יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
זרמים ביוגה  /   זרמים
אנוסארה יוגה – לגלוש על גלי החיים - חלק ב′  |  אראל בן צדוק
החלק השני בסדרת המאמרים של אראל בן צדוק אודות אנוסארה יוגה - והפעם על העקרונות שמנחים את הזרם.

תקציר הפרק הקודם: אנוסארה יוגה – זרם "חדש" של יוגה ההולך ותופש תאוצה בארה"ב, המבוסס על פילוסופיה טנטרית וסדרת הׇכְוונוׄת ייחודית הנקראות "העקרונות האוניברסלים של היישורת". בפרק הקודם הצגתי את החוויה האישית שלי במהלך סדנאות אנוסארה שנערכו בישראל ואת הרקע הפילוסופי של הקוסמולוגיה הטנטרית העומדת בבסיס תרגול האנוסארה. במאמר זה אתאר בקצרה את עקרונות היישורת היחודיים של האנוסארה (מתנצל מראש – חלק מהתיאורים יהיו טכניים למדי. אני מניח שקהל היעד מורכב ברובו ממורים ליוגה) ובהמשך סדרת המאמרים אמשיך להעמיק בבסיס הפילוסופי ע"י השוואה בין הפירושים הטנטרים והפירוש הקלאסי של היוגה סוטרה.

מאז ומעולם שיעור יוגה היה בשבילי פעילות שבמרכזה עומד ניסיון בלתי פוסק להפוך את עצמי לגמיש. תמיד הייתי בחור חסון וחזק - אבל גמיש ? אני יוצא מנקודת הנחה שהתלמידים שלי מביטים עלי בשיעורים וחושבים לעצמם שהייתי נערת גומי בגלגול הקודם. אני גם יכול לנחש שהם ישמחו לגלות שרק לפני כמה שנים הייתי בחור (נורמלי) המתקשה לבצע כמעט כל תנוחת יוגה כמו מרבית התלמידים המתחילים...
כמובן שהרעיון, שאוכל לבצע את תנוחות היוגה המחייבות גמישות, תמיד קסם לי, אבל איך לעזאזל מצליחים לשפר את הגמישות ? ובכן - תחילת השיעור היתה תמיד זמן קריטי עבורי. שיעור טוב היה שיעור שבו נערך חימום טוב. חימום - שתפקידו היה לאפשר לי לשפר במידת מה את הגמישות ולרכך את הנוקשות. במהלך השנים למדתי שחימום הדרגתי עדיף על חימום מהיר.  אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון: חימום ← גמישות← תרגול. אך מסתבר, שאחרי שיעור אינטנסיבי שבו היה "חימום טוב" הרגשתי תמיד שאני צריך הפסקה של כמה ימים. אמנם במהלך השיעור, החימום הֶקל על ביצוע התנוחות – אך לאחר השיעור הייתי מושבת כמעט יומיים... כאבי שרירים שנבעו מקרעים או עומס יתר על המפרקים ליוו אותי לאחר התרגול באופן קבוע. במהלך השנים גיליתי שהשילוב של תרגול אינטנסיבי ומהיר יחד עם חימום הגוף אמנם משפר את הגמישות אך יחד עם זאת יש לכך השלכות נוספות וחמורות. פציעות חוזרות ונשנות בשרירים ובמפרקים הזכירו לי שלגמישות החדשה שרכשתי יש גם מחיר, ובטווח הארוך התחלתי לשאול את עצמי אם כל זה בכלל כדאי. להסתובב חודשים עם כאבי ברכיים, כתפיים או אגן זה לא כל כך נעים מה גם שלא ראיתי שאני כל כך חריג בנוף מתרגלי היוגה ה-"רציניים" בת"א. (ראה המאמר של נילי לנדסמן בנושא : קשר השתיקה )

לא פלא שלפעמים בא לי קצת "לנוח" מהמרוץ אחר הגמישות והלכתי לשיעורים רכים יותר. שיעורים שבהם התמקדו בצד ה-"הרוחני" של היוגה. בשיעורים אלה שמו פחות דגש על ההיבטים הפיזיים שבתרגול ויותר על הנשימה, התודעה וכיו"ב. בשיעורים אלה הרגשתי שאני "עף" והִתְעׇלוּת רוחנית היתה פשוט הרגשה נהדרת. אבל כהיפר-אקטיבי מוצהר, ההיבט הגופני דרכו אוכל לשחרר אנרגיה היה חסר לי ולאורך זמן רציתי תמיד להפעיל את הגוף ולא להסתפק בתרגול רוחני עם נגיעות פיזיות. כך או כך, מהר מאוד מצאתי את עצמי משלב בין שיטות תרגול שונות: מתרגל באופן קבוע שיעורי אשטנגה ומבקר גם בשיעורי שיבננדה. מצאתי ששילוב של שתי הקצוות, גם אם הוא לא מושלם כל אחד בפני עצמו, מהווים יחדיו תרגול "שלם" המאפשר לי לקחת את הטוב מכל העולמות. כמובן שהלכתי לבדוק גם שיטות נוספות: כך לעיתים הייתי מוצא את עצמי בשיעורי איינגר. הדיוק והעזרים קסמו לי מאוד והיו מאירי עיניים, אך החימום שהיה כה נחוץ לי היה מינורי לטעמי. ההיבטים הרוחניים נעלמו כלא היו מה גם שכמעט ולא היו תרגילי נשימה. אז כמהנדס (מחשבים, זוכרים ?) הלכתי מדי פעם ללמוד קצת "טכנולוגיה גופנית" באוניברסיטה של איינגר אבל מעולם לא ראיתי את השיטה הזו כתִרגול העיקרי שלי. גם את ההׇכוונות לא תמיד הבנתי ולמרות שכל המורים (בלי יוצא מן הכלל) הקדישו חלק ניכר מהשיעור להסברים, עדיין היה לי קשה מאוד ליישם את ההכוונות בצורה משביעת רצון.

אחסוך מכם את המשך עלילותיי בשאר בתי הספר ושיטות התרגול הנפוצות בישראל, רק אספר שבסיכומו של דבר, בחרתי בדרך האמצע והחלטתי לעבור את הכשרתי כמורה ליוגה-וִיניאסׇה. שיטה זו, המנסה לשלב תרגול דינאמי במידה מתונה, כולל חימום "כמו שצריך" לאנשים נוקשים כמוני, יחד עם דיוק ואלמנטים שונים הקשורים בתודעה, שבתה את ליבי בשל עושר המרכיבים ושילובם. יחד עם זאת – הנסיון "לקפוץ על כל החתונות" גרם לי אישית להרגיש שחסר לי "עומק" בתרגול וכמורה ליוגה לא הבנתי איך בדיוק אני אמור לשפר את איכות חייהם של התלמידים. ההׇכְוונות לא היו מדויקות ובהירות מספיק, נוצר חום בגוף אך לא ידעתי מה כדאי בדיוק לעשות איתו מבלי לגרום לנזק מצטבר וגם הצד הערכי היה לוקה בחסר (ארחיב על כך במאמר הבא). כך הגעתי למצב שאחרי כ-5 שנים בהם לימדתי יוגה בצורה אינטנסיבית, הרגשתי שהגוף שלי אומר: "די !". המוטיבציה ללמד ירדה פלאים. כמו מרבית המורים לְהׇאטה יוגה (ואני מכיר די הרבה – תאמינו לי), "הרגשתי" חלקים נרחבים בגופי וכאבים עקשניים באזור הפוריפורמיס תקפו אותי גם בשעות במנוחה. את ההתלהבות הראשונית מכך שאני מורה מבוקש ליוגה שכחתי כבר מזמן והחשק ללמד אבד בהיעדר מוטיבציה ראוּיׇה בעיני (מה זה בדיוק מורה ליוגה ? מה הוא אמור ללמד ? וכד'). משבר כללי. בדיוק בנקודה הזו (כמאמר המפורסם – "כשהתלמיד מוכן, המורה מגיעה". אני הייתי בשפל - אז כנראה שאיזושהי מורה היתה חייבת להגיע ...) פגשתי את דזירה רמבוי - המורה הראשונה שלי לאנוסארה (על כך אני מפרט במאמר הקודם). וכך לפתע, למרות שכביכול כבר ראיתי "הכל" - תרגול האנוסארה אותו פגשתי היה בשבילי חידוש מרענן. מצאתי, שאפשר לשפר את המודלים שהכרתי ולקיים תרגול מובנה הכולל אלמנטים חיוניים רבים וכל זאת, בעזרת סדרת הכוונות חדשה שהגה מייסד האנוסארה ג'ון פריינד- המערבת דיוק פיזי עם עבודה רוחנית. בשורות הבאות אנסה לתאר את סדרת ההכוונות הנקראת "העקרונות האוניברסלים של היישורת" העומדת בבסיס תרגול האנוסארה ולהסביר את ההגיון והרקע העומד מאחוריהן. בסיכומו של דבר, עקרונות אלה והתרגול שבא בעקבותיהם, הפכו את הקערה על פיה ושינו לחלוטין את הגישה שלי כמורה ליוגה. פגישתי המקרית עם עקרונות האנוסארה הכניסו לחיי זריקת מרץ חדשה ואף פתחו את ליבי. מטרתם של סדרת מאמרים אלה, הנה לחלוק עמכם את הידע הזה ולחשוף אתכם לאפשרויות החדשות הטמונות בתרגול זה. לדעתי זהו פרסום ראשון בעברית של המידע הנ"ל ואני מקווה שתמצאו אותו בעל ערך בחייכם.

תרגול היוגה באנוסארה עומד על שלושה מרכיבים: כׇוונה, יישורֶת ופעוּלה.
הכׇוונה היא המובילה אותנו לאורך התרגול כולו. הכׇוונה של המורה היא הקובעת את איכות השיעוּר יותר מכל מרכיב אחר (לרבות יכולת טכנית או פיזית). ללא הִתְכׇוְננוּת נכונה של המורה והתלמיד- השיעור יאבד מערכו או יהפוך לשיעור בעל ערך חסֶר או מוּעט. מהי כׇוונה נכונה ? באנוסארה, כוונה כזו מתחילה קודם כל בפתִיחוּת. עפ"י הפילוסופיה הטנטרית, ללא חיבור למקור חיצוני, לא ניתן לקיים את החיים וממילא לא ניתן להתקדם בדרגה הרוחנית. בנוסף, ערנות ורגישות לאיכויות הפנימיות שלנו נחוצים על מנת לבנות כׇוונה נכונה. בסיכומו של דבר, רק פתיחוּת מאוּזנת, הכוללת את שני המרכיבים גם יחד יכולה להיקרא כׇוונה נכונה. נמשיך ונדגיש, שעוצמתו של הלב היא הכוח המניע מאחורי כל פעולה או ביטוי במהלך ביצוע האסאנה. הלב מוביל (פיזית ומנטלית) את המתרגל ממקום אחד לשני. הלב- ולא השכל !

יְשורֶת – כל תנוחה מתבצעת תוך ערנות לשילוב אופטימלי של כל חלקי הגוף השונים. הסימטריה הדינמית הזו, מתאפשרת ע"י שימוש ב- "עקרונות האוניברסלים של היישורת"– סדרה של הנחיות למתרגל היוגה שהגה ג'ון פריינד, המביאה אותנו לשימוש מיטבי באיברים המרכזיים של הגוף כבמלאכת מחשבת. יתרונם של הכללים הנ"ל היא בפשטותם מחד וביעילותם מאידך. בתמצית- הכללים הינם הפעלת "מעגלי אנרגיה" בשילוב ספירלות גופניות. ברמה ה-"מעודנת" – בשעת תרגול כל אסאנה, מתבצעת אינטגרציה של העצמי האינדיבידואלי עם העצמי האוניברסאלי (הטבע) כך שהתלמיד מיישר את גופו, את תודעתו ואת ליבו עם האלמנטים האנרגטיים של העולם ובכך מעצים את התרגול ואת יכולתו להתחבר לעולם (ר"ע פילוסופיה טנטרית במאמר הקודם).

פְעוּלׇה
– כל תנוחה מתבצעת כביטוי לכושרו של הלב ובמהלכה יציבותם של שרירי הגוף מתאזנת עם שמחת החיים ותחושת החופש ההולכת וגדלה של המתרגל. תרגול שאינו מתבצע כ- "פעולה נכונה" מוביל לסבל ולאומללות בעוד תרגול נכון נראה כחגיגה ארוכה ומתמשכת.
ייתכן מאוד שהדברים שרשמתי עד כה נראים לכם כאוסף של סיסמאות ריקות מתוכן בסגנון האמריקני הניו-אייג'י הידוע לשמצה. כל מי שמכיר אותי יודע שאין דבר שאני סולד ממנו יותר מאשר "אופטימיות קוסמית" שאינה נשענת על יסודות יציבים ואיתנים. קרוב לוודאי שזאת אכן התחושה ואני לוקח על עצמי בשורות הבאות לפרוט לפרטים את האמור לעיל ולנסות לשכנע אתכם שהרקע הפילוסופי העומד מאחורי זרם האנוסארה והידע הפיזיולוגי העצום העומד בבסיס התרגול, מוּבנֶה דיו על מנת לספק הכוונה "רוחנית" מצד אחד, והנחיות פיזיות מן העבר השני. אבל כבר כאן ברצוני לשאול אתכם מספר שאלות הנוגעות לתרגול שלכם עצמכם. נסו לענות עליהן בכנות :
א. עד כמה הכׇוונה תופשת מקום בתרגול שלכם ? מהי הכׇוונה שלכם בתרגול ? האם הכוונה שלכם נוגעת באלמנטים פיזיים (רוצה להיות גמיש, חזק, רזה וכיו"ב), מנטליים או רוחניים ? עד כמה אני רגיש לכׇוונה שלי בתרגול ? עד כמה אני פתוח לקבל אנרגיה מכוח חיצוני ועד כמה אני רגיש לאיכויות האנרגטיות הפנימיות שלי (מהן אני בנוי) ?
ב. מהן איכויות התנועה הפיזית שלי ? עד כמה הגוף שלי מנגן כתזמורת אחת מתואמת במהלך התרגול ? האם קיימים מצבים במהלך התרגול בהם חלק אחד מהגוף מרגיש טוב אך חלק אחר סובל ? עד כמה הפציעות עוצרות אותי ומפריעות לרצף התרגול ולהנאה ? איך אני מרגיש בשעות ובימים לאחר התרגול ? האם קיים מצב בו התודעה שלי אינה מתואמת עם הגוף (אני מרגיש רגוע ושקט אך הגוף שלי כואב ודואב) ?
ג. האם אני אוהב את התרגול או שהתרגול הוא "צורך" ? האם במהלך התרגול עולים רגשות חיוביים או שאני חווה נִיתוּק ומאוּשׇר מהבריחה הזמנית שלי מצרות היומיום ? האם הלב (פיזית !) מוביל את מהלך התנועה או נגרר אחרי שאר איברי הגוף ? האם היוגה מעלה את שמחת החיים הכללית שלי או נמצאת אי שם בין שאר מטלות היומיום שאני חייב לעשות ? האם אני חווה במהלך התרגול הרגשת חופש הולכת וגדלה או בעיקר תסכול הנובע מחוסר יכולתי לפעול באופן "מושלם " ? האם התרגול מכניס שמחה לחיי ?

כאמור, ברמה מעשית, מהווים חמשת ה- "העקרונות האוניברסלים של היישורת" מדריך מפורט לתרגול יוגה עפ"י המרכיבים שהצגתי לעיל. אפרט כעת את עיקרי הדברים וכמובן שאני ממליץ להתנסות בכל אחד ואחד מהם במהלך תרגול יוגה על מנת לבדוק את נכונותם ותקפותם באופן אישי:
1. פתיחות למשהו גדול ממני ויצירת בסיס לתרגול ( Open To Grace )
כפי שכבר ציינתי -  עפ"י העקרונות של הפילוסופיה הטנטרית, על מנת להצליח לבצע סדרה של פעולות בסיסיות, לקיים את עצמנו לאורך זמן ואף להעצים את האנרגיה הפיזית והמנטלית שלנו – אנו חייבים להתחבר אל מקור חיצוני על מנת לשאוב אנרגיה. ברמה הבסיסית ביותר – הפיזית, מדובר בשאיפת אוויר, הכנסת מזון ומשקה לפינו וכד'. ברמה הבאה – חיבור לסביבה, לקבוצת התרגול ולׇחֶברה. וברמה הגבוהה- חיבור למקור אנרגיה אין סופי, "רוחני" המתאפיין בעיקר באיכויות של "חסד" (באנגלית : Grace). עד כמה אנחנו באמת פתוחים לְ-"חִיבוּר" עם הכניסה שלנו לתרגול ? כמה מאיתנו מבינים שההצלחה של ביצוע האסאנה נעוצה קודם כל ביכולת החיבור שלנו למקור חיצוני בשילוב עם רגישות לאיכויות הׇפנִימִיות שלנו ? רובנו נוהגים לתת לאגו להשתלט עלינו ברגע ביצוע התנוחה וכך הרגישות שלנו (כפי חוץ וכלפי פנים) כמעט ונעלמת. המאמץ והניסיון להצליח שולטים בתנועות שלנו וקשה לנו להבין שראשית כל, הצלחה בביצוע מנח גוף מסוים תלויה ביכולת שלנו לפתִיחוּת. ברמה הפיזית – יש לרכך את העור עם הכניסה לאסאנה, להרחיב את חלקו הפנימי של הגוף בעזרת הנשימה וליצור כוונה נכונה. להקשיב לגוף, מה הוא מנסה לומר לי ? הארכת צידי הגוף מקו המותניים עד לצידי האוזניים, מילוי אזור הכליות והגב, החזקת הראש בצורה נכונה. הלב מלא (התלהבות) ורך, פתוח תמיד ונכון לקראת התרגול. (הערה: ושוב אני נאלץ להתנצל. ניתן להדגים פיזית כל אחת מההכוונות הללו בצורה מעשית אך זהו מאמר טקסטואלי ולא סרטון וידאו...)
2. הפעלת אנרגיה שרירית ( Muscular Energy )
השלב השני בביצוע כל אסאנה הוא הפעלת אנרגיה שרירית. לפני מתיחה, תרגיל המחייב גמישות או נסיון לבצע מהלך "אקרובטי" כזה או אחר ביוגה (או מניפולציה גופנית המחייבת שינוי של מנח הגוף), יש לאגד את שכבות הגוף וליצור לכידות גופנית סביב מרכז חזק ויציב. עד שתרגלתי אנוסארה הייתי משוכנע שדווקא בתחום הזה יש לי כישרון מיוחד. בפועל גיליתי, שאני מפעיל חלק קטן ביותר מהשרירים בגופי במהלך התרגול, ומסתבר שהשאיפה הנלהבת שלי לגמישות (שהוזכרה בתחילת המאמר) לפני ביצוען של הפעולות הנחוצות להגנה וייצוב של המפרקים, היא הגורם הראשון במעלה לפציעות חוזרות ונשנות שאני "סוחב" עד היום. ההנחיות של המורה באנוסארה הנן: "להדק את העור לשרירים ואת השרירים לעצמות" כבר בשלב ראשוני של ביצוע התנוחה, "לחבק" את כל האיברים הפריפריאלים אל המרכז ולאסוף אותם אל נקודת המיקוד. (מפאת קוצר היריעה- לא אוכל לפרט כאן מעבר לדברים הנ"ל אך לדוגמא: הכוונה השייכת לשלב זה מכונה "רגלי מספריים": בעמידת פיסוק בתנוחת לוחם 1, התלמיד מנסה לקרב את הרגליים אחת לשנייה כמה שיותר מבלי להרים את כפות הרגליים מהרצפה תוך הפעלת כמה שיותר שרירים ברגליו). וברמה הפסיכולוגית: נסו להפגין אומץ, מוטיבציה, תשוקה, צרו חום (להט גופני), נוכחות ואש.

3. התרחבות ספירלות פנימיות ( Inner spiral )
השלב הבא בתהליך הכניסה אל תוך תנוחת היוגה הינו הפעלה מורכבת למדי של הגוף במהלכה נדרש המתרגל לסובב את הירכיים הפנימיות ולהרחיק אותן זו מזו על מנת ליצור מרחב לבסיס עמוד השדרה הנטוע בעצם העצה (Sacrum). ה-"ספירלות" הנן למעשה הפעלה מיטבית של השרירים, המִפרׇקים והעצמות כיחידה מתואמת אחת (ראה "אנרגיה שרירית") שנועדה לאפשר להתקדם לשלב הבא (הידוק ספירלות חיצוניות). רק הפעלה מתואמת של ספירלות פנימיות וחיצוניות תאפשר התרחבות אורגנית של עמוד השדרה ויתר האיברים בגוף כולו (ר"ע "גמישות"). ברמה המעשית, מדובר בשילוב של התנועות הבאות: הידוק של השוקיים פנימה והרחקה של הירכיים אחת מהשנייה תוך סיבוב עדין של הירכיים פנימה ו-"הוצאת" הישבן. פעולות אלה נעשות בעיקר עם סדרה של שרירים "נשכחים" המכונים לעיתים שרירי ה-"ירכיים פנימיות"  (Adductor Longus, Bravis, Magnus) ובעזרת שרירים הנמצאים בצד החיצוני של הירכיים (Tensor Fascia &  Glutus medius). לא ניתן כנראה להעביר במאמר זה את אופן הביצוע המדויק של הפעולה אבל תאמינו לי שאם תרגישו פעם אחת את החוויה הנלווית להפעלה מתואמת של סדרת השרירים הזוּ ואת ההשפעה שלה על הגב התחתון – תבינו את כוונתי...כמורה שעסוק כמעט בכל סיום של שיעור יוגה בניסיון להקל על גב כואב של תלמידים (וחלק רב מהפעמים כאב ש-"נרכש" במהלך התרגול...), הכוונה פיזית העשויה למנוע את התופעה, התקבלה בברכה כמעט מהרגע הראשון. אך כפי שכבר ציינתי, אנו רק באמצע הדרך ויש הכוונות נוספות.

4. הידוק ספירלות חיצוניות (Outer Spiral)
גם כאן מדובר בהפעלה מתואמת של סדרת שרירים, אך שוב ברצוני להדגיש את חשיבות ביצועם של כל חמשת העקרונות ואת הסדר הנכון למימושם. כל חמשת העקרונות מהווים פעולות משלימות ורק ביצוע מתואם והדרגתי של כולם יחד במהלך תרגול מנחי הגוף המכונים על ידנו אסאנה, יביא לתוצאות הרצויות. הידוק הספירלות לא יכול להתבצע כפעולה נפרדת. קודם לכך, יש לבצע התרחבות של הספירלות (ראה סעיף 3) ורק לאחר מכן הידוק. ברמה הפיזית – מדובר בהפעלה מתואמת של שרירי הישבן הפנימיים (Piriformis, Gemellus superior/interior, Quadratus Femoris) והכנסת עצם הזנב פנימה אל בין הרגליים תוך הידוק הבטן התחתונה, רצפת האגן והירכיים הפנימיות (Sartorius) מה שיגרום להארכת הגב התחתון ויביא אותו למנח טבעי ונעים (נייטרלי). בכך, נמנע הכיווץ הלא נעים בגב התחתון המתלווה לעיתים קרובות לתנוחות נפוצות כמו כפיפות לאחור. אני בהחלט מודע לקושי העצם של תלמידים מתחילים ליוגה להבין וליישם בצורה מעשית את ההנחיות תוך הפעלת כל סדרת השרירים הזו אבל מנסיוני, מספיק לנסות ולהדק חלֶק מהשרירים הנ"ל על מנת להתחיל להרגיש את התחושות הנהדרות בגוף. ומשעה שהחוויה חיובית – מעוּדדים התלמיד והמורה להמשיך ולחקור את החופש שמעניקים יישוּמם של עקרונות אלה (ובפרט- הפעלה מתואמת של ספירלות מתרחבות ומתכנסות). כאן המקום גם להזכיר שקיימות ספירלות נוספות בגוף מלבד ברגליים אך כפי שציינתי – קצרה היריעה. אומר רק שהספירלות של הזרועות והכתפיים חשובות במיוחד לתנוחות הפוכות ושישנם מעגלים אנרגטיים נוספים המוזכרים ב-"מדריך למורה האנוסארה" שכתב ג'ון פריינד)

5. התרחבות – אנרגיה אורגנית (Organic Energy)
רק לאחר ביצוע של כל ארבעת השלבים הקודמים, מתפנה התלמיד לביצוע השלב האחרון – התרחבות הגוף והתודעה ויצירה של חופש אישי והנאה. הטעות שלי היתה, שרׇצְתי מהר מדי בניסיון להפוך לבובת גומי לפני שבניתי יסודות איתנים ושילמתי על כך באובדן ההנאה, חוסר נחת גופני ודעיכת הלהט הראשוני שהיה לי כשהתחלתי לתרגל יוגה. רק תהליך שבו אני מִתכׇוְונֶן לפעולה שתוצאותיה הם שמחה וחופש, מתחייב להידוק אנרגטי לעבר המרכז ומבצע הכנה מדויקת של הגוף באמצעות עקרון הספירלות, יכול לאפשר לי בסופו של דבר בנייה של גמישות והתרחבות. ללא התבססות וארגון נכון של הגוף, כל נִסיון להתרחב מביא רק להתפרקות והתפזרות. התרחבות מתחילה בהתכנסות ובנייה של מרכז יציב וחזק, בארגון נכון של הגוף, ורק לאחר מכן ניתן לשאוף לצאת לחופשי. בדיוק כמו שקאנט הזקן אמר: חופש קיים אך ורק בתוך מסגרת וללא מחויבות לא ניתן להשיג חופש. ההכוונות הפיזיות של ביצוע השלב החמישי כוללות התרחבות מנקודת המיקוד בתנוחה אל עבר הפריפריה (ואני יודע שלא פירטתי במאמר זה מהן נקודות המיקוד- שוב-קצרה היריעה), התפשטות מהמרכז ומהשרירים החוצה על מנת להעביר אנרגיה לעבר העור והלאה. נחפש הארכה בגוף, התרחבות הנשימה ונתמתח בכל חלקי הגוף כמו שאנחנו אוהבים מבלי לאבד את המרכז שבנינו עד כה. האנרגיה האורגנית היא ביטוי של זריחה פנימית מנקודת המיקוד שלנו באסאנה לעבר הסובבים אותנו. התרחבות של הלב ואיכויותיו לעבר הגוף ומשם החוצה לעבר שאר המתרגלים בקבוצה וכל מי שנמצא בקרבתנו. האנרגיה הזו מכונה "אורגנית" מכיוון שהיא נחווית ככוח החיים הפנימי המנסה בעוצמה לפרוץ לעבר החופש. זהו טבענו האמיתי.

אני מניח שלמתרגלים מנוסים ולמורים ליוגה, הדברים המוצגים במאמר זה אינם חדשים לחלוטין. כפי שכבר ציינתי, ג'ון פריינד היה שנים רבות מורה בכיר לאיינגר ושהה זמן ממושך בבתי ספר ליוגה השייכים לזרמים אחרים. לדעתי, ייחודיותה של השיטה המכונה "אנוסארה" הינה באינטגרציה המובנית שהיא מבצעת בין חלקיו השונים של המידע ומגבשת אותם לכלל תורה אחידה ושלמה (עד כמה שניתן...). גם אני שמעתי מספר רב של פעמים הכוונות דומות לשהייה בתנוחה ולתרגול נכון, אך הצגה מפורטת ומלאה כמו זו שנמצאת ב- חמשת "העקרונות האוניברסלים של היישורת" (אותה הבאתי בקיצור נמרץ – ותאמינו לי, יש פירוט נרחב בספרות...) לא פגשתי עדיין. כך באנוסארה, הרעיון הוא לשלב בין עבודה מנטלית–רוחנית, יצירת חום ולהט (טׇפַס) גופני, כוח, דיוק, גמישות ופתיחת הלב ולאפשר לתלמיד לחוות הנאה ושמחה לכל אורך תרגול היוגה. לי ברמה האישית- החזיר תרגול האנוסארה את האמונה בכוחה המרפא של היוגה, ביכולת שלי לעזור לתלמידים להכניס אור ושמחה ולשפר את איכות חייהם דרך תרגול היוגה. אני כמורה ליוגה – יצאתי נשכר !

במאמר הבא אמשיך ואסקור את הרעיונות המרכזיים העומדים בבסיס הפילוסופיה הטנטרית שהיא חלק בלתי נפרד מתרגול האנוסארה ואעמוד על השוני העקרוני בתפישת העולם בינה ובין אסכולות אחרות.

אראל בן צדוק, מורה ליוגה ומנהל "סטודיו תכלת" ליוגה בכפר סירקין.
*תגובות, הארות והערות יתקבלו בברכה erelbz@gmail.com
בימים אלה מבקרת בישראל הגר חרפק - מורה לאנוסארה מארצות הברית המתארחת במספר מרחבי תרגול בישראל. למידע נוסף על הסדנאות- לחץ כאן .
לקהילת אנוסארה יוגה בישראל (פייסבוק)