יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
אימון היוגה  /   אימון
יומן יוגה : על הרגלים ותיקונים  |  נילי לנדסמן
"הרגלים" היא מילה שדי יצאה מהאף, לפחות כשהיא משובצת כפנינת-לשון בתוך הז′ארגון הניו-אייג′י. אנשים שעובדים על תיקון הרגלים לומדים מהר מאוד, בהנחה שהם ייצורים תבוניים, שכמה שלא תהיה בטוח שניכשת את ההרגל הזה מחייך, הוא שב ומופיע, כמו דמות קומיקס בלתי מנוצחת, כשהוא מוסווה בזהות חדשה. כמה קשה להיפטר מהרגלים...

אחת החוויות היותר מרכזיות באימון יוגה – ומן הסתם גם באימונים רוחניים נוספים, שבהם עמלים במרץ על הכשרת הגוף כמשכן הולם לנפש  - היא תנועת המטוטלת אותה חווה המתרגל השוחר להשתחרר מהשיעבוד להרגלים. על מנת לסייע לו במשימה הגרנדיוזית הזאת, מציע לו המורה תיקונים. התיקונים הינם לרוב טכניים, אבל רק לכאורה.

ניקח לדוגמא את תנוחת הלוחם השנייה, להלן ויראבאדראסאנה 2.
הבה ניכנס אליה: פישוק רחב ומיוצב היטב, שתי ידיים מונפות לצדדים כמו חיצים חדים, רגל אחת מתכופפת, השניה נשארת מתוחה. המבט אל קצה כף היד, שמעל הברך הכפופה בזווית חדה. בעודנו ניצבים בתנוחה הזאת ונושמים יפה, נבחר לנו  דגש אחד להתעמק בו קלות, אחד מני רבים וטובים. נתמקד איפה בפיקת הברך הכפופה שבתנוחה. 90 מעלות, הברך מיישרת קו מלמעלה עם מפרק הקרסול ומבטה מופנה אל הבוהן השניה.

אחד התיקונים היותר שכיחים שניתנים בתנוחה, הוא למקם את הברך מחדש עבור התלמיד הלא מיומן, שאינו שם לב להנחיה ולכך שהיא נשמטת ואינו מודע עדיין לכללי בטיחות. מפרקים הם הלא נקודות חיבור וככאלה הינם פגיעים. כאשר מפילים עליהם משקל, ראוי לוודא שהם מקבלים את מלוא התמיכה. כאשר הברך בלתי נתמכת סוטה ממסלולה, היא נמצאת בסכנה ודאית.

זה בדרך כלל המצב שלנו, לא? ככה באופן קיומי. שכאשר דעתנו מוסחת ואינה נתונה להבחין בכך שנקלענו למצב שבו אנחנו פגיעים, אנחנו מועדים לפגוע בעצמנו או להיפגע. על הכביש, ביחסים או סתם ביום של מצב רוח רע.
יתרה מזאת. כאשר אנחנו לומדים להבחין, מפגיעה לפגיעה, לפחות אם אנחנו מבקשים לתרגל את דיבר ה"אהימסה" (אי-פגיעה), כיצד יכולנו להימנע מהפגיעה הזאת אנחנו לומדים להישמר. בעיקר מהפגיעות מהסוג המסויים הזה, אלה שאנחנו גורמים לעצמנו, שמקורן הוא באופן שבו אנחנו מתנהלים בעולם.
כך שהתיקון הזה, של הברך, לא מתפקד אך ורק במישור האחד, שבו הברך מקבלת הנחיה ברורה. הפעולה החוזרת והנשנית של תיקון היא תמצית האימון. אנחנו מתאמנים לנו בלתקן את עצמנו, בלהכיר טוב יותר את החולשות שלנו שמסבכות אותנו עם עצמנו. אנחנו חורטים שוב ושוב בתודעתנו את המכניקה הזאת של התנהלות אחרת כאשר מתרחשת הנפילה להרגל, מעוררים את עצמנו להבחין בכך ולפעול לתיקון. 
מחובתנו, אם כך, להבהיר את התיקון ולקוות שהתלמיד ידע לעשות את האחד ועוד אחד. כמו שאנחנו מקווים את אותו הדבר לגבי עצמנו. שנתברך פה ושם ברגע החסד הזה, שבו מבליחה תובנה צלולה שיש בה משהו כמו טכני ולרוב בנאלי. "קיפ איט סימפל," נהג לומר המורה האהוב עלי ליוגה. לחשוב בפשטות, היא דרך די יעילה לפעמים כשמנסים לתפוס משהו מהמורכבות.

“הרגלים" היא מילה שדי יצאה מהאף, לפחות כשהיא משובצת כפנינת-לשון בתוך הז'ארגון הניו-אייג'י. אנשים שעובדים על תיקון הרגלים לומדים מהר מאוד, בהנחה שהם ייצורים תבוניים, שכמה שלא תהיה בטוח שניכשת את ההרגל הזה מחייך, הוא שב ומופיע, כמו דמות קומיקס בלתי מנוצחת, כשהוא מוסווה בזהות חדשה.
כמה קשה להיפטר מהרגלים. ולפעמים לא בטוח שצריך, בטח לא מכולם. אבל את המנגנון שבו פועלים בהיסח הדעת ומישהו מפנה את תשומת הלב לכך שבנקודה כלשהי בגופך חל כעת שבוש ואתה אינך פוטר אותו כלאחר יד, כדאי וראוי לשכלל. כך שבסט ההרגלים שלנו ייכנס לגור גם דייר יותר נחמד, זה שפועל לתיקון הדבר. שוב ושוב ושוב. דייר בלתי נלאה שאכפת לו מאיך שהוא חי, שלפעמים הוא קצת נודניק וצדקן, אבל הוא קולט היטב את התדר של המצפון שלו.
באחד מספרי היוגה שבבייתי מצאתי פעם קביעה מקסימה ולפיה עד גיל ארבעים אנחנו עסוקים בלהגדיר את עצמנו ואז, מגיל ארבעים, אנחנו מוזמנים להטיל ספק בכל ההגדרות הללו. אני לא בטוחה בקשר לציטוט המדוייק, אבל זה מה שאני הפנמתי ומן הסתם כבר פירשנתי לעצמי, שממנו אני למדה לא רק משהו על הדינמיקה המתעתעת של ההרגלים אלא גם על האפשרות לתקן כמשימת חיים, להתעסק בדיוקים.
תרגול היוגה הוא חוויה רצופה בתיקונים ובדיוקים, מבית ומחוץ. משך כל שהייתנו בתנוחה, בהנחה שיש מישהו בבית, אנחנו מנסים לתקן את עצמנו מלעשות את מה שאנחנו רגילים, את מה שנוח לנו. למצוא דרך מדוייקת יותר שתשקף את מי שאנחנו מתאווים ומתהווים להיות.
ועל הדרך, כשאנחנו בעניין, כלומר מצליחים להתרכז כהלכה בגוף ובנשימה, בהרגלים הנעימים ובתיקונים הקטנים, אנחנו קצת פחות פנויים לעסוק בדאגותינו ושאיפותינו. הבונוס  על ההתנהגות טובה הזאת הוא טעימה מהשיכחה המבורכת הזאת – שזיקק אותה כל כך נהדר לו ריד בשורה המוארת שבשירו "יום מושלם", והיא הולכת כך: "כזה יום מושלם, גרמת לי לשכוח את עצמי, חשבתי שאני מישהו אחר, מישהו טוב".

 

קישור ליומנים הקודמים:

יומן יוגה - לבד על המזרן

יומן יוגה - מתי וצ'אק

יומן יוגה - יוגה וספורט

יומן יוגה - לאכול להתפלל לאהוב

יומן יוגה - המורה הנכון יופיע כאשר התלמיד מוכן

יומן יוגה - Affordable luxury

יומן יוגה - עידן הואריאציות

יומן יוגה - יוגה של ענן הלב

יומן יוגה - כמה פעמים בשבוע?

יומן יוגה - עשר דקות ביום
 

נילי לנדסמן,סופרת ועיתונאית, מלמדת בסטודיו ליוגה בגן החשמל
goyoga.co.il