השפעת היוגה על הבריאות באופן כללי ידועה לכולם. אפשר להבין בקלות כיצד יוגה-תרפיה מסייעת בטיפול בבעיות אורתופדיות, כמו כאבי גב, שכן חלק מהתנוחות קצת דומות לתרגילי פיזיותרפיה. כעיקרון, התנוחות מסדרות את השלד ומארגנות את מיקומם התקין של העצמות והחוליות. הקשר שבין היוגה-תרפיה לרפואה הפנימית פחות ברור. נשאלת השאלה, מהם המנגנונים הפיזיולוגים שמסבירים כיצד מסייעת היוגה-תרפיה לטיפול בהפרעות ברפואה פנימית? כך למשל, כיצד יכולה היוגה-תרפיה לטפל במחלת הסכרת?

הרפואה הפנימית עוסקת בהפרעות של החלקים הפנימיים של הגוף. כלומר, בעיקר (אך לא רק) בחזה ובבטן, שם נמצאות כל המערכות האחראיות על תחזוקת החיים.למשל, בחזה: מערכת זרימת הדם בשליטת הלב, ומערכת הנשימה בשליטת הריאות. מערכת העיכול המזינה אותנו חוצה את הסרעפת, היא הגבול המפריד בין החזה לבין הבטן. בבטן נמצאות גם מערכת העיכול ומערכת הרבייה.

בשיעורי יוגה שומעים לעתים קרובות את המשפט ''תנו לבטן לנשום'',אבל כולנו יודעים כי אין ריאות בתוך הבטן. אם כן, מהי הכוונה? מהו הרציונל מאחרי ביטוי זה? מדובר בעצם על גל התנועה שנע בליווי הנשימה, ולא על זרימת האוויר בתוך הגוף. גל תנועה זה מתפשט מעבר לחזה שם נמצאות הריאות בעזרת עבודתם של שרירי הנשימה ובמיוחד הסרעפת. כאשר הסרעפת מתרחבת בשלב השאיפה, היא יורדת לכיוון האגן ולוחצת על אברי הבטן השונים (הקיבה, הלבלב, הכבד, המעיים, וכו'). לאיברים אלה אין לאן לברוח, אז הם פשוט בולטים קדימה והבטן מתנפחת.

עד כאן כל מורה ליוגה אמור לדעת. אבל מה קורה אם מסתכלים לעומק בפרטים? הלחיצה הספציפית הזאת של הסרעפת על אברי הבטן, שמתרחשת נשימה אחרי נשימה, מהווה עיסוי עדין לאיברים אלה. בכל לחיצה, כלומר בכל שאיפה, איברים אלה מתרוקנים מהדם שבתוכם, ובכל פעם שהם משתחררים מלחיצה זו, כלומר בשלב הנשיפה, כאשר הסרעפת עולה חזרה לכיוון החזה, הם מתמלאים בדם חדש.  זהו המנגנון היחיד שמאפשר את זרימת הדם באיזור הבטן מהעורקים לוורידים – הדם לא יכול לחזור אחורה הודות לשסתומים חד-כיווניים.

כאשר לומדים ביוגה לנשום באופן מלא, כלומר,מבצעים "נשימה יוגית מלאה", מעודדים עיסוי זה. ככל שעיסוי זה יעיל יותר, זרימת הדם משתפרת. לזה אנו קוראים ברפואה המערבית ''ווסקולריזציה יותר טובה'' של אותו אבר, הדם מתחדש יותר מהר, ולכן הוא מספק יותר חמצן לתאים, ומוריד מהם יותר דו-תחמוצת הפחמן. תהליך זה יעיל במיוחד ביוגה-תרפיה, שכן רמת החמצן בדם מלכתחילה יותר גבוהה מאשר ביום יום בעקבות הנשימה המיוחדת המלווה כל תרגול. כל חילוף החומרים תופס תאוצה ''כאילו הוא בעצמו נושם'', איבר פנימי שהיה חלש (לדוגמא לבלב) עקב מחלה (כמו סכרת למשל) יכול להתאושש להתחזק ולחזור לתפקוד.

בעזרת תרגול מאוד ספציפי ומעמיק הפועל על מקלעת השמש (מניפורה צ'קרה), ניתן לטפל בחולי סכרת ולהחזיר לבלב עצלן לפעילות נורמאלית. כך עושים עם מטופלים שסובלים מסכרת סוג II. זוהי דוגמא מצוינת של יישום היוגה-תרפיה ברפואה פנימית.

ברפואה הקונבנציונאלית נהוג להסתכל רק באיבר החולה ולא מתבוננים באדם כמכלול (גוף, נפש). ביוגה-תרפיה ההודים משלבים ומאחדים את הקשר שבין האדם,הגוף והמערכות הפנימיות ובין הפראנה (האנרגיה שזורמת בתוכו). שתי הגישות מתבוננות על אותו אדם מנקודות מבט שונות לחלוטין אך הקשר ביניהן ישנו וקיים. לפי הגישה ההודית בכל איבר ואיבר בגוף פעולת הנשימה מתרחשת מכיוון שזרימת הפראנה (אנרגיה)מגיעה אליו.

זרימת הפראנה היא סך כל תנודות האנרגיה המגויסות בשני תהליכים : התהליך השרירי של גל תנועת הנשימה, ותהליך חילוף החומרים המתרחש בריאות (כשהחמצן עובר לדם) ולאחר מכן בכל איבר(כשהחמצן עובר מהדם לרקמות). המאסטרים של מסורת ההתא-יוגה הקלאסית למדו לאזן את הגוף שלהם בעזרת טכניקות נשימה (''פראנאימה'') וטכניקות לחיצה/מתיחה (''אסאנה'') הממוקדות על כל איבר. כמובן, מיקוד התרגילים ועוצמתם צריכים להיות מאוד מדויקים כדי להשפיע על האיזון הטבעי מבלי להזיק. כדי לעמוד באחריות זו, צריך לפתח גישה אתית ומודעות גבוהה ע"י תרגול מעמיק  ובחירת המורים הנכונים המכשירים ליוגה-תרפיה.

ההיבט הפסיכו-סומאטי של המחלות הפנימיות מקבל התייחסות חשובה ביוגה-תרפיה שלא כמו ברפואה המערבית. ככל שנקדיש תשומת לב יותר נכונה ורגועה לאותו איבר דרך ריכוז נפשי,לא רק שנתמקד יותר ונדייק בתרגול, אלא נגביר את יכולת ההחלמה של המטופל. אנו נעניק לו כלים, ע"י טכניקות הרפיה (למשל בעזרת יוגה נידרה) וכמובן בניית אימון אישי עם אסאנות ספציפיות, להתמודד עם המחלה ממנה הוא סובל.

דוגמא למחלה מאוד נפוצה בה ההיבט הפסיכו- סומאטי לוקח חלק היא מחלת האסתמה. בשלב האקוטי של מחלה זו(התקף), הסימפונות מתכווצות ומונעות מהאוויר לזרום בחופשיות אל תוך הריאות. המטופל חווה קוצר נשימה ותחושת לחץ באזור החזה. למה החזה שלו מתכווץ? מחקרים פסיכו-סומאטיים אומרים שמטופל זה הרגיש צורך בגיל צעיר לחבק או לצעוק, אלא שמשום מה, הוא החזיק צורך זה בפנים, בתוך החזה הסוגר את החיבוק או את הצעקה פנימה. היוגה-תרפיה עוזרת למטופל לשחרר את אזור החזה באמצעות אסנות ופרנאיאמה. במונחים מערביים, היא עוזרת לשחזר זרימה חופשית של האוויר בתוך הסימפונות – ובמונחים הודיים, היא עוזרת לשחזר זרימה חופשית של פראנה אל  צ'קרת הלב (אנהתה צ'קרה) השולטת בחזה והקשורה לכוח האמונה והאהבה.  תופעה זו מכונה "צ'קרה חסומה".

לסיכום, המטופל מקבל ביוגה-תרפיה כלים להתמודד באופן עצמאי עם המחלה. תוך כדי עבודה עם גופו החולה, הוא לומד להחיות את האיברים החלשים שלו מחדש, ולהחזיר להם את האנרגיה והחיוניות. חשוב שהתכנית הטיפולית ביוגה-תרפיה תיקח בחשבון את הטיפול הקונבנציונאלי (תרופות, כירורגיה). שתי השיטות צריכות לשתף פעולה עד שהטיפול האלטרנטיבי יצליח להוריד את מינון התרופות. הכלים שהיוגה-תרפיה נותנת יסייעו למטופל להתמודד במצבים האקוטיים של המחלה, וגם לשפר בהדרגה את מצבו הכרוני. כמו-כן הם יהוו טיפול מונע טבעי להמשך הדרך, בהיותם מחזקים את המנגנונים הפיזיולוגיים ששומרים על גוף בריא.

לקריאת מאמר נוסף של ד"ר דלפין : יוגה-תרפיה כדרך תיקון