יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
חוכמת היוגה  /   חכמה
יוגה ומוות  |  יואב שמש
מה בין יוגה ומוות? האם היוגה יכולה לספק תשובות לכמה משאלותינו המהותיות? ובכן, הטקסטים העתיקים של היוגה משופעים בהסברים, אמירות ואף הנחיות בנוגע לנושא זה. מאמר זה יהיה ראשון בסדרת מאמרים, בה נעמיק אל נבכי ההוראה עתיקת היומין.

האיש הפשוט אינו מבין, שכל חייו הם בעצם בית-ספר צבאי לאימון רוחני, בו יש עליו לאמן את הגוף, התודעה והרגשות להשיג ניצחון בקרב הסופי של המוות, ביומו האחרון של המסע בעולמנו. (פרמהאמסה יוגאננדה)


עבור רובנו נושא המוות מעלה שאלות ותהיות כבר בשלב הילדות או ההתבגרות, כאשר דמויות אהובות מוצאות את מותן או כאשר אנו תמהים מה נמצא מעבר לגבולות הלא-נודע. החידתיות בנושא זה, אין דומה לה, ואם כי חלקנו מעדיפים להתעלם מנושא זה, עמוק בפנים כולנו שותפים לסקרנות, לתהיות, ולפחדים שמעלה המוות בתוכנו.
אך מה בין היוגה והמוות? האם היוגה יכולה לספק תשובות לכמה משאלותינו?
ובכן, הטקסטים העתיקים של היוגה משופעים בהסברים, אמירות ואף הנחיות בנוגע לנושא זה. מאמר זה יהיה ראשון בסדרת מאמרים, בה נעמיק אל נבכי ההוראה עתיקת היומין.
נושא המוות מקבל ביטוי בכתבים כגון 'סוטרות היוגה של פטנג'לי', ה'יוגה וסישתהא', באפוסים הגדולים – הרמָיאנה והמהא-בּהָארָטָה, בכמה וכמה אופנישדות ועוד... כל מורי היוגה הגדולים מתייחסים בהוראתם וכתביהם אל נושא זה, משַנְקָרה בעבר הרחוק יותר, דרך התייחסותם הנפלאה של רמהרקישנה, אורובינדו ורמנה-מהרישי, ועד למורים של ימינו. שני המאמרים הראשונים בסדרה יעסקו בהתייחסות לנושא ב'בּהָגָוָוד גיטָה'. הציטוטים מן הטקסט מובאים באנגלית, וזאת מכיוון שמצאתי תרגום זה כבהיר וקולע, מבין אינספור התרגומים הקיימים.

המוות בבּהָגָוָוד גיטָה

ה'בּהָגָוָוד גיטָה' הנו הספר העשירי באפוס הנרחב ה'מהא-בּהָארָטָה' (מָהא-גדול,  בּהארטה-הודו). האפוס מתאר סיפור יריבות מורכב ומאלף בין חמישה אחים לבין מאה בני-דודם, על מלוכה, כבוד, חיים ומוות. בבְּהָגָוָוד גיטָה, שהפך לאחד הטקסטים המקודשים ביותר בהודו, מתוארת שיחה בין ארג'ונה, המצביא העומד בראש חמשת האחים, ולבין קרישנה - אווטארה (התגשמות) של האל וישנו. 
שני המחנות יוצאים למלחמה. קרישנה, האל, מלווה את  ארג'ונה כרָכּב, והם עוצרים את המרכבה במרכז שדה הקרב, רגע לפני הסתערות לוחמי שני המחנות.
ארג'ונה נסער בהביטו אל בני משפחתו ויקיריו בשני הצדדים, ביודעו שלאחר המערכה, את רובם המכריע כבר לא יראה בין החיים. הזמן עוצר מלכת והשיחה בין ארג'ונה לקרישנה מתחילה.
הפרק הראשון הוא אקספוזיציה, הנותנת רקע על המשתתפים בקרב ועל ארג'ונה - גיבור הבהגווד גיטה. במהלך הפרק נפרש מונולוג של ארג'ונה המיואש מן המצב אליו נקלעו הוא ואחיו. הכל נראה לו חסר ערך אם נגזר עליו להרוג את היקרים לו.  תהילה, ממלכה, תענוגות, כל אלו חסרי טעם כעת.
מן הפרק השני והלאה נפרשת תורת היוגה דרך דו-שיח בין קרישנה לארג'ונה.
עד כמה מרכזי וחשוב נושא המוות ביוגה אנו יכולים להבין מכך שזהו הנושא בו פותח קרישנה את הסבריו על התורה. כל החלק הראשון של הפרק השני עוסק במוות, החל ממשפטו הראשון של קרישנה (לאחר הצהרתו של ארג'ונה כי לא יילחם):

2.11Thou hast been lamenting for those not worth your lamentations, yet thou dost utter words of lore. The truly wise mourn neither for those who are living nor for those who have passed away.

 
החכם אינו אבל על זה שמת! אמירה עוצמתית זו מופיעה גם בקתהא אופנישד (1.2.22) ומתמצתת את גישת היוגה למוות.  כל השלוקות (הפסוקים) הבאות אינן מחדשות דבר, אלא רק פותחות ומבארות את השלוקה (פסוק) הזו. מבין השלוקות הבאות 2.12 היא החשובה ביותר משום שהיא נושאת את התשובה לשאלה "מדוע החכם אינו אבל?" 

 2.12It is not that I have never before been incarnated; nor thou, nor these other royal ones. And never in all futurity shall any one of us not exist.

קרישנה מצהיר על ההמשכיות בזמן לפיה גם אם יש שינוי בצורה, המהות נשארת איתנה. יהיה זה טיפשי להתאבל על משהו שלא נכחד ונותר ללא שינוי של ממש.
רעיון זה נפרש גם בשלוקה הבאה:

2.13As in the body, the embodied Self passes through childhood, youth, and old age, so is its passage into another body; the wise thereat are not disturbed.

החיים-מוות האינדיווידואליים במחזור חיים יחיד מקבלים אפיון של מיקרו-מערכת בתוך מאקרו-מערכת עצומה אך מקבילה.
ניתן לראות בשלוקה זו רמז לפירוק נרחב יותר של המערכת. בטנטרה, מחזור הנשימה עצמו הוא מיקרו-מערכת של חיים ומוות:
"המוות הוא חלק אורגני, בלתי נפרד מהחיים, והוא מאוד ידידותי לחיים. בלעדיו אין החיים יכולים להתקיים. החיים קיימים בזכות המוות, והמוות נותן את הרקע. המוות הוא למעשה תהליך של התחדשות. והמוות קורה כל רגע ורגע. ברגע שבו אתה שואף אוויר לריאותיך, וברגע שבו אתה נושף אותו – שניהם קורים. בשאיפה החיים קורים. בנשיפה המוות קורה. זו הסיבה שכאשר ילד נולד, הדבר הראשון שהוא עושה זה לשאוף אוויר. אז החיים מתחילים. וכאשר איש זקן מת, הדבר האחרון שהוא עושה זה לנשוף...הוא מת בכל רגע, ובכל רגע הוא קם לתחייה. הצליבה שלו וקימתו לתחייה קורות ללא הרף כתהליך. הוא מת לעבר בכל רגע, והוא נולד שוב ושוב אל העתיד"... (אושו, אמנות המיתה, עמ' 13).
באותה מידה בה פירקנו את היחס חיים-מוות עד לשאיפה-נשיפה, אנו יכולים לראות בשלוקה (פסוק) זו גם רמז למחזור החיים הגדול יותר של היקום המתנהל לפי תקופות בעלות ממדי זמן אדירים: המחזור המתפרש על-פני ארבע תקופות (יוּגות), אחריהן נברא העולם מחדש בצורה מושלמת, וגם מחזורי החיים של ברהמה, הארוכים באופן ניכר.
על כך אנו למדים מן השלוקות הבאים:

8.17They are true knowers of “day” and “night” who understand the Day of Brahma, which endures for a thousand cycles (yugas) and the Night of Brahma, which also endures for a thousand cycles.
8.18At the dawn of Brahma’s Day all creation, reborn, emerges from the state of nonmanifestation; at the dusk of Brahma’s Night all creation sinks into the sleep of nonmanifestation.
8.19Again and again, O son of Pritha, the same throng of men helplessly take rebirth. Their series of incarnations ceases at the coming of Night, and then reappears at the dawn of Day.

כל מחזור חיים שהוא, סופו להסתיים במוות, אך כל החיים והעולמות שתיארנו, שורשם וקיומם בחומרי.

קרישנה מתאר מצב קיום נוסף, בו למוות אין נגיעה:


8.20But transcending the unmanifest there exist the true Unmanifest, the Immutable, the Absolute, which remains untouched by the cycles of cosmic dissolution.

המוות אינו יכול לגעת ב'עצמי'. ה'עצמי' אינו פועל והפעולות אינן חלות עליו:

2.19He who considers the Self as the slayer; he who deems that it can be slain: neither of these knows the truth. The Self does not kill, nor is it killed.
2.20This Self is never born nor does it ever perish; nor having come into existence will it again cease to be. It is birthless, eternal, changeless, ever-same. It is not slain when the body is killed.
2.23No weapon can pierce the soul; no fire can burn it; no water can moisten it; nor can any wind wither it.
2.24The soul is uncleavable; it cannot be burnt or wetted or dried. The soul is immutable, all permeating, ever calm and immovable – eternally the same.

נסכם בשלב זה, כי ה'עצמי' (האָטמַן) הנו מהות איתנה ובלתי ניתנת לשינוי. דבר לא יכול לעמוד בפני המוות, אך ה'עצמי' חזק ממנו וחסין בפניו. טענה זו מניחה יסודות לאמונה בגלגול נשמות וב'קו תודעה' הנשאר יציב, גם כאשר הגוף מת.

כל מה שנכתב עד כה פורש בפנינו את ההשקפה הפילוסופית של היוגה לגבי נושא המוות, אך כל אחד מאיתנו המתרגל יוגה, יודע שהעוצמה של היוגה אינה בידע מילולי אלא בחוויה מעשית ובמפגש בלתי אמצעי עם הידע. במאמר הבא נתחקה אחר החלקים בטקסט, בהם מעביר קרישנה לארג'ונה את הטכניקות בהם משתמשים היוגים הגדולים בשעת המוות. 

יואב שמש - מורה לויג'נאנה יוגה, קישור לאתר www.sunyoga.co.il
ניתן לכתוב שאלות ליואב בפורום.