מתי התחלת  לתרגל יוגה?
כשהייתי בן 15 התחלתי להתעניין ברוחניות ובדתות שונות, התעמקתי בשאלות כמו מי אני? מי הוא אלוהים? מהי משמעות החיים? אז התחלתי לקרוא כל ספר שמצאתי בנושא במשך חמש שנים. יום אחד פגשתי מורה לצי קונג וזו היתה תחילת ההיכרות שלי עם יוגה. שהרי צי קונג הינה וריאציה סינית של יוגה. הוא היה מורה מצוין, הוא לימד צי קונג ופילוסופיה סינית ולמדתי איתו 3 שנים עד שהוא עבר לישראל אך בהמשך הוא חזר לארה"ב. הוא חסר לי כשהוא נסע בעיקר משום שהוא היה המורה היחיד באיזור. האתה יוגה ,התחלתי ללמוד בגיל 34 , היום אני בן 51. אז היכרתי את תנוחות היוגה ותרגילי הנשימות וזה עשה לי כל כך טוב גם מבחינה פיזית וגם מנטלית. התחלתי עם היוגה כמו כולם , הלכתי לשיעור יוגה עם חבר ומאז לא הפסקתי לתרגל. אבל אני מרגיש שהשנים הראשונות של לימוד צי קונג ונשימות הצי קונג הם ההיכרות הראשונה שלי עם יוגה.

ספר לי על האימון שלך היום?
האימון שלי הוא סינטזה של כל מה שלמדתי. למרות שאני מתרגל יוגה כבר הרבה זמן, לא מצאתי שיטה ביוגה שהיא שלמה. לדוגמא אשטנגה ויניאסה יוגה או איינגר יוגה, הם לא שיטות שלמות בשבילי. כך שעם הזמן חיברתי כל מה שלמדתי מאיינגר יוגה, אשטנגה ויניאסה וצי קונג. כמו כן למדתי תקופה עם מטפלת בתנועה והיא לימדה אותי איך לרפא את הגוף בתנועה. אני מתאמן בסגנון שלי והוא משתנה מידי יום, תלוי מה עשיתי יום לפני. הוא משתנה על פי הצרכים שלי וכמובן שמדיטציה תמיד תהיה חלק מהאימון שלי. חשבו לי להדגיש שבשבילי, אימון היוגה אינו רק תנועה או נשימה, אלא דרך חיים, יוגה זה איך אני מחליט החלטות או מתמודד עם רגשות כמו פחד והתרגשות.

האם יש משהו שיטתי באימון שלך?
כשלמדתי צי קונג שאלתי את המורה שלי מתי הוא ילמד אותי צי קונג למתקדמים והוא השיב שהוא לא מלמד צי קונג למתקדמים. לא הבנתי את התשובה שלו והתעקשתי. אז הוא הסביר כי בשלב מתקדם הצי-הפראנה-האנרגיה מתחיל להניע אותך, אתה מפסיק לחשוב על זה, הפראנה משתלטת על האימון שלך וזה לא משהו שניתן ללמד. לדעתי יוגה מתקדמת היא שבאופן אינטואיטיבי אתה מרגיש את הפראנה-אנרגיה מניעה אותך, אך זה תרגול מתקדם ולא אבקש זאת  מתלמיד שרק התחיל ללמוד יוגה. 

מדוע לא לתת לתלמיד מתחיל לפתח אימון אינטואיטיבי כזה?
הסיבה שאינך יכול ללמד אימון ספונטני לתלמיד למתחיל, כאשר תלמיד מתחיל ביוגה זה יכול להיות 10 שנים, היא שתלמיד מתחיל יתרגל את התנוחות שהוא אוהב ולא יעשה את אלו שהוא לא אוהב ואז חוסר האיזון גדל. עדיף לעשות את אותם תנוחות שאנו הכי פחות אוהבים כי שם אנו חלשים והכי תפוסים. אז אם אתה רוצה ליצור שיטה זו השיטה שצריך לייצר. אבל אני ממש לא מאמין ביצירת שיטה, כי אנו כל כך שונים אחד מהשני,  רקדן בלט מגיל 3 הוא בעל גוף שונה לגמרי מאדם שאף פעם לא התאמן במשהו, שני אנשים אלו צריכים שיטות אחרות. הם לא יכולים לתרגל יחד.
 
האם אתה יכול לאפיין שלבים שונים באימון שלך?
התחלתי ללמוד האטה יוגה בסגנון איינגר יוגה, וזה עשה לי מאוד טוב. היו לי הרבה איזורים בגוף שהיו נוקשים בעיקר כפות הרגליים ושיטת איינגר יוגה היתה בעלת אפקט מאוד מרפא. כשפגשתי באשטנגה יוגה התרשמתי מאוד מהתנועה של הנשימה בגוף, לכן התחלתי לתרגל אשטנגה יוגה. דרכה  הכרתי את תרגילי הנשימה, אשר באיינגר יוגה לא נתנו להם תשומת לב. בשלב מסויים התחילו לכאב לי הברכיים, הגעתי למצבים שלא יכולתי לעלות מדרגות. אני מכיר רבים, אלפים, שסבלו מבעיות ברכיים כתוצאה מאימון אשטנגה יוגה. כשהבנתי שיש בעיה באימון של אשטנגה יוגה, התחלתי לשנות את הסדרות, החלפתי את אותן תנוחות בעייתיות לברכיים באחרות. זה היה השלב שהתחלתי לפתח את השיטה שלי.

מדוע אתה שם דגש על לימוד פראנאיאמה – תרגילי נשימות?
יש אנשים שלא מבינים מה זה להיות יציב או שלו, ואז הם מדחיקים רגשות כדי להיראות יציב. ביוגה אנו רוצים להפוך להיות יציבים ולא להדחיק את אותם בעיות שמפריעות לנו להיות יציבים, כי זה רק יגרום לעוד בעיות. אחת הסיבות לכך היא שלא מתאמנים בתרגילי נשימות. אני מלמד בכל העולם ופוגש המון אנשים שלא יודעים איך לנשום. יש מספר בתי ספר ליוגה שמלמדים תרגילי נשימה, אך ברוב המקומות מלמדים פראנאימה קצת מאוד, אם בכלל. נראה לי שבגלל שלא יודעים איך ללמד את זה, התלמידים לא מבינים וחסרה בהם המוטיבציה לתרגל פראנאיאמה. ללא פראנאימה אנשים לא משתנים רגשית ואם משלבים את תרגול תנוחות היוגה-האסאנות, עם פראנאימה אז השינוי עצמתי יותר ומתרחש מהר יותר. כמו כן לא מתעורר הצורך להדחיק רגשות כי הנשימות מרפאות את הרגשות.  אחד התחומים שאני מתמחה בהם הוא ללמד נשימות, בגלל שאני מרגיש שאין מספיק מורים שמלמדים את זה.  לדוגמא, בכנס היוגה ג'ורנל שהשתתפתי היו 300 שיעורי יוגה שונים ורק שניים יועדו ללימוד פראנאימה, בכנס אחר היה רק שיעור פראנאימה אחד, זה מעיד שלא נותנים מספיק דגש בשיעורי יוגה על נשימות.

האם אתה נותן את אותה חשיבות לאימון המדיטציה, תרגילי הנשימות ותנוחות היוגה?
אני חושב שפראנאימה יותר חשובה מתרגול אסאנות-תנוחות יוגה, אך זה לא אומר שתרגול אסאנות אינו חשוב. יוגה זה כוח הכוונה של התודעה בשילוב עם נשימה ותנועה. לדוגמא, בחדרי הכושר  אנשים מתאמנים תןך כדי צפיה בטלביזיה או קריאת עיתון, זה בדיוק ההיפך ממה שאני מדבר עליו. הם מתנתקים מהתחושות של הגוף כי הם לא אוהבים את מה שהם עושים. ביוגה אנו רוצים שתודעה, נשימה וגוף יהיו באותו מקום ובאותו זמן, להיות נוכח.

האם אתה יכול להמליץ על ספר יוגה?
אין לי ספר יוגה שאני יכול להמליץ. אבל אני רוצה להמליץ על הספר A year to live by stephen levine  . זהו ספר הכנה למוות, הוא מציע לחיות את השנה כאילו זו תהיה השנה האחרונה שלך. אם נתייחס כך לשנה, נחייה אותה אחרת באופן מוחלט. אימון רוחני אמיתי חייב לכלול גם להתכונן למוות שלך. הרעיון הוא שבתחילת כל שנה תתכונן לקראת השנה שתבוא, תציב לעצמך מטרות, תכתוב צוואה, תלך לאותו מקום שאתה תמיד רצית להיות בו, תגמור לקרוא את הספר שעדין לא סיימת ואם בסוף השנה אתה עדיין חי, מה טוב תמשיך לשנה הבאה. התחלתי לחיות כך לפני מספר שנים עם חברי הטוב בתור ניסיון איך ניתן לחיות יותר טוב, ובסוף השנה חברי נפטר ואני עדיין חי. אתה לעולם לא יכול לדעת מתי המוות יבוא.

האם אתה חושב שזה חיוני ללמד יוגה כחלק מהאימון?
לא, לא כל אחד הוא מורה. כל אחד נולד עם יכולות וכישרונות שונים. אני צוחק על זה, אך זה אמיתי, אחת הדרכים לדעת אם מישהו מתאים להיות מורה זה לבדוק אם הוא יודע להסביר איך להגיע אליו הביתה.  יש כאלה שנולדו עם היכולת לתאר דברים לאנשים כך שיבינו. לעומת זאת אני מכיר אנשים שהתאמנו ברמה מאוד גבוה  ביוגה, אך הם לא ידעו איך להסביר או לתפוס את תשומת לב האנשים. כך שזו לא דרך של כולם להיות מורה יוגה, אך של רבים כן.

אתה מתרגש לקראת הביקור בישראל?
ללמד יוגה בישראל זה כבוד גדול בשבילי. תמיד ידעתי שיום אחד אבוא לבקר כתייר בישראל. אך לבוא וללמד יוגה זו הנאה כפולה בשבילי ואני שמח מאוד לבוא.