים הזדמנות והזמנה להנעה אישיותית עמוקה וחשופה יותר מזו המצויה במקומות המותרים והראויים.
לעומת מורי החסידות הראשונים, האדמו"ר הזקן – מייסד חסידות חב"ד – שנתן 'אשראי' קטן יותר לנפש ומיקד את דמות הצדיק לכדי דמות ספציפית מאוד  – התנגד לניסיון של הבינוני להעלות את המחשבות הזרות ותחם פעולה זו אך ורק לתחומו של הצדיק:

אם נופלים לו הרהורי תאוות ושאר מחשבות זרות בשעת העבודה בתורה או בתפילה בכוונה – אל ישית לב אליהן אלא יסיח דעתו מהן כרגע. וגם אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המידות של המחשבה זרה כנודע, כי לא נאמרו דברים ההם אלא לצדיקים שאין נופלים להם מחשבות זרות שלהם כי אם משֵל אחרים. אבל מי שנופל לו משלו מבחינת הרע שבלבו בחלל השמאלי איך יעלהו למעלה והוא עצמו מקושר למטה (תניא, ליקוטי אמרים, פרק כח).

 

שני כיוונים

בספרות החסידית ישנם כמה מקורות המבקשים להכיל את שתי התפיסות הללו ביחס להעלאת המחשבות הזרות, ולראות בכל אחת מהן אב-טיפוס לעבודת ה'.
מקור אחד מצוי עוד בכתבי הבעש"ט עצמו,  המתאר שני סוגי שומרים. האחד, כאשר הוא שומע גנב בא לגנוב את הסחורה – הוא צועק ובצעקתו מבריח את הגנב. לעומתו, השומר השני מכין אזיקים וכשבא הגנב הוא מצליח לתפוס אותו. אלו הן שתי הדרכים להתייחס למחשבות הזרות: האחת איננה מאפשרת לאף הרהור להתקרב ואילו זולתה תופסת אותו ומבקשת להעלותו לעבודת ה'.
מקור שני מצוי בכתבי נכדו של הבעש"ט, ר' אפרים מסדילקוב:

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, וצריך להבין כי לשון תקום משמע לאחרים וזהו אין שייך כאן והיה ראוי לומר ועצת ה' קמה. והעניין הוא כי 'ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל', ושמעתי מן הרב המנוח הוותיק מו"ה [מורנו הרב] מנחם מענדיל ז"ל מפרעמסלין: יודע – לשון שבירה, כמו 'ויודע בהם את אנשי סוכות'. והיינו כשאדם מצייר במחשבתו השם הוי"ה ב"ה אזי הוא משבר כל המחשבות רעות וזרות. והוא שאמר ה' היינו הוי"ה ב"ה יודע מחשבות אדם כי המה הבל – אותם המחשבות שהם הבל, על ידי שם הוי"ה הוא משבר אותם כמו שכתוב האר"י זלה"ה ודברי פי חכם חן.
ואני אומר לפי אשר קיבלתי, כי כל המחשבות הם קומות שלימות, והמה באים לאדם לפי שרוצים תיקונים וכשאדם מתבונן בזה ויודע כי השי"ת ברוך הוא וברוך שמו הוא שורש לכל המחשבות, וממנו באים כל המחשבות ומחזירם לשורשם כידוע מאמרי אבא זקני זלה"ה ומתהפכים כל המחשבות לטובה ומעלה אותן לקדושה. והוא שאמר הכתוב ה' יודע לשון זיווג וייחוד מחשבות אדם כי המה הבל, היינו אף שהמה מחשבות הבל, כשמייחד אותם להקב"ה המה מתייחדים (דגל מחנה אפרים, בהעלותך, ד"ה 'ויסעו', עמ' עב, ב – עג, א).

בדברים הללו עולים אפוא שני כיוונים: כיוון אחד של תלמיד הבעש"ט ר' מאיר מפרמישלן, שגרס – ודעתו קרובה לזו של האדמו"ר הזקן לגבי הבינוני – כי אין להעלות את המחשבות הזרות כלל, אלא לשבר אותן באמצעות התודעה הקבלית של מילוי ההכרה בתוכן קדוש של אותיות שם הוי"ה. ואילו הכיוון השני, מִשל הבעש"ט עצמו, הוא כי ניתן וצריך להעלות את המחשבות הזרות, ולא זו בלבד, אלא שזו עבודת ה' – להעמיד ולהרים את המחשבות הזרות מנפילתן.


להידבק בשורש
הדרך המעשית שנקטו מורי החסידות להעלאת המחשבות הזרות, סוגיה מרכזית ביותר בימי ראשית החסידות, טמונה ביכולת להוציא את המחשבה הזרה מההקשר המסוים שבתוכו פעלה, ולהביאה להקשר תשתיתי יותר.
תהליך זה מתרחש על ידי התבוננות בנקודת התוֹך של המחשבה הזרה, העמקה בנקודה זרה זו עד כדי אינטימיות ויכולת התקה שלה למקום גבוה יותר. כך למשל, אהבה או חמדה אל דבר פסול תוליד התבוננות אל העובדה שהנה האדם שרוי בתהליך מקיף של אהבה שהוא אף הרבה מעבר למושא האהבה הספציפית הזו. התבוננות זו תרתום את אותה אהבה ספציפית אל מקור האהבה והחמדה: אהבת ה'.
בניגוד למחשבה הקבלית הקלאסית שרווחה בימי הביניים, אשר על פיה יש להישמט בדרכים שונות מהמחשבות הזרות,  החסידות ראתה במחשבה הזרה 'הזמנה' עליונה המזומנת דווקא לאדם שאליו היא באה: "כל אדם גואל בעולם המיוחד לו, רואה רק מה שהוא צריך לראות ומרגיש רק מה שהוא צריך להרגיש."  דווקא משום שהזמנה זו כל כך ספציפית וישירה, היא צריכה להגיע בדרכי עקלתון.
כך נמסר בשמו של המגיד ממזריטש:

וכבר ידעת שאם באה לאדם איזה מחשבה זרה בלימודו או בתפילתו היא אינה מקרית, כי יש עת לכל חפץ. וכמו שכתוב: 'ובהגיע תור נערה ונערה'. שהוא הניצוץ הנתונה בעמקי הקליפות הנקרא נערה, שמנוערת מכל, ורוצה להתדבק בשורשה, והגיע עת וזמן להעלותה בקדושה. הנה אז צריך האדם להתעורר מאוד מאוד. כי לא לחינם באה זאת המחשבה אם לא להעלותה, ואם לא עכשיו אימתי. כי אפשר שלא יהיה עוד עת ותור הנערה ההיא, כי על פי רוב המחשבה באה מעניין הדומה לעניין התפילה והברכה, או מעניין הלימוד שהוא עוסק (אור תורה, קכג).

המחשבות הזרות מהלכות, אם כן, בלוליינות על הגבול הדק שבין זרוּת למוכָּרוּת. הן מוגדרות כזרוֹת ואינן נתפסות כחלק מובנה של האישיות, מחד גיסא, אך הן 'מעניין דומה' וקרובות מאוד אל הנפש עצמה, מאידך גיסא.


יוגה חסידית

מורה חסידי אחד ומאוחר שנהרג שבואה עסק יותר מכל קודמיו בטכניקה ממשית – ויש להניח שהגיע אליו – מן המזרח, כיצד להעלות מחשבות זרות. היה זה ר' קולנימוס קלמיש שפירא מפיאסצ'נא, האדמו"ר מפיאסצ'נא.
הוא שילב חדש וישן בצורה מיוחדת. מצד אחד אדמו"ר חסידי, במובן השמרני של העניין – אדם המנהיג חצר של חסידים, אולם מצד שני – מנהיג שחי את התקופה ואת צרכיה ונתן מענה לחילון, למודרנה, ולעולם שהאמונה איננה כבר המובן מאיליו בו. הוא התמודד עם צעירים רבים – ובהם רבים מבתים חסידיים-מסורתיים - שחוויית הבסיס של חייהם הייתה כבר עולם נטול אמונה. לצעירים אלו כתב את ספרו 'חובת התלמידים' וכן את 'הכשרת האברכים' שהוא כעין המשך ל'חובת התלמידים'. בספרים אלו הוא עוסק הרבה במשמעות התרגול הרוחני, במוזיקה ובשירה, בטכניקות שונות של מדיטציה (הנקראות אצלו: השקטה) ושל הצורך בעבודה רוחנית משותפת, המוצאת את ביטויה הרחב בספרו 'בני מחשבה טובה'. ספר זה שנכתב, ככל הנראה כבר בתרפ"ח, חוּלק לפני השואה רק ליחידי סגולה והודפס לאחר השואה רק לאחר לבטים רבים . ספר זה מלא בכיוונים רדיקליים,  בניהם גם אפשרות הדמיון הפיזי של אלהים בשעת התפילה למתחיל בעבודת ה' .   
בראשית שנת ת"ש נפגע בנו יחידו ר' אלימלך בן-ציון מרסיס פגז שנפלה לידה ביתו. כעבור שעות אחדות התפוצצה פצצה נוספת ליד בית החולים וכלתו, גיטל, נהרגה וכעבור ימים בודדים נפטר הבן. לאחר כמה שבועות, בז' בחשוון, נפטרה גם אמו של רקק"ש. רקק"ש נותר אך עם בתו, רכיל יהודית שנהרגה בתש"ב. הוא היה בשנות השואה הקשות בגטו ורשה והמשיך לשאת שם דרשות ולחזק את שומעיו. בשלב מסוים טמן את דבריו באדמה. לאחר חיסול הגטו הועבר רקק"ש למחנה ריכוז הסמוך ללובלין ושם בד' בחשוון תש"ד נרצח. לאחר המלחמה נתגלו כתביו בידי פועל בנין, הועברו לארכיון היהודי בורשה וראו אור בישראל בידי קרובי משפחתו.  
הוא מציע לחסידיו לתת למחשבותיהם לעבור הלאה: "ודיבר אז שיתחיל האיש להביט על מחשבותיו היינו מה אני חושב".  לאחר מכן יש לומר מנטרה ולכך להגיע לריכוז. רק לאחר מכן יש להתחיל בתפילה. הוא איפה הרב החסידי שנתן טכניקה ממשית, טכניקה יהודית של ממש!


במאמר זה ראינו דרכי התמודדויות שונות עם בעיית חוסר הריכוז, בעיה המחריפה ככל שהטכנולוגיה הולכת ומקיפה אותנו. ראינו מה היוגה מציעה כיצד להתגבר על מחשבות אלו ומה גורסת ההגות היהודית-חסידית ביחס לכך.
שנזכה לעלות ולהתעלות. אמן.

ביבילוגרפיה
כוחו של הרגע/ אקהרט טול
ציפי נגב/ קורס מורי יוגה
"כוחו המרפא של השקט" צ'ארלי הוג, מנהל מרכזי הברהמא קומאריס, באוסטרליה
ראג′ה יוגה מעשית – ריכוז/ דביר אור
דרך הלב/ ג'ק קורנפילד
סוטרות היוגה של פטנג'לי/ וקטסננדה סוואמי
סוטרות היוגה של פטנג'לי/ אורית סן גופטה
האטה יוגה פרדיפיקה
הבהגווד גיטה - איתמר תיאודור
http://www.yogablog.co.il/?m=201008 הבלוג של פסי פייג'
מנטרה – הברת הקסם 14.8.2010
http://www.yoga.co.il/articles/ujjay.asp

 

*מדריך יוגה לגיל הרך (2-6) *סדנאות וימי הולדת לגילאי 3-8 * מורה יוגה טיפולית למבוגרים * סדנאות יוגה לגופים ציבוריים ופרטיים * הדרכה מקצועית למדריכי יוגה ולגננות *
http://yogaland1.blogspot.com/