אי-פגיעה
דיברנו על אימון, על אי-השתוקקות ועל אורח חיים. דיברנו על היוגה ככלי לשינוי מכלול אישיותנו, גופנו ויחסנו לעולם. ומה בדבר עקרונות של מוסר, מה מקומם של הטוב ושל הרע באימון היוגי?

ביוגה סוטרה של פטנג'לי אנו מוצאים את הסייגים החיצוניים, הדנים בהתנהגותו של היוגי בחברה, ואת הסייגים הפנימיים שבינו לבינו. הסייגים החיצוניים והפנימיים הם שני האיברים הראשונים מבין שמונת איברי היוגה בהגדרתו של פטנג'לי.

"אלה הסייגים החיצוניים: אי-פגיעה, אמירת אמת, הימנעות מגנבה, פרישות, הימנעות מחמדנות.
אלה הסייגים הפנימיים: טהרה, שביעות רצון, הסתגפות, לימוד עצמי והתמסרות לאדון הכול." (יוגה סוטרה של פטנג'לי, II.30,32)

אם כן, עקרונות של מוסר לא רק שאינם זרים לדרך הרוחנית, אלא שהם אחת ההתחייבויות הראשונות שהיה על תלמיד היוגה לקחת על עצמו. מטרתם של עקרונות המוסר הייתה לעזור לתלמיד המתחיל להתנהג בדרך שתתמוך בהתקדמותו. אך היוגים הקדמונים ידעו מניסיונם שככל שהתלמיד מתקדם בנתיב הרוחני, כך הוא מגלה דרך ראייה אחרת של העולם ושל עצמו, ומתפתחת בו צורת התנהגות אחרת. אותה ראייה שונה שמתגלה לתלמיד היוגה משקפת באופן צלול יותר ויותר את היעדר הדואליות שביסוד המציאות.
בשלבים ההתחלתיים של אימון היוגה, ההתעלות מעל ליצר ההישרדות האישי היא תוצאה של ציות לכללי מוסר, אך בשלבים מתקדמים יותר היא נובעת מעצם שינוי הראייה. מתוך הראייה הצלולה והבהירה של העולם נובעת ההתנהגות רחבת הלב.
לנו חשובה במיוחד ההתמודדות עם השלב האמצעי והארוך של הדרך. בשלב זה אנו מתחילים לראות מעבר לדואליות ולחוש את האחדות שבמציאות, אך עדיין לא הפנמנו במלואן את ההשלכות של ראייה זו בחיי היום-יום. בשלב זה ישנה נטייה לזנוח את הסייגים החיצוניים והפנימיים ולסמוך על אינטואיציה, שעדיין אינה קיימת במלואה. בשלב זה, התעמקות ואימוץ הסייגים החיצוניים (ה-(yamas כדרך התנהגות חיוניים להמשך האימון היוגי.
אי-פגיעה (Ahimsa) היא הסייג הראשון, נקודת המוצא לדרך. באופן מסורתי פירשו אי-פגיעה כהימנעות מגרימת נזקים לאחרים על ידי מחשבה, מילה או מעשה. פגיעה מתרחשת בין שניים. הפוגע והנפגע, שניהם מקושרים לדבר אחד – כאב. פעולת הפגיעה לעולם אינה תופעה מבודדת, אלא מהווה את אחד המרכיבים בתגובת שרשרת. הפוגע ודאי נפגע בעבר, ועתה הוא מבטא את כאבו על-ידי פגיעה באחר. האדם שנפגע כעת ודאי יגרום כאב במוקדם או במאוחר. שרשרת כאב וסבל זו, שאין לה סוף, חייבת להיעצר לטובת כולם.
מהטמה גנדהי ידוע כמי שנשא את דגל אי-הפגיעה לא רק כלוחם חופש, אלא כמי שהלך בדרך רוחנית. כאשר גנדהי דיבר על אי-פגיעה, הדברים הובנו בדרך כלל כאי-אלימות כלפי אחרים, ובמיוחד כלפי הבריטים ששלטו בארצו. אך ייתכן שהוא אמר לבריטים: אני לא ארשה לכם לפגוע בי ובבני עמי, אבל גם לא ארשה לפגוע בכם. מעגל הפגיעה כולו חייב להיעצר.
העיקרון של אי-פגיעה באחרים ברור ביסודו ואינו זקוק לפרשנות. לכן בחרתי להדגיש צד של עיקרון זה, שאינו מקבל בדרך-כלל תשומת לב במסורות הרוחניות הקלאסיות. זהו הצורך למנוע קודם פגיעה בנו עצמנו.
מגנדהי אפשר ללמוד שכאשר אנו אומרים "לא!" לפגיעה, אנו מגנים לא רק על עצמנו, אלא גם על האדם שעומד לפגוע בנו. כאשר הוא פוגע בנו הוא פוגע גם בעצמו. על-ידי עצירת הפגיעה בנו, נמנע גם הסבל של מי שעלולים להיפגע מתגובתנו. בכל פעם שאנחנו עוצרים פגיעה, נוצר אי של שלום בעולם, מרחב של אי-פגיעה.
לכן בהיחשפות לפגיעה במילה, במחשבה או במעשה – שלנו כלפי האחר, של אחר כלפינו או שלנו כלפי עצמנו – עלינו להיות נחושים שלא לפגוע או להיפגע, אלא לפעול באופן יצירתי כדי לעצור את הפגיעה. זהו האימון.
פעולה יצירתית לטיפוח אי-פגיעה, משמעה קודם כל להיות משוכנעים בצורך שלנו להימנע מלהיפגע. זה חלק מהדרך היוגית וחלק מההתחייבות הגדולה החובקת תבל (כדברי פטנג'לי).
עלינו לראות שכאשר אדם פוגע בנו, הוא פועל מתוך הפגיעות שהוא עצמו סבל בעבר. הבנה זו מאפשרת לנו את הריחוק הדרוש כדי לעצור בעדו. מתוך ראייה רחבה של המצב אנו מנסים לעצור את תהליך הפגיעה ונמנעים ככל האפשר מגרימת כאב לכל הנוגעים בדבר.
היוגה מבקשת מאתנו לנהוג כלפי אחרים בחמלה, בחיבה ובאי-פגיעה, אך עלינו לפעול כך תוך שמירה על עצמנו.

יישום יצירתי של אי-פגיעה בחיי היום-יום יקרב אותנו בסופו של דבר לשכלול הרגשי והמוסרי שמתאר פטנג'לי:
"בנוכחותו של זה שהימנעות מפגיעה מושרשת בו – העוינות ננטשת.
כשאמירת אמת מושרשת בו – המעשים ופרותיהם נקבעים על פיו.
כשהימנעות מגנבה מושרשת בו – כל אבן יקרה מגיעה אליו.
כשהפרישות מושרשת בו – החיוניות דבקה בו.
כאשר ההימנעות מחמדנות יציבה בו - [הוא] מגיע להבנת ה'למה' של לדתו."
 (יוגה סוטרה של פטנג'לי, II.39-35)

להזמנת הספר גשו לחנות היוגה - ספר היוגה הקטן