יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
חוכמת היוגה  /   חכמה
יוגה והזכרונות שלנו  |  סיוונה קליגר
כשהיוגה מבקשת מאיתנו שנתנקה מכל החומרים בהכרה ונביא אותה למצב ריק, צלול, בהיר, נדמה שזוהי משימה בלתי אפשרית! הרי מי אנחנו בלי העבר שלנו ובלי כל החוויות שצברנו? איך אפשר בכלל לדמיין חיים בלי זיכרונות?
לפני הרבה שנים היה לי בן זוג ארגנטינאי, בחור מתוק שהגיע מכפר קטן וכל הוויתו הייתה הוויה של שלווה, חיבור לטבע, פשטות... אני באותן שנים הייתי בתקופה די סוערת, עבדתי עם להקה ונסעתי בכל העולם, ביקרתי בערים גדולות, עבדתי יום ולילה... הייתה בינינו אהבה גדולה אבל הקשר לא צלח. סבתא שלי זיכרונה לברכה, גם היא ארגנטינאית, ואחת הנשים החדות והחכמות שפגשתי בחיי, אמרה פעם לאבא שלי: הקשר הזה לא פשוט, הוא; מתהלך לו לאיטו בחיים, וסיוונה; כל הזמן רצה.

עד היום האמירה הזו שלה שבה ועולה בזיכרוני מידי פעם, וכמוה; עוד כל מיני הבזקים של זיכרון שכמעט כולם קשורים בדברים שאנשים קרובים אמרו לי עלי, על מי ואיך שאני.

אני זוכרת עוד רגע עמום מהילדות המוקדמת שבו אני נוסעת עם אבא שלי במכונית, ומשום מה הוא מתעצבן עלי ואומר לי משהו כמו; סיוונה, את חייבת ללמוד להיות סבלנית! (כן, הייתי ילדה ונערה סוערת, הכול רציתי עכשיו ומיד!). ברגע אחר, אני נוסעת עם אח שלי במכונית, אני כבר מבוגרת יותר, אנחנו עוצרים ברמזור ברחוב אלנבי בתל-אביב, אחד האזורים המחוספסים של העיר, ועובר לידינו קבצן שיכור. אני לא זוכרת אם אמרתי משהו או רק הנהנתי בראשי, אבל אחי אמר לי: סיוונה, את לא יודעת להכיל את הצד המכוער של החיים! וברגע אחר, ניגשה אלי תלמידה שלי באחד הריטריטים שלימדתי ושאלה אם יש לי בן זוג. באותן השנים הייתי לבד ועניתי לה שלא, אין לי בן זוג. אז היא שאלה בפליאה; למה את לא מספרת לתלמידים שלך שאת מחפשת אהבה? למה את כל-כך דיסקרטית? התלמידים שלך הם האנשים שהכי מעריכים אותך בעולם ויעשו הכול כדי שתהיי שמחה!

תאמינו או לא, אבל אני בת אדם עם זיכרון מאוד גרוע... מקטעים שלמים של חיי נעלמו עם חלוף הזמן, ובאיזה אופן לא ברור, חלק גדול ממה שנשאר בארכיון הוא רגעים כמו אלה שתיארתי. כל רגע כזה היווה, בלי שידעתי בכלל, זרע קטן לעבודה פנימית והתפתחות שנמשכה שנים מאוחר יותר. 

האטה, סבלנות, קבלת האחר, פתיחות, שחרור שליטה, נתינת אמון ויכולת להיחשף ללא פחד הם מנת חלקי לעבודה רוחנית. היום, כשאני כבר כמה שנים פוסעת בדרך היוגה, אני יכולה להביט לאחור ולראות שללא ספק השתניתי בהרבה מאוד מובנים. כנראה, שמשהו בתוכי ידע לקחת כבר בשלב מוקדם מאוד של החיים את הדברים החשובים שהחיים נתנו לי כדי לגדול, ובמקרים רבים הדברים האלו הגיעו באריזה קטנה כזו: רגע אחד בזמן. דקות ספורות בתוך חיים שלמים.

הזכרון – Smriti  - לפי היוגה, הוא לא יותר מאשר חומר בהכרה. עוד גל, עוד תנודה, בדיוק כמו כל המחשבות שלנו, הרגשות, תחושות, דמיונות, תגובות, רצונות וכן הלאה. הוא נוצר מתוך מפגש עם המציאות, מפגש שעובר עיבוד כלשהו בהכרה (עיבוד שמבוסס גם הוא על חומרים שיש בתוכה כמו חווית קודמות, ידע שרכשנו, מבנה ואופי ההכרה שלנו ועוד ועוד...) הזיכרון הזה מתיישב לנו בתוך המערכת ומרגע שזה קורה הוא הופך להיות חלק כמעט בלתי ניתן להפרדה ממה שאנחנו נקרא לו "מציאות חיינו". הזיכרונות עולים למודעות באופן רנדומאלי, הם ממשיכים להתקיים שנים רבות אחרי שהסיטואציה התרחשה, הזמן לפעמים משנה אותם, התפיסה שלנו משנה אותם או מקבעת אותם, ופעם אחר פעם אנחנו מתבלבלים ונשאבים לתוך הזיכרונות בכאב וערגה, בחשש או בתשוקה, כאילו הם מתרחשים ממש עכשיו, ברגע זה, שוב.

כשהיוגה מבקשת מאיתנו שנתנקה מכל החומרים בהכרה ונביא אותה למצב ריק, צלול, בהיר, נדמה שזוהי משימה בלתי אפשרית! הרי מי אנחנו בלי העבר שלנו ובלי כל החוויות שצברנו? איך אפשר בכלל לדמיין חיים בלי זיכרונות? ופה זה נהייה מעניין: כי אם נעמיק את ההבנה שלנו לגבי העניין הזה נראה, שהזיכרונות אינם מהווים בעיה לכשעצמם. הבעיה היא כאשר אנחנו ממשיכים להזדהות איתם, לשחזר את הרגשות שהם מעלים; להימנע מדברים בגלל פחד שזיכרון מייצר, לרדוף באובססיביות אחרי חוויה שאהבנו בניסיון לחוש אותה שוב, לגעת שוב, לפגוש שוב את מה שהיה וחלף ונגמר כבר מזמן...

החיים שלנו, לפי היוגה, הם תוצר של כל מה שבחרנו להחזיק ולשמר בתוכנו ושל כל מה שהסכמנו לשחרר. אם תחשבו על זה; אין באמת אופציה אחרת; בכל רגע נתון אנחנו אוספים לתוכנו חתיכות קטנות של מציאות והופכים אותן לחלק ממי שאנחנו, ובו בעת אנחנו מוותרים על מה שאיננו מועיל או לא מעניין. בד"כ, ההחזקה באה לנו בטבעיות, אנחנו יצורים שאוהבים לנכס לעצמם את העולם ואנחנו מגדירים את עצמינו הרבה פעמים מתוך החוויות שחווינו. הוויתור, לעומת זאת, הוא עניין ממש לא פשוט; "איך נוותר על משהו כאילו שהוא לא קרה? איך נתכחש לו? איך נשכח???"

פה בדיוק היוגה אומרת דבר כ"כ יפה וחכם: אם הדברים שאנחנו מחזיקים בכל הכוח לא נותנים לנו להתקדם, להשתנות, לשמוח, לחיות חיים מיטיבים... אז עדיף לשחרר אותם. החיים כל הזמן בזרימה ובתנועה, ואם נמשיך להזדהות עם חוויות שמזמן כבר חלפו עם הזרם הזה של החיים, לעולם לא נחייה 'באמת' את המציאות כפי שהיא מתרחשת, בכל רגע ורגע. תמיד נחוש פחד כשידמה לנו שמשהו דומה לזיכרון שלנו מתרחש שוב, ונימנע. תמיד נחוש תשוקה עזה אל עבר מה שיזכיר לנו רגע רחוק של עונג ונמצא את עצמינו תופסים בציפורניים אנשים אחרים או מצבים מסוימים שמזכירים לנו את העונג ההוא... הזיכרונות שלנו הם דבר יקר מפז. כשהחיים לוקחים איתם לתמיד אנשים יקרים ואהובים, זה כל מה שנשאר לנו מהם; הזיכרונות. אבל ההתניה הרגשית שהם מייצרים בתוכנו – זו כבר בחירה. האופן שבו הזיכרונות יגרמו לנו לפעול בעולם – זו כבר בחירה.

החיים לעולם לא יוכלו לשחזר את עצמם. כל רגע בקיום שלנו על האדמה הזאת הוא יחיד ומיוחד. חיים בדרך היוגה הם חיים שמאפשרים לנו להסתכל לאחור, לחייך אם צריך, לבכות אם צריך, להתרחב או להתכווץ, אבל מיד להיזכר שמה שראינו בעיני רוחנו – היה כבר. והנה אנחנו ברגע אחר, בהווה.

היזכרות, כשהיא נעשית באמצעות המודעות, תאפשר לנו להחזיק איתנו להמשך הדרך רק את אותם רגעים שיכולים ללמד אותנו משהו חשוב או לחזק אותנו בדרך. אנחנו רוצים לזכור שאהבה היא חשובה, גם סבלנות וחמלה, לזכור לסלוח, לקבל ולהכיל את מה שאחר מאיתנו. לזכור, שלכל אדם בעולם הזה יש זיכרונות פרטיים שהפכו אותו להיות מי שהוא, כי גם הוא מחזיק, וגם הוא מבולבל... לזכור שמותר להרגיש כל דבר; געגוע גדול וכאב, שמחה ועונג, בהלה, רתיעה ותשוקה. באימון יוגה לעולם לא נתבקש שלא להנרגיש, אבל כן נתבקש  להיות מודעים, בכל רגע נתון בחיינו, אם הרגשות והתחושות שלנו מתרחשים בהווה או שהם שחזור של רגעים רחוקים מאוד בציר הזמן...

גם הרגע הזה יהפוך במהרה לזיכרון. אבל כל עוד הוא מתרחש; כדאי לא לפספס אותו. כי הרגע הזה, הוא החיים.

סיוונה- מורה מוסמכת להאטה יוגה, מנחת מדיטציה, מטפלת במגע. בעלת ניסיון של למעלה מעשרים שנה בהדרכת תנועה, מודעות הגוף ותרפיה. תלמידתם של פרסאד ראנגנקר (הודו), אייל צ'חנובסקי, יעל זיו, אן קתרין, גלית לוין (ישראל), מתי עזרתי (ארה"ב). ההוראה של סיוונה מתבססת על תרגול פיזי עמוק ומוקפד ולצידו התייחסות בלתי פוסקת למקום של היוגה בחיי היומיום, יוגה כדרך חיים, חשיבה ופעולה בעולם. מלמדת תלמידים מרקעים שונים ומגוונים בשיעורים קבוצתיים ופרטיים, סדנאות וריטריטים בארץ ובחו"ל. למידע נוסף על היוגה של סיוונה מוזמנים לבקר בעמוד הפייסבוק: www.facebook.com/YogaSivana