יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
אימון היוגה  /   אימון
חיים בהשתנות מתמדת - מדיטציה  |  סיוונה קליגר
בזמן מדיטציה אנחנו מבחינים בכך שהחיים בתנועה מתמדת, הישיבה השקטה והדרוכה על הכרית מראה לנו פעם אחר פעם שהדבר הכי יציב במציאות הזו הוא חוסר היציבות שבה! זה באמת לא יאומן, ולא תמיד קל, להבחין בהשתנות הזו של הדברים... אצלי, הרבה פעמים, הדבר הזה מעורר געגוע. לאחרונה, חוויתי בתוכי ומסביבי לא מעט געגוע.
כאשר מדיטציה הופכת להיות תרגול קבוע ומסור לאורך זמן, מגלים דבר מה על החיים שיכול להראות די טרגי: שכל רגע נתון מסתיים בדיוק כפי שבא, שאין אפשרות לשכפל או להעתיק חוויות, שלא ניתן לחיות את החיים האלו פעמיים. כל רגע נתון הוא יחיד, מיוחד וחד פעמי, כל רגע נתון הוא זמני וחולף. אפשר להבחין בכך ממש בבהירות כשמתרגלים; צלילים באים והולכים, תחושות עולות מהגוף ואז משתנות, מחשבות זורמות כמו מים בנהר. אנחנו יושבים בזמן הווה על כרית, עוצמים את עיננו ומפנים מבט פנימה, ושם, בפנים, נמצאים העבר של חיינו והעתיד המיוחל והתנועה הבלתי פוסקת של הרגע הזה. שם בפנים אנחנו כל הזמן נעים כמו מטוטלת בין מה שהיה לבין מה שאיננו עוד, מדמיינים את מה שאולי יתרחש בעתיד אך לא באמת יודעים, מתנדנדים בין זיכרונות ותקוות ותכניות למיניהן... 
בזמן מדיטציה אנחנו מבחינים בכך שהחיים בתנועה מתמדת, הישיבה השקטה והדרוכה על הכרית מראה לנו פעם אחר פעם שהדבר הכי יציב במציאות הזו הוא חוסר היציבות שבה! זה באמת לא יאומן, ולא תמיד קל, להבחין בהשתנות הזו של הדברים...

אצלי, הרבה פעמים, הדבר הזה מעורר געגוע.

לאחרונה, חוויתי בתוכי ומסביבי לא מעט געגוע.

אישה קרובה שילדה את ביתה הראשונה לפני ארבעה חודשים סיפרה לי שיחד עם השמחה וההתרגשות העצומה למראה התינוקת שגדלה ומתפתחת היא חווה ממש כל יום געגוע ליום שלפני, לחודש שלפני, ללידה עצמה, להריון... היא הייתה רוצה לעצור את הזמן, שלא יחלוף כל-כך מהר ולשמר את הראשוניות הזו של הדברים ואת התמימות.

תלמיד שלי, איש מבוגר שהזקנה לאחרונה נפלה עליו, מתגעגע עד כאב לקלילות של הגוף, לצלילות של המחשבה, לתחושה של שליטה בחיים. הוא יודע שאולי לא יבריא, שהחיים כפי שהוא מכיר אותם לאט לאט עוזבים אותו. אשתו של הגבר הזה, שהיא גם תלמידה שלי, מתגעגעת קשות אל האיש שהיה, היא מרגישה שהאדם שהכירה הולך ומתפוגג. זה מעציב אותה מאוד.

תלמידה נוספת שפגשתי היום, רקדנית נפלאה שרק לאחרונה הגשימה חלום ויצאה לסיבוב הופעות עם אחת מלהקות המחול הטובות בעולם, הגיעה לשיעור יוגה אצלי כשהיא מבולבלת, מפוזרת, מתוסכלת. היא חווה כעת את חווית הריקוד בצורה כה שונה ממה שהכירה עד כה; עכשיו זו עבודה, שגרתית, מתישה, והיא מתגעגעת לתחושת העונג שהריקוד היה מספק לה ממש עד לא מזמן.

וגם אני מתגעגעת לפעמים; לחברים שלי שעברו אל אזור ההורות וכמעט לא רואים אותם. ולימים בהם הכלב המבוגר שלי היה גור קטן וחיים שלמים עוד חיכו לנו. אני מתגעגעת לעצמי התמימה, זו שהמודעות עוד לא הייתה מנת חלקה כפי שהיא היום, ונדמה כאילו שאז העולם הזה קצת פחות חדר לתוכי (וזוהי כמובן רק אשליה). לפעמים אני מתגעגעת לדברים הרבה יותר פשוטים כמו החופשה החלומית שהסתיימה לפני שבועיים או שלושה ומוצאת את עצמי מהרהרת בלי סוף בהזדמנות הבאה שאוכל לנסוע ולהיעלם לי איפשהו בעולם...

זה תמיד שם, בכל רגע נתון; הרצון להחזיק את מה שהיה ונגמר, הרצון לשמר, או הרצון לשחזר מצבים שחווינו כבר ועשו לנו טוב. והחיים לא באמת מקשיבים לרצון הזה, החיים בתנועה, משתנים, ובסופו של דבר גם מסתיימים.

קרישנמורטי כתב באחד מספריו על מדיטציה שלו שהפחד האמיתי של בני האדם איננו מהלא מוכר; כי הרי איך נוכל לפחד ממה שעוד לא חווינו? הפחד האמיתי הוא לאבד את המוכר והידוע, כי שם אנחנו מרגישים בטוחים. 
כשמתרגלים יוגה אפשר לראות את זה מאוד בבהירות; כל מה שעולה בנו על המזרן מתקיים גם בחיים; הפחדים שלנו מכישלון, מכאב, מפגיעה, הבלבול שאנחנו חווים מול משהו חדש, המתח שהחוויה הזו מייצרת; מתיחות של הגוף, חוסר קואורדינציה, נשימה שמאצה או נעצרת. וגם; הרצון לשהות הרבה זמן בתנוחות שנעימות לנו, ההנאה מישיבה במדיטציה כאשר עבר עלינו יום נעים ושקט ובחוץ מצייצות ציפורים...

בכל רגע נתון, אם בתרגול או בחיים; המערכת הקיומית שלנו מנסה להחזיק את כל מה שנעים לה ולדחות את כל מה שלא נעים. ובתוך המאמץ הבלתי פוסק הזה אנחנו הרבה פעמים מפספסים את הרגע. או במילים אחרות; מפספסים את החיים.

הגישה של היוגה איננה תמימה ובטח שלא מתיפייפת. היוגה יודעת בדיוק איך עובדת ההכרה האנושית ומהי חווית הקיום בעולם הזה, והיא יודעת שזה לא פשוט. אבל היוגה מחברת אותנו אל טבע הדברים; אם נתבונן בשלכת העצים, בשקיעת החמה, בעונות השנה המתחלפות ובבעלי החיים ניווכח שהטבע יודע להיפרד, להשיל את המיותר, להשתנות, להיוולד ולמות כשמגיע הזמן. בתרגול יוגה (במובן הרחב שלו) יש הזמנה להתבונן ישירות בתהליך הזה שגם מתרחש בתוכנו ולפתח קבלה אמיתית ועמוקה של האמת האחת והיחידה; שהחיים בתוך עולם החומר משתנים. שהגוף שלנו הוא אורגני ודינו להתכלות. שההכרה שלנו גם היא זמנית וחולפת. ושבעצם; אין יום שבו אנחנו לא קצת נפרדים. קצת מתים.

המונח Tyaga בסנסקריט מתייחס ליכולת הזו; לשחרר, לוותר ולהיפרד (Letting go). המורה שלי דיבר על המונח הזה פעם ואמר; כל מה שיכול היה להיפרד מאתנו – כנראה מעולם לא היה שייך לנו. הדבר היפה שבהבנה הזו הוא שבזכות הפרידה אנחנו כל יום גם קצת נולדים מחדש! כי ברגע שאנחנו מסכימים, באמת מסכימים להיפרד; מתפנה בתוכנו מקום לחוויית החיים הבאה! ברגע שאנחנו מקבלים את השינוי התמידי של המציאות כעובדה; אנחנו מסוגלים לקבל גם את ההשתנות התמידית של עצמינו ואז לפחד קצת פחות מהשינוי הזה. וברגע שאנחנו קצת מוותרים על הפחד; אפשר להרגיש בעצמה ובמלאות כל דבר שמתרחש, לתת לרגשות להציף ואז לתת להם לעזוב אותנו... לתת לילדים שלנו לגדול... לתת לגוף להזדקן... לתת לחברים לחיות את החיים המשתנים של עצמם... לתת לציפורים שצייצו בזמן המדיטציה וליטפו את אוזנינו להתעופף להן למקום אחר, כי ככה זה; הציפורים עפות.

לתת להווה להיות זה שמכתיב את הדרך. להבין שהגעגוע הוא לא דבר טרגי. לחיות את החיים ללא פחד, בקבלה, 
בדיוק כפי שהם.

סיוונה- מורה מוסמכת להאטה יוגה, מנחת מדיטציה, מטפלת במגע. בעלת ניסיון של למעלה מעשרים שנה בהדרכת תנועה, מודעות הגוף ותרפיה. תלמידתם של פרסאד ראנגנקר (הודו), אייל צ'חנובסקי, יעל זיו, אן קתרין, גלית לוין (ישראל), מתי עזרתי (ארה"ב). ההוראה של סיוונה מתבססת על תרגול פיזי עמוק ומוקפד ולצידו התייחסות בלתי פוסקת למקום של היוגה בחיי היומיום, יוגה כדרך חיים, חשיבה ופעולה בעולם. מלמדת תלמידים מרקעים שונים ומגוונים בשיעורים קבוצתיים ופרטיים, סדנאות וריטריטים בארץ ובחו"ל. למידע נוסף על היוגה של סיוונה מוזמנים לבקר בעמוד הפייסבוק: www.facebook.com/YogaSivana