יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
אימון היוגה  /   אימון
יומן יוגה - כמה פעמים בשבוע?  |  נילי לנדסמן
יומן יוגה הינו טור אישי שעוסק בהרהורים על החיים עם היוגה. והפעם על כמה פעמים בשבוע מומלץ להתאמן והאם אימון יוגה של עשר דקות ביום בכלל שווה את הטרחה?

הבת של החברה שלי רוצה מאוד לעשות כושר. היא בת 15, לא רוצה, כמובן, לשמוע מיוגה, הכי לא מתקבל על דעתה כשאני מסבירה לה שאם, למשל, תיקח שני שיעורי אשטנגה יוגה בשבוע היא לא תאמין מה זה יעשה לכושר שלה.
"איכס, יוגה," היא מעקמת עלי את האף, "כושר אומרים לך!"
אנחנו בוחנות ביחד את האופציות. לשחות. ללכת על חוף הים. לרוץ בפארק. שום דבר לא מתאים ליולי אוגוסט תל אביבי. "אפילו למכון אי אפשר ללכת בחום הזה," היא מתמרמרת, "אפשר למות בדרך."
אמא שלה אומרת שהיא תקנה לה הליכון. כזה שמעמידים בסלון ואפשר לראות טלוויזיה, להוריד חופשי פרקים של "מאד מאן" בדי.וי.די ולא להרגיש בכלל איך את ממצקת את שרירי הירכיים. אנחנו יושבות במטבח, החברה, הבת שלה ואני, במיזוג רצחני, ושלושתנו יכולות לדמיין את האפשרות הקוסמת הזאת באופן הכי מוחשי.

אני מחליטה להפוך כיוון. ללכת עם הנערה במקום נגדה. לחשוב ביחד על תכנית אימונים ראויה ועם זאת מתחשבת בנסיבות על ההליכון.  "יופי," אני מודיעה בעליצות מתונה (רק כדי לא להלחיץ אותה) "אז תתחילי מעשר דקות. פעם ביום. ככה במשך כמה ימים ואחר כך בהדרגה תעלי את זה כל פעם בחמש דקות."
ואז היא אומרת לי: "פחות מארבעים דקות ביום אין טעם לעשות."
"בסדר," אני אומרת, "צריך להתחיל ממשהו, אי אפשר להתחיל מהסוף."
הפנים שלה נעשות קצת ארוכות. "עשר דקות לא נותן כלום," היא מלינה על הרעיון.
"עשר דקות נותן לך את הבסיס," אני מתעקשת, "ממנו את לאט לאט תטפסי."
היא מקדירה פניה לעומתי. "מה הטעם?"

ואז אני מספרת לה את מה שהבנתי בזמן האחרון. לגבי עצמי ולגבי היוגה שלי. שפתר לי המון דילמות וחוסר נעימויות עם עצמי. אני מספרת לה את התשובה שאני נותנת לכל האנשים, שפוגשים אותי בנסיבות כאלה ואחרות, ובאיזה שהוא שלב, בדרך כלל אחרי שאנחנו ממצים את השיחה אודות פלאי היוגה, הם שואלים אותי תמיד את אותה השאלה: "תגידי, את מתאמנת כל יום"?
זוהי, כמובן, שאלה מכשילה. לפחות בעבורי. כי היא מניחה בתור תשתית את הפנטזיה הכי גדולה שיש לאנשים בקשר ליוגה, שאם רק הם יצליחו מדי יום לקום מוקדם בבוקר ולהתאמן, אז הם יוכלו להרגיש שהם באמת, אבל באמת, יוגים אמיתיים. כמובן שיוגה היא אימון יומיומי. על זה אין ויכוח. הנחת היסוד היא שככל שמתמידים באימון ומשרישים אותו בשגרת החיים, הוא ישא את פריו. אבל כל יום לעשות יוגה, זה בפירוש עסק לא פשוט. למעשה, מניסיון חיי, זה כמעט בלתי אפשרי.
בשיטה שבה התחלתי את דרכי, אשטנגה ויניאסה יוגה ישנה המלצה כמעט חד משמעית. לפחות שישה ימים והשביעי קודש למנוחה. חוץ מזה יש כמובן את עניין הירחים – ריקים ומלאים, ימי המחזור החודשי ומה שסוכני הנסיעות מכנים "פורס מאז'ור". היות שאפילו באשטנגה, ללא ספק אחד הסגנונות היותר תובעניים, מכירים באפשרות שלאנשים יש חוץ מהיוגה חיים, מציידים אותם בעצה לזמנים קשים. אם זה לא היום שלכם תעשו רק חלק. אפילו קצת. כמה ברכות שמש, כמה תנוחות בסיסיות והיידה לתנוחות הסיום.
את הגישה המתחשבת הזאת מיישם גם דיוויד סוונסון, מאושיות הסצינה, במדריך הקלאסי והותיק שלו "האימון של אשטנגה יוגה". אצלו ישנם פרקים המוקדשים לאימון יומי קצר בפרקי זמן של רבע שעה, חצי שעה וארבעים וחמש דקות. את הלגיטימציה הסופית מצרף סוונסון בפרק שבו הוא מתאר את דרכו היוגית, אשר במהלכו הוא נדרש לדילמה הכנראה בלתי נמנעת - לעשות או לא לעשות. "מעולם לא הצטערתי," כותב סוונסון במלוא תבונתו, "על ימים שבהם התאמנתי."

אם אנחנו כבר מדפדפים בספרי יוגה למה שלא נוסיף את ההצהרה של סטינג (כפי שתועדה במבוא שהוא עצמו חיבר לספר "זי'וומוקטי יוגה" של שרון גנון ודיוויד לייף) שאמר שמעולם לא החמיץ יום של אימון יוגה. את תוכנו של האימון סטינג אינו מפרט. וזה, האמת, יפה מצידו. כי האימון היוגי, וזו עוד מוסכמה שאנחנו אוהבים לאחוז בה – יכול להיות כל מיני דברים, שהתנאי היחיד שחייב להתקיים בהם, הוא שהם נעשים במלוא תשומת הלב האפשרית. יש אפילו טענה מרחיקת לכת שאפשר לעשות יוגה תוך כדי שמנקים את הבית. אבל זה בטח לא משהו שידבר ללבו של סטינג.

על כל פנים, אחרי שנים של תמרונים, מצאתי את עצמי לאחרונה עונה על השאלה ההיא במילה אחת ובפשטות: לא.
אני לא עושה יוגה כל יום. לפעמים אני מאוד רוצה לעשות יוגה כל יום. לפעמים ממש לא מתחשק לי לעשות יוגה היום. יש ימים שפשוט לא יוצא לי. יש תקופות שבהן אני ממש שוברת את השיאים של עצמי במספר ימי התרגול בשבוע. אבל באופן כללי, אני לא, ממש לא. ואני חושבת שיש לכל זה סיבה טובה מאוד. עובדה. בדרך הזאת שבה אני מתנהלת בקרוב אסגור עשר שנים של אימוני יוגה. כלומר בכל זאת, פרק זמן לא מבוטל בהתחשב ברמת המחויבות הדלה להעציב שגיליתי עד כה במהלך חיי כלפי אימון גופני כלשהו.
הבת של החברה שלי קצת השתוממה על התשובה. פניה לבשו את הבעת ה"מה קשור?! שבה היא עושה שימוש תכוף. למעשה, זאת אחת ההבעות היותר פופולאריות ברפרטואר שלה. "תדעי לך," אמרתי לה, "שכמעט כל תלמיד שמגיע אלינו לסטודיו ומתלהב מהיוגה תמיד רוצה לקבוע לעצמו רף של תרגול הכי גבוה. אנשים שואלים אותי 'יומיים זה מספיק'? 'יש טעם בפחות מחמש פעמים בשבוע?' ואני תמיד אומרת להם: 'תתחילו מפעם אחת. תראו שמתפנה לכם מקום לפעם אחת תעלו לפעמיים. אבל אל תסגרו עם עצמכם שאתם חייבים לעשות פעמיים בשבוע כי אם לא תבואו את הפעם אחת כבר תחליטו לוותר על השנייה בתואנה שהשבוע אבוד לכם.'"
עכשיו היא התחילה להבין בכל זאת מה קשור. כלומר, מהי, לפחות להשקפתי, טיבה של מערכת יחסים שכוללת התחייבות. לא טוטאלית, לא פנאטית, לא אחת שמסרבת להכיר בחולשות. מערכת יחסים שעליה חרוט המוטו: "עושים מה שיכולים ולא נשברים בקלות".
כי אצלנו באשטנגה יוגה להודות בפה מלא שאת לא מתאמנת את מלוא המכסה המומלצת זה גובל בהתנהגות חמורה ביותר. נכון שתמיד ישנו הסיכוי שזוהי ההוכחה המוחצת להיותי עצלה ולא רצינית מספיק, אבל באותו מידה אפשר לומר שזה מה שנכון עבורי.
"אם תתחילי מיד מארבעים דקות זה יהיה לך קשה מאוד," הסברתי לנערה הנבונה. "את צריכה קודם כל להכשיר את הגוף שלך לקראת המשימה. אם יהיה לך נורא קשה בהתחלה לא יהיה לך חשק ולא כוח להתמיד. לכן, קחי את זה במנות קטנות ולאט לאט. והכי תיזהרי מהנדרים."
 גם אני נדרתי נדר כשהתחלתי לעשות יוגה שאתאמן כל יום. אבל אילו הייתי שומרת על הנדר הזה יתכן שכבר לא הייתי מתאמנת היום. מצד שני, כל עוד אני מקפידה לחזור ולהתאמן, גם אחרי ימים של בטלה, תמיד יש סיכוי שהיוגה לא תברח ותישאר איתי לעוד המון שנים.

 

קישור ליומנים הקודמים:

יומן יוגה - לבד על המזרן

יומן יוגה - מתי וצ'אק

יומן יוגה - יוגה וספורט

יומן יוגה - לאכול להתפלל לאהוב

יומן יוגה - המורה הנכון יופיע כאשר התלמיד מוכן

יומן יוגה - Affordable luxury 

יומן יוגה - עידן הואריאציות

יומן יוגה - יוגה של ענן הלב

 

נילי לנדסמן,סופרת ועיתונאית, מלמדת בסטודיו ליוגה בגן החשמל goyoga.co.il