יש הגדרות רבות ליוגה, וכבר הזכרתי קודם כמה מהן:

- יוגה היא תנועה מנקודה אחת לאחרת, גבוהה יותר

- יוגה היא מיזוג, איחוד של שני דברים

- יוגה היא פעולה של תשומת לב ממוקדת ונטולת הפרעות

להגדרות אלה של יוגה יש דבר אחד במשותף: הרעיון שמשהו משתנה. שינוי זה חייב להביא אותנו לנקודה שבה לא היינו קודם לכן. פירושו של דבר הוא שמה שהיה בלתי אפשרי נהיה אפשרי; מה שהיה בלתי מושג הוא כעת ניתן להשגה; מה שהיה בלתי נראה יכול להיראות. אחת הסיבות העיקריות לכך שהרבה אנשים מתחילים לתרגל יוגה היא כדי לשנות משהו בעצמם: להיות מסוגלים לחשוב בבהירות רבה יותר, להרגיש טוב יותר או לפעול היום טוב יותר מאתמול בכל תחומי החיים. במאמצים אלה היוגה יכולה להיות לעזר רב, והיא אינה דורשת כל תנאים מקדימים שיש למלא לפני שאנו מתחילים ללכת בדרך זו. רק משום שמקור היוגה הוא בהודו אין פירושו של דבר שאנחנו צריכים להפוך להינדים כדי לתרגלה. להפך, מהינדים אפילו לא מצופה לתרגל יוגה. יוגה אינה דורשת מערכת אמונות מסוימת, ואם כבר יש לנו מערכת כזו היוגה אינה מהווה איום עליה. כל אחד יכול להתחיל לעשות יוגה, והנקודה שבה נתחיל היא מאוד אישית ותלויה במקום שלנו בזמן הנתון.

מדוע אנחנו בכלל מתחילים במסע הזה? מכיוון שאנחנו חשים שלא תמיד אנחנו עושים את מה שעשוי להיות הדבר הטוב ביותר בשבילנו או בשביל אחרים; מכיוון שאנחנו מבחינים שהרבה פעמים איננו מזהים דברים מסביבנו ובתוכנו בצורה בהירה מספיק. ומדוע זה קורה? מכיוון שמעטה האווידיה מערפל את התפישות שלנו. אנחנו יכולים בכל רגע נתון להיות צודקים או טועים בהערכתנו את המצב, אך איננו יכולים לדעת זאת באותו רגע. אם נקודת המבט שלנו על מצב כלשהו היא מוטעית, זה אומר שקיימת אווידיה ושהפעולה הבאה שלנו תהיה מעורפלת על ידה. כך אווידיה משפיעה גם על הפעולה שלנו וגם על תוצאותיה, שעימן נצטרך להתמודד במוקדם או מאוחר. כבר דיברנו על כך שמנקודת מבט יוגית הכול אמיתי ואין כל אשליה. אפילו לאווידיה, שהיא המקור להרבה בעיות, יש ערך והיא אמיתית. כל מה שאנחנו רואים וחווים הוא מקובל. מושג זה נקרא סטוואדה. היוגה גם טוענת שכל דבר נמצא במצב של שינוי וזרימה. מחר לא נראה את הדברים באותה הדרך שראינו אותם היום. רעיון זה נקרא פרינאמוואדה.

אם נמשיך ללכת על פי החשיבה היוגית, נגלה שיש משהו שיכול לתפוש את השינוי התמידי של הדברים, מכיוון שהוא עצמו אינו נתון לשינוי. זוהי הפורושה – משהו עמוק בתוכנו שבאמת יכול לראות ולהכיר את טבעם האמיתי של כל הדברים, כולל את העובדה שהם במצב של שינוי תמידי. אך גם הפורושה עצמה עטופה באותו מעטה של אווידיה המכסה את התודעה.

כבר תיארתי קודם את ארבע הדרכים בהן האווידיה מתבטאת ונחווית; דרך אחת היא אסמיטה, האגו: "אני צודק"; "אני עצוב"; "אני מורה ליוגה". אלו הן הצהרות של אסמיטה. אנו מזדהים לגמרי עם משהו שיש אפשרות שישתנה, ולא יהיה שייך לנו יותר מחר. צורה אחרת של אווידיה היא ראגה, הרצון או התשוקה שיהיה לנו משהו, בין אם אנו צריכים אותו ובין אם לא. צורה שלישית היא דוושה, שמתבטאת בדחייה של דברים וברגשות של שנאה. לבסוף ישנה אבהיניוושה, פחד: בעקבות פחדנו מהמוות אנו נאחזים בחיים בכל כוחנו. אלו הן ארבע הצורות האפשריות שבהן מתבטאת האווידיה.

המטרה העיקרית בתרגול היוגה היא להפחית את האווידיה, כך שבהדרגה תוכל ההבנה לעלות אל פני השטח. אבל כיצד אנחנו יכולים לדעת האם ראינו והבנו דברים בצורה בהירה? כאשר אנו רואים את האמת, כאשר אנחנו מגיעים לרמה הגבוהה יותר מההבנה היומיומית הרגילה שלנו – משהו עמוק בתוכנו הוא מאוד שקט ורגוע. אז אנו חשים שביעות רצון שאינה יכולה להיפגע משום דבר. זהו לא סוג הסיפוק שחווים כשצופים במשהו יפה, אלא הרבה יותר מזה; זהו סיפוק שנחווה עמוק בתוכנו, והוא חופשי מרגש או משיפוט. המרכז של שביעות הרצון הזו הוא הפורושה.

יוגה היא גם תנועה לכיוון נקודה כלשהי וגם ההגעה אליה. היוגה שאנחנו מתרגלים ושבה אנחנו יכולים להתקדם דרך התרגול נקראת קריה יוגה. היוגה סוטרה מגדירה את הקריה יוגה כחיבור של שלושה מרכיבים: טאפס, סוודהיאיה ואישוורפרנידהאנה. בטאפס אין הכוונה לסיגוף או להענשה, אלא למשהו שאנחנו עושים כדי לשמור על עצמנו בריאים פיזית ונפשית. זהו תהליך של ניקוי פנימי: אנו מסירים דברים שאין לנו צורך בהם. סוואדהיאיה היא תהליך שבו אנחנו מגלים בהדרגה היכן אנחנו, מי אנחנו, מה אנחנו וכן הלאה. תרגול האסאנה שלנו מתחיל בדיוק בשאלות אלה. בצעד הראשון שלנו אנחנו מתבוננים בנשימה ובגוף. אנחנו עושים זאת שוב ושוב, בתקווה שעם הזמן נפתח הבנה עמוקה יותר של עצמנו ושל מצבנו העכשווי.

בדרך זו אנחנו גם לומדים לזהות מה יהיו הצעדים הבאים שלנו. על פי היוגה סוטרה הקשר ההדוק הזה לסוודהיאיה מתקיים בכל סוג של תרגול יוגה. המובן המילולי של אישוורפרינדהאנה הוא "להתמסר בהכנעה לאל". בקריה יוגה קיימת בחירה חופשית האם לקבל את האל או לא. משמעות האישוורפרינדהאנה בהקשר של הקריה יוגה קשורה יותר לסוג מיוחד של תשומת לב לפעולה: אנחנו מייחסים חשיבות לאיכות הפעולה, ולא לפירות שיכולים לנבוע ממנה.

המהלך הרגיל של הפעולה שלנו הוא תחילה להציב מטרה, וכשהמטרה נמצאת במחשבה שלנו להתחיל לפעול לכיוון הגשמתה. עם זאת, בקלות יכול לקרות שהמטרה שלנו תשתנה או אפילו תתפוגג. לדוגמה, מישהו חושב שנחוץ לו להרוויח מיליון דולר ולשם כך הוא מבלה שנתיים־שלוש בעבודה. פתאום הוא מגלה שהמטרה הזו בעצם איננה מועילה; המטרה מאבדת את משמעותה והיא מוחלפת במטרה אחרת, די שונה וחשובה הרבה יותר. עלינו להישאר גמישים כדי שעדיין נוכל להגיב לשינויים החלים בציפיות וברעיונות הישנים שלנו. ככל שנהיה מרוחקים יותר מפירות העבודה שלנו, נוכל לעשות אותה טוב יותר. אם נתרכז יותר באיכות הצעדים שלנו לאורך הדרך מאשר במטרה עצמה, נמנע מעצמנו את האכזבה הצפויה במקרה שלא נוכל להשיג בדיוק את אותה המטרה שהצבנו לעצמנו. לתת תשומת לב גדולה יותר למקום שממנו אנחנו פועלים ופחות לצפות לתוצאות שהפעולות שלנו עשויות להביא לנו – זוהי המשמעות של אישוורפרנידהאנה בקריה יוגה.1

אווידיה משתנה על פי הצורה שבה היא מתגלית: אסמיטה, ראגה, דוושה או אבהיניוושה. לפעמים היא תתגלה כחרדה; במקרים אחרים היא תופיע כהיקשרות, דחייה, תאוות בצע וכך הלאה. ארבעת ההיבטים של אווידיה לא תמיד נוכחים ביחס שווה; אף על פי שבאופן רגיל כל הארבעה תמיד נמצאים שם, בדרך כלל היבט אחד או שניים הם דומיננטים והאחרים מסתתרים מאחורי הקלעים.

אם אנחנו מרגישים צנועים לפרק זמן כלשהו, אין פירושו של דבר שהתגברנו על נטיותינו האנוכיות. לעולם איננו יודעים מתי צורה מסוימת של האווידיה תופיע שוב, ואפילו ביתר עוצמה. זה כמו לזרוע זרעים; ברגע שהם מקבלים מים, דשן ואוויר הם מתחילים לגדול. כל זרע גדל בצורה הטובה ביותר בתנאים שונים ובזמנים שונים. כך שיכול לקרות שהתשוקה (ראגה) מניעה אותנו לעשות משהו שהגאווה שלנו – האגו (אסמיטה) – אסרה עלינו לעשותו. או שהרצון שלנו שיכירו בנו (אסמיטה) נעשה כה גדול שהוא גובר על החרדה שלנו (אבהיניוושה) מפני שאנחנו חייבים להוכיח איזה גיבורים גדולים אנחנו.

לעולם אל לנו לשבת בחיבוק ידיים ולשקוע בשביעות רצון עצמית כאשר נראה לנו שאנו משוחררים מהאווידיה. מאחר שארבע הצורות של אווידיה לא תמיד מופיעות על פני השטח, עלינו להישאר מודעים לעובדה שהכוח והעוצמה שלהן יכולים להמשיך ולהשתנות. לפעמים האווידיה בקושי מתגלית בכל אחת מצורותיה, ולפעמים היא מציפה אותנו. מכיוון שיש כל כך הרבה רמות של אווידיה עלינו להישאר דרוכים וערניים בזמן הפעולות שלנו ולהמשיך במאמצינו להפחית את השפעת האווידיה עלינו. כשאדם נהנה מנפש שלווה ומתודעה בהירה במשך כמה שנים רצופות זה בהחלט מעיד על התקדמות גדולה. אך אווידיה יכולה לפתע להכות בו שוב כמו רעידת אדמה. זו הסיבה שבגללה אנחנו מדגישים שתרגול היוגה שלנו – החתירה להבנה עמוקה יותר – צריך להמשיך עד שהאווידיה תצטמצם למינימום.

כמה ימים של תרגול יוגה והתבוננות יכולים לעזור לזמן קצר, אך התועלת לא תימשך לנצח. עלינו להניח לבנה על לבנה; זהו תהליך הדרגתי. עלינו לעסוק בתרגולים אלה בקביעות, מכיוון שלמרות שהיום הגענו רחוק יותר מאתמול, מחר אנחנו עשויים להידרדר צעד אחד לאחור. אנחנו נדרשים להיות פעילים באופן קבוע עד שהזרעים של אווידיה יישרפו ולא יוכלו לנבוט עוד. כל זמן שנמצא שם הזרע, איננו יכולים לדעת אף פעם אם הוא יצמח או לא. תרגול היוגה עוזר לכך שזרעים אלה לא ינבטו ויגדלו מחדש. אווידיה קשורה באופן הדוק לחוסר פעולה – גם לחוסר פעולה יש השלכות. לפי היוגה סוטרה מה שקובע האם לפעולות שלנו יש השפעה חיובית או שלילית היא מידת ההשפעה של האווידיה עליהן2.

היוגה סוטרה מבחינה בין שני סוגי פעולות: פעולה שמפחיתה אווידיה ומובילה להבנה אמיתית, מול פעולה שמגבירה אווידיה. אנחנו מגבירים את האווידיה באמצעות הזנתה ומפחיתים את האווידיה באמצעות הרעבתה; הפעולות שלנו מעודדות או מחלישות את התפתחות האווידיה. כל מה שאנחנו עושים ביוגה – בין אם זה תרגול אסאנות, פראניאמה או מדיטציה, בין אם התבוננות בתשומת לב, חיפוש עצמי או חקירה של שאלה כלשהי – מטרת כל אלה היא הפחתת האווידיה.

1 עניין הגישה שאנו מאמצים כלפי הפעולות שלנו הוא מרכזי להגדרה של המושג אישוופרינידהאנה המופיעה ביוגה בהשייה, הפרשנות העתיקה ביותר ליוגה סוטרה. שם כתוב: "אישוורפרינידהאנה היא מסירה של כל הפעולות לאל, ויתור על הרצון לפירות של כל הפעולות"

2 יוגה סוטרה 2.12 ואילך