יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
אימון היוגה  /   אימון
יוגה וקואצ′ינג   |  טל אלדר
יוגה וקואצ′ינג הם שני נושאי העיסוק המרכזיים בחיי. כאשר חשבתי על הנושא המאחד את שני התחומים, הבנתי כי זהו נושא ה"אימון". בסדרת מאמרים זו נחקור את האימון על פי תורת הקואצינג והיוגה.

על מנת להבין מהי יוגה יש לתרגל אותה. פטנג'לי מבהיר זאת בסוטרות הראשונות כך ש"יוגה היא הגבלה של תנודות התודעה".... "הגבלת אלו על – ידי אימון ואי השתוקקות"... ו"אימון הוא המאמץ להתייצב בכך".

כלומר, המהות של היוגה היא האימון ומהותו של האימון הוא בהחלתו.

קואצ'ינג במשמעותו המילולית והתחום ממנו צמח הוא תחום האימון. אמנם תחום הספורט, אולם התוויית המסגרת היא האימון, משמעותו, דגשיו, המסגרת אותה מייצר וההמשכיות הכה נחוצה לשם השגת המטרה.

בכיתתי בקורס המורים ליוגה התקיימו דיונים ושיחות רבות סביב נושא האימון ובוודאי סביב ה"יוגה סוטרה" של פטנג'לי.
לא פעם, עלתה שאלה חוזרת שעיקרה: "איך".

הרבה תובנות מתגלות למתאמן ביוגה במשך שנות התרגול ואת פטנג'לי אפשר אם רוצים לצלוח ברמה הקוגנטיבית ואולי גם המעשית. אולם לשאלה "איך", יש מעט, אם בכלל תשובות. לדוגמה: איך להגביל את תנודות התודעה? איך להבחין בין התנודות שגורמות לכאב לבין אלו שלא, איך אדע שהגעתי לסמדהי, איך אדחה את הסבל בטרם בא וכדומה.

חשתי שבזכות כלי הקואצ'ינג, יש תשובות מכוונות שמסייעות מאוד לכל שאלות ה"איך". דבר אותו מצאתי חסר בכתבי פטנג'לי.

ביוגה סוטרה של פטנג'לי יש הדרכה מרובה של מהי היוגה, מה משיגים בזכות האימון בה, מהם מרכיבי הסבל ומרכיבי הסמדהי והקאיבליה, אך אין הדרכה בה מבינים איך עושים זאת או איך מרגישים או לשם מה זה נחוץ וכדומה. מעבר לכך, המסרים הדואלים ולעיתים הקוטביים המוצגים ביוגה סוטרות של פטנג'לי כה מבלבלים עד שבאמת אי אפשר למצוא את הידיים והרגליים. (כאשר חושבים על אסאנות מסוימות אפשר בהחלט להבין זאת תרתי משמע).

החסר העיקרי בו חשתי בטקסט הוא השילוב בין היוגה לבין החיים וההיפך. אדם המתרגל יוגה מכניס במתכוון ושלא במתכוון את מרכיבי חייו לאימון וההיפך. מתוך סגנון החיים המערבי בו אנו חיים מצאתי שההבנה של איך משלבים יוגה בחיים וחיים ביוגה יכולה לסייע מאוד.

פטנג'לי – פרשנות וחורים בעלילה
בחלק זה אסרוק את היוגה סוטרות של פטנג'לי תוך התייחסות רלבנטית לנושא המאמר.
הפרשנות לטקסט היא אישית, שלי, ואינה נסמכת על מקורות פרשניים חיצוניים.
חשוב היה לי להמחיש את הבנתי הסובייקטיבית את הטקסט ותחולתו על נושא הוראת היוגה ולימוד היוגה. אני סבורה כי אופן ההבנה של המדריך אותו הציע פטנג'לי יכולה לרמז באופן אינדוקטיבי על אופן הבנת הכלל את המדריך. ככל שהכלים המצויים בידי מורה או מתרגל היוגה יהיו נהירים לו ברמה האישית, כך לדעתי יוכל לצלוח את דרכו באופן מיטיב.
התייחסותי ל"חורים בעלילה" כפי שמרמזת הכותרת נובעת מן הפרשנות שלי ומשיחות שהתנהלו בכיתה במסגרת קורס מורים בכירים ליוגה מטעם מכון וינגייט. באופן זה אשאיר שאלות פתוחות לשם הדגשת ה"חור" ועליהן אתן תשובה מאוחר יותר בעבודה.
סברתי שישנן הבנות מסוימות שהיו יכולות להתרחש אילו היה מתווסף הסבר מתחום נוסף, קרי הקואצ'ינג.
הפרשנות שלהלן איננה מתייחסת לטקסט כולו, אלא תתייחס לנושאים שיהיו רלבנטיים בעיני לכלים שתחום הקואצ'ינג יכול לסייע בהם. ההתייחסות היא בעיקר לפרק הראשון "סמדהי".
ציטוט הסוטרות יודגש בקו תחתון.

פרשנות לפטנג'לי
הטקסט בנוי נדבך על נדבך וכך אעשה בפרשנות. סוטרה אחת מנביעה את זו שאחריה וכן הלאה.
 פרק ראשון: פרק הסמדהי –Samadhi Pada
סמדהי = מצב הכרה גבוה המתואר כזך.
ועכשיו הוראת היוגה = הזמנה דרך מיקוד לכך שכעת ידובר/מדובר בהוראת היוגה. כלומר, כרגע לא יהיה עיסוק בדבר מלבד הוראת היוגה.
או: בכל פעם שאנו ניגשים ליוגה, עלינו למקד תודעתנו ופעילותנו לכך ולמנוע עיסוק/ מחשבה בדברים אחרים.
יוגה היא הגבלת תנודות התודעה (בהמשך יפורט הסבר לגבי מהי הגבלה ומהן תנודות התודעה)
אז שרוי הרואה בצורתו שלו
= כלומר, כאשר תתרחש הגבלה בתנודות התודעה באמצעות היוגה, ישרור הרואה בצורתו שלו, או בצורת התנודות. ועוד: לרואה יש צורה ובעיסוק ביוגה, יהיה שרוי בצורתו שלו.

מסוטרות ראשונות אלו ניתן להבין כי לתודעה יש תנודות שאינן מיטיבות עם האדם ורצוי להפחית את רמת התנודות בה על – ידי עיסוק ביוגה. כאשר יתרחש עיסוק ביוגה ישרה הרואה בצורתו שלו, או בצורת התנודות.
חמש התנודות – גורמות לכאב ושאינן גורמות לכאב= כלומר תנודות התודעה, הגם שנצליח להפחית רמת התנודתיות בהן, ישנן כאלו שגורמות לכאב ושאינן גורמות לכאב. נזרע כאן הרמז לכך שיש תנודות שאינן גורמות לכאב, אינן מזיקות בהגדרתן ועדיין עלינו לזהותן כתנודות של תודעה, כלומר כעל משהו מסית ומסיח ליבנו ממטרת היוגה, שהיא כפי שמתוארת על – ידי פטנג'לי: להיות שרויים בצורה.
חמש התנודות הן: מחשבה נכונה, מחשבה מוטעית, דמיון, שינה וזיכרון.
טכניקת ההגבלה מוצעת בטקסט כאימון ואי השתוקקות.
אי השתוקקות העליונה הזו היא בהכרת העצמיות: אז אין צימאון למצבי החומר
אך מהי עצמיות זו? איך אכיר אותה או אזהה אותה כעצמיות נכונה?
הרי כאשר עול פרנסה, גידול ילדים וקשרים חברתיים שזורים בעולמנו, מצב של ריכוז עמוק, ללא תנודות בין אם הן גורמות לסבל בין לאו, הוא כמעט מצב בלתי אפשרי. אולי רק לשניות מספר.
לכן, בנוסף על אימון היוגה, מוצע להלן כלי שיסייע בהכרת העצמיות תוך אימון בהגבלה של התנודות יכול להוביל להגשמה, כוחות על ועצמאות.
הסמדהי של החוכמה מלווה בחשיבה, בוננות, אושר ו"תחושת אני"
3.2 = חמשת המכאובים הם אי ידיעה, 'תחושת אני', השתוקקות, סלידה ורצון לחיות.
אם כך, איך עלינו להתייחס למושג: "תחושת אני"? האם לשאוף אליו או להבחין בקיומו בידיעה כי הוא גורם לסבל ולכן להדפו?
6.2 = 'תחושת אני' היא בבחינת זיהוי כוח הראייה עם כוחו של הרואה
47.1 – אין בוננות= חוכמה מקיפה נושאת אמת.
44.1 = ישנם מצבי התלכדות עם בוננות וללא בוננות
= כלומר כך או כך ניתן להגיע לגרעין הפנימי הזך.
ועוד: הראיה או הבוננות, אינם נהירים. יש לתת את הדעת על השאלה מיהו הרואה, מה הוא רואה ואיך מתוך כך ניתן לחשוב "מחשבה נכונה" כלומר: 7.1 מחשבה נכונה מורכבת מקליטה ישירה, היקש ועדות".
מרצף הנאמר בפרק הראשון ניתן לדעתי להתבלבל מאוד ולהבין בטעות, כי מאחר שהכול חולף, משתנה, דואלי ואינסופי וכי מושג אחד גורם לסבל ואושר כאחד, שהכול הבל, כדברי קהלת, או חסר משמעות ותוחלת כדברי פילוסופים אקזיסטנציאליסטים בני ימינו (יחסית).

הפירוט של פטנג'לי של מהו האימון (עם בוננות, ללא בוננות, הכרת העצמיות שאיפה לעצמאות וכולי) מדויק ועם זאת מבלבל.
מדריך מפורט לסובייקט, המתאים אישית לו ולנסיבות חייו נראה לי חיוני ואפילו קריטי בכדי לצלוח את היוגה בכלל ופטנג'לי בפרט. הרי אם סמדהי מלווה באושר, בוננות ותחושת אני, כאשר אגיע לאלה אבין כי הצלחתי בדרך היוגה, אולם במקום אחר בטקסט "תחושת אני" היא בבחינת סבל שיש להדפו!
viveka, האבחנה, היא קריטית בדרך לעבר השגת ההיפרדות או העצמאות. אך עבור המבחינים "הכול סבל". מה עושים?

Coaching, מתודולוגיה שהתפתחה בשלהי המאה ה-20, משלב שמונה תחומי ידע (יפורטו בהמשך) ונותן כלים יישומיים פרקטיים להבנה העצמית, ולהתנהלות מיטבית (כמובן שהדבר אישי וסובייקטיבי ואין מענה אחיד לכולם).
מניסיוני כמאמנת אישית וכמתרגלת ומורה ליוגה, ניתן לשלב בין שני התחומים כך שהבנה ממצה ותכליתית מעולם הקואצ'ינג ייושם בהבנה תוך תרגול היוגה, גם דרך היוגה סוטרות של פטנג'לי.

33.4 "הרצף הוא המקביל לרגע, ונתפס בנקודה הסופית של תהליך ההשתנות".
סוטרה זו מביאה את המימד הדואלי, בו רצף הנתפס כדבר המשכי מקביל לרגע הנתפס כחולף, כלומר, בכדי לבצע שינוי ישנו רגע בו הרצף פוגש את רגע ההיתכנות. אין להסיק מכך בעיני שהדרך הסתיימה, אולם קרה דבר משמעותי בהחלט.
לפי גישת היוגה ישנו אותו רגע של שחרור או עצמאות ואלה על – פי פטנג'לי הם הגורם המאחד שאין בליתו. אלה הם האלמנטים שיציינו את "סוף הדרך". אני סבורה כי רגע העצמאות הוא אכן רגע (שבנקודה מסוימת מתלכד עם הרצף הנכסף) אולם, בעיני, הדרך היא מעגלית, כפי שכבר ציינתי בעבודתי הקודמת על פטנג'לי. כלומר גם רגע השחרור הוא רגע בעיני והדרך לשמר מצב הכרתי גבוה, או מצב תבוני, רגשי או פיסי גבוה היא לתרגל, להתאמן.

נקודות להתייחסות בהן אני חשה כי יש צורך בביאור מתוך עולם הקואצ'ינג:
אבחנה – כיצד אדע להעריך את האבחנות שאני עושה? האם הן נכונות? מה מידת איכותן? רמתן?
תנודות – כיצד אוכל להבחין בין התנודות השונות? אם הכול תנודות? מהו מצב ללא תנודות? אם קיימות תנודות שאינן גורמות לסבל, מדוע להדפן?
הטבעות – מה בין הבדל הרגלים להטבעות? כתוצאה מכך, מה בין דפוסים "טובים" לדפוסים שאינם טובים?
הכרת העצמיות – מהי? כיצד אדע לזהותה? כיצד אוכל להתגבר על הקשיים שהיכרות זו מניבה?

סוטרה.II16 : "יש לדחות את הסבל עוד בטרם בא". לפי הסוטרות הקודמות, סבל קיים אצל בעלי כושר האבחנה, מאחר שאלה יודעים ומבינים את משמעות הסבל הכרוך בתהליך ההשתנות, מבינים את משמעות ההטבעות, יש להם הבנה מורכבת של סיטואציות וכדומה.
כמו כן, לפי סוטרה II.8 – הסלידה מושתת על הסבל.
הסבל, על – פי הטקסט, הוא נגזרת או תוצאה של אחד מחמשת המכאובים (שגם הרצון לחיות הוא אחד מהם כלומר גם אם מאוד ננסה או נשתדל להימנע מן הסבל, הוא בלתי נמנע!) פטנג'לי מציע בטקסט לדחות את הסבל וכך בין היתר להחליש את המכאובים ולהפריד את הרואה מן הנראה.
הפרדת הרואה מן הנראה  ואי עשיית זיהוי ביניהם, הם אחד המפתחות העיקריים לשחרור או ליישום העצמאות.
אבל איך עושים זאת? איך דוחים את הסבל? איך מזהים את הרואה והנראה? מי אלה?!
הטקסט שלפנינו, שנכתב למעלה מ- 2,000 שנה מורכב מאוד, ומציע מגוון רחב של ידע וביצוע פילוסופיים ועם זאת מניח קרקע רחבה למדי לשאלה "איך"? הטקסט חסר את המימד האישי ואף הרגשי של כל אחד.
18.1 האחר בא על – ידי אימון במושג העצירה. אז נשארות רק ההטבעות. האימון במושג העצירה משיג את האבחנה בהטבעות. מה אנו מבינים ולומדים בעצירה? כיצד עוצרים? מה ירמז לי שדווקא כעת עליי לעצור?
21.1 לבעלי דחף עז – זה בהישג יד. 22.1 גם במקום הזה יש הבדלים, מפני שהדחף חלש, בינוני או חזק ביותר. דחף עז כמו רצון, מוטיבציה נכונות או דרייב – גם להם יש מידת השפעה על השגת "הדבר".
המוטיבציה לחולל שינוי אינה מובנת מאליה. בדרך כלל אנשים ימנעו משינוי ויעשו הרבה מאוד בכדי לשמר מצב קיים גם אם איננו נכון עבורם ואולי אפילו גם הרסני.
לכן מציאת הדחף על דרגותיו השונות כדי לחולל שינוי ממשי מאוד רלבנטי ושוב תישאל השאלה: איך? מה בתוואי תרגול היוגה יסייע לי למצוא את הרצון לחולל שינוי.
32.1 אימון בזהות אחת, במטרה לחסום את אלה. מהי זהות אחת?
בסוטרה 33.1 ישנם סימנים המסייעים להבין מהן ההפרעות ביצירת זהות אחת ובסוטרות 33.1 – 40.1 ישנו מדריך המציע כלים שונים ליישום בכדי להתאמן בזהות אחת, אך עדיין קיימים חורים. אלה קיימים היות שאין בסיס או מרכז אליו ניתן לחזור או ממנו לצאת. זהו המרכז האישי של כל אחד ומאחר שהטקסט כללי עולות ממנו שאלות רבות.
שיטה נוספת אותה מציע פטנג'לי במסגרת שיטות האימון היא "התמסרות לאדון כל". בסוטרות 23.1 – 28.1 יש פירוט נרחב של יתרונותיו של אדון הכל והסיבות הרבות בזכותן כדאי להתמסר לו. אני מוצאת בעיה לא קטנה הטמונה בסוטרות אלו אשר עלולה לעשות את ההיפך ממנו התכוון המחבר. במקום להתקרב לעצמיות ולגלות את הפורושה עלול להתרחש תהליך התרחקות וזרות.
הכמיהה ל"עצמיות נבדלת נקייה ממכאובים" הגם שהיא מיוחסת לאדון הכל וכך לפי סוטרה 29.1 מגיעים ל"התוודעות פנימית, וגם המכשולים נעלמים". בהן זרוע זרע כישלון.
בדומה לפרשנותו של הסופר מאיר שליו ל – 10 הדיברות בתנ"ך – הדת טומנת בחובה משימות שנועדו לכישלון על – ידי מאמיניה בכדי שיאחזו בה. אחרת מה הטעם להאמין. אם החוויות בעולם הן הפנימיות והן החיצוניות מהולות בעצב ובכאב מייצרת הדת מודל שאמונה בו מבטיחה שחרור מסבל אינסופי זה. בספרו "ראשית", ממתין שליו עד לפרק האחרון בספר בכדי לשטוח תובנה זו שלו. לשיטתו ניתן לעמוד בתשע מן הדיברות ולאו דווקא מתוך אמונה אולם בדיבר "לא תחמוד" לא ניתן לעמוד, אלא עם אמונה.
חמדנות היא פעולה פנימית בה החומד או החומדת נחשפים למחשבותיהם הפנימיות ביותר. אלו לא תמיד ידועות להם. מחשבות אלו יכולות להיות: "הייתי רוצה לעמוד על הידיים כמוה" או "הייתי רוצה נעליים כמו שלה" או לא עלינו "הייתי רוצה את בעלה"! במקום זה אף אחד אינו רואה או שומע אותנו. זהו הדין וחשבון שלנו עם עצמנו. שם כנראה לא יהיה סיכוי להיות ללא מכשולים. הדת בחוכמתה פורשת בדיוק במקום זה את רשת הביטחון שלה. שם היא תציל את החוטאים, שאין להם ברירה אלא לחטוא. הוידוי והכפרה ישחררו את החוטא השרוי במלכודת זו.
החתירה האינסופית אל האמת או כמו בסיפור הגירוש מגן עדן – הבחירה שניתנה לאדם טומנת את הסבל במלוא הדרו. הבחירה היתה בין חיי נצח נטולי דאגות או שיקול דעת לעומת מחשבה, דעת, סבל וחמדנות בחיים קצובי זמן.
בחירת האדם ידועה לכולנו. האדם בחר בחיי סבל בהם מתקיים מרחב פנימי בו מידה מסוימת של חופש שמכיל גם חמדנות, על – פני חיים נטולי חופש כלל אך נצחיים. מציאת האמת בכל פעם מחדש בחיינו אנו, כאשר הרצף הוא רגע בתהליך ההשתנות (כך לפי סוטרה IV. 33.) היא תכלית קיומו של האדם. האפשרות לחופש או לבחירה היא לב העניין לטעמי ולכן, ככל שנשכיל להבין מהי אותה "אמת פנימית" ייחודית לנו, כך נצליח להגשים את עצמנו באופן יותר אפקטיבי לנו בחיים אלה. באופן זה גם בחירותינו יהיו נכונות לנו וטובות עבורנו.
המימד הסובייקטיבי של כל אחד מאוד משמעותי להבנת דרך התרגול או דרך האימון. הדרך ל"הכרת העצמיות" יכולה להיות יעילה בשיטה המוצעת בפרקים הבאים.

כך, בהמשך לרעיון זה, ניתן לפי פטנג'לי ל"העלים מכשולים". (סוטרות 28.1 ו29.1). לדעתי אין מכשולים שניתן באמת להסירם אלא כאלה שיש להכירם ולהכילם וכך להשפיע על המידה או האופן בהם צובעים את חיינו. הכרות עם העצמי היא זו שתסייע בכך ולאו דווקא על דרך השלילה כמו "הימנעות מחמדנות" (סוטרה II.30) בה רק התמסרות לגורם כלשהו תציל את המתאמן מצרותיו. בוודאי שכדאי על – פי אותם סייגים פנימיים להימנע מכל מיני צרות, אך איך?
בכדי שניסיונות האימון לא יהוו מקור תסכול מתמשך כדאי להשלים את האימון עם כלים שיסייעו בהימנעות מחמדנות, הימנעות מפגיעה וכדומה.

היוגה סוטרות של פטנג'לי מציעות דרך להתאמן ביוגה, אולם כשם שהחיים נמזגים אל היוגה, כך היוגה נמזגת אל החיים. מתוך כך, לא ניתן לנתק לדעתי את אימון היוגה מן האימון הלקוח מן הקוא'צינג. במילים אחרות, בכדי שהוראת היוגה תהיה אפקטיבית, או בכדי שמורה יהיה אפקטיבי בדרכי ההוראה שלו ובוודאי בחייו המורחבים, חסרה קרקע רחבה יותר מאשר הטקסט שלפנינו. קרקע שגם תיתן מבט אל חייו ונסיבותיהם של היוגי.

אני אף סבורה כי "הכרת העצמיות" היא אחד המפתחות העיקריים לצלוח את היוגה והחיים בכלל.
במאמרים הבאים אנסה לתת דרך שתסייע בהכרת עצמיות זו.

טל אלדר - מאמנת אישית ועסקית וסופרווייזרית מטעם האיגוד הישראלי לקואצ'ינג; מורה בכירה ליוגה מטעם מכון וינגייט. לפרטים: 052-5218888 tal@eldar-coaching.com