יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
חוכמת היוגה  /   חכמה
פסח – האפשרות לצאת לחירות דרך היוגה  |  אריה יוסף
אחד מהפירושים של יוגה הינו חירות, ולכן חג הפסח - חג החירות, מדבר מאוד לכל מי שמתאמן ביוגה. מאמר זה מנסה להאיר על האפשרויות להתייחסות לחג הפסח באימון היוגה שלכם.

אחד משמותיו של פסח הוא כידוע "חג הגאולה" כיוון שבו נגאלו בני ישראל ממצרים מבית עבדים. חז"ל אמרו שיש להתחיל את חלק המגיד בסדר פסח במילים "ארמי אובד אבי" וזאת, כיוון שיש לזכור- במקרים רבים בחיים מתחילים בגנות ומסיימים בשבח. פעמים רבות בחיים על מנת להתקדם יש להתחיל ממקום קשה, ממקום כואב, מעבדות קשה. ישנה שאלה קשה אשר התשובה עליה ניתנת במשך כל החיים, היא האם ללכת ראש בראש מול הקשיים או לעבוד במקומות הנוחים והמוכרים, וברור שהתשובה היא שלפעמים כך ולפעמים כך.
מצד אחד חז"ל אומרים ש"אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ", כלומר- כשאנחנו מרגישים שהמקום הזה הוא נעים, הוא מהנה, אנחנו מוכנים לעבודה עליו. ולפעמים באותם מקומות סגורים אין חפץ לעשות עבודה. זכורות לי תקופות שבהם נמנעתי מתנוחות יוגה מסויימות, דווקא כיוון שהן הוציאו ממני דחייה וחוסר נכונות וניסיתי להימנע מתחושות אלו.

יחד עם זאת, עיקר העבודה הפנימית מתרחשת דווקא במקומות שבהם אני עבד לגוף שלי. שבהם השינויים הם קטנים מכדי להרגיש בהם. שבהם ההצלחות הן מינוריות. לדוגמה מי שהצד הפנימי של גופו סגור, הדברים נראים סטטיים, אין תזוזה, משך שנים. אין סיכוי לשנות. המטרה של התרגול, של המורה, היא לשפוך אור על המקומות האלו. זו גם העבודה בפסח. הקב"ה מצווה אל משה "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'.." הציווי הוא לבוא דווקא אל פרעה, אל המקומות שבהם אתה בחושך, ולספר גם למקומות האלו שגם הם חלק מהעבודה, גם הם באו בהשגחה – "אני הכבדתי את ליבו", זה לא סתם שדווקא המקום הזה "עושה בעיות".

גם בחושך יש השגחה. המקומות הכואבים, הסגורים, המצומצמים, טומנים בחובם פוטנציאל להתקדמות ענקית. בסוף יתגלה כפי שכתוב על מכת החושך ש "לבני ישראל אור בכל מושבותם". במקומות שנדמה לנו שהם חשוכים ישנו אור עצום שממתין לצאת לחופשי, אבל הוא כרוך ביגיעה רבה. היגיעה הזו היא הכרחית כיוון שדברים שאין אנו מטפלים בהם מחמיצים וגורמים להחמצה של העיסה כולה. לא בכדי אמרו חז"ל שחמץ נאסר גם במשהו (כלומר אפילו בקצת).

אז איך פועלים, איך מבצעים את היגיעה?
"אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר... בודקים בחורין ובסדקין". אנחנו מפנים את אור הנר, את התודעה הרכה, החומלת, למקום החמוץ, הסגור. על ידי האור המאיר ההחמצות הולכות ומתגלות ולאט לאט עוברות תיקון, עוברות המתקה.
הבן הקטן שואל בליל הסדר ארבע קושיות, אולם על פי ההלכה גם אם שני מבוגרים עושים סדר, עדיין הם צריכים לשאול אחד את השני את ארבע הקושיות, ואפילו אם אדם עושה סדר לבדו הוא צריך ללמוד ולקרוא את ההגדרה בצורה של שאלה ותשובה. כל זאת למה? כיוון שבאמת קשה להבין את נפתולי הדרך ומדוע לפעמים אנחנו נתקלים בקשיים הנדמים לנו כמבוי סתום, אלא מרגע שאדם שואל את השאלות הוא מתחיל בעבודת הצמיחה. מהות הסדר היא הפנמת הרעיון של "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". אותו רעיון שסביבו בנוי כל הערב שהוא להאמין – מה נשתנה? - הכל משתנה, שהרי יש מצוה לשנות כמה שיותר דברים בערב: טיבול ירק במים שתי פעמים, שתיית היין בהסיבה לשמאל, כל אלו  מנסים להראות לנו שיש שינוי, למרות שהיום הדברים נראים תקועים, מחר כבר נצא מאותו מבוי סתום, אבל אותה יציאה אינה יציאה רגילה, כיוון שלאחר שהייתה עבודה במקומות החמוצים והסגורים תהיה עליית מדרגה.
אותו אימון יוגה שעליו אנחנו עובדים מספר שנים, במה שנראה כחוסר התקדמות, העבודה על פתיחת בית החזה לדוגמה, אינו באמת עומד במקום, אלא גם הוא בתהליך של יציאה ממצרים, כיוון שישנו שינוי מתמיד. התורה מבטיחה "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" עלינו לחזור ולהזכיר לעצמנו, לחברנו ולתלמידנו שגם במקומות שבהם אנחנו עבדים לדפוסי מחשבות, לדפוסי פעולה של הגוף, להרגלים, גם שם מתחולל שינוי וכיוון שכך היציאה משם תהיה עם רכוש גדול, הרכוש שנצבר כתוצאה מהעבודה שהשקענו והאמונה שהשקענו בעבודה עם המקומות הללו.

שנזכה כולנו להיות בני חורין באמת, שנזכה לצעוד בדרך עם הרבה אור ומתוך גם כלפי המקומות החסרים בתוכנו, שנזכה לבער את החמץ, שנאמין בשינויים בדרך וביכולת להפוך את הגוף שלנו לכלי שמכיל יותר אור, ומתוך כך ביכולת שלנו להיות אנשים גדולים ומאירים יותר.
חג שמח.