נישלה ג'וי דווי מקדישה את חייה ליוגה מאז שנות העשרים לחייה . קדמו לכך שנות הכשרה ברפואה מודרנית ועבודה כסייעת לרופא . במסגרת  ארגוןIntegral Yoga, בו שרתה במשך 25 שנים כתלמידה-נזירה, סוואמי סאטצ'יטאננדה הדריך אותה בלימודים הרוחניים ובשילוב של רפואה מערבית עם יוגה. היא מחברת הספר The Healing Path of Yoga ובימים אלה יוצא ספרה העוסק באינטרפרטציה נשית ללב הסוטרות של פטנג'לי.

ג'ולי : מבלי שהתכוונת לכך נראה שאת אחת מראשוני היוגה-תרפיסטים במדינה זו.

נישלה:כשהתחלתי להשתמש ביוגה כתרפיה באשרם שלנו בקונקטיקט , היתה אצלנו אחת מהקליניקות ההוליסטיות הראשונות , לא היתה לי כותרת. באותם ימים לא כינינו את עצמנו יוגה-תרפיסטים.  אני פשוט לימדתי את המטופלים יוגה - עם תוצאות מדהימות . מאוחר יותר עבדתי עם דר' דין אורניש,רופא, בתכניתו Lifestyle Heart Trial  ועם מיכאל לרנר  מהתכניתCommonweal Cancer Program   .

לא שערתי עד כמה הדבר ישפיע על החברה.

על חשיבות המחקר של היוגה

ג'ולי: באיזו מידה חשוב המחקר על יוגה?

נישלה: אנו חיים בחברה מערבית המאמינה במחקר. אינני חושבת שמחקר משנה את  מידת ההשפעה על האנשים. את המחקר עלינו לעשות כדי לספק את ה mind  .לאחרונה  הופיע סיפור של  אחד הרופאים  הכותב בקביעות בכרוניקל של סאן פרנציסקו. הוא נשאל אודות דיקור ונסע לסין  כדי להכיר דרכים שונות לשימוש בדיקור. הוא כתב על צפייתו בניתוח לב פתוח באישה, עם שלוש מחטים באוזן כאלחוש. זה הכל – שלוש מחטים בלבד. הוא נדהם ; צילם וכו'.אחר כך פנה אל הרופאים ," אשמח לראות את המחקר על זה ".  הם פרצו בצחוק."רק אמריקאי מבקש לראות את זה" .

אולם הצורך להוכיח את יעילות היוגה הולך וגובר.אנשים בארה"ב  אוהבים לראות מחקרים.

ג'ולי: כולל אנשים במקצוע הרפואה.

נישלה:  ומטופלים. כשאת לוקחת תרופה את רוצה לראות ניסוי המאמת את יעילותה.

אשר לי , יוגה קיימת כחמשת אלפים שנה. האין משמעותו כי זה עוזר? אני מכבדת את שני הצדדים. החשש  שלי הוא שאנשים ישכחו כי היוגה  היא מסורת עתיקה של חכמה  ויתייחסו   אליה  כתכנית טיפול  רפואית גרידא.

בחרנו לערוך מחקר קליני על מחלות לב כדי להביא לידיעת הציבור את תרומתה הגדולה של היוגה. כאשר הדבר הוכח באופן  חד משמעי הציבור התרשם.

ג'ולי: מה עשיתם במחקר על הלב?

נישלה: טיפלנו  באדם כשלם, והלבבות השתפרו.לא עשיתי שום דבר ספציפי ללב, אולי להוציא מעט דמיון מודרך . בעקרון האסאנות שנעשו יכלו להעשות באותה מידה לדלקת  מפרקים, הן יכלו להיעשות עבור  סרטן, לכל דבר. אולם בהסתמכנו על חוכמת הגוף, הוא  תיקן את עצמו. חכמה זו הינה הרוח העוברת באמצעות הצורה הפיזית, ויש לי יראת כבוד כלפיה . אין לנו צורך לתקן את הגוף . עלינו רק להרפות מתחים ולחץ ואז החכמה הטבעית הטבועה מאפשרת לריפוי להתרחש.

על היכולת שלנו לרפא את עצמנו

ג'ולי: אנו שומעים תכופות שיש ביכולתנו לרפא את עצמנו . האין את חשה  אשמה כאשר אנשים מאמצים אמונה זו, מנסים בכל ליבם ומצבם אינו משתפר?

נישלה: בהחלט. יש שני היבטים :האחד הוא שאנו יכולים לרפא את עצמנו , היפוכו הוא שאנו גורמים למחלות שלנו. זוהי פרשנות מוטעית של פילוסופיה מאוד גבוהה .  יש ופילוסופיה גבוהה תתפרש באופן מוטעה כאשר מורידים אותה למישור גשמי .

במישור הסיבתי ,הפרעות באות לידי גילוי. אין זה שאנו גרמנו למחלות. הן מגיעות אלינו מסיבות שלרוב  אינן ידועות לנו מהמישור הסיבתי, ומחלחלות לגוף הפיזי. לכן, אין זה מן ההכרח שעשיתי משהו רע כדי שתכאב הברך שלי. תיתכן סיבה אחרת לכך שברך מסוימת זו תושפע כך. שוב, אנו במערב מנסים לפשט כל דבר . אנחנו אומרים " הו, אתה גרמת לכאב שלך. אם רק תשנה את הגישה שלך הכאב יחלוף. " דבר זה לא תמיד נכון וההאשמה כשלעצמה עשויה לגרום לכאב גדול יותר.

ג'ולי:  זה נשמע אגוצנטרי כאשר אנחנו אומרים: " אני גרמתי לדבר ואני יכול לרפאו" .

נישלה: נכון.כאן נמצאת ההזדהות השגויה עם האגו כאחראי במקום העצמי האלוהי. העצמי האלוהי מסייע לנו בלימוד שיעורים מסויימים ותכופות הדבר נעשה דרך הגוף .

ג'ולי: יפה.כל מה  שניתן לנו הינו בגדר מתנה מהאלוהי, כדי לעזור לנו ללמוד .

נישלה: שורה מתוך פואמה של רומי (Rumi) מבטאת זאת כך: "זקוק הייתי לחסד רב מכפי ששערתי " . אשר לי – משמעו הוא שהחסד מביא אותנו לידיעה האם ביכולתנו לשנות את הפיזי הגשמי, לשנות את גישתנו כלפיו , או  לקבלו בשלמותו.

מה שהיוגה אומרת לנו הוא  שלאמיתו של דבר קיימת רק סיבה אחת לחולי ,והיא  אשר שכחנו מי אנחנו. וכל הענין  נועד להזכיר לנו את זה. סוואמי סאטצ'יטאננדה נהג לומר ,'בתי החולים הינם האשרמים של ימינו.' הוא אמר, 'אינך יכול לגרום לאנשים להכנס לאשרם, במקום זה הם נכנסים לבית חולים שם הם נאלצים לשבת  עם עצמם , להתבונן באמת פנימה ולראות מה קורה בחייהם.

ג'ולי: למרות זאת ,מרבית המאושפזים בבתי חולים מקבלים כל כך הרבה תרופות עד שבלתי אפשרי לא רק לזכות בסוג כלשהו של התבוננות פנימה אלא אפילו בתקשורת רגילה.

נישלה: אנשים רבים בכל זאת  מחוברים דיים. אם הם ישבו שם מספיק זמן ויתבוננו בחייהם הם יתחילו לתהות. "מה יקרה אם מצבי לא ישתפר ? מה משמעותי בשבילי? "

על יוגה תרפיה כמקצוע 

ג'ולי: המחשבות שלך על יוגה תרפיה כמקצוע. למה עלינו לשים לב?

נישלה: יוגה הינה יחסינו עם העצמי הגבוה. כמערביים אנחנו בעצם לא יודעים הרבה על יחסינו עם עצמנו. אומרים לנו "אל תעמדו סתם כך, תעשו משהו" . איננו יכולים לשבת עם עצמנו אפילו לעשר או חמש עשרה דקות,  להשאר לבד פרק זמן ממושך.  התבוננות זו הינה מרכיב חיוני בלהיות שלם , להחלים.  הדבר החשוב ביותר בעיני בלימודי יוגה תרפיה הוא שהתרפיסט יודע מי הוא. ואנו יודעים מי אנחנו על ידי סוג כלשהו של אימון רוחני פנימי.  עבדתי עם אנשים רבים במשך השנים ותרפיסט יכול לכלות את עצמו אם אין לו מושג מאין הכוח המרפא מגיע.  תכופות, תרפיסט יאמר : "אני עומד להציל אדם זה" .לאנשים חולים פעמים רבות  יש מעט  פראנה  חיונית. כשאתה נמצא איתם הדבר דומה  לסיפון. אם אינך מלא בפראנה האלוהית , אם אינך משיג זאת מתוכך או מלמעלה או ממקור כלשהו אחר, אתה תתרוקן.

ג'ולי:  אם כך, כמרפאים עלינו להיות בעלי פראנה טובה.

נישלה: בהחלט חיוני להיות בעל פראנה חיובית וצלולה. אבל זה מעלה שאלה נוספת : מי הוא המטפל ?

כשאני עם אנשים בעצם אינני רואה אותם כחולים . ייתכן שגופם חולה אך הם עצמם הינם אלוהיים. הם רק נמצאים במישור הנוכחי , מנסים לגלות את מהותם , והגוף באמצעות המחלה מפנה אותם להתבונן עמוק פנימה . אם  הייתי חושבת , ולו אף  לרגע ,  שהייתי זו אני אשר רפאה אותם , הפראנה שלי היתה מדלדלת. לתלמידים שלי ולמטופלים הבאים אלי אני אומרת ' אינני יכולה לרפא אתכם .  אתם בלבד יכולים לשאוב פנימה אנרגיה אלוהית זו לריפוי.'

ג'ולי: אנשים המכנים עצמם מרפאים הינם אלו היודעים מה מהותם ומאפשרים לאחרים לרפא את עצמם,האם זה נכון?

נישלה: הם מחזיקים מראה  של פראנה חזקה לפני מישהו ואומרים : "כך הדבר נראה, תחקה אותו" .  הם מלמדים את האנשים כיצד לרפא את עצמם . זו גדולת היוגה .

בתחילת דרכנו עם חקר הלב ,אחד הדברים החשובים שגילינו שאין ביכולתנו לרפא אף אחד. נהגנו לומר זאת לאנשים והם היו מאוכזבים מאתנו ואמרו " אבל לשם כך באנו אליכם" . נהגתי לענות 'לא,לא,לא באתם אלינו כדי שנרפא אתכם, באתם אלינו כיוון שלא ידעתם כיצד, כי הייתם זקוקים להדרכה כדי לעזור לעצמכם להרפא' .

אני חושבת  שמאוד יומרני לכנות את עצמך מרפא. ואינני מכירה מרפאים גדולים המכנים עצמם מרפאים. אתה יכול להיות ידוע כמרפא אבל תמיד אתה יודע מי  המרפא , באמת.

ג'ולי: הדיון ביוגה תרפיה כמקצוע עולה הוא די חדש . מה דעתך על יוגה תרפיה כמקצוע ?

נישלה: הדבר מפחיד אותי . שמעתי פעם במקרה במעלית בזמן כנס על יוגה תרפיה  אדם מדבר על הצורך בלימודי תואר ראשון לפני שתוכל להיות יוגה תרפיסט . לא כך נתפסת בעיני יוגה תרפיה .

ג'ולי : אלא איך?

נישלה : ככל שיוגה תרפיה נעשית יותר ויותר אקדמית ואנשים רבים סבורים שיוגה תרפיה  ניתן ללמוד כגוף ידע, מי אני שאתנגד ?  אני רק יודעת שכאשר אני יושבת עם מישהו חולה או נתון בכאב , לא איכפת להם אם ואיזה סוג  תואר יש לי.  לא משנה להם אילו לימודים למדתי  משנה להם  רק  אם אני איתם , אם אני שקטה ואם אני אוהבת  אותם .

אולם זו הגישה האמריקאית , כל הלמידה האינטלקטואלית . במידת מה גם אני חלק מזה ובה במידה אני מסרבת להיות חלק . ואני חייבת לשאול : ' מה קרה לאינטואיציה ? '

ג'ולי : האם ייתכן שתהיה יוגה ללא רוחניות ?

נישלה :  האם ייתכנו מים ללא רטיבות ? אינני חושבת שהדבר אפשרי .