יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
יוגה להריון  /   הריון
אני ולא מלאך - סיפור לידה מקסים  |  מינה גורדון-לינהרט
סיפור לידה, על חווית הלידה ששהתעצמה בעקבות שיעורי היוגה לנשים בהריון.

רונית החליטה שהפעם זה יהיה שונה.

את הילד הבכור ילדה בניתוח קיסרי ואז חשה שאכן יילדו אותה אבל היא בעצם לא ילדה. בלידה השניה ביקשה אפידורל כי אפסו כוחותיה אחרי לילה ללא שינה ויום ארוך בעקבותיו – ואז הרגישה שהיא פשוט ממלאת אחר הוראות המיילדת מבלי לחוש דבר. הפעם, כך החליטה, הכל יהיה אחרת.

ראשית חכמה, הצטרפה לחוג יוגה לנשים הרות שמתקיים בסוללים, הקפידה לבוא לכל השיעורים ואפילו התמידה בתירגול יום-יומי בבית של רצף תנוחות.

התחושה הטובה בעת ההריון ושיכלול הקשב אל המתרחש בגוף הגבירו בה את האופטימיות לקראת לידה שונה.

בשבוע 37 להריון אובחן בבדיקת אולטרה-סאונד מיעוט מי שפיר ורונית התבקשה להיות בביקורת של בית החולים בו היא עתידה ללדת. כשנבדקה שם שבוע לאחר מכן התבקשה לנוח ולשוב ולהבדק בשבוע שלאחר מכן. אבל הימים ימי טרם-פסח ורונית ,שהיא אשה מאמינה היתה עסוקה בקירצוף הבית והעלמת החמץ, הקינון המסורתי של השבועות האחרונים להריון קיבל בשל החג מישנה תוקף. את האמבטיה הלבינה במכוון כדי להשתמש בה בשעות הראשונות של צירי הלידה לכשיגיעו.

יום לפני ליל הסדר, כשהאמבטיה בוהקת וממתינה לה , קפצה רונית לרגע לביה'ח לביקורת.

להפתעתה אובחן מיעוט קריטי של מי שפיר והיא התבקשה להשאר בהשגחה ולתת הסכמתה לזרוז הלידה.

לרגע הרגישה רונית כאילו השמים נפלו... מה קורה עם כל התכניות ללידה טבעית ומושלמת?...מה יהיה עם ליל הסדר?...מה יקרה עם ילדיה בחג?...היא השאירה בבית את התיק שהכינה לאישפוז ובעלה כרגע בעבודה והילדים בגנים...ומה עם האמבטיה שהבריקה  בחריצות?...אולי כדאי שתלך הביתה לחג ותחזור בעוד יומיים...

היא הרגישה כל-כך מבולבלת והבכי פרץ ללא מחסומים. רופא חביב ששוחח עמה הצליח להרגיע אותה כשאמר שהיצור המתוק שעומד להיוולד מרחמה ראוי לחיות 90 שנה עלי אדמות וחבל לסכן 90 שנות חיים רק בגלל יומיים של חג.

רונית נרגעה מעט, חזרה אל האופטימיות נטולת הציפיות אותה תירגלנו במשך חודשים וכשהגיע בעלה הרגישה שהשפיות הגיעה איתו. הם יצאו לטיול רגלי קצר בפארק, היא שיתפה אותו בהתלבטות ושוב השפיות ניצחה. חלוקת התפקידים היתה כך הוא נוסע להביא את התיק מהבית ולפזר את הילדים בין הסבתות והיא חוזרת לחדר לידה לקבל זרוז. הוא גם הבטיח לנסוע מהר אבל בזהירות.

שתי המיילדות שחיכו לה בחדר הלידה אהבו את ההחלטה ליזום לידה במצבה והדריכו אותה כיצד לעסות את הפטמות כדי ליצור צירים קטנטנים, מין טסט שעושים לעובר כדי לבחון את מידת המוכנות שלו לצירים. אם העיסוי לא היה מעורר צירים הן תיכננו לתת לה מעט פיטוצין ואז לראות את התגובה. הטסט עבר בשלום ורונית קבלה ב"מתנה" בלון קטן עם קטטר שמוכנס פנימה אל תוך גופה כדי לגרות את צואר הרחם להיפתח טיפה לקראת הזרוז.

כך ישנה כל הלילה ובבוקר כשהבלון נפלט מעצמו השמחה היתה רבה – סימן שיש פתיחה של 3-4 ס'מ. עכשיו היתה כשירה לקבל פיטוצין.

הצירים שלא אחרו לבוא היו לדבריה ניסבלים. היא זכרה להניע את האגן  בתנועות סיבוביות גם בעמידה ליד המיטה וגם על הכדור, היא הרגישה שנכון לה "להוריד" את האנרגיה לאזור החיק ולכן תירגלה תנוחת כריעה עם נשימות יוגיות מלאות. היא דמיינה שכל התאים בגוף שלה נושמים כמו כל ההיקף שלה  והעובר נושם איתה.

עם כל נשיפה בזמן ציר השמיעה את האות  "ש" ארוכה-ארוכה וריככה בתודעתה את הגב התחתון כאילו פיזרה בו אבק כוכבים שמפוגג את הכאב.

לא היה לה מרחב תנועה רב בשל היותה מחוברת גם למוניטור וגם לפיטוצין אבל שום מיגבלה לא מנעה ממנה , אפילו בשלב הזה ובתנאים הללו , להפוך במחשבה שלה את הלידה , שהתחילה קצת "עקום" לטעמה, לחוויה שיכולה להתפתח ולהיות מיוחדת, חיובית ומשקמת. כשהניחה את האגן שלה על העקבים ואת המצח על ערימת כריות , ביקשה מבעלה עיסוי בגב התחתון. איזה כיף. העיסוי האוהד הזה התאים לה מאד. מצד אחד התנוחה עודדה את צואר הרחם להימחק ולקדם את העובר בתעלת הלידה ומצד שני העיסוי היה נעים ומרגיע כמו משכך כאבים...

אחה'צ הגיע אביו של בעלה עם צלחת ליל סדר, בקבוק יין וחבילת מצות , איחל להם הצלחה ומיהר לחזור אל הנכדים לפני כניסת החג.  וכאילו ניתן האות , פקעו לה המים ורונית ממש פינטזה איך המיילדת משחררת אותה מהזרוז.

אבל, הפתיחה היתה רק 5 ס'מ והעידוד היחיד בא מכיוון ההודעות שקבלה ללא הרף בסלולרי שלה מכל חברותיה שהעבירו מסרים, ברכות ואיחולים לפני כניסת החג. כולן הודיעו שהן מתפללות למענה והיא היתה נרגשת.

בעלה אירגן נרות להדלקה והזדהה עימה כשברכה "שהחיינו"...האוירה היתה מיסטית וברקע התנגן לו דיסק של מוסיקה שקטה אותו הביאו מהבית.

כשהמיילדת ראתה שאין התפתחות גררה את המיטה לפתח חדר הצוות בו נערך ליל הסדר. בהשפעת גאז צחוק שקיבלה שרה את ארבע הקושיות ותהתה כמה שונה הלילה הזה מכל הלילות. בעמידת שש עם תנועות אגן בזמן ציר הקשיבה לשירת "והיא שעמדה"...עוד 5 שכטות של גאז צחוק ומשהו בה ממש השתחרר. היא ניתלתה כשבתי השחי שלה מעל ראש המיטה המורם (זה כמעט כל מה שיכלה לעשות עם חיבור לפיטוצין ולניטור פנימי) וצעקה בטונים נמוכים מאד "אום" עם כל נשיפה. 

בשיעורי היוגה הצעתי לה  ללחוש  "אמן" כשכולנו השמענו "אום" כי ראיתי את המבוכה שלה לשמע ההסברים שלי ביחס ל"אום".  אבל עכשיו מסתבר שהגוף שלה עשה בחירה והאינסטינקטים החייתיים ששיחרר גאז הצחוק בחרו ללכת עם הגוף ולצעוק בקולות עמוקים  את ה"אום" היוגי ללא שום עכבות.

רונית הרגישה שיחרור אדיר בעקבות הנהמות שהשמיעה כאילו הכריזה על יציאה מעבדות לחרות. הנה היא בוחרת לידה אחרת...ואז עברה בה מחשבה שגם בני ישראל שיצאו משיעבוד לחרות היתקשו לצאת ממצרים כמו העובר המתוק שנברא ברחמה ועתיד לצאת לאויר העולם. גם הם היו זקוקים לזרוז ולדירבון כדי לזכות ולהפוך לעם חופשי.

ולפתע, כמו קריעת ים סוף הרגישה את ההתברגות הפתאומית של הגוף העדין שבתוכה אל תוך תעלת הלידה ומיד הופיעו צירי לחץ.

"לאט-לאט" לחשה לה המיילדת , "שלא תיקרעי לי". וכך, תוך שיתוף פעולה אחרי 4 צירי לחץ נולד תינוק יפהפה. בעלה ניתק את חבל הטבור והניח את הרך הנולד על חזה.רונית הרגישה שרוח אלוהים שרתה שם באותו רגע. לא היה גבול לאושרה.

האיחוד עם התינוק היה קצר כי הוא בלע קצת מי שפיר והשתעל קלות לכן נלקח לחדר תינוקות לטיפול.

בינתיים פינו אותה לחדר צדדי ובעלה פתח את צלחת ליל הסדר, את המצות והיין ושניהם קראו בהתרגשות את סיפור יציאת מצרים, סיפור בריאת העם מתוך עם אחר בדיוק כמו הבריאה שחוו זה עתה. "אני ולא מלאך" כך אישרה לה ההגדה שלא היא לבדה היתה אחראית על מהלך הלידה אלא רוח האלוהים ששרתה מעל הארוע כולו . "אני ולא מלאך".

בעלה הישקה אותה כוסית יין מעל עגלת הנירוסטה של ביה'ח ומתוך המתיקות של היין שחילחלה בה הרגישה שהלידה המבורכת הזו היתה כמו "נביעה" של מים חיים מתוך אמא- אדמה והחליטה לקרוא לתינוק  "מעיין".

כשיצאו כעבור יומיים הביתה מאושרים ומלאי הודייה ברכו את חמש משמרות האחיות והמיילדות שהכירו תוך שהותם בביה'ח והודו כי היו מלאכיות בשטח ולא רק השגחה עליונה...

היום כשדיברנו רונית מכווצת כולה, הסרעפת, הצלעות, הרגליים, כל הגוף כאילו עבר זעזוע, התרסקות וברוך השם ניבנה עכשיו מחדש.

רונית מרגישה שבחיבור המחודש בינה לבין בעלה יש עומק מיוחד במינו, קשר שלא יסולא בפז שכולו בזכות הלידה המיוחדת.

כשדיברנו שוב אחרי הברית סיפרה שגם הקשר אל התינוק מיוחד ושונה בזכות החווייה האיכותית של לידתו. מזל גדול. מזל טוב. 

מינה גורדון-לינהרט הינה מורה מנוסה ליוגה. לאתר של מינה.