יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
מורים מדברים יוגה  /   ראיונות
ב.ק.ס איינגר ופטבהי ג′ויס : שתי אגדות יוגה  |  מיה קליין - יוגה שאלה יפו
פטבהי ג′ויס וב.ק.ס איינגר, הפכו לשמות שגורים בפיהם של אלפי מרגלי יוגה, וזאת מבלי שהשניים חלקו כוס קפה מאז 1940. לכבוד יום הולדתו ה-90 של פטבהי ג′ויס השניים נפגשו.

בשנת 1934, ק. פטאבי ג'ויס וב.ק.ס. איינגר הצעירים היו תלמידים של היוגי  ט. קרישנמצ'אריה (Krishnamacharia). באותה תקופה הודו היתה תחת הכיבוש הבריטי, אך למהראג'ות של הודו היה שמור תפקיד חשוב כראשי מדינות. המהראג'ות התנהלו בראוותנות ובגאווה ודאגו לשמר את המסורות של המדינה תחת הכיבוש הזר. המהראג'ה של מייסור, קרישנהראג'נדרה וודיאר (Krishnarajendra Wodeyar), שהיה  אחראי לשימור ולארכיב של טקסקים עתיקים בסנסקריט, אהב במיוחד אמנות מסורתית הודית, מוסיקה ויוגה. תושבי מייסור חגגו את הפסטיבלים הדתיים החשובים כגון "דוסרה"  dusserah , במלוא ההדר, וגם חיו בעיר מטופחת ונקיה, ושימרו את אורח החיים והמסורת של הודו העתיקה. זו היתה האווירה בהלמדו הנערים יוגה המורה הדגול קרישנמצ'אריה, שהיה בן חסותו של המהראג'ה.
בעוד פטאבי ג'ויס עתיד היה להישאר במייסור, וקרישנמצ'אריה היגר למדראס ב- 1954, סונדראג'ה איינגר הצעיר נשלח חסר כל לפונה, שבמרכז הודו ב-1934. ההוראה היחידה שנתן לו קרישנמצ'אריה, הגורו שלו, היתה "לך ללמד!" ואיינגר נשאר שם, לימד ותרגל בעוד שבמייסור פטאבי ג'ויס למד באוניברסיטת הסנסקריט, המשיך לתרגל יוגה, ואף לימד באוניברסיטת סנסקריט. שני האחים לגורו לא נפגשו עד שנת 1940. הם לא זוכרים פרטים רבים אודות מפגש זה, פרט לכך שהוא התרחש אחד ממסעות הפרופוגנדה ליוגה של קרישנמצ'אריה - והיוגי המכובד הגיע לפונה עם פטאבי ג'ויס על מנת לבקר את הסוואמי קובאליאננדה (Swami Kuvalayananda) ואת המרכז ליוגה שלו, מרכז קקאיוואליאדהאמה (Kaivalyadhama Yoga Institute).קרישנמצ'אריה וג'ויס שהו זמן קצר בביתו של איינגר.
 חלפו שנים, ואחרי שהוצתה הלהבה הראשונית בשנות ה-60 וה-70, תרגול היוגה התפשט והחל לצבור תאוצה עולמית. במשך אלפי שנים היתה היוגה נחלתם של ההודים באופן כמעט מוחלט, כאשר רק אחדים מהמערב, כגון מדאם בלאבטסקי (Madame Blavatsky)  ויויקנאנדה (Vivekananda) ואחרים חקרו והתעניינו ביוגה. אך משנות ה-70 ואילך פטאבי ג'ויס וב.ק.ס איינגר, הפכו לשמות שגורים בפיהם של אלפי מרגלי יוגה, וזאת מבלי שהשניים חלקו כוס קפה מאז 1940.

שישים וחמש שנה מאז מפגשם האחרון, פטאבי ג'ויס, שחגג את יום הולדתו ה-90, ואיינגר בן ה-87 סוף סוף הביטו זה בפני רעהו. שני היוגים החשובים ביותר בזמננו ערכו שיחה קצרה לפני כן בטלפון הנייד:
"יארו יארו? (מי זה?)"
"פטאבי, זה סונדאראג'ה!"

השיחה בין שני ענקי היוגה (שבדרך כלל  גורמים לפיק ברכיים בקרב תלמידיהם) חיממה את הלב, והמפגש המחודש ביניהם היה מאורע משמח ביותר. איינגר נסע ארבע שעות דרומה מטומקור, שם היה אורח כבוד בפסטיבל יוגה. הוא לא יכול היה להשתתף בחגיגות יום ההולדת של פטאבי ג'ויס שכן הן נפלו על guru purnima, היום בן כל המורים הרוחניים בהודו נושאים דברים לתמידיהם, אך הקרבה לטומקור אפשרה לו להגיע כמה ימים לאחר חגיגות ה-90 של ג'ויס. איינגר, בליווי שישה מתלמידיו ומזכירו האישי ראגו (Raghu) הגיע באחת בצהרים לגוקולם. הוא התקבל בחיבוק חם על ידי ג'ויס והשניים החלו לדבר בקנאדה (Kannada). אחד מתלמידיו של איינגר העיר שמורהו תמיד אומר כי אינו בקיא בקנאדה, אך הנה הוא מדבר (עם ג'ויס) באופן שותף.
קפה נמזג לכל הנוכחים, ולכולם פרשו לחדר סמוך לאכול צהרים יחדיו (הארוחה האחרונה שהשניים חלקו היתה ב-1940). בתו של ג'ויס, סראסוואתי, דאגה לסעודה נהדרת ואחרי האוכל, נכדו של ג'ויס, שאראת, אחד ממנהלי המכון לחקר האשטנגה יוגה, ערך לכולם סיור ביוגה שאלא (בית הספר ליוגה). מאדהבה (Madhava) תלמידו של איינגר, החל לראיין את השניים:

מאדהבה: כשאתם התחלתם ללמוד יוגה תיארתם לעצמכם שהכל יגדל בצורה כזו?
פטאבי ג'ויס: לא, לא בכלל לא. כשהייתי צעיר ראיתי את קרישנמאצ'ריה עושה הדגמה של יוגה ונקסמתי מהתנוחות. למחרת הלכתי אליו והתחננתי שיקח אותי כתלמידו. הוא דיבר אלי ישירות, בחספוס, שאל אותי מי אני והוא היה די מפחיד. הוא שאל אודות אבי ומאיזה כפר אני מגיע. הסברתי שאני מהכפר קאושיקה (Kaushika), מרחק של חמישה ק"מ ושאבי היה אסטרולוג ואיש דת. הוא שאל האם אני מוכן להגיע לכל השיעורים ולדייק ואני השבתי כן בהתלהבות. למחרת הופעתי לשיעור בזמן ואז החלו המכות [כולם צוחקים].
מאדהבה: אז למה לא עזבת?
פטאבי ג'ויס: אלוהים, איך יכולתי לעזוב? היה בי צורך אדיר ללמוד.
מאדהבה: אם הייתי במקומך, הייתי מזמן בורח.
פטאבי ג'ויס: אה, לא, כפי שאמרתי, מאוד רציתי ללמוד. אני זוכר שני חברים שלי, גארודה (Garuda) ובחור אחר, האסן ראנג'סוואמי (Hassan Rangaswamy)
 היינו לומדים כולנו יחד. [פונה לאיינגר] אתה זוכר את גארודה?
ב.ק.ס. איינגר: כן, אני זוכר אותו.
פטאבי ג'ויס: ב-1932 המהראג'ה של מייסור הזמין את קרישנמצ'אריה ללמד שם והוא פתח יוגה שאלא ליד הארמון ג'אגן מוהן (Jagan Mohan Palace)- כולנו תרגלנו שם. היה שם מנהל, איך קראו לו?...נ.ס. סובאראו (N.S. Subbarao)! זה האיש שארגן משכורת קבועה לקרישנהמצ'אריה ושלח אותו לכל האזור על מנת שיפיץ וילמד יוגה. כשקרישנהמצ'אריה הגיע לפטשאלא הסנסקריט (Sanskrit Pathasala) ב-1932, נעמדתי מולו וחלקתי לו כבוד. הוא אמר "הי, זה אתה! עניתי "כן, גורוג'י, אני לומד כאן". הוא נראה מאושר ואני שוב התחלתי לתרגל איתו. מידי פעם הוזמנו לארמון על מנת לתת הדגמות ביוגה- אני וחברי מאהדב בהט (Mahadev Bhatt). פעם קיבלתי מתנה- חמישה רופי ותחתונים והיינו כה מאושרים. [לאיינגר] אתה זוכר את האישה האמריקנית הזו, אינדרה דווי (Indra Devi)? היא גם הייתה מגיעה לתרגל ביוגה שאלא של הארמון.
ב.ק.ס. איינגר:כן, כן, אני זוכר. היא החליפה את שמה ל אינדרה דווי מאוחר יותר, לא?
פטאבי ג'ויס: שמעתי שהיא נפטרה לא ממזמן.
ב.ק.ס. איינגר: בברזיל.
פטאבי ג'ויס: אה, ברזיל. ובכן, דבר הוביל לדבר והמשכנו לתרגל. היינו עם מאהדב בהט (Mahadev Bhatt), סריווינאס אחאר (Srivinas Achar), ראנאגאט דסיקאצ'ר (Rananath Desikachar), וכולם.
ב.ק.ס. איינגר: כן, אני זוכר את כולם.
מאדהבה: הרווחת הרבה יותר מחמישה רופים בחייך עד עכשיו, אבל אני משער שיש ערך מיוחד לחמישה רופים שקיבלת מהמהראג'ה, הלא כן? מה אתה חושב שווה יותר, החמישה רופים או הכסף שהרווחת?
 פטאבי ג'ויס: ובכן, החמישה רופים האלו היו מאוד יקרים לי, זה נכון. שמתי אותם במזוודה שלי מתחת לערימת בגדים והייתי פותח אותה כל יום, מסתכל על השטר, וסוגר אותה חזרה [כולם צוחקים]. אתה יודע מה, זו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי רופי אחד שלם! [שוב צחוק]. טוב, אלו היו החיים אז...

וכך, המפגש ההיסטורי עם הגורו קרישנמצ'אריה תואר לאחר ארוחת צהרים טובה. פטאבי ג'ויס ואיינגר הצטלמו יחד, ולאחר מכן עלינו למעלה ללגום עוד קפה, ושיחה התפתחה אודות הקפה. היה מוסכם על כולם שהקפה הנו בהחלט ה- soma rasa  (הנקטר המשכר של האלמוות) של ה- Kali yuga  (העידן הנוכחי של החושך)- ופטאבי ג'ויס התבדח ואמר, "כן, וגם אפשר לקבל כל כך הרבה סוגים שונים של soma rasa בחנויות כיום!"
הזמן חלף במהירות, ואחר הצהריים שוב חזרו לדבר על קרישנמצ'אריה.
ב.ק.ס. איינגר: לא משנה מה יגידו, הקרדיט שייך, ללא ספק, לגורו שלנו- הוא היה ים (של ידע), אך הוא לא נתן לנו את כל מה שידע. היה לו ידע רב, והוא רק נתן לנו קצת פה וקצת שם. כמו התרנגולת, כך היינו צריכים לנקר וללקט את הידע שלו. ואנחנו למדנו, ואנחנו אלו שהצמחנו את הידע לדוגמאות ממשיות. אז העצה שלי לכולכם היא- תדאגו שהאור שנדלק עם תלמידיו הישירים של קרישנמאצ'ריה לא ידעך. יש להמשיך להבעיר את האור [של תורותו]- היוגה דיפה (yoga dipa) [מנורה, אור]. אז אנא מכם, המשיכו אל התרגול. תנו לזה לבעור, לבעור.
פטאבי ג'ויס: התחלנו להבין יוגה ברגע שהוא הכריח אותנו לעמוד בשמש הקופחת בחצר במשך שעות!
ב.ק.ס. איינגר: שאני אוסיף עוד דבר? חייבים להזיע 100%. לא רק פיזית, אלא אינטלקטואלית. אם אתה מזיע אינטלקטואלית במאת האחוזים, אז אתה יודע משהו על יוגה. אז 100 אחוז מהגוף, ו100 אחוז מהאינטליגנציה. האינטיליגנציה חייבת להזיע.

ובסופו של יום כה חשוב, אלו מאיתנו שנכחו הודו בליבם על שחוו את הריגוש והההשראה שבמפגש בין שני היוגים האלו. שנים של היסטוריה, הבדלים והביקורות של מה שנקרא ה"מחנות" של היוגה שלהם- נראו עננים חסרי תכלית, כערפל אינטלקטואלי שהוסר ברגע שהשניים ישבו לכוס קפה. מבחינתם של פטאבי ג'ויס וב.ק.ס. איינגר, הם היו פשוט שני אחים זקנים ליוגה שראו אחד את השני אחרי זמן רב מאוד. "1934 ביחד. 2005 ביחד, אני סבור שזה חשוב. זוהי הזדמנות נדירה", ציין מר. איינגר.

תמיד יהיו הבדלים באופן התרגול, בסגנון, בפילוסופיות ובדעות - אך זוהי התעסקות שולית. המסר של כבוד הדדי ורעות נמצא בלב במסורות ההודיות הגדולות, ובליבם של שני האנשים הגדולים האלו.

תודה לאדי שטרן ניו-יורק ונאמרופה מגזין www.namarupa.org

תרגם את השיחה לאנגלית: סונאד ראגוראם *פורסם ב-Namarupa Issue No 4
תרגום לעברית: מיה קליין –יוגה שאלא יפו  www.yogashala.co.il
המאמר בחסות :לוטוס- מתחם יוגה שכונתי, בהנהלת ענת צחור ואיל צ'חנובסקי
אלכסנדר ינאי 3 ת"א