יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
יוגה למתחילים  /   מתחילים
כיצד תרגול יוגה יועיל להתמודדות עם סרטן השד  |  שירה נהלוני- גליקסברג
אימון יוגה – לאנשים בריאים חזקים וגמישים בלבד? מסתבר שלא! דווקא כשמערכות הגוף קורסות ובזמן התמודדות עם מחלה ממאירה חשוב יותר להתאמן. אימון כזה המותאם ספציפית למצב המיוחד, תורם רבות להתמודדות בכל רמה אפשרית.

רבות דובר על סגולותיה של היוגה כמשמרת חיוניות וגמישות הגוף ואף פועלת במישורים רבים שאינם פיזיים לחלוטין. רבים האנשים הבריאים המקיימים אימוני יוגה כחלק משגרת חייהם. בהיותי בקורס מורים בכירים ליוגה, פגשה אותי מחלת הסרטן. מאמר זה נולד כתוצאה מתקופה בה התמודדתי עם המחלה, עם תהליך הריפוי, ועם אימון היוגה כחלק מהתהליך כולו. המאמר מוקדש במיוחד לאלה המתמודדים עם מחלת הסרטן ובייחוד סרטן השד, ולסובבים אותם.
אימון יוגה ייעודי- הוכח כתורם רבות להתמודדות עם סרטן השד. הרפואה ההודית (איורוודה) דוגלת בראיה הוליסטית. אנו במערב ממעטים להתבונן בשלל האספקטים המקיפים אדם חולה. אימון יוגה בעת מחלה מספק הצצה פנימה. מאפשר להתבונן בשקט, באמצעות הנחיה ברורה באברי הגוף, בתנועה שלהם וללמוד על השינויים ועל מסוגלות הגוף להם.

מדוע דווקא אימון יוגה בעת התמודדות עם סרטן שד?
באופן כללי בעת התמודדות עם מחלה קשה נוצרת תחושת חוסר שליטה על המצב ועל החיים ולפעמים גם על הגוף אותו הכרנו כל חיינו. הפניית תשומת לב, הקשבה לגוף על איבריו, הנעת האיברים, חיזוקם, הזרמת הדם- מקנים תחושת שליטה, חלקית לפחות.
רופאים, קרובים, מטפלים, חברים ומשפחה מייעצים לחולה ללא הרף מה לעשות. באימון- מתמודד/ת החולה עם הגוף, עם הקושי ועם ההצלחות הקטנות והמספקות של "עוד משהו שאפשר לעשות" החולה לבדו יכול לדעת מה טוב בשבילו ובכך מתקיימת שליטה מלאה של החולה על עצמו ועל מצבו. כמו כן - ההתמודדות עם המחלה מייצרת לחץ רב ובעיקר אי וודאות. טיפול כימותרפי משפיע על המערכת העצבית ובמקרים רבים מציפה את החולה תחושת דיכאון. התרופות הנלוות לטיפול – מייצרות לרוב גלי חום. בעת האימון יש הפניית תשומת הלב לאיברים מסוימים. הפנייה כזו של תשומת הלב לאורך זמן- מפתחת מודעות ויוצרת שוני תפקודי מוכח. באמצעות התבוננות במצב קיים, הפניית תשומת לב ועבודה על אזור ספציפי- מתעורר האזור לחיים, דם מוזרם והאיבר שומר על אלסטיות וחיוניות. בייחוד לאחר טראומה. לדוגמא: תרגול קבוע של עבודה על נשימות יוצר הרגעה של המערכת. תופעה מוכרת נוספת היא כיווץ אזור החזה לאחר הניתוח/ים וכתוצאה מכך הכל אסוף וכואב. נשימה מבוקרת אל החזה יוצרת הרחבה ושמירה על אלסטיות של הרקמות. נשים רבות מדווחות ש"פתאום הן נושמות".

אבדן של איבר או חלק ממנו מביא שינויים רבים. חלקם פיזיים ומורגשים כלפי חוץ וחלקם רגשיים ואינם נראים כלפי חוץ - אך כל מי שחווה התמודדות כזו מכיר אותם היטב. חוסר איזון גם בהחזקת הגוף וביציבה וגם בהרגשה הפנימית – כיצד רואים אותי, האם כולם רואים את מה שאני מרגישה? האם רואים שיש אי סימטריה בין שני הצדדים? באופן טבעי ההערכה העצמית משתנה. מתן תשומת לב מיוחדת לתחושות החדשות השונות מאפשר להתאזן מחדש.
ניתוחים של כריתה/ כריתה חלקית/ שימור/ הוצאת בלוטות הלימפה- גורמים לשרירים בזרועות להדלדל וטווח התנועה של הזרוע קטן באופן משמעותי. אזור החזה מתכנס פנימה. התכנסות זו מובילה לכאבי גב, שכמות ולעיתים אף ממש יוצרת כיפוף קדימה של הגב. האימון מתרכז בחיזוק הזרוע והגדלת טווח התנועה ודגש רב מושם על אזור הכתפיים, על יציבה נכונה ויציבות במצב זה. תרגול יוגה פיזי עמוק ועם זאת עדין, יספק לאחר האימון תחושה שהגוף ארוך וחזק, עירני וחיוני. תחושה זו משפיעה גם במישור הרגשי על ההערכה העצמית

ייתרונות האימון הייעודי על פני השתתפות ואימון בקבוצה רגילה
בעת מחלה – החולשה והמצב הפיזי הירוד, בעיקר בעקבות טיפול כימי והקרנות יוצר חוסר אונים וכעין מעגל קסמים: "אין לי כוח לזוז, אני נח, אני לא זז- אני לא מתחזק" מעגל זה משמר את עצמו ויוצר דכדוך, כבדות ומרירות. רופאים מייעצים למטופליהם לשמור על עצמם ולעסוק בפעילות גופנית אך קשה מאד לצאת, ללכת ולעשות בייחוד לבד.
במרכזי יוגה או במרכזי ספורט בהם מתקיימים שיעורי יוגה – לרוב הקבוצות גדולות ובהן קהל מגוון- צעירים ומבוגרים, ברמות שונות של יכולת והמורה מנסה להתמודד עם יכולות שונות של אנשים בהנחה שכולם בריאים וכולם מסוגלים לבצע תנועות שונות. אימון בקבוצה כזו עלול לעורר תחושות של אי הצלחה וכן עלול ליצור נזק בעבודה מאומצת מידי. תרגול יוגה ואפילו תרגול בסיסי בקבוצות יוגה רגילות מחייב הנחת משקל על הידיים, כפיפות קדימה וכיו"ב. כל אלה קשים מאד בתקופה זו ועל כן נדרשת אדפטציה מיוחדת מפני שתחושת כישלון ושונות משאר הקבוצה מדכדכת ופוגעת בהצלחת האימון.
בנוסף - באימון יוגה ייעודי ניתנת תשומת לב מיוחדת לטווח התנועה של הזרוע, הנעת הזרוע לכל הכיוונים, חיזוק על ידי החזקה מול כוח הכבידה ולא על ידי הנחת משקל הגוף על היד.
כמו כן קיימת מודעות לאזור בלוטות הלימפה ומבוצע תרגול קבוע להזרמת הדם והפעלת המערכת הלימפטית. אימון זה יכול לסייע  במניעת התנפחות הזרוע.
אימון היוגה הייעודי מתקשר אחד לאחד עם הפיזיותרפיה המומלצת על ידי בתי החולים המשחררים את המטופלות. נשים רבות מדווחות ש"אין להן כח" לעשות פיזיותרפיה לבד ואין להן כוח להגיע למרפאה. קל יותר לקבל הדרכה ולבצע את התרגול באופן מונחה.

 

כאשר חליתי, בעיצומו של קורס המורים בו השתתפתי, המשיכו חבריי לכיתה להתקדם בקצב מואץ ואני נותרתי מאחור- משוועת לזוז כמוהם אך עם יכולת פיזית מועטה, מוגבלת בתנועה, עייפה, כבדה ומדוכדכת ובנוסף - משך האימון הארוך עייף אותי עד מאד.
חיפשתי אימון שיתאים לי בדיוק ומצאתי את עצמי מפתחת אימון יוגה מעט שונה, מוצאת אדפטציות חדשות לתנוחות ולרצפי תנוחות עם שימוש מועט בידיים, נושמת באופן שונה עם מודעות רבה למקומות חדשים שלא הייתי מודעת לקיומם בהיותי בריאה. חשתי כי האימון מחזיר לי את תחושת החיות, הגמישות הערנות ותשומת הלב לאיברים הדואבים. הגילוי המרעיש ביותר היה שתשומת הלב המיוחדת לאיברים מסוימים אפשרה לי – כאשר הבראתי
 - להתאמן באופן אחר מזה שהייתי רגילה אליו בעבר,  ומהר מאד התחזקתי וחזרתי לאימון רגיל, אך עשיר בהרבה.
מזה שנה וחצי אני עובדת באופן פרטני עם נשים בביתן כאשר קשה להן לצאת מהבית - מיד לאחר הניתוחים או בזמן טיפולי הכימותרפיה וההקרנות. האימון הפרטני מותאם באופן ספציפי למצב בו נתונה כל אחת והוא שונה מאישה לאישה. משך האימון הייעודי קצר יותר ונמשך בין 40 דקות לשעה בעוד שיעור יוגה רגיל נמשך כשעה וחצי. כך שגם נשים הסובלות מ"אפקט מצטבר" של טיפולי כימותרפיה מסוגלות ליהנות ממנו עד מאד. חלק מן הנשים מגיעות באופן קבוע לשיעור שבועי אותו אני מקיימת במסגרת התנדבותית בעמותת "הדדי" בירושלים. חלק מן השיעורים הפרטניים מסובסדים על ידי העמותה ולכן גם עלותם מתאימה לכל כיס.

שירה נהלוני- גליקסברג
בוגרת קורס מורים בכירים תלת שנתי ליוגה ויג'ננה במכון וינגייט, בעלת ניסיון של 6 שנים בהוראת יוגה. מתמחה ביוגה לנשים המתמודדות עם סרטן השד.
Vijnana.shira@gmail.com