אילו נתבקשתם לקיים מעגל,

ולהזמין למעגל שלכם מורים ומאסטרים בעלי השראה,

את מי הייתם מזמינים למעגל שלכם?

מפגשים לא רגילים

יוצרים קשרים חדשים במוח.

כמו תנוחה לא מוכרת

שמרחיבה את שדה התודעה.

ההכנה מתחילה עוד לפני המפגש,

בהתבוננות פנימית.

אני שואלת: 

האם אני מוכנה, להזמין קטבים 

לשבת במקום אחד?

וגם,

האם אני מצדדת בקוטב כזה או אחר?  

אני בחרתי להזמין למעגל את פטנג'לי ורבי נחמן.

לא, אני לא דתייה. גם לא חוזרת בתשובה.

אני פשוט מרחיבה מעגל.

אני זוכרת את ההתנגשות שהייתה בי לפני שנים

בין התורות השונות.

חיפשתי מה נכון יותר

ומה אמיתי יותר.

כיום, כולם יושבים במעגל שלום אחד.

צדיקים מקובלים, חכמים מוארים, מאסטרים שמאניים...

בעת הצורך,

כשעולה שאלה,

המעגל מתכנס,

ובעת הצורך מתפזר.

אבל כל החלטה טובה מתחילה משלום.

הנה רבי נחמן מופיע.

מורה ומקובל גדול, נינו של הבעל שם טוב, וידוע לכל בזכות סיפוריו ומעשיותיו.

רבי נחמן הביא חידוש בשיטתו האוניברסלית להתבודדות, תפילה ומדיטציה.

הוא הציג חיבור ישיר ובלתי אמצעי עם הבורא, בכל מקום, בכל זמן ולכל אדם. 

"שלום והכרעה," הוא אומר,

"זה מה שפותח את שערי השכל."

והנה מופיע פטנג'לי. מורה דגול. 

הרבה ערפל עופף את זהותו, אך ידוע כי הוא עיצב את תורת היוגה לתוך סוטרות ומשפטים קצרים העוסקים בתודעה. 

פטנג'לי ליקט ועיצב בשיטתיות, והעניק לאנושות כלי אוניברסלי ועדכני תמיד להתפתחות.

המוזמנים הגיעו, 

פתיחת מעגל. 

מי מתחיל?

מכל נקודה על הקף המעגל,

מגיעים למרכז.

לא משנה מאיזו נקודה נתחיל.  

מה אומר פטנג'לי?

מה אומר רבי נחמן?

(למען הסדר הטוב, הזמנתי גם שמאן אחד, להבעיר את האש).

אני מקשיבה, חולקת כבוד.

הלמידה אינטואיטיבית.

זרם תודעה.

מה שיוצא יוצא.

המשפט הראשון שקופץ לאוזן,

עם הסוטרה הראשונה שקופצת לחך.

(מומלץ לנסות בבית)

המעגל חי.

 מדבר את עצמו בזמן אמת.

 "זהות שגויה נובעת מכך שאנו מחשיבים פעילות מנטלית כמקור התפיסה." אומר פטנג'לי.

  "כי עקר טעותם של הרחוקים...שעושים הסיבות אמצעי בינם לבין השם יתברך." אומר רבי נחמן.

מדהים.

שפה שונה, רעיון אחד.

אני מסתכלת פנימה.

באילו תחומים בחיי אני תולה סיבות? 

איפה הסיבות שאני עושה בעבודה? או בבית?

בגלל שעשיתי כך, אז יצא  לי כך...

בגלל שהוא עשה כך, אז יצא כך...

זו הפעילות המנטלית של המוח שמייצרת סיבה לכל תוצאה. 

אבל האם זו האמת?

 ואולי הסיבה לא  מחייבת את התוצאה? 

 ואולי היו סיבות נוספות לא ידועות?

ואולי בכלל התוצאה והסיבה הן אחת?

אבל זו "הטעות של הרחוקים שעושים סיבות."  

וכדי להגיע ל"מקור התפיסה" יש ללכת מעבר לרצף סיבה-תוצאה.

נשלוף סוטרה,

נקרא מאמר,

הנה,

"לכל מה שיכול להיות נתפס יש מטרה אחת: להיות נתפס."   - פטנג'לי.

"מדת המלכות אין לה מצד עצמה כלום, ... כי אין מלך בלא עם..." - רבי נחמן.

מדהים.

"מלכות" הוא מושג בחוכמת הקבלה המסמל את העולם הזה, עולם החומר, עולם העשייה. 

למלכות אין ממשות משל עצמה. 

לאובייקטים אין אופי משל עצמם. 

אני מבחינה בעשן לבן שהחל לעלות ממרכז המעגל.

(השמאן שאחראי על האש, מחייך אלי).

כולם מסכימים.

אין מחלוקת.

פטנג'לי אומר: 

"ככל שההבנה המוטעית פוחתת, כך ישנה עלייה בבהירות. זהו הנתיב אל החירות."

אני פותחת את ליקוטי מוהר"ן, ושומעת את קולו של רבי נחמן אומר: 

 "אין מניעות כלל, אין מניעות כלל."  

אני מתרגשת.

הייתכן? כזה סינכרון?

ההבנה המוטעית היא המניעה, כלומר החסימה.

וכשהיא פוחתת עולה הבהירות. 

עם זאת, המניעה היא אשליה.

הבנה מוטעית היא בסך הכל מקום שלא הגיע אליו אור.

מתוך התבוננות בחסימה

עולה הבהירות, "כי שם האלוהים."

אני רוצה לשבת במעגל  עוד ועוד,

ללמוד,

לצרף צרופים,

לחבר חיבורים,

עד אינסוף.

האנרגיה במעגל עולה.  פטנג'לי אומר:

"כדי להתקשר עם האל הכרחי לפנות אליו בצורה קבועה ונאותה ולהתבונן באיכויות שלו."

שתיקה.

המילים היוצאות מפיו מתחילות להצטייר באוויר הקדוש.

רבי נחמן אומר: "כשרוצה לעשות כלי, צריך לצייר ולחקוק מתחילה רושם וציור הכלי.." 

רבי נחמן משחרר אותיות מפיו:  אלף, ואו, מם.

הצליל "א.ו.ם" עולה בחלל החדר.

נעשה כלי.

שניהם מתפללים, כל אחד בדרכו.

א. ו. ם 

המם הסופית מהדהדת וממשיכה באוויר,

מעבר לעצמה,

מעבר לכל הדברים.

דרך האותיות, ההברות והצלילים מתגלה זה שלא ניתן להביע באותיות וצלילים.

אבל כעת,

השמאן מסמן לי שהגיע הזמן לסגור את המעגל.

אני מסכימה.

אני מודה לפטנג'לי, ולרבי נחמן, ולכל מי שנכח בכינוס.

האורות מהמעגל מגיעים ליעדם המדויק באופן הנעלה והטוב ביותר.

המעגל מתפזר, עד לפעם הבאה.

בהודיה אני קמה לאיטי וחוזרת לענייני היום עם חיוך בלב.

נ.ב 

זיכרו,

אתם יודעים הרבה יותר ממה שנדמה לכם.

וגם,

אם לא הבנתם את אורחי המעגל שלכם עד הסוף,

לא נורא,

הישארו שקטים וקשובים,

והם יסבירו את עצמם בבוא הזמן.

ועם קשר או בלי קשר,

טוב להיות בשמחה.

או כמו שרבי נחמן אומר: 

"להיות בשמחה תמיד."