כמיהה
מורה הצ'אן הסיני האן שאן, שחי במאה ה-15, אמר: "הנח דג על היבשה, והוא יזכור את האוקיאנוס עד יום מותו. שים ציפור בכלוב, היא לא תשכח את השמיים. לכל אחד מהם ישארו כמיהה וגעגוע לביתם האמיתי, למקום שהטבע קבע מושבם. האדם נולד במצב של תמימות, הטבע המקורי שלו הוא אהבה ונועם וטוהר. אך הוא מהגר בקלות יתרה, בלי מחשבה אחת על ביתו הישן. האם זה לא מעורר יותר עצבות מגורלם של הדגים והציפורים?".
אכן, אנחנו יכולים בקלות לשכוח את הטבע האמיתי שלנו. לאנשים ששאלו את רמקרישנה, מורה רוחני שחי בהודו במאה ה-19, 'איך להגיע לאלוהים? מהי הדרך?', הוא היה עונה: נחוצה כמיהה חזקה, געגוע. כשתהיה כמיהה, תתגלה הדרך. זה גם הרמז של האן שאן: הדג לא יכול לשכוח שהמהות שלו היא לשחות במים והציפור לא יכולה לשכוח שהמהות שלה היא לעוף בשמיים. ומשום מה האדם, בקלות בלתי נסבלת, יכול לשכוח את הטבע המקורי שלו, שהוא תמימות ואהבה וראייה רחבה. הוא יכול לשכוח, והוא שוכח.
אך אם מתעוררת באדם הכמיהה, אם הוא מתוודע לגעגוע בתוכו, אז הדרך מתחילה להתגלות בפניו. פעמים רבות האימון מזכיר לנו מי אנחנו. החום של האימון מאיר בתוכנו משהו מהבית המקורי שלנו. כאילו האימון הוא מין מפוח, שמעורר את גחלת הכמיהה, את חיות הרוח בתוכנו. אולי זאת החשיבות הגדולה של האימון.

ימין ושמאל
בגוף יש צד ימין, צד שמאל וגם אמצע. לכאורה ניתן לחשוב כי כל אוזן, עין, נחיר, זהים לאלה שבצד האחר, אלא שהתפיסה היוגית מורה לנו שלכל צד יש איכות אנרגטית מיוחדת משלו. אנו מתחילים להבין תפיסה זו בתרגילי נשימה שקשורים לאימון א-סימטרי בשני נחיריים. הנחיר הימני עוזר לנו להבין את כל הצד הימני של הגוף, והנחיר השמאלי את השמאל. על פי היוגה הימין הוא צד השמש, סוריה, והשמאל הוא צד הלבנה, צ'נדרה.
מחקרים גילו שקיימת הצלבה בין ההמיספרות במוח לצידי הגוף. הנחיר הימני קשור למוח השמאלי, והנחיר השמאלי למוח הימני. אף על פי שאיננו מודעים לכך, כאשר הגוף בריא, במשך רוב שעות היום, בכל רגע נתון יש נחיר אחד דומיננטי, כלומר פתוח יותר, שדרכו נכנס מירב האוויר, בעוד השני מעט סתום. באופן טבעי בערך כל שעה וחצי הדומיננטיות מתחלפת (למעט אצל מי שאחד הנחיריים שלהם סתום באופן כרוני, בגלל בעיות בצוואר, בעיות בספטום או אלרגיות והצטננויות). בדיקות הוכיחו שכאשר הנחיר הימני פתוח יותר, הפעילות של המוח השמאלי דומיננטית יותר, ולהפך. המוח השמאלי אחראי על היכולת האנליטית והמילולית ויוצר פעלתנות, ואילו המוח הימני קשור ליצירתיות ולרגשות, למוזיקליות, לחולמנות וליכולות ויזואליות.
ככל שמתרגלים פראניאמה באופן יומיומי מתמשך, האיזון בין הנחיריים הולך וגדל. ואז, גם כשאחד מהם דומיננטי, כלומר יותר פתוח, הביטוי של הדומיננטיות הרבה פחות מוקצן, כלומר ההבדל במידת הפתיחות של הנחיריים מעודן יותר. זו אחת ההשפעות של פראניאמה שאפשר למדוד ככל שהיא נעשית לחלק מהחיים שלנו. יתכן שהאיזון בין הנחיריים מעיד כי ישנו יותר איזון בין האנרגיות של השמאל והימין, ואולי כי שני צידי המוח מתפקדים ביתר הרמוניה.

אמצע
בתנוחות אנחנו עושים דברים הנראים מוזרים למדי בידיים, ברגליים, מעבירים את הגב קדימה ואחורה, מתהפכים. אך כל עוד משהו נשאר יציב ושקט באמצע הגוף, הגוף בטוח.
לימוד העקרונות והטמעתם באימון נשענים על היכולת להרפות ועל ההיצמדות לאמצע. ההישארות באמצע מקבילה לניסיון לצוף במים ולא לטבוע, או לרכוב על אופניים בלי ליפול. כאשר מבינים את עקרון האמצע, הוא הופך לנקודת משען. לכן כדאי לטפח את הגב השקט ואת החיבור לעָצֶה/בטן – כי כך אנו מתייצבים במרכז הגוף.
נוהגים לדבר על הרצון להישאר ממורכזים בהקשר לנפש. כך גם בגוף. הגוף והנפש קשורים, יש להם שפה משותפת. אפשר לעשות את הבאקסאנות הכי קשות, ואת הכפיפות אחורה הכי מורכבות, בלי להקריב את האמצע. אם מאבדים את האמצע, ומשהו נמשך קדימה מדי, אחורה מדי או לצדדים עשויים להופיע מתח או כאב. הגוף לא אוהב את זה. הוא אוהב אמצע.

הבנה יציבה
כאשר אנחנו מבינים את השקט שבתוך התנועה, רק אז מתחילה ההבנה העמוקה של האסאנות. בהתחלה אנחנו עושים את התנוחה וכל הגוף זז, והתנוחה לא מובנת, היא לא מאורגנת, היא כמו ילד שמנסה להגיד מילה והיא יוצאת לא מדויק. התנוחה מתחילה להתהוות כשבתוכה יש יציבות, יש גב שקט, יש חיבור בין כפות רגליים לעצה. בדיוק כמו בתודעה. כשתנודות התודעה פוחתות, כשיש פחות התרוצצות, מתגלה היציבות, מתגלה התודעה הרחבה של הסמדהי, שקיימת בתוכינו כל הזמן בצורה מוסתרת.

שאלות
חלק מתהליך לימודי כרוך בספק. השאלות 'מה אני חש?', 'מה משמעות התחושה?', 'האם באמת אני חווה השתרשות?', הן שאלות מכוננות בתוך אימון, כי אימון מעמיק הוא חקירתי מטבעו. ומשום שהוא כרוך בחקירה, הוא לא מכני, הוא לא רק מוכתב מבחוץ, הוא דיאלוג שלנו עם מה שאנחנו שומעים, מבינים ומנסים לעשות. דיאלוג כזה מזין את האימון ואותנו. פעמים רבות כשנדמה לנו שהבנו, אנחנו מפסיקים להקשיב בערנות. אם אנחנו לא בטוחים שהבנו, אם אנו בתחושה של אי-נוחות וכעומדים על קרקע לא יציבה, יש סיכוי שבסופו של דבר תצמח עשייה שלמה יותר.

את הספר ניתן לרכוש בחנות היוגה, קישור ישירות לספר לב האימון - מחשבות על יוגה