יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
אימון היוגה  /   יוגה תרפיה
יוגה והפרעות אכילה: אימון בדגש על מרכז הגוף ככלי טיפולי באנורקסיה נרווזה  |  מירי גדיש אלוש
סדרת מאמרים זו באה להצביע על האפשרויות שמזמן לנו אימון היוגה בתחום היכולת לגייס תנועה ממרכז הגוף ובשכלולה ואדון במשמעויותיה הטיפוליות של יכולת נרכשת זו ובהשלכותיהן.מאמר ראשון זה מתמקד במושג מרכז הגוף.

הפרעות אכילה מתפתחות על רקע פתולוגיה ראשונית עמוקה הקשורה בד"כ בטראומה ובפגיעה קשה בתהליכי העצמי המתהווה בגיל צעיר. אחד מביטוייה התנועתיים הרבים של הפרעה כזו הוא הקושי בגיוס תנועה ממרכז הגוף, קושי שמייצג חסך רגשי גדול. אצל נערה אנורקטית העסוקה בהכחדה עצמית, קיים רובד נוסף קונקרטי וסימבולי הקשור במרכז הגוף: זהו ליבו של גופה השנוא, שאינו מסוגל להתמלא, להתפתח ולגדול. טבורו של שדה הקרב שלה.       
בעבודה זו אני מבקשת להצביע על האפשרויות שמזמן לנו אימון היוגה בתחום היכולת לגייס תנועה ממרכז הגוף ובשכלולה ואדון במשמעויותיה הטיפוליות של יכולת נרכשת זו ובהשלכותיהן.

 המאמר יפורסם בשלושה חלקים. בחלק הראשון המובא כאן, מבוא תמציתי לנושא הביטוי התנועתי של מרכז הגוף ומשמעויותיו הרבות, על פי התפיסות המרכזיות המקובלות בקרב העוסקים בתחום. בשני חלקיו הנוספים של המאמר שיפורסמו בהמשך, יידון נושא מרכז הגוף וביטויו באסכולת הויג'ננה יוגה; יוגדרו מטרות טיפוליות כתשתית לאימון יוגה מיוחד לסובלות מהפרעות אכילה ותינתן דוגמא לתוכנית אימון המתבססת על מטרות אלה.             
מרכז הגוף – מהו ?
במסורות תנועתיות רבות נפוץ מאד השימוש במושג 'מרכז הגוף' , 'סנטר'. למרות שישנה הסכמה בדבר מיקומו של ה'מרכז' באזור הבטן, הרי שמשמעותו של המושג חמקמקה יותר.
להתפתחות המקורית של תנועה ממרכז הגוף מהלך אבולוציוני בעולם החי ומהלך אונטוגנטי בחייו של אדם. מרכז הגוף משול ל'פה הקדמון' שמיוצג אבולוציונית בכוכב הים (Hartley, L., 1995, p.29). הוא ניזון ומפריש באמצעות הפה שלו, הממוקם במרכזו. במודל הקדום הזה, הגפיים- חמש בכוכב הים ושש באדם (זרועות, רגליים, ראש וזנב), נעות בשלושה ממדים, מקושרות למרכז אחד ומונעות עפ"י הוראה שלו.  העובר האנושי, בעודו ברחם אמו, מוזן בחבל הטבור הישר למרכז גופו, ובאמצעותו גם מרוקן את הפסולת שלו. היכולת לתנועה שמוצאה ממרכז הגוף איננה רצונית והיא מתפתחת בעובר טרם הלידה ומתבטאת בהתכרבלות ובתנועת גפיים-ראש בתוך הרחם.  לתבנית תנועתית עוברית זו קראה בוני ביינברידג'-כהן (שם, 1993), מייסדת אסכולת ה BMC בשם navel radiation   . היא נשמרת לאורך הילדות המוקדמת וההתבגרות של האדם, ומבוססת על סימטריה היקפית: במרכז הגוף נמצא הטבור ונביעה תנועתית מאזור זה מהדהדת במעגלים ההולכים וגדלים לפריפריה: כתף וברך, מרפק וקרסול, אצבעות ובהונות.   
תנועה ממרכז הגוף ניתן לגייס כמובן באופן רצוני, כפי שנעשה למשל במחול המודרני. לעתים קרובות החיפוש אחרי תנועה מהמרכז ואחרי השרירים המעורבים בה, מביא לשאיבה פנימה של הבטן והגבלת הנשימה. עקב כך נגרמת בעצם הפרעה לזרימת התנועה הטבעית מהמרכז לפריפריה, וחזרה      Nunes,A.2005,para1-3 )   ). המונח 'מרכז הכובד' משמש במקביל ל'מרכז הגוף' ומרמז על חוויה תנועתית בה תשומת הלב מכוונת לאזור הבטן והאגן, אז מתקיים שווי משקל בעל ביטוי תנועתי בין אזורי הפריפריה. 
עפ"י עקרונות החלוקה הקינספרית של לאבאן, אבי ניתוח התנועה משנות הארבעים של המאה הקודמת, הגיאומטריה של שלושת מישורי התנועה- האופקי (הוריזונטלי), האנכי (ורטיקלי) והחצי (סגיטלי), מגדירה את מרכז הגוף, הליבה, כנקודת המפגש ביניהם. לאבאן טבע את מושג האפורט התנועתי Kestenberg, J.et al 1999, p.340)  ) המגלם בתוכו התייחסות לשלושה מרכיבים: חלל, משקל וזמן, כאשר כל מרכיב מתבטא על פני טווח רלוונטי:
ההתייחסות לחלל מתבטאת בפוקוס ישיר / עקיף;
ההתייחסות למשקל מתבטאת בשימוש במשקל חזק / קל ;
ההתייחסות לזמן מתבטאת בהאצה / האטה. 
עפ"י לאבאן, ההוראה הניתנת לעצבים ולשרירים להניע את הגפיים מקורה באפורט פנימי שמוצאו בליבת הגוף  ( Redfern, B.,1982, p.   31-32). האפורט הפנימי הוא ביטוי למניע דחפי-נפשי, אשר עובר טרנספורמציה לביטוי תנועתי.  לאבאן היה אם כן הראשון שקשר בין השפה התנועתית לרגשית. בהקשר זה חשוב לזכור, כי באותה תקופה באירופה (שנות ה 40 – 50 של המאה הקודמת) התפרסמה תיאורית מבנה הנפש של פרויד שהכילה חידושים רבים, ביניהם מושג התת מודע והדחף האנושי כמניע.   
על הבסיס שהניח לאבאן נוספו עם השנים נדבכי תיאוריה נוספים שהניחו התיאורטיקנים ג'ודית קסטנברג (Kestenberg) וורן לאמב (Lamb). קסטנברג התייחסה לאיכויות האפורט כמייצגות את שיא התפתחות השליטה התנועתית של האדם. היא הרחיבה את מסגרת ההתייחסות אליהן כשטענה, שבמהלך התפתחות תקינה נוצר אצל אדם רפרטואר מגוון ורחב של איכויות אפורטס, רפרטואר המייצג הבשלה של מרכיבי טמפרמנט ואישיות. הבשלה כזו, משמעותה יכולת התמודדות ופעולה של האדם בעולם ויכולת להשפיע על סביבתו ולקיים קשרים עמה (Kestenberg Amighi J. Et al, 1999, p. 89-90). הרחבה זו עומדת בבסיסה של תיאורית אבחון וטיפול פסיכודינמי- תנועתי רחבה ומקיפה, הנושאת את השם Kestenberg Movement Profile , KMP.
וורן לאמב התייחס לנושא האפורטס כאל שינויים במתח השריר והוא זה שטבע בשנת 1961 את המושג Posture , תנוחה. התנוחה עפ"י לאמב, אין משמעה מצב סטאטי של הגוף, אלא תנועה אינטגרטיבית בה משתתף הגוף כולו. תנוחות בסיסיות הן בד"כ סימטריות, בעוד שבתנוחות מורכבות יותר כאשר חלקי גוף מסוימים תומכים במעורבות של הגוף כולו אנו מדברים על תנוחות אינטגרליות, א-סימטריות(Lamb, W. 1979, p.85-105)  . מאז כתבו רבים על מעורבותו של הגוף כולו בתנועה, ורובם ככולם טענו כי היא מצביעה על אותנטיות וחד משמעיות בביטוי של אותו אדם. כהמשך לאותה תפיסה פיתח לאמב את מושג המיזוג בין מחווה לתנוחה: Posture- Gesture Mergers  , PGM . מושג זה מתמצת תהליך תנועתי חשוב, בו מחווה תנועתית מתמזגת להיות תנוחה, שחוזרת והופכת למחווה וחוזר חלילה, זאת תודות ליכולת אינטגרציה מוטורית של האדם. לאמב טען, שלכל אדם דפוס PGM אופייני לו, כעין טביעת אצבעות תנועתית אישית ((Kestenberg J. et al. p. 174.  ככל שלאדם יש תבניות PGM רבגוניות יותר, כן הווייתו ותנועתו נטולות קונפליקט והן מתקיימות מתוך מוטיבציה מלאה ומחויבות ברורה, הוא פועל בתאום רב יותר עם העצמי האמיתי שלו ואיננו אמביוולנטי בגישתו (Kestenberg. J., p.103, 340) .     

בוני ביינברידג' כהן (שם, 1984 ) טוענת, כי בבסיסו של כל קושי: חברתי, נפשי או פיזי, נמצא ליקוי התפתחותי, מולד ו/או סביבתי-נרכש. בפתולוגיות נפשיות עמוקות  ישנו קלקול בשימור ההפעלה הראשונית, הטבעית, המולדת של אותן תבניות תנועתיות בבגרות. אחד הקלקולים הנפוצים הוא אבדן היכולת לגייס תנועה ממרכז הגוף ולהדהד אותה לפריפריה. 
למרות זאת אין ולו תאורטיקן אחד שהצליח לפתח מדד כמותי אשר יוכל לעמוד בבחינה מדעית תצפיתית או פרשנית למרכיב של תנועה ממרכז הגוף. למרות ההסכמה בדבר חשיבותו התנועתית של הנושא וההשלכות הפסיכודינמיות שלו, ההתבוננות בתנועה ממרכז הגוף היא עדיין איכותית והיא פרי אינטגרציה של מרכיבים רבים, תלוי בגישה בה נוקטים או בעדשת התיאוריה מבעדה מתבוננים. 
תיאוריות של ניתוח תנועה מצאו קשר בין קיומה של איניציאציה, נביעה תנועתית הממוקמת במרכז הגוף ולה כיוון רדיאלי, מהמרכז החוצה ומהפריפריה למרכז, לבין התפתחות אישית ורגשית של האדם הקשורה במקומו בעולם, בחווית העצמי שלו, במניעיו, במאווייו וביכולתו למימוש עצמי. בגלל קשר זה קיימת תמימות דעים בקרב אנשי תנועה ומטפלים בתנועה  בדבר חשיבות היכולת לתנועה ממרכז הגוף.
הנחת העבודה שלי היא, שהגפנה – embodiment של ליבת הגוף עשויה לתמוך בחוויית עצמי מלאה ואותנטית יותר וביכולתו של אדם לביטוי כוחות האגו שלו ומימושם.  
זהו נושא טיפולי מעיקרו והוא רלוונטי לסובלים מפתולוגיות נפשיות ראשוניות קשות (אצלם תנועה כזאת לקויה מאד ולעתים נעדרת), לסובלים מטראומה הנמצאים בתהליך שיקום וגם לאנשים נוירוטיים-בריאים המעונינים בצמיחה אישית באמצעות תנועה. 
במאמר הבא אסקור את עקרונות הויג'ננה יוגה והתייחסותה למרכז הגוף ואגדיר מטרות טיפוליות שניתן להציב כתשתית לאימון יוגה לסובלות מאנורקסיה נרווזה.  

בבליוגרפיה לחלק זה:
 
Bainbridge Cohen, B. (1993). Perceiving in Action. In: Sensing, Feeling and Action. The experimental anatomy of Body-Mind Centering. p. 24-39. contact edition, North Hampton, MA., USA.
Hartley, L. (1995). Wisdon of the Body Moving: An Introduction to Body-Mind Centering. North America Books, Berkeley, California.
Kestenberg Amighi, J., Loman S., Lewis P. & Sossin K.M.  (1999). The Meaning of Movement. Developmental and Clinical Perspectives of the Kestenberg Movement Profile.  Brunner-Routledge, New York, London.
Lamb, W. and Watson, E. (1979). Body Code. Routledge & Kegan Paul, London, UK.
Nunes, A.,( 2005, June 27) retrieved March 10, 2006, from:                                              http:www.newnessdance.org.uk/2005 06_01_newness_archive. html
Redfern, B. (1982). Concepts in Modern Educational Dance. Dance Books, Ltd. London. 

מירי גדיש אלוש, מורה לוי'גנאנה יוגה, מטפלת בתנועה. (במקור נכתב כעבודת גמר בקורס מורים בכירים ליוגה במכון וינגייט בהנחיית אורית סן גופטה, בסיומה של שנת התמחות בטיפול בתנועה במח' להפרעות אכילה, תה"ש).    wisdomtomove@gmail.com