יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
חוכמת היוגה  /   חכמה
על יוגה, שיווה ומוות  |  סיגל ביבר
חיינו מלאים פרידות קטנות וגדולות. פרידה היא סוג של מוות. משהו שהיה פוסק מלהתקיים ומפנה מקומו למשהו אחר. חדש. שימות גם הוא. אחד מהתרגולים שלנו על מזרן היוגה הוא ההבנה הזאת, ההפנמה של הרעיון הזה. ללמוד לחיות עם שינויים, ללמוד להשתנות. חישבו על תנוחת ההרפייה בסוף השיעור, בסנסקריט שמה שוואסאנה- תנוחת הגוויה. אנחנו מתאמנים בלמות.

הרגע בו בני האהוב בן הארבע, זהר זעזב את העולם היה רגע נורא הוד.

נורא- ברור למה.

הוד? למה הוד?! איך הוד??

 

זהר גסס מלימפומה, סרטן בבלוטות הלימפה. לאחר ארבע חזרות של המחלה והתפשטות הגרורות לכל עבר, הפסקנו את הטיפול והבאנו אותו הביתה.

רגע מותו של בני הציב בפני שתי ברירות: 

האחת, למות איתו- זה היה מאוד קל. לא רציתי לחיות יותר, לא יכולתי לחיות יותר. פשוט לוותר לכאב ולתת לו לסחוף אותי איתו. כאב כמו שאין מילים שיתארו את הכאב. הסבל היה בלתי נסבל. ברור , לא?

השנייה, להמשיך לחיות. וזה היה מאוד קשה. היה לי עוד ילד, חי מאודבבית. הוא היה בן 7.5 כשאחיו מת. לוותר על חיים ולמות עם המת, עבור בכורי זה היה לאבד אח ושני הורים באותה עסקה?למרות שלרגע נדמה היה שזה נתון שאין בו הרבה בחירה, למעשה עבורי לא היתה בחירה. בערב , לאחר הלוויה, אמר לי בכורי הנבון והאהוב "איזה מזל יש לכם שיש לכם אותי". והוא צדק. היה לי ברור שאיך שאני אתמודד עם מותו של זהר ואיך שאני אקום, זה מה שיעצב את תפיסת עולמו של בני החי. החיים חזקים. רציתי בכל ליבי שהוא יחיה טוב עם אופטימיות וידיעה שהחיים מלאים בכל מיני סוגים של חוויות. ואפשר לכל. אפשר לקום מכל בור. ושזו בחירה.

וכמו שאמרתי , זה היה קשה מאוד. מאוד. אולי מה שדומה לזה , אולי, זה כמו ללמוד ללכת עם רגל אחת . איבר מגופך נגדע ועכשיו תמשיך לחיות.

צריך לרצות. מאוד לרצות.

גסיסתו של זהר הובילה אותי בדרך קסמים למזרן היוגה. עיר מקלט בעת ימיו האחרונים בה יכולתי לנוח מעט מהפחד מהצפוי. לנוח ולמרבה הפלא, לצאת אחרי השיעור עם גב זקוף ותחושה של אנרגיה הזורמת בכל הגב. חוזקה.

מאז, היודעים, יודעים, לא ירדתי ממזרח היוגה, ולא סתם.

הפוגה קצרצרה. שיווה הוא אחד מהאלים בדת ההינדו. הוא האל המסמל הרס. שיווה הוא אלם של היוגים. וזאת למה? במקום הרס אפשר לומר שינוי. ללא הרס, דבר לא יכול להשתנות. וחיינו מלאים בשינויים לכל אורכם. למעשה המאפיין הראשון והמוחץ של חיינו הוא שינוי. 

השינוי בחיינו יכול להביא מכלול שלם של רגשות והתייחסויות. הרבה פעמים בחיינו אנחנו מתנגדים לשינוי. לא רוצים שמה שיש לנו ישתנה, נאחזים. אבל , כמה שנאחז ונשתדל, השינוי בוא יבוא. יתרה מכך, אם בלתי נמנע שיבוא, הבה נהפוך פעילים בעיצוב הרגע הבא. פעילים בעיצוב השינוי. וכדי להשפיע כדאי: 1. לקבל את העובדה שהשינוי יקרה 2. לדעת מה אני יכול לעשות ומה לא 3. לפעול הכי טוב שאני יכול כדי שהתוצאה תיהיה טובה.  ובשביל שכל אילו יקרו, אני חייב להבין שהרס, שפרידה ממה שקיים עכשיו הכרחית. וזהו שיווה. זה ההורס את מה שקיים עכשו על מנת שיתאפשר לדבר הבא להפציע. וחישבו על המילה להפציע- יש בה את השורש פ.צ.ע. כלומר- אין אפשרות בכלל שמשהו חדש יכנס אל חיינו ללא פצע. 

חיינו מלאים פרידות קטנות וגדולות. פרידה היא סוג של מוות. משהו שהיה פוסק מלהתקיים ומפנה מקומו למשהו אחר. חדש. שימות גם הוא.  אחד מהתרגולים שלנו על מזרן היוגה הוא ההבנה הזאת, ההפנמה של הרעיון הזה.  ללמוד לחיות עם שינויים, ללמוד להשתנות. חישבו על תנוחת ההרפייה בסוף השיעור, בסנסקריט שמה שוואסאנה- תנוחת הגוויה. אנחנו מתאמנים בלמות.

יתכן שמה שצף בתוככם עכשו הוא כיווץ גדול והתנגדות. אבל, אל תחשבו על ה מוות. חישבו על כל המיתות הקטנות בהן רצופים חיינו. פרידות קטנות בכל רגע. ככל שניטיב להבין את התהליך הטבעי , כך נשפר את יכולתנו להתמודד עם פרידות גדולות באמת. עם ה מוות.

דבר נוסף שמתרחש על המזרן יוגה הוא שהכרתנו הופכת יותר ויותר בהירה. חוקיו של הטבע , הפשוטים והברורים, אך משום מה , הבלתי מופנמים , מתגלים באמת לעיננו, ומאפשרים לנו לחיות טוב יותר עימם. שיעור יוגה טוב מקים אותנו אל המציאות הממתינה בחוץ שלווים יותר, ראיתנו חדה יותר. 

והכרה בהירה מאפשרת הבנה של חוקי הטבע כפי שהם וחיונית לחיים טובים יותר. כשאני מבינה את החוקים אליהם אני כפופה, אני מפסיקה להיאבק בהם. כולנו לא מנסים לעוף , כי ברורה לנו פעולתו של חוק הכבידה עלינו. אנחנו לא נאבקים בו. אנחנו לא אומללים בגלל שאנחנו לא יכולים לעוף. אנחנו מקבלים. רק קבלתו איפשרה לגאונים ללמוד אותו לעומק ולהעיף מטוסים וחלליות. לעבוד איתו ביחד.

רק קבלתנו את חוק הטבע של שינוי מתמיד ומוות , תאפשר לנו לחיות טוב יותר ואולי עוד יותר.

עם זאת הפחד מהמוות הוא בלתי נמנע. הפחד מהוות מבטא את רצוננו העז להמשיך להתקיים, להמשיך לחיות. זהו רצון טבעי ,מובנה בתוך המערכת. ככה הקיום מבטיח את המשכיותו. 

בלתי אפשרי להפסיק לפחד מהמוות. כל עוד אנחנו מחזיקים בידע שהמוות הוא ההפך מחיים.

וכאן יש לנו שתי בחירות: לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להפסיק לפחד, להימנע ככל הניתן מלפגוש את הבלתי נמנע. בהצלחה לבוחרים בדרך זו.

או, להבין שנמות, ואם זה המצב, בואו נבין מה יש שם ומה קורה. נלמד, נתיידד, אולי נכיר משהו חדש. נשחרר את הציפייה להפסיק לפחד, רק נבין לעומק ממה אנחנו מפחדים. ואולי זה יעזור. אם נדע קראת מה אנו צפויים, לפחות הדרך תהיה יותר ברורה. כמו שעושים קורס הכנה ללידה. הקורס לא עושה את הלידה פחות כואבת, או פחות מפחידה, אבל יכולת ההכלה שלנו את הרגשות הטבעיים גדלה.

אף אחד לא יודע מתי ימות. החולים במחלה קשה מקבלים תזכורת ישר לפנים. הם מקבלים אפשרות לתאריך תפוגה. אפשרות. יש לא מעט חולים שמתו בפיגועים או בתאונות דרכים. לא מעט אנשים מתים באירועים שכאלו גם מבלי להיות חולים במחלה סופנית.

כולנו יודעים בוודאות שנמות, אבל אם היינו באמת מאמנים לעובדה הזאת, היינו מפסיקים לבזבז את זמננו. מצטטת את ד"ר נאדר בוטו

חוק טבע מספר אחדהכל נולד, מתקיים ומת. זהו שיווה: הכל משתנה.

חוק טבע מספר שתיים: כל מה שמופיע היום הינו תוצאת העבר. טוב, אולי לא הכל, אבל הרוב. ולכן, יש לי אחריות מלאה על הפעולות שלי, אבל לא על התוצאות.

ולכן- אני מקבל את זה שאני אמות, לכן אעשה כל מה שאני יכול כדי שברגע מותי אדע מול  מה אני עומד. ולמתקדמים- אדע שעשיתי הכי טוב שאפשר. 

בתבונה שאיני יודעת את פישרה וכוח שאיני יודעת את מקורו, אולי עצם העובדה שהתחלתי לתרגל יוגה והיתה לי התחלה של הכרה בהירה, קבלתי את מותו של זהר אהובי הקטן. קבלה שלמרות הכאב הבלתי נתפס, רגע מותו חשף בפניי את חוק החיים אליו אני כפופה. המוות. כך כמות שהוא. וכמו שרגע הלידה הוא רגע עצום בפילאיותו, כך גם רגע המוות. הרגע שבו העלום מן העין עוזב את הגוף בנשיפה רפה ונעלם אל הלא נודע. רגע נורא הוד.

קבלת מותו איפשרה לי להמשיך לחיות. נתנה לנהר החיים להמשיך לזרום בתוכי ודרכי. הפסקתי להיאבק בעובדת מותו. נתתי לשיווה לפעול במלוא עוצמתו. והוא שאיפשר לחיים חדשים להפציע, עם הכאב, עם הדמעות, עם אושר גדול שבא לאחר מכן.

המוות חשוב לחיים.

שיחה פתוחה בנושא תתקיים בסטודיו שלי במושב מגשימים בתאריך 13.9 בשעה 19:00. 
 https://goo.gl/4Efh5w

סיגל ביבר - מורה ליוגה ויוגה תרפיה, מרכזת עם שירה נהלוני גליקסברג את תחום יוגה לסרטן במכללה האקדמית וינגייט בשיתוף האגודה למלחמה בסרטן. מרצה על הפילוסופיה של היוגה בקורסי מורים בארץ. אתר: sigalbieber.com פייסבוק: maitri yoga- sigal bieber