עבורי אקרויוגה היא קודם כל אושר. האושר של גוף מתנועע ומתחזק, של חיבור לשותף אמיתי לתהליך שבונה אמון בעצמי וביננו. אושר של קשר אנושי ומגע שהולכים ומתמעטים בימים אלו של קדמה טכנולוגית. לחזור לשמחה הפשוטה של הילדות בעיניים של מבוגר.

אקרויוגה היא שילוב של אקרובטיקה, יוגה ועיסוי תאילנדי. היא פותחה בתחילת שנות האלפיים בשני מוקדים מרכזיים – מונטראול שבקנדה וסן פרנסיסקו שבארצות הברית. מאז היא הולכת ומתפשטת ברחבי העולם. גם בישראל קהילת מתרגילי האקרויוגה גדלה בקצב מהיר, ויותר ויותר אנשים משתתפים בתרגול הנפלא הזה.

איך עושים אקרויוגה?
בתרגול האקרויוגה יש שלושה בעלי תפקידים: בסיס, פלייר (flier, מעופף) וספוטר (spotter, שומר), וכל אחד מהם חשוב והכרחי.
הבסיס בא במגע עם הקרקע, והוא שמניע את רוב  ההתרחשות בעודו מנסה להשתמש בזוויות אשר יאפשרו שימוש מזערי בכוח. הפלייר מורם באוויר והוא דינמי יותר. הוא משתמש בבסיס כדי לעבור מתנוחה לתנוחה תוך שימוש בכוח ובגמישות ומתן אמון בבסיס. הספוטר שומר בעיקר על הפלייר אך לעתים גם על הבסיס. הוא מונע נפילות או מרכך אותן, ותחושת הביטחון שהוא משרה מגדילה את סיכויי ההצלחה בביצוע התרגיל. יותר מכך, הספוטר מאפשר חלל בטוח בו הבסיס והפלייר יכולים להתקדם, דבר המשליך גם על התקדמות הקבוצה לאורך זמן.

המתבונן מהצד עשוי לחשוב כי תפקיד הפלייר הוא המהנה והזוהר מכולם מכיוון שהוא מעופף ברוב חן ומושך אליו את תשומת הלב. אכן מדובר בתפקיד מושך ומפתה, אך הפלייר אינו יכול לעשות דבר בלי הבסיס. לבסיס יש עצמאות וכוח שלפלייר אין, והוא יכול להפוך כמעט כל אדם מהרחוב לאקרויוגי מתחיל אם רק ירצה. הספוטר, אף שתפקידו אפרורי למראה, שומר על הדבר החשוב ביותר – שלמות הגוף של המתרגלים. כאשר הוא עושה את עבודתו נאמנה, בכוחו לגרום לתרגיל להצליח ולהעניק למתרגלים תחושת מסוגלות.

איך נראה שיעור אקרויוגה?
שיעור אקרויוגה נמשך בדרך כלל שעה וחצי עד שעתיים וחצי, ותרגול חופשי יכול להימשך יותר מארבע שעות. על פי רוב, השיעור מתחיל בחימום קבוצתי ונמשך בחימום זוגי שעיקרו תרגול של תנוחות הפוכות – עמידות ראש ובעיקר עמידות ידיים. גוף השיעור מורכב מלימוד תנוחות ומעברים המבוססים על שיווי משקל, העברת משקל ומעבר מתנוחה לתנוחה, בדרך כלל בשלשות או יותר. השיעור מסתיים בהרפיית הגוף בעיסוי תאילנדי או ב-Therapeutic Flying – שיטה המשלבת אלמנטים של עיסוי תאילנדי ואקרויוגה.

אקרויוגה זה בשבילי?
רבים עומדים מול תרגול אקרויוגה, מתפעלים, משתאים, נהנים אבל חושבים: "זה לא בשבילי".
מפתיע לגלות, אולם רוב מתרגלי האקרויוגה אינם אקרובטים מרשימים או לוליינים בקרקס, אלא אנשים מן השורה בעלי רמות כושר שונות אשר המכנה המשותף שלהם הוא ההנאה מהתרגול הפיזי. כל אחד יכול, וכל אחד יכול למצוא את הפן המדבר אליו באקרויוגה.
 
הפן החברתי של האקרויוגה
באקרויוגה מתקיים שילוב של גוף ונפש שאין דומה לו בתחומים אחרים. נכון, גם היוגה שואפת לשלב גוף ונפש, אבל היא מציעה דרך חיים של העמקה. האקרויוגה אינה מתיימרת להשתוות ליוגה ברמת העומק שלה, אך היא מביאה אתה משהו אחר וחשוב לא פחות – הקשר האנושי. הקשר האנושי הוא מרכיב הכרחי בתרגול האקרויוגה. הוא שזור לאורך כל התרגול ומקיף אותו, וצחוק, תקשורת מילולית ומגע הם חלק בלתי נפרד ממנה.
בכוחו של המגע ליצור קשר בין אנשים. כבר בדקות הראשונות של השיעור, עוד בחימום, המתרגלים עוזרים זה לזה להימתח באופן שדורש הקשבה לצרכים האישיים והזוגיים, רגישות ותקשורת מילולית ("זה חזק מדי? אפשר עוד?"). עדיין בחימום, כשמתרגל אחד עולה לעמידת ידיים או לעמידת ראש, בן הזוג דואג לבטיחותו ומשמש ספוטר. בתרגילי האקרויוגה עצמם הוא שומר על בטיחותו ובתוך כך מפתח את יכולותיו של בן זוגו בכך שהוא נותן לו חופש תנועה ומכוון אותו בדיבור ובמגע לשפר את ביצועיו.
ההיבט החברתי והתקשורת המילולית הולכים ומתחזקים במהלך השיעור ככל שהמשתתפים מתנסים בעוד ועוד אתגרים. כדי להצליח בתרגול, קודם כול על המתרגל לסמוך על בן הזוג ועל הספוטר, ובמהלך התרגול האמון בין המתרגלים הולך ומתפתח. התקשורת המילולית הכרחית בזמן התרגול: מה מרגיש כל אחד מהם? מה אפשר לשנות כדי שהתרגיל יצליח? הצורך הקריטי בתקשורת מאלף: איך עליי להתנסח באופן שיהיה נעים לשמוע ויקדם את התרגול? איך נכון לעבוד בצוות ולהתמקד ב"אנחנו"? לאיזו אינטראקצייה כדאי לשאוף? מעבר ללמידה  הכללית על תקשורת, המתרגל מתמודד עם שאלות רבות על עצמו: כיצד אני מקבל ביקורת? האם אני משתף את בן הזוג בתחושותיי? כיצד אני מרגיש כאשר אני מוביל או מובל? האם אני מסוגל לתת אמון? ועוד.
החלק האחרון של התרגול – מגע חם ואוהב, מגע של רצון לתת ושל פתיחות לקבל – חותם את התרגול באופן מושלם ומעמיק את החיבור בין השותפים לתרגול.

הפן הגופני של האקרויוגה
כוח סיבולת, אתגר גופני, כוח מתפרץ, גמישות, פרופריוספציה (התמצאות הגוף במרחב), גיוס שרירי ליבה ועוד גם הם חלק בלתי נפרד מהתרגול של האקרויוגה. אך גם כאן הקשר בין המתרגלים חשוב מאוד: כל תזוזה של הבסיס משפיעה על הפלייר, ולהפך. לכן ההצלחה בתרגול האקרויוגה אינה תלויה במתרגל היחיד בלבד. שלא כמו בתרגול יוגה או בעיצוב הגוף שבו יש למתרגל אחריות מלאה על ביצוע התרגיל, באקרויוגה האחריות היא כמעט תמיד זוגית.

באקרויוגה המשוב פשוט וברור מאוד: האם התרגיל הצליח או לא הצליח. הסקרנות והחיפוש אחר הדרך הנכונה לביצוע התרגיל מפתחים את גופם ואת מחשבתם של המתרגלים. כל שינוי שבני הזוג עושים, אפילו הוא מזערי, ניכר בתרגיל, כך שפעמים רבות אפשר לראות שיפור הדרגתי ומהיר מביצוע לביצוע. השותף וההצלחה בתרגול מהווים שיקוף מהימן לדיוק של המתרגל.

סיכום
פנים רבים ומגוונים לאקרויוגה. היא מעניקה למתרגל חוויה אישית וחברתית  ומלמדת אותו על דפוסי התקשורת וההתמודדות שלו גם בחייו. היא דורשת מהגוף כוח, גמישות, סיבולת וגיוס מהיר של השרירים. תרגול אקרויוגה בטבע משלב גם את החיבור לאימא אדמה.
האם אפשר לבקש יותר מזה?