יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
יוגה למתחילים  /   מתחילים
לב היוגה : אימון הגוף והתודעה  |  אורית סן-גופטה
אימון היוגה כולל טכניקות פשוטות של מדיטציה, נשימות, תנוחות שונות וכן לימוד טקסטואלי המיועד להעמקה והבנה שכלית. מהו לב אימון היוגה? מה מייחד ומה משותף לכל חלק באימון?

אימון היוגה כולל טכניקות פשוטות של מדיטציה, נשימות, תנוחות שונות וכן לימוד טקסטואלי המיועד להעמקה והבנה שכלית. מטרת האימון בתחילה היא לסלק עודפים, ליצור דיוק ומרחבים גדולים יותר בגוף, בנשימה ובמחשבה-רגש. לא מדובר בפעולה חד-פעמית. ככל שאנו מתאמנים יותר, הצמצום נהיה יותר אפקטיבי, יש יותר שקט וצלילות בגוף ובתודעה. אנו רואים אפשרויות פעולה מדויקות יותר ונוטים לפעול על-פיהן. אנו פחות עייפים או עצבניים ועל-פי רוב מאושרים יותר. האימון יעיל ככל שהוא מתמשך לאורך זמן ונעשה באופן ראוי ובהתמסרות ובהתמדה. כך לאט לאט התודעה הרחבה נעשית לחלק מחיינו. מדיטציה: פשוט לשבת

במדיטציה אנחנו יושבים בערנות שקטה ככל שניתן. שמים לב לכל מה שעולה בתודעה. למשל לתחושות בגוף - כואבת לי הברך, לרגשות - איזה שעמום, למחשבות - מחר אני צריך להספיק כך וכך... כאשר זה קורה,אנחנו כבר יותר מודעים לעצמנו,  יש כבר מרווח של התבוננות בין כל האובייקטים שאנו רואים. אנחנו גם יכולים לשים לב למצבי-רוח של התודעה – עצבנות, פיזור, ישנוניות, התמקדות. כל זה מתגלה לנו ברגעי הישיבה. אנחנו מתחילים להכיר את הכלי שבעזרתו אנו מתבוננים, ואולי מציצים אל עבר זה המתבונן בכלי.יש אסכולות שונות במדיטציה. את האסכולה שבה אני גדלתי ניתן לכנות"פשוט לשבת". באימון כזה יש דגש על יציבה נכונה ושקטה. הגב ישר ולא נוטה לא ימינה ולא שמאלה, לא אחורה ולא קדימה. לעתים ניתנת תשומת-לב לנשימה, אבל ההוראה המרכזית היא פשוט לשבת. בתחילה זהו מצב בלתי-סביר. השאלה היא כמובן "מה לעשות?". ההוראה היא כי כל מה שקורה הוא בסדר, ואין נכון או לא נכון, אין ישיבה טובה או גרועה. אז מה, סתם חושבים על כל דבר? אפשר לחלום ולהירדם? מסתבר כי קשה מאוד להיות חופשי ובלי מטרה שצריך לשאוף אליה והוראות הפעלה ברורות .

האופן הזה של ישיבה מבוסס על התפישה שעצם החופש נותן אפשרות לגילוי, ליצירתיות של התודעה. כאשר מושיבים ילד קטן על הקרקע הוא מיד מעסיק את עצמו. לא משנה מה ימצא לידו, אבנים או מקלות, הוא ימציא סיפור, הוא ישחק משחק שהוא רק שלו. יש משהו ב- שדומה לטעמי לטכניקת האסוציאציות החופשיות שהגה פרויד בפסיכואנליזה. אנחנו יושבים, בלי מטרה או צורך לעשות דבר, אנחנו עם עצמנו, ואין לדעת לאן הכדור יתגלגל. התודעה חוקרת את התחושה של כף היד המונחת על הירך באותו עניין שהיא חוקרת את גבולותיה שלה ואת מה שאמר דוד לשמעון אתמול. דווקא ברגעים האלה, שמתרחשים בשעות קבועות מדי יום, רגעים שבהם התנוחה יציבה ונינוחה, ואין דבר שצריך לעשותו, אנו עשויים להתגלות לעצמנו ברבדים רבים ומגוונים. עצם הישיבה הזו היא מרחב, או כפי שאמר דוגן – "אימון הוא הארה". תשומת-לב לאובייקטים חיצוניים: צלילים, מראות חיצוניים, ריחות, תוך כדי התהליך של התכנסות פנימה. תשומת-לב לאובייקטים פנימיים: תחושות, רגשות, מחשבות.תשומת-לב לאיכות התודעה.מתוך הגברת הקשב הזו יש לעתים התעצמות של התודעה ואנו חווים את התודעה הרחבה בעוצמות ובגוונים שונים. כל זה לא קורה באקראי, סתם כך, במין מוזה. זה קורה יום- יום בשעת אימון קבועה. בלי לעשות לכאורה כלום, פשוט לשבת, ובכל יום עולמנו נברא מחדש, משום שהוא נראה מחדש, משום שיש חלל שבו הוא יכול להתרחב ולהתעמק. התודעה לעתים מתבהרת מאוד, הלב מבטא בספונטניות רגש מעודן ולעתים עוצמתי של התמסרות ורוחב. בכל יום האימון הוא כמו אבן הנזרקת לתוך אגם חיינו ויוצרת אפקט של גלי שקט מתפשטים.

נשימה: גשר בין תודעה לגוף
ב"האתא יוגה פרדיפיקה", חיבור קלאסי של יוגה מהמאה ה-13 העוסק בחלקו באימוני התנוחות והנשימה, נאמר : "כאשר הנשימה בפעילות, התודעה פועלת. על-ידי התייצבות הנשימה, היוגי משיג יציבות בתודעה" (האתא יוגה פרדיפיקה, פרק II. 2). כך, בתמצות רב, נפרש בפנינו הקשר בין מצבי התודעה והנשימה.

"תהילה" בסיפורו של ש"י עגנון, חוסכת במלותיה. מסתבר שעל-פי אמונה חסידית-עממית לכל אדם מוקצב מספר מסוים של מלים, וכאשר הוא גומר לומר אותן  הוא נפטר. בכדי להאריך את חייה ממעיטה תהילה בדיבור. ביוגה רווחת אמונה דומה בדבר הנשימה: לכאורה לאדם יש מספר נשימות קבוע לכל חייו ועל כן האטת הנשימה והגבלתה היא סגולה לחיים ארוכים. אמונה זו מרמזת על החשיבות הגדולה שניתנה לנשימה בתרבות ההינדית-יוגית. ביוגה סוטרות של פטנג'לי מוזכרות טכניקות מסוימות של נשימה כחלק מהיוגה בעלת שמונה האיברים – האשטנגה יוגה. בטקסטים מאוחרים יותר כבר יש הסברים מדויקים לביצוע תרגילי נשימה שונים. כאשר מבצעים תרגילים אלה לאורך זמן ניתן לראות גם השקטה וצלילות של התודעה וגם התעדנות וחיוּת בגוף. לתרגול הנשימתי יש פן מכני, ולעתים קרובות הוא נראה בתחילתו משני, אך עוצמתו רבה. השפעתו, גם על התודעה וגם על הגוף, היא עדינה ומתמשכת, קשה לאמוד את סגולותיו. הנשימה קשורה לחיוּת, ואימון נשימתי טוב מכוון לחיוניות בגוף, בנשימה ובתודעה גם יחד.

תנוחות: התעדנות הגוף 
באימון תנוחות היוגה האפקט הזה מתרחב ומתעצם , כאשר אנו מייצבים את הגוף בתנוחות מדויקות מתוך הרפיה. ההוראה להרפות לא תמידקלה להבנה. הכוונה היא להמעיט ככל שניתן מאמץ של שרירים, כולל שרירי הפנים. המאמץ הוא להתייצב בריכוז שקט, באי-מאמץ שכלי, רגשי וגופני. זה הפוך ממה שאנו נוהגים לעשות. אין הכוונה להיות נרפה או לא לפעול. יש חיפוש מתמיד אחרי עשייה מאוד מינימלית: עד כמה אני יכולה להרים את הידיים למעלה לא מתוך פעולה שרירית אלא מתוך נשימה; עד כמה אנו נעים על הצירים של שלד; עד כמה המשקל היורד למטה עוזר לפלג הגוף העליון להיות קל ונינוח. היכולת להרפות היא יכולת נפשית ופיזית. היכולת לתת לנשימה להיות רכה ומעודנת, לזרום אתה, היא פרי של אימון ממושך. הבנה ויישום של יציבה נכונה, רכּוּת ושקט במצבים שונים ומשונים, השהייה וההתבוננות במצבים אלה – למשל בעמידת ראש, בגשר, בנר – יוצרים אפשרות של בחינת התחושות, הרגשות והמחשבות במציאות מורכבת, ומעצימים ומעמיקים את היכולת להישאר רך ושקט ומדויק גם במצבים המורכבים של חיינו. כאשר האימון מוטבע בנו, ההתבוננות בגוף ובנשימה בכל מצב בחיים הופכת לעוגן בעזרתו אנו חוזרים לעצמנו. בכל רגע ביום, החזרה לנשימה, ליציבה, לתחושות בגוף, עוזרת לנו להיות מודעים וממוקדים, מבינים יותר טוב את עצמנו ואת המציאות. החזרה לגוף ברגעים משעממים, קשים או מפחידים, כמו גם שמחים, יוצרת את האפשרות לתודעה הרחבה להתבסס בנו ולהתעצם ביום יום. ועוד: משום ההתחדדות והתרחבות הזו של התודעה אנו הרבה פחות מופעלים, ופועלים בעולם באופן ממוקד ומדויק יותר.

היוגה במבחן המציאות
פטנג'לי כותב שיש להגביל את התנודות על-ידי "אימון ואי-השתוקקות". לאחר שלמדנו מעט על האימון, חשוב להבין לעומק את המושג אי-השתוקקות. הביטוי בסנסקריט הוא שניתן לתרגמו גם ל"אי-היצמדות" או "detachment". יש עוד ביטויים המציינים את אותו הלך רוח שפטנג'לי קורא לו "אי-השתוקקות". בבהגאואד גיטה, אחד הספרים הקדושים ביותר להינדים, יש שיחה ארוכה על samatā (sameness), כלומר גישה של שיוויון-נפש כלפי מה שקורה לנו ולסביבתנו. עוד ביטוי שמופיע בגיטה הינו asakta: אי-תלות או אי-התמכרות או אי-דבִיקות.

מעניין לנסות להבין מדוע פטנג'לי לא התייחס לביטוי הזה כחלק מן האימון. הרי ניתן לראות ב'אי-היצמדות', הלך-רוח שיש לשכלל בתוך האימון כמו עיקרון ההרפיה. אך פטנג'לי בוחר להבליט את חשיבותו בכך שהוא מציב אותו כשווה ערך לאימון. קשה להבין מהו אי-ההיצמדות הזה. בהתחלה נדמה כי אנו צריכים להיות מרוחקים ושלווים כל הזמן, לא להרים את הקול, תמיד לחייך. אולי אנו מדמיינים אדם שלא חווֶה צער, קנאה, כעס או דיכאון. אך האמנם לכך התכוונו במזרח בביטוי מסופר על מארפה, שכאשר מת בנו הוא עמד ליד גופתו ובכה. תלמידיו התקשו להבין את צערו. "הרי אמרת לנו כי הכל אשליה. מדוע אתה בוכה?", שאלו. מארפה ענה להם: "אכן זו אשליה, אך זוהי אשליה גדולה".מארפּה היה מגדולי המורים של הבודהיזם הטיבטי. בין השאר היה מורהו של מילארפּה, המשורר והיוגי המפורסם. היתכן שיוגי מואר כמוהו יחווה צער וכאב? האם אינו אמור להיות מעבר לרגשות האלה? האם מארפה איננו מואר באמת, או שמא התלמידים לא הבינו את המושג של אי-היצמדות? האם התפתינו גם אנחנו כמו התלמידים לחשוב כי אי-היצמדות הינה מעין חומר הרדמה לרגשות, מן פנטזיה אודות מצב בו לא מרגישים עצב אלא רק אושר וריחוק ?  ואם אכן כך, מה פירושו של אי-היצמדות אם אנו עדיין חווים כאבים גופניים ונפשיים? בחוויה הבסיסית של תודעה רחבה יש אכן הרבה שקט ואושר. זו חוויה רבת-עוצמה וככל שהיא נמשכת ומתעמקת נדמה לנו שהתגברנו על הבלי העולם ולא נשוב עוד אל רגשות כמו כעס, וכאב-לב ורגשות-אשמה. אך מסתבר כי אי-אפשר להישאר לעד על הגג, כדברי רמקרישנה. בשלב זה או אחר צריך לרדת במדרגות. ובכל-זאת נאמר לנו לטפח אי-היצמדות. למה אם כן הכוונה? היוגי אינו חסין בפני תהפוכות החיים והרגשות הנלווים להם. ההבדל היחידי שאוכל להצביע עליו בבירור הוא האופן בו הוא נושא את התהפוכות, את הצער ואת השמחה. כאשר אובד לנו אדם יקר מאוד אנו מתאבלים. ככל שהיה יקר, קרוב ומשמעותי לנו, כך נחוש כאב חד יותר. אך גם בכאבו, היוגי אינו מאבד את היציבות הפנימית. הוא אולי בגיהינום, ליבו נקרע ונשבר, אך הוא חווה את הכאבים האלה בלי לאבד את המרכז, בלי להתפרק. כמו בובת "נחום תקום" הוא עלול לרגע למצוא את עצמו נוטה מטה, מוכרע לרגע ממכות חזקות או מחיבוקים - אך בסיסו מיוצב והוא תמיד חוזר לעמוד, תמיד חוזר להתייצב באמצע.

זהו חלק ממאמר שפורסם באתר ויג'נאנה יוגה ,לקריאה של המאמר השלם
אורית סן-גופטה - מנהלת את מרכז נוה שאנן ליוגה
מרכזת את קורס להכשרת מורים בכירים במכללת וינגייט