מאמרים/קטעי קריאה ערוכים לט"ו בשבט מתוך הספר "עץ היוגה" מאת ב.ק.ס. איינגר/

קטעי קריאה ערוכים לט"ו בשבט מתוך הספר "עץ היוגה" מאת ב.ק.ס. איינגר

דן פרת | יוגה וחיי היומיום

כי האדם עץ השדה

ט"ו בשבט הוא חג לא חשוב. לא טבחו בנו, לא טבחנו, אף אחד לא מת, לא חייבים ממש לקיים שום מצווה,  בקיצור חג ונפלא. אולי בגלל שוליותו עובר החג הקטן הזה שינויים מקסימים לאורך הדורות. מיום של תשלום מס מפירות האילן בתקופה שבבית המקדש היה קיים הוא הופך בתקופת הגלות ליום של זיכרון נוסטלגי לארץ ישראל דרך אכילת פירות יבשים. מיום של נטיעות וייעור  שמחדשת הציונות הוא הופך לחג אקולוגי ואוניברסאלי הממקד אליו את ערכי שמירת הסביבה.

גם היוגה מקפלת בתוכה את חוכמת מסורת הדורות וגם היא מתפתחת ומשתנה ללא הרף. ב.ק.ס  איינגר אחד מהמורים הרוחניים הגדולים של המאה העשרים מסמל במפעל חייו – הנחלת דרך היוגה לעולם המערבי, את הקשר המורכב הזה. מצד אחד אדם הנטוע בדרך היוגה המסורתית בת אלפי השנים ומצד שני מהפכן המסוגל לא רק להשפיע אלא נותן לעצמו להיות מושפע מהעולמות הנפתחים לפניו כדי לפרוץ את גבולות היוגה אל מחוזות חדשים של בריאות ואריכות ימים, של הבאת אושר ושלום. 

בספרו עץ היוגה  משווה בקס איינגר את האדם ואת התפתחותו הפיזית והרוחנית לעץ. זהו איננו סמל מקרי, הדימוי חוזר שוב ושוב באופנים שונים ונותן לספר את שמו – "עץ היוגה". הקטעים שלפנינו עברו עריכה סגנונית שלא שינתה את תוכנם המקורי. הם מובאים בזאת לא על פי סדר הופעתם בספר אלא לפי רוח המבנה ההתפתחותי של שמונת אברי היוגה של פטנג'לי. רוב הקטעים  מופיעים כך במקור בשלמותם ומיעוטם הם צירופים של שניים שלושה משפטים שחוברו לכדי קטע אחד. המעוניין למצוא את המשפטים המקוריים בספר בקלות יכתוב אלי לקבלת מראי המקום. 

הדרך לגדול ולהתפתח

כשגומלת בליבנו ההחלטה לנטוע עץ, אנו מתחחים תחילה את האדמה, מסקלים את האבנים ועוקרים עשבים שוטים.  אז נטמון  את הזרע באדמה ונכסה אותו בעדינות בעפר תחוח, כך כאשר ינבט, לא ינזק תחת כובדה של האדמה.  לבסוף אנו משקים את הזרע וממתינים לנביטתו. הזרע נובט, הופך לשתיל, מצמיח גבעול ומצמיח עלים. הגבעול גדל בהתמדה  והופך לגזע.  הוא מפתח ענפים הצומחים לכל העברים ומתכסים בעלים לרוב. אנחנו יכולים לראות  את עצמנו כעץ שכזה. הדרך בה אילן גדל וצומח היא הדרך בה עלינו לגדול ולהתפתח. 

לדעת ממה הכל התחיל 

את הזרע  ממנו מתפתח העץ אין ביכולתנו לראות, אך ממנו הכל התחיל.  בו נמצא העץ בצורתו הראשונית והטהורה. מאותה נקודת ראשית ממשיך העץ להתפתח  ולקיים אינספור מערכות יחסים עם המים, האוויר, האור, המזיקים השונים...  גם בנו קיים זרע המגלם את המהות  הטהורה שלנו, נוכל לקרוא לכך נשמה, מוסריות - היא חבוייה בנו, היא המאפשרת לנו לגדול.

כמו העץ 

שורשי העץ הם היסוד ממנו צומח העץ. כך גם ההתנהגות המוסרית שלנו שהיא השורש והיסוד לכל המסד אותו אנו בונים. אם לא נהייה מוסריים אין כל ערך לעבודתנו הפיזית או הרוחנית. שורש  העצמי שלנו מכיל חמישה עקרונות מוסריים בסיסיים:  אי אלימות, אמת, ריסון החושים וחופש מחמדנות ורכושנות. 

כדי להתפתח עלינו לעקוב אחר  כל שלבי התפתחות העץ. ראשית עליינו לפתח את את השורשים שלנו כלומר את המוסריות שלנו. אז עלינו לתרבת את תאוותינו כלומר להצמיח גזע יציב וחזק. עלינו לתרגל באופן פיזי כדי למתוח ענפים לכל עבר. עלינו ללמוד לנשום כראוי כדי להעביר את האנרגיה בגופנו באופן נכון כמו עלים המעבירים אנרגיה לכל חלקי העץ. עלינו ללמוד להתמקד ולהתרכז כדי להשיג את השלווה המגוננת עלינו כמו קליפת העץ הקשה, המאפשרת את המשך התפתחותנו. עלינו להיפתח כמו פרח כשאנו סוף סוף משיגים איחוד והרמוניה בין כל החלקים הללו...עד שיהפוך הפרח לפרי.  רק אז נוכל לזכות בחיים מלאים, נכונים ומלאי אור. 

העץ אינו מתאמץ לצמוח

העץ אינו מתאמץ לצמוח, הוא אינו מנסה להבשיל את פירותיו מהר יותר. תהליך צמיחתו טבעי  ואינו מתוכנן מראש. גם האדם ייכשל אם ינסה בכוח להגיע להישגים במהירות או בדרך שאינה טבעית לו. כשאדם טומן זרע באדמה אין בכוחו לצוות על העץ להניב פירות בעוד עשרה ימים גם אם הוא חדור רצון עז כי הדבר יקרה. את תהליך הגדילה וההבשלה לא ניתן לאלץ. מתי יבשיל הפרי?  כשהעץ יהיה מוכן לכך. לא נדע מתי. הרצון להגיע לתוצאות לא יביא אותן. מה עלינו לעשות אם כן? לעמול בכל כוחנו, ללא לאות, באופן תמידי ועקבי, ולהיות שווי נפש ביחס לפרי, ביחס לתוצאות.  העץ גדל בחמסין ובסערה, בגינה עירונית או ביער. כך גם אנו צריכים להמשיך לתרגל, לעבוד, מתוך חיי המשפחה,  מתוך ההתחיבויות בתוכן אנו חיים...ואז ברגע הנכון, יבשיל הפרי.

נשמה ונשימה

מתוך הענפים מלבלבים העלים. מגע העלים באוויר מעניק חיוניות לעץ כולו. העלים סופגים אוויר ואור שמש ומעבירים אותם לחלקיו הפנימיים של העץ. תנועת העלים מקבילה  לפעולת הנשימה. אם נתבונן בריאות כשהן הפוכות נוכל לדמיין צורת עץ. כפי שהעלים מאווררים את העץ  ומזינים אותו כדי שיתפתח כראוי, כך הנשימה מזינה ומאווררת את התאים, העצבים, האיברים, התבונה, והתודעה שלנו.  נשימה נכונה  היא יצירה וזרימה של אנרגיה החיונית לגופנו. 

מהעלה אל השורש – המסע הגדול פנימה 

לשד העץ, העסיס שנוצר על ידי עבודת העלים והשורשים, מובל אל תוך הענפים והגזע פנימה. כשאנו מביטים בעץ איננו רואים בעיננו  חלק גדול מהתהליכים המשמעותיים ביותר המתרחשים בתוכו. כך גם לגבי עצמנו. אנו מודעים למתרחש על פני השטח אך הרבה יותר קשה לנו לזהות תהליכים המובילים אותנו אל עצמנו פנימה. המסע אל לשד העץ מקשר בין קצות העלים לקצות השורשים וממקד את תשומת הלב שלנו  בחלק הפנימי והמשמעותי שבנו שאינו מופרע על ידי תנודות החיים.

ללמוד להתבונן

התבוננות בעץ יכולה לחשוף בעיות החבויות בעץ פנימה. הגנן המומחה  מתבונן בעץ  ויודע אם שורשו בריא או חולה גם  אם אינו רואה את השורש הטמון עמוק באדמה. לא תמיד אנו יודעים לעשות זאת כשאנו מנסים לחדור לשורש  האדם. עלינו ללמוד להתבונן, בגוף ובתפקודיו, במוח ובתפקודיו, בנפש ובתפקודיה. משכבות חיצוניות אלה נוכל להעמיק  ולהכיר את שורש עצם מהותנו, להכיר את עצמנו ולתקן, את עצמנו ואת העולם. 

ברגע שאנו מבחינים בעלה אנו שוכחים את העץ

מהו העץ? אנו נוהגים להפריד אותו לאיבריו וחלקיו, אך יש רגע  שעלינו לשכוח את כל החלקים השונים הללו ולא לראות דבר מלבד עץ. לעץ אינספור עלים. כל עלה שונה ועדיין חלק מאותו עץ.  אין ספור עלים מעין אלו  יש גם בגלי המחשבה שלנו, בפעולותינו, בתגובותינו, ברגשותינו,  בפגמינו ובמעצורינו.  כולם מחוברים לאותו השורש, לליבת הההוויה שלנו. עליינו לשאוף לראות את עצמנו במבט כולל, כמו הרגע בו אנו מביטים בעץ בכוליותו, בלי לקרוא בשם לפרחים, לפרי, לעלים או לקליפה. ברגע שאנו רואים את העלה, אנו שוכחים את העץ.

אנחנו והעולם, הפרח והפרי.

לתהליך ההתפתחות והצמיחה של העץ יש תוצאות. הראשונה היא הופעת הפרח. הפרח פורח בסופה של פעילות משולבת של כל חלקי העץ. פרחי העץ מסמלים הרמוניה. הרמוניה היא תוצאה של תהליך בו האדם, גופו, נשימתו, מוסריותו, ורוחניותו מאוחדים יחדיו  ופועלים יחדיו. אך התוצאה הנוספת והמשמעותית מכולם היא הפיכת הפרח לפרי. מתוך תחושת האחדות ההרמונית המגולמת בפרח צומחת ועולה ההבנה העמוקה  והשלווה בה אנו לא רק מבינים מי אנחנו  ומהו העולם, לא רק נוגעים בשורש  העצמי שלנו, ובשורש הקיום שסביבנו, אלא הופכים במצב זה לחלק מן העולם, ומבינים כיצד לפעול בתוכו, הבנה שהופכת להוויה. זהו הפרי. 

עונג שלא  ניתן לתיאור

ניתן לתאר כיצד יש לחרוש את האדמה כדי לרכך אותה, לנכש עשבים שוטים, להשקות ולדשן את השתיל הגדל.   ניתן לתאר כיצד יש לטפח בעדינות  ולהזין את השתיל  כך שיתפתח עד  שיניב פרי מלא טעם.  אך קשה מאד לתאר את הטעם. מהות העץ, כוונת ההתפתחות של העץ היא פריו. זהו שיא צמיחתו. אנו יכולים להיזכר ברגע בו אנו נוגסים בפרי בשל הנקטף מהעץ, בתחושת העונג המציפה אותנו דרך חווית טעמו. אך אם נרצה לתאר את העונג הזה במילים, למי שלא טעם פרי מימיו, יקשה עלינו הדבר מאד. כך גם חווית ההבנה  את השלב הסופי של מסענו, זוהי חוויה שכמעט בלתי אפשרי לתארה במילים.