קריאה בבהגווד גיטה היא תזכורת קבועה -  להסתכל עמוק עמוק פנימה ולחפש את ההבנות הגדולות (ואת הישועות האמיתיות), בתוך עצמך.

אחד ממורי האהובים סיפר לי כי הוא קורא כל ערב פרק מהספר בהגווד גיטה ותמיד מוצא בו משהו מעצמו. תשובה, הבנה, פרספקטיבה.

מורי קורא את הגיטה ללא כל תרגום או ביאור (ממרום גילו ונסיונו בוודאי קרא כבר אי אלו מפרשים והאזין לאי אלו מרצים).

לדבריו, הקריאה הישירה הבלתי-אמצעית ונעדרת המתווכים (להוציא התרגום מסנסקריט לאנגלית, הינדית או כל שפה אחרת) היא מבחינתו לימוד עצמי. הגיטה, אמא גיטה כפי שהוא מכנה את היצירה, נותנת לו את המענה לצורך הקיים אצלו ברגע הקריאה. כל מה שאתה מחפש נמצא שם, הוא אומר. הגיטה הרי נכתבה הישר מפיו של אלוהים.

הוא פותח פרק ומתחיל לקרוא. נותן לכתוב לשקף לו את עצמו.

אימצתי את ההמלצה המרגשת של מורי האהוב.

בספרייתי שפע תרגומים לעברית יחד עם פרשנויות לרוב. גם כמה וכמה ספרים עבי כרס המבארים את האפוס המרכזי הזה מתוך המהבראטה, את היצירה שהיא אולי היצירה המרכזית בעולם היוגה.

יצא לי גם ללמוד כמה וכמה פעמים את הנושא הן עם מורים-חוקרים מהאקדמיה והן עם מורים ליוגה ומורים רוחניים.

אך ברוח ההמלצה, מנסה להניח בצד את המעט שאני יודע, את שפע הידע התאורטי שעבר דרכי בהקשר לגיטה.

ולקרוא את היצירה נטו, כפי שהיא, מתוך ספר מינימליסטי (המביא את הגיטה ה"נקייה" בתרגום לאנגלית).

את הספר קניתי ממוכר ספרים בחנות אנונימית (לא אוניברסיטאית..לא של ארגון רוחני..לא מרשימת המומלצות של הלונלי פלאנט) באזור רגיל מאד במומביי (לאחר שהמוכר החייכן המליץ לי עליו בחום).

הלימוד הזה מזמן לי גיטה אינטימית, ישירה וריגשית. ייתכן מאד שאני מפספס כמה זוויות והקשרים, פרשנויות ונגיעות היקפיות - אך חווה מפגש פנימי מסוג מיוחד. מפגש אינטימי, ריגשי, מסקרן. מפגש שלעיתים מעורר סיפוק פנימי רב ולעיתים, מעורר אי שקט וסערה.

כלכך נעים, לעיתים קשה,  ובעיקר מחכים ומפעים לגשת אל היצירה מבלי לדעת כלום מראש ,תוך השתדלות לעיין בה מתוך גישת beginner's mind , תודעת התלמיד המתחיל (והרי אני בהחלט כזה).

מוצא עצמי מתענג על חדוות המפגש עם הבלתי מוכר ומוצא את הגיטה מצליחה לעורר בי כמות הגונה של אנרגיה פנימית אופטימית ורווית אושר.
האופציה של להביא את עצמי מבחירה אל תוך הידוע פחות, לשכוח את עצמי בתוך שדותיה של ארץ מעט פחות זרועה היא חוויה ריגשית משמעותית.
אבל זו הרי הגיטה, אומר לי מורי היקר. כלום ציפית ממנה למשהו פחות מסעיר מזה?