יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
אימון היוגה  /   אימון
יומן יוגה - Affordable luxury  |  נילי לנדסמן
אפשר להתייחס למצב הכלכלי – למיתון - כמו לכל תנוחת יוגה מסובכת. כלומר אפשר ואף רצוי לעשות הכנות מוקדמות...
יש לי חבר אחד שלא תופס מרוחניות אבל מתמצא יפה בכלכלה. בוקר אחד הלכנו לשתות קפה (כן, עם קפאין ועם חלב פרה!?) והוא ניתח עבורי את המצב. כלומר, את המיתון. כשקלט שהוא מאבד אותי בשלב שבו נכנס לפרוט המהלכים שהובילונו אל הדיראון הזה - אלה המסתופפים לבטח תחת קורתה של הסיסמה הפופולארית "הקפיטליזם החמדני" - שינה כיוון ועבר לדבר על הסיכויים של עסקים קטנים לשרוד את השפל הגדול. או ליתר דיוק עסק מסוים מהסוג שיכול גם לעניין אותי, סטודיו ליוגה למשל.

ובכן, סטודיו ליוגה למשל, כך טוען האיש שיודע לקרוא את המפה, הינו, מתברר, עסק לא רע להיקלע איתו לזמנים קשים. זאת משום שהיוגה מתברגת בקלילות לתוך הקטגוריה של המכונה " Affordable luxury" קטגוריה זו מכנסת תחת כנפיה תענוגות שאנשים יכולים להרשות לעצמם להמשיך ולצרוך אפילו בתקופות שהם מצטמצמים. אלה הם דברים שנמשיך לצרוך אותם כי בחישוב הכללי הם מעניקים לנו תחושה טובה במקביל למחשבה שאם  נוותר עליהם לא נחסוך באופן משמעותי. ויתרה מזאת: עצם הידיעה שאנחנו ממשיכים להתעקש עליהם בחיינו גם מאציל לטובה על הדימוי העצמי שלנו.
קחי לדוגמא, הוסיף, משראה את ספקנותי, את שתי תקופות השפל שפקדו את הכלכלה באמריקה בשנות האלפיים. הידעת כי בתקופות הללו עלתה כפורחת רשת הסטארבקס. וכל זאת על שום מה? כי אנשים רבים שפוטרו מעבודתם ונאלצו לנהל חיי מובטלים המחשבים כל גרוש  בכל זאת הגיעו למסקנה שזה שווה להם לשבת שלוש ארבע שעות בבית קפה. זה מרים את המורל, משאיר אותם בקשר עם העולם, מונע מהם את התחושה שהחיים חולפים על פניהם בלי לספור אותם ומאפשר לפגוש אנשים ולהרגיש שיש תקווה.

וזה גם, הבה נודה בכך, סוג של פינוק קטן, משהו שאפשר לצפות לו כשהכל סביב שוקע לתוך הביצה של ספקולציות וחוסר ודאות.
ובאמת, אם מסתכלים על אמריקה רואים ממש ברור: לא רק סטארבקס משגשגת מהתנפצות של בועה אחת להתרסקותו של מגדל קלפים שני, גם היוגה, חבל לכם על הזמן, נעשתה לביזנס אימתני שמספק כוחות ונחמות. היוגה, כמו ישיבה בבתי קפה, היא סוג של לוקסוס בעבור המעמד הבינוני. אפילו כאן, במעצמת הציונים, במחיר ארוחה במסעדה (ומבלי לחשב את היין והבייביסיטר) אפשר לרכוש מנוי חודשי בסטודיו הקרוב לביתכם המאפשר להתאמן ללא הגבלה.

מיד התלהבתי גם אני מהתחזית: אם נוסיף למשוואה, אמרתי לו, את העובדה הפרוזאית שאנשים שאיבדו את עבודתם הם בעלי זמן פנוי בשפע ואפופי חרדה מפני הבאות, נגיע למסקנה שאין כמו עבודה רוחנית - שעל הדרך גם ממלאת את הפונקציה של תחזוקה גופנית – בתקופה שבה חשיבה רציונאלית היא לא, איך נאמר זאת בעדינות, המותג הנחטף על המדפים. נו, אמר איש הכלכלה, אני לא הייתי מרחיק לכת עד כדי לבנות על זה תכנית עסקית, אבל באופן עקרוני אני מסכים איתך שאנשים בעיתות טלטלה נעשים יותר סובלניים כלפי הרעיון של התבוננות פנימה והצורך להסתגל לשינויים.

לא שאני חושבת שעליתי על סטרט-אפ, אבל בכל זאת יש בזה משהו, בהלך הרוח שלפיו היוגה הינה מותרות אפשריים. וגם ביכולת לחשוב על היוגה כעל עסק המספק צרכים אמיתיים. אם מפשיטים את האימון לרגע מכל המלבושים הנעלים והנאצלים ורואים בו את מה שהינו באופן המצומצם והתועלתני, הכסף כבר לא מתפקד כמו מילה גסה, משהו שלא מדברים עליו אבל סופרים אותו בחשאי.

או, במילים אחרות, יוגה היא גם ביזנס לכל דבר. באמריקה, כמו באמריקה, מעטים מתכחשים לכך. בביקור חורפי שעשיתי בעיירה אחת בשם נאייק, במדינת ניו יורק, המרוחקת ארבעים דקות נסיעה מהעיר הגדולה (היא ניו יורק סיטי, כמובן) משגשגים לא פחות משלושה מרכזי יוגה שבכל אחד מהם תפריט מגוון. יוגה לכל המעוניין – נשים הרות, תינוקות וכמובן אזרחים מן המניין אשר חשקה נפשם להתפתל, להתכופף ולהתמתח בתנוחות. לפני שהתחיל השיעור (וינאסה אקרובטית ומסובכת עד קוצר נשימה ממש) עשתה המורה פרומו חדור שכנוע עצמי לאירועי החודש בסטודיו. זה נמשך קרוב לעשר דקות ארוכות וכולם התייחסו לזה הכי בטבעיות.

כי באמריקה, כמו באמריקה, יודע כל מי שמדפדף לעיתים ב"יוגה ז'ורנל" היוגה הינה מעצמה מסחרית. היא מגלגלת מיליונים על הרבה מאוד דברים חוץ ממכירת שיעורים. קורסי מורים, סבונים, תה הרזיה, בגדים, ריטריטים, מזון אורגני, קוסמטיקה הוליסטית, תוספי מזון בעלי פרטנזיה בריאותית, משקאות נטולי סוכר, תחבושות היגייניות אקולוגיות, מדיטציות מודרכות, תכשיטים וחפצים מעוצבים בסגנון הזן. ובכל סטודיו קטן משגשג בוטיק איתן שמרוויח על אביזרי תרגול וספרים למכביר.

רק באמריקה הלא יכלו לחבר ספר הדרכה בשם values-drivin busniness (השם, באותיות קטנות, כך במקור) שאחד ממחבריו, בן כהן (השני הוא מאל וורוויק) הוא הבעלים של "בן אנד ג'ריס" מפעל לגלידה שהתעקשותו להחזיק בערכים פרו קהילתיים, פרו אקולוגים ובכלל בעלי פוטנציאל מטופח לקארמה טובה הפך אותו לאימפריה השווה מיליארדים של דולרים.

ובישראל, ממש כמו בישראל, היינו מתים לדבר את השפה האמריקאית עסקית אבל הכי לא נעים לנו. אפילו להיעזר בחשיפה של הפייסובוק כדי להגדיל את הקליינטורה נראה באקט מתאמץ ולא חינני. איכשהו פה אנחנו מתעקשים על הרומנטיקה של היוגה. לראות אותה מעט מנותקת, מעט מרחפת מעט לא שייכת ולא מתחככת בהמולה העסקית שלופת הציפורנים ומופשלת השרוולים שדוחפת, משדלת, מפתה ודוחקת ומשתמשת בטרמינולגיה מעט מצמררת שבה התלמידים והמתרגלים מכונים "הצרכנים". מרוב שאנחנו מתחבטים בסוגיות של אקולוגיה כמעט לא נעים להשתמש בשלטי חוצות ולזהם את המרחב הציבורי עם פלאיירים.

אבל האמת שעסקים לא חייבים לבוא בנפרד מהפלז'ר. ולמרות שאני מודה שהתכוונתי אך עדיין לא הצלחתי להכריח את עצמי לקרוא בספר של החבר'ה מאמריקה (זה קצת מרגיש מוזר לקרוא חומר מקצועי על עסקים כשאתה הבעלים של סטודיו ליוגה) מרפרוף בין העמודים אי אפשר היה שלא להתרשם שעסקים אפשר לעשות תוך שילוב של גישה רוחנית וכיף.

גם למיתון, אפילו למיתון, אפשר להתייחס כמו לכל תנוחת יוגה מסובכת. כלומר אפשר ואף רצוי לעשות הכנות מוקדמות. לא בהכרח בהתמחות בשיטות מכירה של מיתון הגורסות למשל שאחד פלוס אחד היא הטקטיקה הראויה בתקופות כאלה. לפעמים מספיק להיזכר שלפי אחד החוקים הכי עתיקים שלנו הדוגלים בתפישה יותר קוסמית - כל מה שיורד סופו לעלות ולהפך וחוזר חלילה.
נילי לנדסמן,סופרת ועיתונאית, מלמדת בסטודיו ליוגה בגן החשמל goyoga.co.il