יוגה פורטל
שלחו להדפסה 
בחזרה לדף הבית
של פורטל היוגה.
אימון היוגה  /   אימון
התבוננות ככלי תומך באימון   |  עינת צימרמן
עם פרוץ הקורונה התחלתי לסבול מכאבים בכתף הימנית. חרף כל מאמציי לריפוי, הכאב הלך והתגבר, טווחי התנועה הצטמצמו ובשלב מסוים לא יכולתי להישען או לשים משקל על היד. לאחר שנים ארוכות של אימון, התרגול שליהצטמצם במידה ניכרת מבחינת העצימות וגיוון התנוחות. ואולם, השינוי שנכפה עליי חיזק את מרכיב ההתבוננות באימון – התבוננות אשר הפכה לעוגן בתקופה זו.

התבוננות ככלי תומך באימון

עם פרוץ הקורונה התחלתי לסבול מכאבים בכתף הימנית. חרף כל מאמציי לריפוי, הכאב הלך והתגבר, טווחי התנועה הצטמצמו ובשלב מסוים לא יכולתי להישען או לשים משקל על היד. לאחר שנים ארוכות של אימון, התרגול שלי הצטמצם במידה ניכרת מבחינת העצימות וגיוון התנוחות. ואולם, השינוי שנכפה עליי חיזק את מרכיב ההתבוננות באימון – התבוננות אשר הפכה לעוגן בתקופה זו.

התבוננות היא הסתכלות פנימית חוקרת ומעמיקה המהווה מרכיב מרכזי באימון. היא בעת ובעונה אחת אמצעי להעמקת האימון ומטרה בפני עצמה. התבוננות יוצרת הפרדה בין הסובייקט לאובייקט, בין הרואה לנראה. היא מתמקדת בנשימה, במחשבות ובתחושות הפנימיות המעודנות שעולות באימון. 

בחיי היומיום, אנו רגילים להביט במה שסובב אותנו. למעשה, זה מה שאנו עושים באופן טבעי כדי לקבל מידע ולהגיב בהתאם. מדוע אפוא התבוננות פנימה היא דבר מורכב וחמקמק שיש לתרגל כדי ליישמו? מדוע הטכניקה של הסתכלות כלפי חוץ לא עובדת באופן טבעי כאשר אנו מתבוננים פנימה?

מערכת החישה אחראית על איסוף מידע, עיבוד וזיהוי. הכיוון הטבעי והאינסטינקטיבי של החושים מופנה כלפי חוץ כדי לקלוט את המידע. התבוננות פנימה מפעילה את החושים בכיוון שונה, כיוון שאינו טבעי לנו. פעולה זו מצריכה ריכוז ומצב תודעתי מסוים. שטף המחשבות התמידי שיש לנו בראש מקשה עלינו ליישם ריכוז זה. 

המלה "הבנה" היא נגזרת של המילה "התבוננות". כמורים וכמתאמנים ותיקים, אנו מכירים את הבהירות שנוצרת באימון מתוך ההתבוננות. התבוננות פנימית במהלך האימון יוצרת תחושת חיבור לגוף ולתנועה, כמו זרקור קטן שנדלק ומאיר אזור או תחושה. לעומת זאת, כאשר המבט הפנימי אינו קיים באימון, יש תחושה של חוסר חיבור, מעין נתק מהגוף, והאימון נשאר ברובד הטכני בלבד. 

התבוננות היא אמצעי שדרכו משתקף הקשר בין התודעה לגוף, קשר שלא תמיד ברור לנו. לחוש את הגוף מבפנים במהלך אימון מעלה תחושות פיזיות שונות המהוות גשר לקשת של רגשות ומחשבות שאנו לא תמיד מודעים אליהן. התודעה מתמקדת במושאים שונים ומאירה מקומות ותחושות. הבהירות שנוצרת מתוך ההתבוננות מהווה עוגן בתוך השינוי התמידי שקיים סביבנו ובתוכנו, ומאפשרת לנו להפסיק להגיב באופן אוטומטי לסובב אותנו, ופשוט להיות בתוך מקום טבעי ובסיסי שבו אפשר לנוח מההוויה החושבת והמגיבה שלנו.

ליכולת  שלנו להתבונן פנימה יש השפעה תרפויטית. הסופר דיוויד רובסון מציג במאמר שפרסם ב"גרדיאן" תאוריה הרואה באינטרוספציה חוש המוכר פחות משאר החושים. באמצעות חוש זה, המוח מקבל סיגנלים מקולטנים הנמצאים על כל האיברים הפנימיים במטרה לקבל משוב מהגוף. תהליך זה ממלא תפקיד מרכזי בוויסות הרגשות ובהפחתת חרדות ודיכאון. התקשורת הבלתי פוסקת בין המוח לאיברים הפנימיים מתבצעת ברובה בתת-מודע, ואולם, חלק גדול מהתחושות, כגון טונוס שרירים, התכווצויות או דפיקות לב, עשויות להיות זמינות גם באופן מודע. לאופן שבו האדם קורא ומתרגם את התחושות יש השפעה עצומה על בריאותו. רובסון מציג מחקרים שבהם נבדקו קבוצות שונות לאחר פיתוח היכולת להקשיב לגוף. אלה מראים כי ככל שהיכולת לקלוט את הסיגנלים השתפרה, הפרשנויות שנתנו לתחושות היו מדויקות יותר – דבר שסייע בבחירת תגובות נבונות יותר. בשנים האחרונות יש עלייה משמעותית במחקרים נוירולוגים ופסיכולוגים בנוגע לאינטרוספציה. הממצאים מצביעים על שיפור היכולת לקליטת הסיגנלים מהגוף על ידי יישום שיטות שונות להקשבה. 

סוגי מבט

התבוננות פנימה תלויה בגורמים רבים. לסוג המבט יש השפעה רחבה על תוכן הנראות ואיכותה. בחלוקה גסה אפשר להבחין בין שני סוגי מבט: הראשון הוא המבט "היודע" – מבט הבא עם צפייה מסוימת, ידע וזיכרון קודם. הוא מחפש לשחזר את המקום שכבר התבונן בו, ופעמים רבות ישחזר את התחושות המוכרות מאותה נקודות מבט. המבט הפנימי נמשך באופן אוטומטי לאותם אזורים ולאותן תחושות, כאילו אנו יודעים מראש מה אנחנו אמורים להרגיש ומיד מרגישים את מה שמצופה. אנו משחזרים את התחושות המוכרות ובאופן טבעי מתעמקים שם. להתבונן במוכר נוסך ביטחון רב, אך מצמצם את היכולת שלנו לראות מעבר לו. 

לעומת זאת, קיים המבט שבא עם "אי-ידיעה", עם סקרנות לראות את מה שלא נראה. למרות הידע הצרוב בו, הוא מגיע ללא אג'נדה, מתוך ויתור על המוכר. הוא מחפש את המקום והתחושה האותנטיים, מחפש ליצור הקשר חדש, בדומה להאזנה לשיר בפעם הראשונה, והחיפוש איפה ואיך הוא נוגע ומפעיל אותנו מבפנים. לעיתים, דווקא חיפוש באזורי חוסר הוודאות מצמיח דברים מפתיעים. התבוננות ללא אג'נדה שבאה עם תפיסה של אי-ידיעה עשויה לחשוף מגוון תחושות, חיבורים ורגשות. חשיפה זו מעניקה משמעות, מבהירה מקומות עמומים ומהווה עוגן לתחושת העצמי. ראייה והבנה של הרגשות מסייעות בהתמודדות היומיומית. 

שני סוגי המבטים מעלים קשת של תחושות. תחושה, בהיותה תלויה בזווית ההסתכלות, מושפעת מריכוז וממצב התודעה, ואינה דבר-מה אבסולוטי. המבט הפנימי הוא שמייצר את הגבולות שלה, את העומק והעוצמה שלה. למשל, אחרי התמקדות עמוקה שמתי לב שבמהלך האסאנות, הנשימות והמדיטציה אני ממוקדת בצד הימני בגוף יותר מאשר בשמאלי. כשהפניתי את המבט הפנימי לצד השמאלי גיליתי תחושות שלא הייתי מודעת אליהן עד לאותה נקודה. מאותו רגע, התחושות בצד השמאלי התקבעו והפכו לנוכחות, שינוי שהשפיע על האימון שלי. דוגמה זו המחישה לי שתחושות שחשבתי עד היום שהן דבר אובייקטיבי, מתגלות כתלויות מבט, זווית וריכוז. האם זה דומה לאופן שבו אנו מתבוננים  במציאות? האם המציאות הנשקפת לנו היא פועל יוצא של איכות המבט, הריכוז ומצב התודעה? 

מטה-התבוננות

המונח מטה-קוגניציה מציין את היכולת של הפרט לעבד, לשקף, להבין ולבקר את תהליכי החשיבה שלו-עצמו. למעשה, זוהי חקירה של המחשבות ותוצריה, הגורמת לפרט להיות מודע לתהליכי החשיבה. מיומנות מטה-קוגניטיבית ניתנת לרכישה ולהעמקה על-ידי הוראה ותרגול. עבורנו בתור מתאמנים מדובר ביכולת להתבונן, לראות ולעבד את התוצרים, ובו בזמן להיות מודעים למתבונן עצמו, לתהליכים שהוא עובר ולבחירות שלו. האימון בלהתבונן הוא לא רק אימון בלהביט פנימה, אלא גם אימון בראיית סוג המבט, המתבונן עצמו, הבחירות והפוקוס. המודעות לתהליך עצמו, על מרכיביו, לא פחות חשובה מהתוצר. 

כמתאמנים ותיקים, הידע והניסיון בהתבוננות לעיתים מקבעים אותנו באותה קומפוזיציה המלווה באותן תחושות מוכרות. ננסה לבחון האם אפשר להתבונן בכל פעם מחדש כ"דף חלק", בלי להיאחז במה שעלה קודם. גישה זו מאפשרת לתחושות חדשות לעלות. ננסה להיות מודעים מתי יתאים לנו השימוש במבט "היודע" שמעניק ביטחון, עומק ותחושת שייכות, ומתי נרצה לצאת מהמוכר אל המבט שמחפש להרגיש מעבר. בשני המצבים ראוי שנשים לב דרך איזו עדשה ומאיזו זווית אנו מתבוננים, מה הרזולוציה שעולה והאם אנו "מרחפים" או מתבוננים באיטיות ומתעכבים. ולבסוף, איך המרכיבים השונים משפיעים על התמונה המצטיירת, על התחושות והמחשבות שעולות, וכיצד הם מעצבים את האימון.

לסיכום: התבוננות יוצרת מקום מפגש בין החוץ לפנים, בין המוגדר לבלתי מוגדר ובין המשתנה לקבוע. באמצעותה אנו חווים את עצמנו באופן פנימי ועמוק – פעולה המייצרת שיח, בהירות ומשמעות. אם נדמה את הגוף למפה טופוגרפית שעליה מוטבעים החוויות, המחשבות, הרגשות, הכאב והזיכרונות – התבוננות מאפשרת לנו לחוש אותו על כל רבדיו. בתקופה של פציעה או מחלה, ולעתים גם בשגרה, אפשר לוותר על השאיפה התמידית להשיג, להתקדם ולהיות טובים יותר, ופשוט לראות במשמעות שנוצרת מתוך ההתבוננות את המהות המרכזית של האימון.  

עינת צימרמן - מורה בכירה לויג'נאנה יוגה. תלמידה של אורית סן גופטה, נגה רון ברקאי ויעל עידן. אסיסטנטית של אורית סן גופטה במכללת וינגיט. עוסקת בהתאמת היוגה לאוכלוסיות שאינן יכולות לקחת חלק בשיעור רגיל. einatzyoga@gmail.com