יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
חוכמת היוגה  /   חכמה
Us Too - על תופעות של הטרדות מיניות בשיעורי יוגה  |  אורי בן דב
סרט חדש וכתבה בניו יורק טיימס, שהעלו האשמות כבדות כנגד מורי יוגה בכירים על אלימות מינית, הם הזדמנות לנהל שיחה לא קלה, אבל הכרחית, על האפשרות של אלימות מינית ביוגה

Us Too

עולם היוגה איננו חסין מפני תופעות של הטרדות מיניות, תקיפות מיניות ואפילו אונס. התופעה הזו בתוך העולם שלנו קשה ועצובה במיוחד, כי רבים מגיעים ליוגה מתוך רצון עז למצוא מרחב מוגן לגוף ולתודעה, מקום לצמוח בו ולא פעם – מקום להירפא בו, ולא רק במובן הפיסי. למסורת היוגית יש מימדים פסיכולוגיים ורוחניים עמוקים ואז להשלכות, הקשות וההרסניות ממילא של אלימות מינית, נוספת הבגידה הגדולה באמון שאנשים נתנו במורה או בדרך, ושברון הלב של מי שהתמסר - ונפגע. 

הדבר הראשון שאני רוצה לעשות כשאני נתקל בעדויות מטרידות על אלימות מינית מצד מורים ליוגה, חלקם בכירים מאוד ופופולריים מאוד, היא להרחיק את זה ממני:  זה לא קורה אצלי. זה לא אני.

לאחרונה זה קרה פעמיים ובעוצמה גדולה. בנטפליקס עלה הסרט "ביקרם: יוגי, גורו, טורף מיני"  שמתאר עדויות על אלימות מינית (לכאורה) של ביקרם צ'אדורי, מורה יוגה הודי שהצליח מאוד בקליפורניה ובעולם כולו. ע"פ העדויות בסרט, בנוסף להתעללות המילולית והפיסית שהיה ביקרם מעביר את תלמידיו הוא גם תקף מינית ואף אנס חלק מהתלמידות שלו.

זה סרט לא קל על אדם שהשתמש לכאורה ביוגה ככלי לעריצות אישית וכלכלית, ופגע באנשים רבים ובנשים רבות.

כמעט במקביל עלתה בניו יורק טיימס כתבה, שגם תורגמה לעיתון הארץ, שהתמקדה בהאשמות (הלא חדשות) כנגד קרישנה פטהבי ג'ויס, מי שייסד את אשטנגה יוגה והיה נערץ על רבים במערב עד מותו לפני מספר שנים. בכתבה הופיעו עדויות רבות לאופן לא ראוי ומיני שבו נגע בתלמידות שלו.  עדות ממקור ראשון לחציית הקווים הזו של ג'ויס מופיעה גם בספרה החדש של מורתי, אורית סן-גופטה, "מסעותי בעקבות היוגה", בפרק המתאר את התקופה שהתאמנה אצל פטהבי ג'ויס במייסור, בתחילת שנות השמונים. 

כל אלה הביאו אותי לחשוב שוב על העובדה שעולם היוגה איננו חסין כלל מהתופעות האלה, ושאנחנו, מורים ומתאמנים גם יחד, צריכים לעצור רגע, ולנהל שיחה כנה על פוטנציאל האלימות המינית ביוגה. 

עוד לפני שאנחנו ממשיכים, חשוב לעצור ולהזכיר ברגעים כאלה שרוב שיעורי היוגה הם מרחבים מוגנים לגוף ולתודעה. רוב המורות והמורים משקיעים כוונה גדולה כדי לאפשר אימון שהוא מקום לצמיחה ולהתגברות על קשיים וכאבים, גופניים ולא גופניים.

אבל יחד עם זאת, הסיפורים של ביקרם ושל פטהבי ג'ויס, כמו גם סיפורים אחרים (כולל הסיפור הלא פשוט של המורה ליוגה הישראלי שמעון בן אבי( מחייבים אותנו, מורים ותלמידים כאחד, להסתכל בכנות על המקום הזה. אם אנחנו רוצים להיות נאמנים למסורת היוגית ארוכת השנים , אנחנו לא יכולים להתעלם מהאתגר שהסיטואציה של שיעורי יוגה מביאים איתם.

שיעור יוגה יכול להיות טעון

קודם כל כי מדובר באימון שחלק גדול ממנו עוסק בגוף. כמתאמנים אנחנו רואים את הגופים של האנשים מסביבנו, וחשים לא פעם את מבט האנשים מסביבנו על הגוף שלנו. כמורים אנחנו לא פעם מעמידים את הגוף שלנו במרכז תשומת הלב כשאנחנו מדגימים. יש הרבה גוף ותחושות גוף בכל שיעור.  

בנוסף, גישות רבות להוראת יוגה (כולל ויג'נאנה יוגה, הגישה שאני מתאמן בה ומלמד אותה), משתמשות במגע כדי לעזור למתאמנות ולמתאמנים להגיע לתנוחה מיטיבה יותר. על המבט על הגוף נוסף מגע. 

ועל זה יש להוסיף את חוסר הסימטריה בין המורה – היודע, המכוון, שמניע את החדר כולו, לבין המתאמנים, הלומדים, המקשיבים, הנענים לרצון המורה.

כל אלה עלולים ליצור סיטואציה טעונה. זה יכול לקרות לא רק למורים שלהם אלפי תלמידים – זה יכול לקרות גם למורה מן השורה בשיעור רגיל, שמתבלבל לחשוב שמה שקורה בשיעור זו הזמנה למשהו אחר, או שהכח כאן יש להיות ברור: זו אחריות שלנו, המורים, להיות מודעים וערניים כל הזמן לעובדה הזו - ולוודא ששיעור יוגה נשאר שיעור יוגה.

להיות נאמנים לדרך

הפרק השלישי של היוגה סוטרה מתאר את כוחות העל שהיוגי יכול לקבל כתוצאה מהאימון, ולפעמים אני חושב שאנשים כמו ביקרם או ג'ויס התבלבלו קצת מכוחות העל שהיוגה הביא להם – הם התבלבלו מהפופולריות, מההצלחה, מההערצה, מהעובדה שרבים כ"כ השתוקקו מאוד לקבל את הידע שהיה להם.

 זו אולי הסיבה שעוד לפני הפרק השלישי, בסוף הפרק השני, פטנג'לי מציין את חמשת היאמות, חמשת ההתחייבויות היוגיות ביחסים עם אנשים אחרים – אי פגיעה, אמירת אמת, אי גניבה, ריסון מיני ואי חמדנות, ומוסיף (באחת מהסוטרות האהובות עלי ביותר):

"זוהי ההתחייבות הגדולה החובקת תבל שאינה תלויה במקום, בזמן ובנסיבות".

אנחנו חייבים לזכור שזוהי ההתחייבות הגדולה שלנו, לא משנה מה. אין נסיבות מקלות. דוקא בגלל שהיוגה מסוגלת לתת לנו כוח רב, היא מחייבת אותנו לריסון עמוק.

היאמות

 ראשית כל - אהימסה, אי פגיעה, גופנית ורגשית. אנחנו צריכים להתייחס לתלמידים שלנו בכבוד הרב ביותר. אנחנו צריכים להתייחס למרחב הפיסי שלהם בכבוד הרב ביותר ולגוף שלהם בכבוד הרב ביותר. 

כך למשל אני משתדל לעדכן כל תלמיד חדש שמגיע לשיעור שלי שאני מתקן במגע לפעמים ולבקש את רשותו, ומזכיר שגם אם נתן לי את רשותו אבל יש רגעים מסויימים שבהם מגע לא מתאים לו - אני אשמח לדעת. במהלך השיעור אני משתדל לבקש רשות לפני כל מגע, בייחוד עם מתאמנים שאני מכיר פחות.אפשר וראוי לבצע התאמות (adjustments) באופן שלא ישאיר את המתאמנת או המתאמן עם התהיה אם מה שהיה פה כרגע חצה קו או לא. זה דורש עדינות וכבוד ותשומת לב. 

אנחנו צריכים לזכור שאנחנו לא תמיד יודעים הכל על מי שעומד לפנינו, מה הוא עבר, ומה היכולת שלו לשאת, למשל, תיקון במגע. לכן חשוב לשאול לפני שמתקנים אם זה מתאים, ולאפשר מרחב שבו מתאמנים יכולים לסרב.

כמורים, זה קריטי שנפתח רגישות  שתאפשר לנו להבין יותר מה עובר על התלמידים שלנו.

שנית - סטיה. אנחנו מחויבים גם לאמת, לכנות. אנחנו צריכים להיות כנים עם עצמנו לגבי הסיטואציה שנוצרת בחדר ולגבי התחושות שלנו לגביה ולפעול. אנחנו צריכים לזכור מי אנחנו באמת ומה באנו לעשות. 

וכמובן בראמצ'אריה – התנהגות מינית נאותה.

זוהי ההתחייבות הגדולה. בלעדיה, לא משנה כמה אנחנו יודעים להסביר את התנוחות, לא משנה כמה תרגילי הנשימה שלנו משוכללים, לא משנה כמה נשב למדיטציה, או כמה עמוק הידע שלנו בכתבים המסורתיים - 

אנחנו לא ביוגה. 

 

ואהבת לרעך כמוך

 ב-2015, עוד לפני תנועת METOO, הורחק שמעון בן אבי, מורה ישראלי ותיק ונערץ לאשטנגה יוגה, משורות ארגון מורי היוגה אחרי שארבע עשר תלונות שונות על הטרדה מינית הוגשו לארגון ונבדקו על ידי וועדת האתיקה שלו.
 זה היה רגע רגיש מאוד ולא פשוט בקהילה שלנו.

אם אנחנו רוצים לדעת איך, כמורים ליוגה שנאמנים באמת לדרך ולמסורת, יש להתייחס לאלימות מינית, כדאי לקרוא את ההחלטה המנומקת והכנה של וועדת האתיקה על השעיית בן אבי משורות הארגון. אני מהביא פה לסיום רק שתי פסקאות מההחלטה, פסקאות שצריכות, לדעתי, ללוות אותנו בכל זמן בהוראה:

"ביוגה סוטרה כל המידות הטובות, היאמות, מטרתן לבסס את היאמה הראשונה: אהימסה, אי פגיעה. "זוהי ההתחייבות הגדולה החובקת תבל" מציין פטנג'לי, שאינה תלויה בזמן ובמקום.  התחייבות זו אינה צו מוסרי של חברה כזו או אחרת, אלא עקרון-על הנובע מכך שכפי שאנו סובלים מפגיעה כך גם האחר.

"ואהבת לרעך כמוך" היא דרך להבין את המידה הטובה של אהימסה, אי פגיעה. כפי שאיננו רוצים שיפגעו בנו, אנו מבקשים לא לפגוע באחר. אנו מכירים בזכות של האחרת להגיע לשיעור יוגה ולחוש בו בטוחה, לדעת שלא יגעו בה בצורה בלתי הולמת, כפי שאנו מבקשים זאת לעצמנו ולקרובים לנו".

"ואהבת לרעך כמוך" - כמורים, כתלמידים, כיוגיניות וכיוגים. 

כל התורה כולה על רגל אחת.

אורי בן דב, מנהל ובעלים של המרכז לויג'נאנה יוגה תל אביב