|
מאמר זה הינו אחד מתוך סדרת מאמרים על ההאתה יוגה פרדיפיקה ויעסוק רק בפרק הראשון – ובפרט בסידהי [siddhi]. בפרק זה מופיעות 70 סוטרות ולצערי לא אוכל להתייחס לכולן כאן. ועל כן אבקש להתרכז באלו אשר מתעסקות בנושא שלפנינו.
סידהי הינם הכוחות העל טבעיים המושגים באמצעות תרגול יוגי. ביוגה סוטרות של פטנג'לי בפרק השלישי, בפסוקים 16-49, מתוארים מספר סידהי שכאלו. לדוגמה, מציין פטנג'לי כי בעקבות תרגולי יוגה ניתן להשיג ידע אודות העבר והעתיד, אודות גלגולים קודמים ואודות זמן המוות, כמו כן ניתן להבין את שפת בעלי החיים, לדעת את תנועת הכוכבים, להשיג ידע אודות אברי הגוף ותפקודם וכן להפסיק צמא ורעב. כמו כן מתאר פטנג'לי שהיוגי יכול להשיג יכולת תעופה, יכולת להיעלם או להפוך לזעיר, כמו כן הוא יכול להשיג יכולת טלפאתית.
נשמע מופרך? בדיוני? יוחנן גרינשפון, בספרו "חירות ודממה" מזכיר כי ישנם פרשנים הרואים בסידהי אשליה פסיכולוגית, או אולי אפילו פתולוגית, ומייחסים להם את התוויות "היפנוזה" או "אוטוסוגסטיה". אולם, יש גם פרשנים הרואים בסידהי ניסיון חיים אמיתי, כגון היוגי פרמהנזה יוגאננדה, שכתב בספרו "אוטוביוגרפיה של יוגי" אודות הניסיונות שלו בסידהי. גרינשפון קובע בספרו כי "מסורת היוגה מסתורית באמת, אפופה בערפל וזרה". אך ללא הצדקת קיום הסידהי וללא גינוים, אבקש לעבור כעת אל הסידהי המתוארים בהאתה יוגה פרדיפיקה.
בפרק הראשון, באסאנה פאדה, מופיעים הסידהי וסווטמראמה מונה שמונה [1.5]: (1) היכולת להתכווץ לגודל של אטום (2) להיות קל כנוצה (3) להיות גדול כמו היקום (4) להיות כבד (5) היכולת להגיע לכל מקום (6) היכולת להישאר מתחת למים ולתחזק את הגוף באופן צעיר (7) שליטה על כל אובייקט - טלקנזיס (8) היכולת ליצור או להשמיד לפי הרצון.
בדומה לסוטרות היוגה של פטנג'לי, גם בהאתה יוגה פרדיפיקה מצוין מספר פעמים כי מטרת תרגול היוגה הוא לא השגת הסידהי. מטרת היוגה היא יוגה – איחוד, איחוד של האני עם המוחלט, ובמילים אחרות – סמדהי.
אז מה תפקיד הסידהי?
סווטמראמה ופטנג'לי מסכימים כי הופעת הסידהי הם מעין ציוני דרך, אותות להצטיינות בתרגול מסוים. ובמילים אחרות, לאחר שהאדם השיג סידהי כלשהו, הוא יודע שהוא השלים את התרגול המסוים שתרגל (ולרוב סוג של מדיטציה כלשהי). אולם, הם גם יכולים להוות הסחת דעת, ובפי ראמקרישנה - הסידהי הם "אשפה ובוץ" בדיוק בשל תכונתן זו. אם כן, הסידהי מהווים בו בעת "תעודת גמר" והסחת דעת ומכשול בפני היוגי.
סווטמראמה מכנה את החכמים שהשיגו את הסידהי הללו כאלו ש"שברו את מקל המוות\הזמן" [khaṇḍayitvā kāla-daṇḍaṃ] ובך בעצם מכתיר אותם כבני אלמוות [1.9].
סודי ביותר?
בהמשך מציין סווטמראמה שהידע של היוגה, וכן אודות הסידהי, הינו סודי [ghopyā] ויש להסתירו. בזמנו של סווטמראמה, ואולי אף היום, היה נהוג ללמוד את היוגה במקום מרוחק מהעיר, אולי במערה או באשראם ביער, כך שהריחוק הוא זה שיצר את ההסתרה. אבל עד היום אני תמיד מופתעת לגלות עד כמה מתרגלים מסתירים את היותם מתרגלים. יש משהו מאוד אינטימי ואישי בתרגול יוגה, ולא תמיד התרגול האישי הוא שיחת היום. גם היום נהוג שיוגים מתרגלים, ומתרגלים, ומתרגלים, ולא מדברים. התפישה של סווטמראמה היא שהידע היוגי הוא כמו חומר, שאם מפזרים אותו ביותר מדי מקומות הוא מאבד את כוחו. ועל כן מייעץ סווטמראמה ליוגי לשמור בסוד את ידע היוגה ולא לשתף אחרים בו [1.11]. יש להזכיר כאן שאין הכוונה לשמירת היוגה בסוד מוחלט, שכן יש מקום ל"שיתוף בסוד", כאשר תלמיד מגיע אל הגורו, וכנראה שכוונת המחבר היא להסדיר את אופן העברת הידע. אבל אולי בשל החשש מפני גינוי, או בימנו אנו, הרחקה מהחברה וסגירה במוסד – עדיף לשמור על הסידהי בסוד. אני בהחלט יכולה להבין מדוע אדם שחש חזיון כלשהו בזמן מדיטציה יהסס באם לשתף את חוויותיו עם אחרים, אולי בדיעבד. ומה לגבי תחושות כגון כבדות או קלות? האם לכך נתייחס כאל סידהי? האם אנחנו בכלל יודעים שהסידהי נמצאים מעבר לפינה כאשר אנחנו מתיישבים או בעת תרגול? ומה אם הם לא מופיעים? האם די בכך בכדי לחרוץ את גורלם כאשליות ילדותיות?
כך או כך, גם היוגה סוטרות וגם ההאתה יוגה פרדיפיקה, טקסטים חשובים ומכובדים בעולם היוגה, לא משמיטים את הדיון בסידהי. אבל למה לכתוב על אשליות? האם הסידהי הם הפרומו שיין של היוגה? האם זה מה שאמור למשוך אנשים אל התרגול?
מקומם של הסידהי נותר לא ברור. באם מדובר בסימני דרך או במסיחים. אשליה או אמת. הכל נותר בגדר החוויה והאשליה, והאמת? עוד תתגלה.
אני מזמינה אתכם לנשום לתוך התנועה ולנוע לתוך הנשימה.
אום.
למאמר הראשון: היכן ראוי לתרגל יוגה
למאמר השני: פראניאמה- תרגילי נשימה
|
הדפס
שלח לחבר
לדיון על המאמר בפורום
