חברתי האהובה, המתגוררת בארץ רחוקה, התלוננה באוזני ערב אחד, בתיווך הסקייפ, על כף רגלה השמאלית. מתברר שהיא כואבת מאוד לאחרונה. הכאב בא יום אחד ונשאר. לפעמים הוא הולך ואז חוזר כדי להישאר. חברתי תהתה לגביו, אולי, כך שיערה, משהו לא בסדר בעצמות שלה, שמא יש לזה קשר לגיל, הלא ידוע שמתרחשים שינויים במבנה. אולי צריך לראות רופא שיאבחן.
אנחנו אוהבות לאבחן ביחד אם כי אנחנו מתמחות בעיקר כליות ולב. לא כל-כך האיברים עצמם פראקסלנס, אלא יותר בכיוון של דילמות מוסריות ורומנטיות.
"אז אולי זה קשור לנפילה ההיא שלך,” אני מציעה לה הסבר אחר, המבוסס על מה שליקטתי, קשובה למחצה, בקורסי המורים ואצל הפיזיוטרפיסטים, “את יודעת, צריך קודם כל לשלול אפשרות של טראומה.”
כמה חודשים קודם לשיחתנו בסקייפ, הלכה חברתי ברחוב ונפלה אפיים ארצה. שברה את האף הנאה שלה. מתאור ההתרחשות עולה, בתמצית, כי נתקלה בעמוד בטון כשהיתה שקועה בעצמה. הנפילה ההיא היתה קשה, ואף הצריכה פינוי באמבולנס לחדר מיון, אולם לדעתה, אין לכאב הזה שום קשר לנפילה ההיא. הרגל לא היתה מעורבת בטראומה.
מאז אותה טראומה, על כל פנים, מקפידה חברתי להלך מאוד בזהירות ברחוב. היא מתרכזת בלפקוח עיניים ולראות את הסכנות האורבות לכשכמותה, הנוטה לעופף על כנפי המחשבות שלה. האם יתכן שלדריכות הזאת שבה היא נוקטת יש קשר לכאב בכף הרגל?
הרהרנו בכך במקצת והגענו להחלטה: כנראה שלא באופן ישיר. או שלא בהכרח.
ועם זאת, הכאב ישנו ומוחשי. והכאב - אם יורשה לי לצטט הומאופתית פלאית ירושלמית שעמה היה לי העונג לעמוד בקשרי מטפלת מטופלת – הוא נורה שנדלקת, שמחוברת למקור של זרם שנמצא איפה שהוא קצת יותר רחוק, אולי קצת יותר גבוה ואולי עמוק שמבקש משהו. כשכאבה לי הברך מקרע במיניסקוס, היא דיברה איתי בדרך כל כך מקסימה – שקטה, צלולה ועדינה, על מנוחה. מאז אני חושבת על הברך שלי כמו שחושבים על תינוקת והיא, מצידה, הרבה יותר מפוייסת ורגועה.
חברתי לא פסלה על הסף את האפשרות שהנורה שנדלקה בשבילה קשורה כנראה ביחס לכף הרגל שלה.  זה הלא בדרך כלל הלא מתחיל מהיחס שלנו לאיברים בגופינו. ישנם אלה המטופחים, שאנחנו מתפארים בהם ואלה שהיינו שמחים להדחיק לגמרי מתשומת לבנו. כפות הרגליים, מסכנות שכמותן, נוטות להשתייך לקבוצה של המדוכאים והמוזנחים. אולי בגלל שהן נמצאות הרחק מטווח עינינו, קל לנו יותר להתעמר בהן ולהתעלם מהקובלנות שמשוגרות מטעמן.
"להערכתי," אמרתי לחברתי ,"כפות הרגליים שלך נעלבו ממך. את צריכה לתת להן קצת יחס לפני שאת הולכת להיוועץ ברופאים. אולי זה ישנה משהו אם תתעסקי איתן ועם הכאב, אולי הכאב הוא איתות שמסמן לך שכדאי שתהיי קצת יותר מודעת לקיומן של כפות רגלייך בזמן הקרוב. ואולי בגלל שהתרחקת מהן כל כך, איבדת את הדיאלוג הפנימי איתן, ונפלת ככה ברחוב?”
אולי ואולי ואולי. ואולי לא.
עד כמה זה משנה בכלל למה נפלה חברתי ברחוב?
ובכל זאת, יתכן שכפות הרגליים שלה עצובות וזקוקות למעט יחס. אפילו היא מודה בכך. כי תוך כדי השיחה בסקייפ, היא ככה התחילה למולל אותן בשתי ידיה, לעסות ולפרוש ולמתוח ולהרחיב בעדינות, למשש את הכאב, לתחום את גבולותיו – וכמה שככה התחיל הכאב להתפוגג ותחושה מתוקה של הקלה ונועם הזדחלה לשם במקומו.
כעבור כמה ימים, היא חזרה עם אבחנה קלינית ברורה. אכן, טראומת הנפילה היא שאחראית בעקיפין לבעיית כף רגלה השמאלית. במהלך אחד מסשן ההליכה בתשומת לב שלה ברחוב, שמה לב שמאז הנפילה היא מכווצת את כפות הרגליים, בתוך הנעליים, בנסיון להיאחז בקרקע ביתר שאת. עכשיו, משהן פשוטות ופתוחות לרווחה, כמעט ונעלם הכאב.
תוך שהיא דיברה, נשאו אותי הרהוריי, אל עמוד 62 בספרו של מיסטר איינגר "light on yoga” שם, בפסקה ארוכה ומופתית, כשהוא עוסק בהשפעותיה של תנוחת העמידה  הראשונה בספר – "טאדאסנה" – הוא מסביר כיצד ניתן לאבחן את מצב כפות הרגליים לפני סוליות נעלינו. שלו והביטו היכן הן נשחקות יותר ותדעו את נקודות החולשה. כמה פשוט ככה גאוני.

קישור ליומנים הקודמים:

יומן יוגה - לבד על המזרן

יומן יוגה - מתי וצ'אק

יומן יוגה - יוגה וספורט

יומן יוגה - לאכול להתפלל לאהוב

יומן יוגה - המורה הנכון יופיע כאשר התלמיד מוכן

יומן יוגה - Affordable luxury

יומן יוגה - עידן הואריאציות

יומן יוגה - יוגה של ענן הלב

יומן יוגה - כמה פעמים בשבוע?

יומן יוגה - עשר דקות ביום

יומן יוגה - על הרגלים ותיקונים

ספר היוגה light on yoga תורגם לעיברית ונקרא אור על היוגה ניתן להשיג אותו בחנות יוגה של פורטל היוגה