נשמה... אנחנו שומעים הרבה ביום יום שלנו את הביטוי נשמה טובה והוא מופנה לאדם זה או אחר ומדגיש באינטונציה ובצמד המילים את הטוב שמקרין מאותו אדם החוצה. נשמה מהי? ייתכן שהיא גם נצח, חיים, אינסוף, חלק אלוה ממעל, האני השוכן בתוך הגוף הפיזי, עצמיותנו הטהורה, אור מאיר שנמצא בכל אחד ובכל אחת מאתנו. בתוך המילה נשמה נמצא את צמד האותיות שם, כמו לכל איש יש שם, שמו של האדם הוא הייחודיות שלו כך היא הנשמה, הנשמה היא הייחודיות של כל אחד ואחת מאתנו, לפעמים כשאנחנו שקועים בערפילי חיצוניות אנחנו נוטים לשכוח את האור שהוא אנחנו ומתרכזים בסבל וכאב. עוסקים במדידות והשוואות עד כמה אנחנו לא טובים מספיק, לא חכמים מספיק, לא יפים מספיק ועוד... 

הנשימה, בינה ובין הנשמה מפרידה רק אות אחת: י'.
מובא בקבלה שאיכותה של האות י' מלבד ההקשר שלה אל שם ה' היא אות מעבר, היא פתוחה לכל הכיוונים ומחברת בין מעלה למטה ובין הצדדים, כך שניתן להניח שמיקומה במילה נשימה מרמזת על איכותה של הנשימה במעבר בין עולם החומר, ההתרחשויות החיצוניות לבין הנצח, הנשמה ולהיפך. בין התעתוע והערפול לבין הייחודיות הטהורה והיציבה שהיא אנחנו.

הנשימה בהתבוננות מבפנים החוצה:
דוע לנו שבזמן התרחשויות חיצוניות כאלו או אחרות שגורמות לנו לתגובה רגשית, בהלה, פחד, כעס, חרדה, מיד מופיע הביטוי בנשימה, או היא נעצרת או נהיית שטחית או מתקצרת וכו'. באם נשתמש בכוחה של הנשימה שמחברת אל הנשמה, נוכל ליהנות מעומק הנשימה מבפנים ולהתמודד עם ההתרחשויות החיצוניות מתוך הנצח, היציבות והשקט שמבטאת הנשמה פנימה. כך הפנים ישפיע על החוץ ברמת ההתמודדות עם הסיטואציה שכרגע מתרחשת ובטווח הארוך במימד בו העומק והחיבור לנשמה יזמן התרחשויות חיצוניות שאינם מכווצות או מצמצמות, כלומר נוכל ממש לחוות שינוי בסביבה שלנו, אנחנו מכירים את המצבים בהם האנשים שבחיינו מתחלפים בתקופות חיים שונות או התמודדויות שפעם היה קשה לנו לפתור, ממרחב הזמן והלמידה או אנחנו פותרים בקלות או אפילו לא נפגשים באותן התמודדויות שוב והן נעלמות מחיינו.

כוחה של הנשימה בהזנת הנשמה: אם נעצום עיניים ונתחבר אל הנשימה נוכל להרגיש שתנועת האוויר של השאיפה והנשיפה היא בעצם רוח, ובדיוק כמו רוח חיצונית זו יכולה להיות רוח שקטה ומלטפת או רוח סוערת וחזקה. מובא במשלי כ' פסוק 27: "נר ה נשמת אדם" קבלנו שנשמת האדם משולה לנר, אם נניח את הנר בחדר פרוץ שאליו יכנסו רוחות סוערות הוא יכבה, אם נניח אותו בחדר אטום לחלוטין ללא חמצן גם אז לא יוכל להתקיים. כך הנשימה, במידה הנכונה ובנוכחותה והדיוק שלה יכולה לגרום לשלהבת הנר, נשמת האדם להמשיך ולהאיר, אפילו כשכמעט גוועה האש, רוח נכונה יכולה לעורר אותה מחדש. וכשהנשמה מאירה, אמר הרב קוק, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים.

 ההזנה של הנשמה או החיבור היום יומי אליה דרך הנשימה יכול לקחת אותנו לעומק ההבנה של מקומנו בעולם הזה, החיבור לאלוהות יכול לעורר בנו את המהות האישית של כל אחד ואחת את הדהרמה, האמת והדרך שהוא בא לעשות בעולם ובדומה לבריאה שכל כולה נתינה כך האדם יכול לגלות ולמצוא מהו השירות שהוא נועד להעניק כאן בעולם הזה.

רוצים להגיב? לשאול? או סתם לפרגן - בקרו אותנו בפייסבוק שלנו