בתנאי חום גבוה לעיתים רבות מקררים את חדרי התרגול. ברור שקירור האוויר מקל על תחושת האי-נוחות אבל בעייתי להתייחס לקור כמצב אופטימלי לאימון יוגה.  הטמפרטורה האופטימלית היא זו שבה גוף האדם לא יפעיל מנגנונים העוזרים להסתגל לטמפרטורה החיצונית, מנגנונים טרמו-רגולטוריים. במצב רגוע לאדם הלבוש בצורה קלה, הטמפרטורה האופטימלית היא 23-25°C. בזמן מאמץ פיזי הטמפרטורה האופטימלית יורדת. למשל, לעבודה במשרד, הטמפרטורה האופטימלית בחדר היא 22°C. אבל, באופן לא צפוי, בעת תרגול פיזי עצים, טמפרטורת החדר מורגשת כנמוכה מדי. הטמפרטורה האופטימלית בזמן תרגול פיזי עצים היא לא פחותה מ 26-28°.

ברור שאוויר קר מהמזגן יעזור להוריד את החום של המעטפת החיצונית של הגוף, אבל זה לא ישפיע על מהירות הרפיית השרירים! הרפיה איטית של שרירי הגוף – היא אחת מהסיבות להתחממות הגוף. כמו כן, קירור "חיצוני" שכזה, לא ישפיע כהוא זה על האיברים הפנימיים בגוף והחום הפנימי לא ייעלם. כל שיקרה הוא אי-איזון בין הטמפרטורה החיצונית, לבין הטמפרטורה הפנימית, דבר שיוביל לחוסר סדר מוחלט במערכת האנרגטית של האדם.

קירור קיצוני של מעטפת הגוף, יוביל לאי-תקינות בהספקת הדם, והספקה לא סדירה של חמצן לרקמות השריר השונות. דבר זה יוביל להספקה לקויה של אנרגיה לשרירים הפועלים. בתנאים כאלו, הלב לא יכול לדחוף את הדם מהר דרך השרירים הנכנסים לאט להרפייה, והתוצאה תהיה הריסת הקואורדינציה והמבנה הביו-מכאני של התנועה. הקשר בין קבוצות השרירים הפעילות, לקבוצות השרירים הלא פעילות ייהרס. ניתן יהיה לראות התכווצות שרירים נגדיים – טונוס גבוה בשרירים הלא פועלים, והרפיה איטית של השרירים הפועלים.

צריך לזכור שהעולם החיצוני מהווה משטח מעולה להכרת העולם הפנימי שלנו. והזעה מוגברת בזמן תרגול יוגה, המתקבלת כאי-נוחות של הגוף, היא למעשה סך-הכל תגובה נכונה של הגוף למאמץ הפיזי בזמן חום סביבתי גבוה. ככלל, בדיוק בזמן זיעה מוגברת, מופיעה אצל המתרגלים תחושת אי-נוחות. "הדליקו בבקשה את המזגן" – זה ניסיון טיפוסי לפתור את הסיטואציה דרך התנגדות מועטה, ולא לאפשר לגוף להשתמש במנגנוני ההסתגלות האישיים.  בסיטואציה הזו, כדאי לזכור את העקרונות הבסיסיים של תרגול היוגה. לא לתת לאמוציות ול"רעש הלבן" במוח לתפוס את תשומת-הלב שלכם, לא לחפש דרכים להימלט. ההפך! לקבל הכל כמו שהוא, להעמיס על עצמנו בצורה מקסימלית, כאן ועכשיו. להרפות ולשחרר את כל המיותר, ואז "קטנות" כאלה כמו הטמפרטורה בחדר, יעברו מעל ראשכם, והגוף שלכם ילמד עם הזמן להפעיל את כל מנגנוני ההסתגלות הטבעיים.

יתר על כן, ראוי לציין כאן את אחד מההנחיות החשובות של האטה-יוגה : מריחה אינטנסיבית של הזיעה חזרה אל תוך הגוף, ישר אחרי תרגול אסאנות ופראנאיימות. הכתובים הקלאסיים העתיקים של האתה-יוגה טוענים שהזיעה המתקבלת בעקבות תרגול אסאנות ופראנאיימות היא נקטר – שיש למרחה היטב חזרה אל תוך הגוף. הזיעה של היוגי המתרגל (שימו לב – יוגי! לא בודי-בילדר הרץ על הליכון), היא כבר לא סתם נוזלים המופרשים מהגוף. הזיעה מתמלאת באנרגיה אדירה, והרכבה כעת טעון אנרגטית. הזיעה הופכת למקור כוח, ובמילה אחת – נקטר! בדיוק זו הסיבה שלא מומלץ להשתמש במגבת בזמן תרגול יוגה. תאפשרו לזיעה להתאדות היישר מהגוף שלכם, ולחלקה להספג חזרה אל הגוף. חבל יהיה לשים את טיפות הנקטר הללו אל תוך מכונת הכביסה, במקום להשתמש בכוח שלה בעצמכם!

התהליכים לויסות חום הגוף מתרחשים בזמן הפחתת פעילות היתר של מערכת העצבים המרכזית. ניסויים מדעיים העלו שאם אדם מפעיל מנגנוני הסתגלות טבעיים, רמת גלי האלפא במוחו עולה. גלי אלפא מופיעים כאשר הגוף נכנס לתהליך הרפייה וכאשר אנו לא חושבים על כלום. גלי הבטא של המוח במקרה הזה מאיטים והאקטיביות של גלי האלפא עולה. (גלי האלפא הם בתדר של 8 עד 13 הרץ). אם נמשיך את ההרפייה ללא התמקדות במחשבות שלנו, גלי האלפא הופכים לדומיננטיים במוח כולו, ואנו מרגישים תחושת שלווה בכל הגוף. מצב הזה נקרא "מצב-אלפא" או מצב היוגה. במילים אחרות, "מצב היוגה" קשור באופן ישיר ליכולת לייצר גלי אלפא. באימון יוגה אנו משתמשים בתרגול פיזי ככלי להפעלת מנגנוני ההסתגלות האישיים, אשר מביאים להתפתחות וצמיחה. לכן, ניסיונות להרגיע את אי-הנוחות בגוף ע"י גורמים חיצוניים (כמו למשל, מזגן) יכול להפריע לנו להשגת מטרותינו.

אני מאחל לכולם הסתגלות נעימה לכל תנאי האקלים הסביבתיים המשתנים. ומי ייתן והמאמר הזה יעזור לכם להבין את הדקויות שבעבודה של המתנה הגדולה – גוף האדם.