תנוחת הגופה בסיומו של תרגול יוגה נתפסת לעיתים כתנוחה קלילה וכייפית בתום אימון של אסאנות (תנוחות היוגה). זוהי תפיסה שטחית אשר מפספסת את הדלת הנפתחת בתום תרגול יוגה למרחב חדש. מדיטציה. לא בכדי שלב המדיטציה לפי שיטת אשטנגה מגיע לאחר היאמות והניאמות (ערכי המוסר של היוגה) האסאנות (תנוחות פיזיות) והפראניאמה (תרגילי הנשימה). בתרגול של תנוחת הגופה מידי יום נגלה לעיתים כי קל לנו יותר בתנועה והמאמץ הנלווים לתרגול הפיזי מאשר בשקט של המוות. שהרי תנוחת הגופה דורשת מאתנו להרפות הכל למספר דקות ולהפוך לגוף נטול כל אחיזה. אחת מה"יאמות" (ערכים של עולם היוגה) נקראת "אפריגראה" ומשמע אי היצמדות. זהו תרגול של שחרור האחיזה בכל הרבדים של הוויתינו. והמרחב האולטימטיבי לבחינה של ערך זה יהיה בתנוחת הגופה.

מודל הקושות ביוגה מציע הסתכלות על כל דבר בחיים דרך חמשת רבדים או היבטים. לפי היוגה כל חמשת ההיבטים חשובים על מנת להגיע לאיזון פסיכופיזי. הכרת תנוחת הגופה לפי מודל הקושות יכולה להביא לאיזון בכל הרבדים של הגופנפש שלנו.

בחרתי לשלב לתוך מאמר זה שירים אשר נוגעים בי ובשומעים אותם והופכים את תנוחת הגופה לחווית גופנפש עוצמתית יותר. לצליל ולמילה כוח אדיר להכניסנו למצב תודעתי אשר מחולל ריפוי וחיבור מחדש.

השיר הראשון נקרא Blue Sky של הזמר Nick Barber ועוסק במחשבות, תחושות, חזיונות, אשר עוברים בתודעה כמו עננים החוצים שמים בהירים, לשם כולנו נגיע במותנו.

Anamaya Kosha אנאמאיהקושה: ההיבט האנטומי/הגוף הפיזי ("התכלס"- שרירים, שלד וכדומה)

נקרא גם גוף המזון ומושפע ישירות מהתזונה שלנו ומתרגול פיזי של אסאנות (תנוחות יוגה) אשר דרכן אנו רוכשים כוח, גמישות, יכולת להרפות, עוצמה ואיזון. בהיבט הזה נבחן מספר נקודות אשר קשורות לנוחות ורווחה פיזית בתנוחת הגופה:

1. הכי לגיטימי בגופה זה להיאנח כמו פולנייה…
חשוב ביותר להקדיש דקה או שתיים לארגון הפיזי בכניסה לתנוחה בכדי שלגוף יהיה נוח להרפות לגמרי, שהרי בתנוחה זו אנו רוצים "לאבד" את עצמנו. לאבד את האחיזה בגוף ומשם את האחיזה במינד המתעתע. ולכן הנוחות הפיזית כה חשובה. למרות שאנו שוכבים על מצע קשה (מזרן התרגול דק מידי) אנו מדמיינים מצע רך, חול חם ונעים שניתן להיספג אליו. אנו שוכבים עם כפות ידיים כלפי השמיים כך שחגורת הכתפיים נותרת פתוחה וכפות הרגליים "נופלות" הצידה. לפעמים בשכיבה שכזו ישנה תחושת אי נוחות בגב התחתון. החדשות הטובות הן שניתן גם לשכב על הצד בתנוחת "עובר" או על בולסטר (כרית מוארכת) שתומך לאורך על הבטן (לא בהריון…) עם כניסתנו לתנוחה מומלץ לקחת שאיפה עמוקה מהאף ולנשוף את הצליל "אהה" מהפה. ממש להשמיע אנחת רווחה, זה לגיטימי ואף רצוי לשחרר נשיפה שכזו.  פעולה זו "תקצר" לנו את תהליך ההרפיה היסודי והעמוק של אברי הגוף, יחד עם השמעת הצליל נרגיש כבר בחצי הדרך לתוך עומק התנוחה.

2. חיוך כמו של הבודהה
בהנחיה של תנוחת הגופה ניתן לסרוק את הגוף, לפרוט אותו לסגמנטים עדינים וקטנים ולהרפותו. חלק חלק. כמו שעושים בתרגול של "יוגה נידרה"- שינה יוגית. אך אפשר לגשת להרפיה גם "מהדלת האחורית". התמקדות בשרירי ההבעה בלבד יכולה להוות מפתח ליצירת שקט בשרירים גדולים וחזקים יותר בגוף אשר קשה להרפותם דווקא בגלל התנועה הבלתי פוסקת של המינד. קיים קשר הדוק בין הפנים למוח ולמצב המנטאלי. הרפיה של המינד תשתקף בהבעה בשרירי הפנים. אך גם ההפך, הרפיה של הפנים תיצור רגיעה של המינד. שרירי הלסת הם החזקים ביותר בגוף כך שהם טומנים בחובם פוטנציאל אדיר למתח או שקט ורוך בחלל הפנים. המפתח הוא תשומת לב פשוטה. הנחיות פשוטות כמו הדוגמאות הבאות יכולות ליצור את השקט והרכות בחלל הפנים: דמיינו את בסיס הלשון, תנו לשריר זה להתרכך ולשקוע פנימה… לפעמים מספיק רבע חיוך בזווית הפה על מנת שכל הפנים יתרככו. או אפילו רק לחשוב על חיוך… היזכרו בחיוך הכמעט סמוי של פסל הבודהה. פניו מקרינות שלווה אינסופית. תנו לגלגלי העיניים לשקוע לתוך ארובות העיניים, היעזרו בכרית לעיניים אשר יש לה גם ניחוח מרגיע של שמן לבנדר… דמיינו את העור העוטף את חלל הפנים… חושו את מגע האוויר על עור הפנים. דמיינו כי הפנים מכוסות בנוזל סמיך או מסכה עבה אשר גורמת לעור הפנים להיות חלק ורפוי. דרך דימוי זה הבעת הפנים תהיה שלווה, מפויסת ורפויה. דמיינו פנים של תינוק ישן, אין לו את הדאגות והטרדות אשר חורצות את פני המבוגר בקמטים. ובסוף הסריקה של שרירי הפנים רככו גם את האוזניים הפנימיות ואת תעלות האוזניים. עיברו ממצב של שמיעה אקטיבית להקשבה פסיבית. תחילה הקשבה לרחשים ורעשים חיצוניים ומשם הקשבה לרחשים פנימיים עדינים, של הגוף ושל המינד ובהמשך שמיעה פסיבית נטולת כל פרשנות, אחיזה או שפיטה. חייכו. חיוך משפיע על מבע הפנים כולו וכמובן על התודעה. דרך חיוך הביאו מודעות למקום שבו שוכנת התודעה.

3. תודו שנרדמתם…
זה לא סוד. הרבה "מנצלים" את תנוחת הגופה בתום תרגול יוגה על מנת להשלים כמה דקות שינה שלא מוצו עד תום בבוקר. נתונים מהלמ"ס בשנת 2010 מראים כי כ 40% מתושבי ישראל סובלים מבעיות שינה, כמעט 20% מדווחים כי לחץ ודאגה גורמים לבעיות שינה עבורם, כמעט 20% מרגישים עייפות רבה במהלך היום מה שמעיד על איכות ו/או כמות שינה לא מספקת. בארה"ב מיליוני אנשים משתמשים על בסיס יומי בתרופות שונות לשינה וגם בארץ זה נפוץ יותר ויותר. בעיות שינה יכולות לנבוע ממצב בריאותי לקוי, מעודף גירויים על מערכת העצבים, קצב עיור מוגבר אשר מרחיק אותנו מהסינכרון וההרמוניה עם הטבע, צריכה של מזונות ומשקאות מעוררים ומרובי סוכר, קושי מנטלי To let go . חבל יהיה לדלג על תנוחת הגופה למען מספר דקות של שינה אשר ממנה ייתכן כי נקום מבוהלים והלומים מהקונטקסט בו נרדמנו, עייפים יותר, בתחושת חוסר איזון. זוהי תנוחה רסטורטיבית, משמע משקמת. מחזירה את כל המערכות למצב מאוזן ושקט רגע לפני שאנו שוב יוצאים לעולם הרועש. ההרפיה בה מדגישה ומעצימה את האפקט של האסאנות ומהווה שער כניסה לתרגול של מדיטציה ולכן ניתנת לתרגול בפני עצמה, בלי קשר לאסאנות. עצתי היא לאפשר לעצמנו בבוקר כמה דקות של מעבר רך והדרגתי משינה לערות. להתעורר ולא לזנק מיד ליום חדש שמתחיל. לא לזנק מהמיטה אבל גם לא "להימרח" עוד חצי שעה. לפעמים כל מה שאנו צריכים כדי שהיום שלנו יראה אחרת אלו עוד כמה דקות או אפילו כמה נשימות מודעות לפני שמתחילים את היום. להשאיר מאחורינו את קורי הלילה, את התמונות, המחשבות, החזיונות והדמיונות אשר יכולים לאפיין את עולם החלימה ולצאת רעננים יותר ובתודעה "נקייה" וקלילה יותר ליום חדש.

השיר השני של Tina Malia ישמע לנו מוכר ויזרוק אותנו לתחושת עירסול נעימה. שמו Jewish Lullaby

Pranamaya Kosha פראנאמיהקושה: הגוף האנרגטי (מערכת העצבים, מערכת הנשימה ומערכת העיכול, מילים כמו נאדים, צ'אקרות וכו')

אנרגיה בתפיסה היוגית שונה מהתפיסה המערבית. אנרגיה קיימת בכל אשר סביבנו. מזון, אוויר, חפצים, אנשים, מים, שמש, נשימה כמובן ואף המחשבות שלנו… היבט זה מציין את הכוח שמניע את ההיבט הפיסי. פראנה היא אוויר אך אינה אוויר, היא במזון אך אינה המזון… פראנה נמצאת בכל מקום בו יש חיים ותנועה, החל מבעלי חיים בדרגת ההתפתחות הנמוכה ביותר ועד מערכות השמש. כל כוח מבוסס על פראנה. כוח הכובד, המשיכה או הדחיה. פראנה אינה הנשימה הפיזית כי אם הכוח הויטאלי והגרעין החי של הנשימה. אנו יכולים לחיות חיים שלמים בלי לנשום נשימה אחת עמוקה, לחיות ליד או בצל הדבר האמיתי מבלי שנדע אפילו שאפשר לנשום/לחיות אחרת. פראנאמיה קושה הינו הגוף המעודן יותר, הגוף האנרגטי. בתנוחת הגופה ישנו דגש גדול על הנשימה. מיד בתום ההתארגנות הפיזית בכניסה לתנוחה ואז הנשימה מעצמה כבר תהיה עמוקה ומלאה יותר. כמו רחש של גלים רחוקים. בכדי להתאמן על נשימה מלאה ותלת מימדית בתנוחת הגופה כדאי שנכיר את הפראניאמה "וילומה" שעליה הרחבתי במאמר אחר. בקצרה, זהו תרגיל נשימה אשר יפתח מודעות והפנמה גופנית של שלושת אזורי הנשימה החשובים: בטן תחתונה, צלעות ובית חזה עליון. כל המערכות הנ"ל נמצאות במצב של רגיעה ונטענות מחדש.

חלק זה הדן במערכת העצבים לקוח ברובו מתוך החומר הנלמד בלימודי בקורס יוגה תראפיה בהנחיית מיכל ירקוני.

מערכת העצבים ההיקפית מתחלקת לתת מערכות:
1. אוטונומית (ANS)
2. סומטית (SNS)

;
1. מערכת העצבים הסימפטטית
2. מערכת העצבים הפראסימפטטית.
3. מערכת העצבים האנטרית (נמצאת במערכת העיכול)

ANS אחראית על תהליכיים פיזיולוגיים פנימיים אשר לרוב אין לנו שליטה עליהם. היא מגיבה לשינויים המתרחשים בפנים ומחוץ לגוף. על מנת להסביר את הקשר הפיזיולוגי של שתי מערכות אלו לתנוחת הגופה אסביר בקצרה של שתיהן:

בין יתר תפקידה המערכת הסימפטטית מהווה מערכת תקשורת האחראית על תגובות הFight Flight Freeze אלו הן תגובות הישרדותיות המתרחשות בגוף כתגובה למצבי לחץ, סכנה ו"הצפה" של המערכת. אלו הן תגובות רפלקסיביות חשובות המצביעות על קושי בעיבוד של חוויות היוצרות (דרך המערכת האנטרית) סימנים של מצוקה בגוף. על ידי כך הן מיידעות את הגוף כי מתרחשת סיטואציה "הישרדותית" המחייבת ערנות מוגברת ומוכנות לתגובה. מבחינה פיזיולוגית כאשר מערכת זו בפעולה היא יוצרת הגברה של קצב הלב והנשימה, הגברה של אספקת דם לשרירים, ללב, לריאות, למוח, לאיברי החושים ולקצוות של הגוף, ובו זמנית צמצום של אספקת דם לאיברים הפנימיים ולמערכת הרבייה והשתן. השרירים והחושים נכנסים למצב של ערנות, דריכות ותשומת הלב לסביבה החיצונית. (במצב של חוסר איזון ה ANS או אם הגירוי הוא יותר ממה שהאורגניזם מסוגל לעבד יכולה להתרחש תגובה של קיפאון ואי-תנועה אל מול סיטואציה של סכנה). מבחינת תודעתית מערכת זו מאפשרת לנו לפעול ולהגיב בעולם. היא חיונית לנו ביותר שכן כשהיא בפעולה היא משאירה אותנו ערניים ובעלי יכולת להשיג מטרות. אין זה מחייב שנפעל מתוך לחץ ומתח כשהיא בפעולה. ניתן גם להגיב מתוך תודעה ערה אך רגועה, תודעה שיודעת גם להתבונן מהצד.

וכביכול מנגד, המערכת הפאראסימפטטית מספקת את הטון הבסיסי לתקשורת וארגון של החלקים השונים של מערכת העצבים. כאשר מערכת זו בפעולה, היא אחראית על הגברה של אספקת דם ופעילות של מערכת העיכול (במקום לשרירים כמו במערכת הסימפטטית) האטה של קצב הלב והנשימה, הקטנה של מוכנות השרירים לפעולה, צמצום רמת ערנות החושים וצמצום פעילות של החלקים הפריפריאליים של הגוף. היא קשורה לתהליכים של עיכול, מנוחה וריפוי.

ובהקשר של תנוחת הגופה- המערכת הפראסימפטטית מקושרת לחלק הקדמי של הגוף. קשורה לכפיפות קדימה אשר בהן תשומת הלב מתכנסת פנימה ופחות לגירויים חיצוניים. היא שמה אותנו במצב של BEING וחיבור עצמי. העצבים של המערכת הפאראסימפטטית יוצאים באזור הגולגולת ועצם העצה.(cranial sacral)

המערכת הסימפאטטית מקושרת לחלק האחורי של הגוף. היא מגורה בכפיפות אחורה אשר גורמות לתחושת "היי" ומכוונות כלפי חוץ. יותר מצב של DOING ויציאה לפעולה בעולם. העצבים של המערכת הסימפאטטית יוצאים באזור הגב העליון והתחתון (thoraco-lumbar).

שתי מערכות אלו אינן אנטגוניסטיות אלא עובדות יחד, תומכות משלימות ומאזנות האחת את השנייה. הכרות עם המאפיינים הנ"ל של שתיהן יכולה להגביר את המודעות ואת הבחירות שלנו לגבי סוג הפעילות המתאימה לאיזון ותמיכה במערכת השלמה. אלא עובדים יחד כשני חלקים התומכים, משלימים ומאזנים את תפקודי האחר. תנוחת הגופה הנה האיזון המשולם לשתי המערכות הללו. היא בדיוק האמצע בין ה DOING ל BEING בין כפיפה לאחור לכפיפה לפנים. מטרת התנוחה היא שנישאר ערניים ולא "ניפול" לשינה אך גם שנשאר רגועים ונינוחים. זוהי בדיוק נקודת האמצע של שתי מערכות פיזיולוגיות אלו.

השיר השלישי Calma e Tranquilidade משמע "שקט ושלווה הן הוראות האל. שקט ושלווה בכדי לקבל אהבה"

Manomaya Koshaמנומאיה קושה: הגוף המנטלי/רגשי ("מחסן" של מחשבות, זכרונות, רגשות)

רובד האינטלקט, זיכרון, הגיון ותפיסה. גוף זה נותן מענה לצרכים הקיומיים שלנו. ברובד זה כל חוויה מנטלית או רגשית מתויקת, נשמרת ומכתיבה את האיזון בשאר ההיבטים. מקרה עבר שגרם לנו להתכווץ יכול להיות מוטבע כה עמוק במארג גופנפש שלנו, מוחבא עמוק מבלי שנדע והוא זה המשפיע על דפוסי יציבה, דיבור, מחשבה וכו'. המחשבה היא המפתח שבעזרתו נוכל לפתוח או לסגור את הכניסה לשער החיים. ברובד זה נשאל עצמנו מהם החזקות או נקודות התורפה המנטליות/רגשיות שלנו? אילו דפוסים מנטליים/רגשיים היינו רוצים לשנות? בתרגול של תנוחת הגופה קורה הרבה פעמים שעצם השכיבה תוביל ל"הצפה" של זיכרונות או רגשות. עצם ההימצאות בשכיבה על רצפה, בחלל רחב ופתוח כמו חלל תרגול היוגה יכולה להרחיב את הדעת. שכיבה זו, בהיותה כה זרה לנו מבטלת את הדפוסים העצביים ההרגליים שלנו. ישנה תחושה של הפרת הסדר הרגיל ותפיסת המציאות והעולם הרגילה. פתאום ישנם חוקים חדשים שאולי הם בעצם פרימה והמסה של כל החוקים שידענו לפני… בתנוחת הגופה נוצרת הרפיה עמוקה בכל הרבדים, הרפיה אשר מובילה לריפוי והתמודדות עם מצבים בריאותיים, פסיכולוגיים או רגשיים, העצמת המודעות, חיבור לרבדים הלא מודעים שלנו, שיפור יכולות קוגניטיביות ובאופן כללי יותר מציאת הגרעין הפנימי אשר מאפשר לנו לחיות בצורה יותר הרמונית עם עצמנו ועם הסביבה. התרגול ברובד הזה יכול להיות בשחרור האחיזה וההיצמדות. ולא חסר ממשה להרפות: מחשבות, דעות, אנשים, חפצים, כאבים, זיכרונות, פנטזיות, תכנונים וחלומות ועוד. במישור הפרקטי ניתן בכל פעם להתמקד בהיבט אחר של היצמדות אשר לא משרתת אותנו ולהיות עם זה במשך מספר דקות. כל ההיבטים הפיזיים של תנוחת הגופה יעזרו.

בהקשר זה כדאי להאזין למילות השיר הרביעי Dust in the wind אשר נוגעות בדיוק בנקודה של היותנו פה לרגע.

ויג'נאנהמיה קושה, גוף האינטלקט/התבונה העמוקה (יכולת התבוננות פנימית)

גוף זה אינו טרוד בתבניות החשיבה המגבילות שהוזכרו בפסקה הקודמת. רובד זה מטהר את שלושת הרבדים הקודמים שהוזכרו ולפי מסורת היוגה מעודד אותנו לחפש את התבונה בתוכנו ולא מחוצה לנו. לא ממומחים, יועצים או מורים. יש בנו מקור בלתי נדלה של אינטואיציה ותבונה אשר עשויה להדריכנו יותר טוב מכל מורה חיצוני. רובד זה קשור יותר לאינטואיציה מאשר לאינטלקט. היכולת להבחין בדפוס הקבוע של המינד היוצר אי שקט וסבל. ברובד זה נחפש חיבור למקום שבו אנו יודעים מה נכון לנו וניקח החלטות בהתאם. ברובד זה נשאל עצמנו מהי אינטואיציה עבורנו? מיהו המורה הפנימי ומתי אנו נעזרים בו, אם בכלל? מהי מדיטציה עבורנו? במישור הפרקטי- תנו לתנוחת הגופה להיות המורה הפנימית. ב"קושות" השונות ראינו כמה שתנוחה זו ייחודית ושונה משאר התנוחות של היוגה. תנו לתנוחה על כל רבדיה לסחוף אתכם. לסחוב אתכם לתוך דימוי של אדמה רכה וחמימה. תשקעו לתוכה עם אמונה גדולה בכוחות שלכם גם לחזור ממנה. קלים יותר. שהרי זוהי תנוחת גופה. תנוחת המוות. מתי מזדמן לנו לתרגל את כל הרבדים העמוקים והמרתקים של היותנו במרחב של מוות. ויתור. סוף. הרפיה. על מה אני מוותרים כשאנו מתרגלים את תנוחת הגופה?

למי אתה אומר לנשום אל הבוהן השמאלית?!

אחד מהייחודים של היוגה הוא בשפה. זו שפה מלאה בדימויים ציוריים אשר לרוב תפקידם לעזור לנו לחדד תחושה. לא נופתע לשמוע בשיעור יוגה הנחיה כמו לנשום לאזור מסוים בגוף. הכוונה היא לנשימה תאית אשר פועמת וקיימת בכל תא ותא. ברור כי מבחינה פיזיולוגית תהליך הנשימה (החיצוני) מתקיים בריאות אך בגוף ישנם ביליוני תאים אשר נושמים. חמצן מגיע אל תוך התא דרך מחזור הדם וחנקן דו פחמני ופסולת נפלטים מהתא אל מחזור הדם. זוהי נשימה פנימית, או נשימה תאית. על ידי הנחייה לנשום לאזור מסוים בגוף אנו מעירים (ומאירים) תחושה, רגישות ותשומת לב לאזורים "רדומים".

דרך אחת לתרגול ספציפי יותר של תנוחת הגופה הוא תרגול של "יוגה נידרה" שזוהי סריקה יסודית של כל אברי הגוף, מיפוי שאורך כ 45 עד 60 דקות. ניתן להתחיל מקדקוד הראש ולרדת עד הבהונות או להיפך. לכוון נשימה אל ומחוץ לאיבר שנבחר. כל שאיפה ונשיפה שכאלו יהפכו את האיבר לרפוי יותר ומלא במודעות. נרגיש אותו לראשונה מכיוון תחושה אחר. נחוש אותו מבפנים הגוף וללא מגע ידינו עליו.

לכל אותם בעלי מחשבה רציונלית הוראה שכזו ממורה יוגה, לנשום לאיבר מסוים בגוף, עשויה להתקבל בחשדנות, זלזול ואף עזיבת השיעור… בהקשר הזה חישבו נא על שני המושגים הבאים: תודעה ומודעות.

תודעה Consciousnes היא מעין Hand Book של כל אדם לאישיותו, דפוסי חשיבתו, גישתו לעולם, אופן התנהגותו, תפיסת עולמו, רגישותו ותחושותיו כלפי כל גורם בחייו. התודעה מלאה במידע לגבי אותו הפרט ומידע זה נשמר או נמחק בהתאם לרמת החשיבות שלו למבנה האישיות. תודעה יכולה להיות מקובעת ע"י גורמים כמו משפחה, חינוך, סביבה דת, חוק וכו'. הייתי מדמה את התודעה לאותו מינד פטפטני שכולנו מכירים בבואנו לשבת למדיטציה. ביוגה מכנים אותו Monkey Mind והדימוי הוא של קוף רעשן ותזזיתי.

לעומת זאת מודעות Awareness מתקשרת יותר להיבטים רוחניים בהם קיים מימד שלישי, מימד העומק והם אינם מדידים במילים, מספרים או בחינות בכלים רגילים. המודעות, היא מצב שבו מתחוללים שינויים עמוקים בדפוסי החשיבה, המאפשרים לנו לשנות את אורח חיינו מתוך הבנה. המודעות יכולה להתחיל להתפתח מרגע שאדם מסוגל להבין שמשהו ביסודו אינו תקין, והוא מטיל ספק בנורמות ובחשיבה מקובלת – ושואף לעמוד על מלוא משמעותם של דברים מהותיים, מתוך חשיבה וצמיחה רוחנית.

בתרגול של תנוחת הגופה ניתן לומר שמודעות נוצרת היכן שנדלק האור. נדמיין כי התודעה קיימת בכל תא ותא בגוף ורק כאשר מביאים תשומת לב לרמת התאים אז התודעה הופכת למודעות. הפוטנציאל קיים בכל תא ותא בגוף. תנוחת הגופה הינה מרחב ייחודי אשר מאפשר את ה"פתיחה" הזו. את המעבר מהמידע והידע למימד התחושות והרגשות.

ועוד- ניתן לראות הקבלה בין המונח "תודעה" ומאנומאיהקושה אשר מתייחסת לרובד המנטלי והקבלה בין המונח "מודעות" וויג'נאנהמאיהקושה המתייחסת לרובד החכמה, התבונה.

את השיר החמישי כתב ויסמאי, שאמאן שחי ביער בקוסטה ריקה עם קהילה שעושה עבודת מודעות. השיר נקרא "טיפה" והוא מסתיים במילים "מודעות טהורה. הנני"

אננדהמיה קושה, הגוף הרוחני: בסוף כולנו רוצים להיות מאושרים…

היבט זה קשור לתחושת עונג בסיסית מעצם קיומנו. טבע האדם שלם ומושלם מעצם היותו אך נסיבות החיים גורמות לעובדה זו להישכח. היוגה מחזירה אותנו לתחושה זו. ביוגה קיים המושג "פורנאם" שלמות. כוליות. טיפוח יכולת ההתבוננות והחיבור שלנו אל תודעה רחבה יותר מהאני הקטן שלנו. התבוננות בחלק התבוני שלנו ששואף לאושר. ברובד זה נשאל עצמנו מה גורם לנו תחושות חיבור, נוכחות, עונג, שמחה, אושר? התחושה הזו יכולה להיות רגעית, נדירה, סמויה מן העין אך מוכרת לכולנו בהיותנו בני אנוש. בתרגול קבוע של תנוחת הגופה אנו חווים מידי פעם את אותה נגיעה עדינה אך משמעותית בהיותנו "פורנאם". תחושה רגשית/נפשית שמעבר למילים אך בכל זאת אכנה אותה "אני אחת עם הכל, אני אחד עם האחד". "גרגר חול אחד על חוף ים אינסופי, זוהר כוכב נוצץ ברקיע אינסופי" המפגש עם האיכות שמביא עימו המוות דרך תרגול תנוחת הגופה עשוי להביא היעלמות הגוף על שמחותיו ומכאוביו, היעלמות התשוקות והדחיות, הבעד והנגד, היעלמות המלל הבלתי פוסק של התודעה. כל אלו מביאים אותנו קרוב יותר לתחושת השלמות והכוליות של החיים עצמם. ההתעוררות מתנוחת הגופה משולה לחזרה לחיים. לאבד הכל ואז לחזור. לוותר על הכל ואז לשוב ולבחון את מה שיש במבט חדש. עיניים חדשות אשר נפקחות אט אט לתוך חושך עוטף. לתוך חלל בטוח. חזרנו.

לסיכום:

בתרגול תנוחת הגופה עם דגש על הבנה והפנמה של חמשת היבטים אלו במבנה הגופנפש שלנו נדע איך להתחיל תהליך של ריפוי או שיפור איכות החיים שלנו. הכתבים היוגים העוסקים בקושות מראים לנו מצב אידיאלי של איזון כל היבט, כל קושה. אך אין זוהי תצוגה אוטופית, בלתי מושגת. נלמד את האידיאל ולשם נשאף. אלוהים ברא אותנו שלמים, בריאים ומאושרים ולשם נמשיך לשאוף כל עוד נשימה באפנו.

"המוות אינו מכוער. המוות הוא יפה. אך המוות יפה רק לאלו אשר חיו את חייהם ללא הפרעות, ללא מעצורים, ללא לחץ. המוות יפה רק למי שחי חיים יפים, שלא פחד לחיות, שהיה לו אומץ לחיות, למי שאהב, למי שחגג, למי שרקד…" אושו
שיר שישי Pulse של הזמר Nick Barber סוגר יפה את המחזור של המוות והתחייה מחדש.
תהנו…