סימני דרך – הקדמה

אפשר לחשוב על היוגה כחידה. אולי פתרון לחידה. אולי היוגה מתבררת למתרגל כאשר מובן שאין שום חידה, ועל כן גם אין צורך בפתרון. וְהַבודהה היה מוסיף, שהחידה אינה אלא המצאה, מאחר שמי שחד את החידה - גם הוא המצאה. כזה היה הבודהה. אם אפשר לתפוס את הקיום עצמו כחידה, היוגה היא סוג של פתרון לחידה, והסמדהי הוא אחד הכלים לפתרונה.

אולי הבודהה היה האחרון לנסח את היוגה מחדש. אולי מדי כמה עידנים קם מורה שטורח לנסח את היוגה, להתאימה לחשיבה ולתפיסה האנושית העדכנית. אולי ניסוחה של היוגה מחדש הוא משימתו של כל תלמיד, ובוודאי של כל מי שמורה את היוגה.

המורה סִידְהַרְתָּא, הבודהה, התחיל את דרכו כבְּרָהָמִין  יוגי, כתלמיד ומתרגל יוגה. אך לא עלה בידו להגיע למטרה לה נכסף - החופש. הוא לא הגיע. כשהגיע - הוא גם הבין. כשהבין הוא הגיע. הוא הבין את היוגה. תרגל והורה את היוגה. הבודהה ניסח את היוגה בדרך אחרת, בלשונו הוא, בלשון הבודהה - בּוּדְהִיזְם. הבודהה לא היה הראשון לנסח את היוגה, ואני מקווה שהוא גם אינו האחרון.

אפשר לראות את הקשר בין היוגה לבודהיזם באופנים שונים. מתוך ראיית המבדיל והמבחין, נגלים הפערים ואי ההסכמות בין הדרכים הרוחניות . הסמדהי ותרגול הדרך אליו, מטפחים ומרחיבים ראייה מסוג שונה - מתוכה האוניברסלי והמשותף נגלים. כשהמתרגל רואה את המשותף, המשיק וההמשכי - הוא רואה את "החוכמה" הנחוצה להתפתחותו. כך נוצרת "הדרך האישית" מתוך ראייתו המתרחבת של המתרגל.

כמו כל מנסח יוגה, גם ניסוחו של הבודהה וגם ניסוחיהם של סְוָואטְמַרְמָה  או של פָּטַנְגָ'לִי  נובעים מתוך השקפה מאוד גבוהה. גבהותה ניכרת בעיקר ברוחב ראייתה. השקפה זו כדאי שתתפתח עם התרגול. ההשקפה, הראייה הזו, הנה גם צורת קיום השונה מהקיום "היום יומי". לאורך ספר זה אכנה השקפה זו "ממלכת הטוב". לפעמים אכנה אותה "הממלכה הצלולה".  ובאופן מדויק יותר - ניסוחים אלה של היוגה נכתבו מתוך החלקים העליונים של הממלכה הצלולה.

כן, גם בממלכה זו יש היררכיה. כאשר טקסטים מתנסחים מתוך הממלכות הצלולות, מתוך הפְּרַגְ'נִיָיה פָּרָמִיטָה ("שלמות התבונה"), יש לקרוא את הטקסטים מתוך הבנת התבונה, מתוך רוחב ההשקפה, בניגוד לקריאת הטקסט מתוך השפות היום יומיות. מקומות שונים בדרך מחייבים שינוי בהשקפה, שינוי בגישה ושינוי בהגדרות.

הדרך אל הסמדהי מצריכה פיתוח וטיפוח גישה אל מקום מסוים: אל הממלכה הצלולה. זו ממלכה שמטבעה היא אוניברסלית, אנרכיסטית ופצפיסטית.  אי אפשר אחרת. הטוב הוא ממש טוב. והוא רק טוב. בלתי ניתן לחלוקה דואלית לטוב ולרע. הרע לא קיים שם. קיימים גוונים של טוב, שרק מי שלא הגיעו לחוכמה השלמה טורחים להבחין ביניהם.

הבודהה ניסח את היוגה מחדש, הורה אותה בדרך שונה מכפי שהורו אותה לפניו - בדרך אוניברסלית, במובן זה שהיוגה שיצר הבודהה אינה מוצר לאומי-שבטי, תלוי מגדר או מעמד. היוגה בניסוחה הבודהיסטי אינה קשורה לאלוהות כזו או אחרת, לתרבות מסוימת, לעם הגברים הסטרייטי או לגברים הינדים מהמעמדות העליונים. היוגה יכולה להיות מושגת בידי כל אדם מכל לאום, מעמד וסגנון חיים.

ניסוחו של הבודהה את היוגה, ובמיוחד יישום התפיסה הבודהיסטית בפועל, הביא לעולם קונספט חדש - רעיון האוניברסליות: המכנה המשותף בין כולם. לא רק בין בני האדם. כך למשל, גם עולם המדע והניתוח אמור להישען על קונספט אוניברסלי זה - הפיזיקה, הרפואה, הביולוגיה, הכלכלה והיוגה - אלה נשענים על ראיית האוניברסלי. הראייה האוניברסלית כוללת אלמנט משחרר: ראייה זו מחייבת להשתחרר, להתנגד, או למצער, לשים בצד את האלילי, הלאומי, השבטי, המגדרי והמעמדי.

אפשר לדמות את היוגה לחידה. שואל התלמיד את עצמו - איך אהיה מסוגל לשבת משך שעה רצופה בתנוחת מדיטציה, בלי לקום ממנה, ולהיות באושר עצום לאורך התרגול כולו. זה כתב חידה. זו תחילתו של מסע חקירה.

החידה יכולה להתנסח בדרך אחרת - איך אשאר עשר-עשרים-חמישים דקות בעמידת ראש בלי ליפול ועם זאת להרגיש טוב? כדי להצליח במשימה - התלמיד חייב לפתח מיומנויות גופניות, רגשיות ומנטליות - שבלעדיהן לא יצליח לפתור את החידה. אין אפשרות להיות שעה במדיטציה שקטה ומאושרת בלי "סָמָדְהִי". סמדהי הוא מצב תודעתי, כלי הרכב המסיע אותנו אל הממלכות הצלולות.

פתרון החידה קל למדי. איך לשבת כך שעה שלמה? בקלות. זה הפתרון לכל חידות הסמדהי והדרך לממלכות הצלולות. ארבעה הרכיבים - קלות, נינוחות, אהבה ושמחה, הם חלק מהרכיבים הנחוצים לנביטתו ולטיפוחו של המצב התודעתי המכונה סמדהי. לעומת זאת, מאמץ, כאב, סבל ואי נוחות - גופניים, רגשיים או מנטליים, ולו הקטנים ביותר - מגרשים מיד את הסמדהי, והמתרגל נכשל בפתרון החידה, ומנסה שוב, כמובן.

הדרך למציאת פתרון החידה ופירותיה היא היוגה. המתרגל צריך למצוא ולפתח את הידע האישי שלו ואת דרכו האישית לפתרון החידה. זה ידע אינטימי ובלתי מילולי. אין ללמדו במילים. המתרגל צריך למצוא את דרכו שלו בארגון ובהרכבת הפאזל הפנימי העשוי מרכיבים גופניים, רגשיים ומנטליים. לנצח את הקובייה ההונגרית. תלמיד הסמדהי המצטיין, די לו במציאת הדרך והעקרונות לפתרון החידה, ובכך יוכיח את יישום עקרונות אלה בפועל. אין צורך, ואולי גם אי אפשר, לפתור את החידה במלואה.

אין צורך להרכיב את הפאזל בשלמותו. כאשר העקרונות מובנים, כאשר המתרגל עושה מספיק צעדים נכונים לפתרון החידה - מתחולל תהליך פלאי. הפאזל משלים את עצמו. זה סמדהי. זה פתרון החידה. קפיצה איכותית. קפיצה קוואנטית.

איך ניגשים לפתרון החידה? מהי נקודת המוצא? איך להתחיל לארגן ולמיין את רכיבי הפאזל? לצורך זה יצרו מורי העבר וההווה כלי עזר שונים. ביניהם אפשר למנות את מערך הצ'קרות, הבנדות, תנוחות, חלוקת הדרך לרכיבים, תיאור רכיבי הסמדהי, שירים, אגדות, סיפורים, תנוחות, כתבים, מאמרים, קוּאָנִים, נָאדִי, קוּנְדָּלִינִי, תיאורי מערכים אנרגטיים מסוגים שונים, אלוהויות ועוד ועוד ועוד מיני קונספטים.

כל אלה רמזים. סימני דרך לפתרון החידה. אבל אלו רק סימנים. רק רמזים. רק קונספטים... זו אינה "האמת". זו אינה "התורה". אלו רעיונות בלבד. רעיונות שנועדו לכוון את תודעת המתרגל, למקדו, לשמש לו סוג של גשר אל הצד השני של הנהר - אל ממלכות הטוב והתבונה. כאשר מתהווה סמדהי - כלי העזר הללו, כל הקונספטים שווים כקליפת השום.

אמנם כלי העזר השונים נועדו לסייע למתרגלים, אך בפועל, חשוב לדעת, לא כל קונספט או כלי עזר אכן מסייע לכל מתרגל. נהפוך הוא. המתרגל צריך לבחון בזהירות: מי מהרעיונות המסייעים אכן עוזר לו בדרכו, מי מכשיל ומבלבל ומי כלל לא מדבר אליו.

עיקרון זה נכון גם ביחס לכלי עזר פופולרי כמו אלוהות, היכול להיות מועיל עבור מישהו בזמן מסוים, ובהשתנות הזמן והנסיבות רעיון האלוהות יכול להיות מזיק ביותר. ההבדל בין הזמנים יכול להיות חיים שלמים או רסיס השנייה. עוד כדאי לזכור, שבמהלך התרגול, כאשר המתרגל מצליח להשיל את החיץ המבדיל בין פנים לחוץ, הוא כמו "מתמזג" עם הקונספט, גם אם הוא אלוהות - ואז ממילא הקונספט נעלם.

לקונספטים, לכלי העזר המשובחים מאפיין משותף - הם מכילים דרך שיש לה התחלה, אמצע וסוף. הסוף יכול להיות סמדהי, פרג'ניה פרמיטה, הארה או שחרור. לקונספטים טובים יותר יש מאפיין מעניין נוסף - כלי העזר לא מאפשר למתרגל להתקבע או להיצמד אליו, וכך המיינד יכול להישאר דינמי ובלתי מקובע.

רעיונות, כלי העזר, שעליהם המתרגל יקרא בספרים או ישמע מפי המורה, הם רעיונות מן העבר. כדי שיהפכו להבנה אקטואלית, ממשית ושימושית, על המתרגל לחבר בינם לבין הידע האישי, האינטימי, הנצבר ומטופח במהלך התרגול. קיימים סוגים שונים של ידע. על המתרגל לטפח סוגים שונים של ידע וגם לדעת להבחין ביניהם. לעתים ההבחנה בין סוגי הידע חשובה מהידע עצמו.

ה"אני", האישי, הידע האישי, הוא הפילטר שמסנן את כלי העזר והרעיונות, נותן להם משמעות ונוכחות אישית, צובר אותם, מטמיע אותם ומטפח אותם מבפנים. אותו "אני אישי" הוא שיש ביכולתו להפוך רעיון לממשות. האישי הוא הצומח והמתפתח. האישי הוא הטרנספורמטיבי.

כשהסמדהי מתבסס הוא משמש גם כמסננת, כמזקקה וכשדכן: מעצם טיבו והגדרתו רק רגשות ומחשבות מסוג מסוים יכולים להיות נוכחים בו. בזכות יכולותיו השדכניות הוא ממזג בין הרעיונות לידע, בין התורה הפרטית לזו הכללית, בין הידע בלי המילים, האינטימי, לידע המילולי - והתוצר המתקבל הוא הבנה ותבונה. ומדוע? כי הסמדהי הוא יוגה למיינד, ובו המיינד מתהווה לגביש מלוכד, ולכן כל מה שיש במיינד נהפך לחלק מ"אחדות" צלולה. כל סוגי ההכרה, כל סוגי החשיבה.

בטקסט זה אני ממוסס גבול אישי, ממזג בין הקונספטים לבין הידע האישי. מערבב בין התורה האישית לתורה הכללית. התורה הכללית לא קיימת כשלעצמה, אלא כרעיון בלבד. ידע דורש הבנה. אין ידע בלי הבנה. כאשר הידע מצטרף לרעיון מתקבלת הבנה.

התנ"ך ניתן לקריאה כספר מבחנים וחידות, שגיבורת הספר - האלוהות - מעמידה בפני בני האדם. חידות, אך לא חידות באפלה. חידות כיפיות, קלות ונעימות. כבר בתחילת ההיסטוריה התיאולוגית, בני האדם ניצחו את האלוהות ופתרו את החידה - סיפור "מגדל בבל" למשל.

אולי המילה "פטרו" תהיה מדויקת יותר: בני האדם פטרו עצמם מהחידה. גיבורי התנ"ך נאלצו לעמוד במבחנים שונים - אברהם, איוב, נח, יוסף. כל אחד ומבחנו האישי. גם פרעה, השליט המצרי, הועמד במבחן וספג את תוצאת אי העמידה במבחן - מסכת עונשים וסבל גדול.

כך גם מתרגל היוגה, כאברהם וכפרעה, עומד במבחן; עליו לבחור בכל רגע נתון בין אפשרויות הנפתחות לפניו. מתרגל יוגה השם פעמיו אל הסמדהי, עליו לבחור בכל רגע נתון בחירה שאכן תקדם אותו אל היעד: אל הסמדהי, אל החופש; בכל רגע מתרגל היוגה פותר את החידה.

המורה ליוגה מגיש אוכל מנטלי לתלמידיו: רעיונות. התלמיד יכול למלא את הרעיונות בידע האישי, האינטימי שלו ולהפוך אותם להבנה, לתבונה. לאוכל מזין. התלמיד הוא שאחראי לטיפוח הידע האישי שלו. הידע האישי וטיפוחו אינם באחריות המורה - אך על המורה לעודד את התלמיד לכך. למורה אין יכולת ללמד ידע אישי - חווייתו האינטימית, הבלתי מילולית, אינה ניתנת להעברה לתלמיד במישרין. התלמיד הוא שיוצר את חווייתו האינטימית בעצמו. המורה המדובר יכול להיות אדם שנמצא עדיין בין החיים, ויכול להיות "הכוונה רוחנית" - פנימית או חיצונית. כמובן שאפשר, ואף רצוי, שהמתרגל יצטייד במורים משני הסוגים.

במידה רבה, השלמת היוגה היא הגשמה של חלום. המתרגל מגיע למקום שבו חלם להיות, או חווה חוויה שנכסף לה. מתרגלים רבים התייאשו. אסור להתייאש, אבל יש צורך בהרבה סבלנות וכוונון הראש והלב למקום הנכון. מורה יקר ואהוב  כינה את הגשמת החלום "חזרה הביתה"; לבית האמיתי, שבו באמת מרגישים בבית. זו, פעמים רבות, החוויה הסובייקטיבית כאשר מגיעים אל הממלכות הצלולות. אנחת רווחה של "הגעתי הביתה", המלווה בתחושת נעימות והרגשת "נכונות".

הגשמת החלום נתפסת לעתים על ידי מתרגלים רבים כבלתי אפשרית או כבלתי מושגת, וחבל. זו תפיסה שגויה. אני פוגש מתרגלים רבים שאומרים: "הא, הארה זה גדול עלי, רחוק ממני". לעתים המורים תורמים משלהם ליאוש. חבל עוד יותר. מתרגלים רבים נכנעים ומוותרים על הגשמת החלום עוד לפני שניסו להגשים אותו. הכניעה מעציבה. יש מי שממשיל את הגשמת החלום להימלאיה, להר עצום. כדאי לזכור שהטיפוס על ההר הגבוה ביותר אינו שונה עקרונית מהליכה למכולת - צעד אחד. אחר כך עוד צעד. ועוד צעד.

אף אחד, מפותח ככל שיהיה, לא יכול לדעת מתי זה יקרה לו. מתי תיפתח לו הדלת. ולא רק דלת אחת. דלתות רבות. אף אחד לא יכול לדעת איך הדלת תיפתח. מה תהיה ההרגשה. באילו נסיבות זה יקרה. לכן המתרגל צריך לשמור על ערנות ועל דריכות תמידית. ללמוד להקיש על כל דבר, לבחון כל דבר בראייה הנכונה הפותחת דלתות - אולי במקרה זו הדלת? יש מורים שסוברים שכל דבר - כל תחושה, רגש או מחשבה - הנו הדלת עצמה, אך כדי ליישם הבנה זו, בדרך כלל, יש צורך בניסיון מוקדם במציאה, פתיחה ומעבר בדלתות.

להגשים משמעותו, בין היתר, להפוך את מה שנראה בלתי מושג למושג. את הבלתי נתפס לנתפס, את הבלתי נראה, הסמוי מן העין, לנראה. גם מסיבה זו, האמונה והאמון גם אם נדמים כ"לא רציונליים", חשובים ביותר: ביטחון ביכולתו של המתרגל לראות. להגיע. להצליח. להגשים. מתי זה יקרה? מי יודע? איך זה יקרה? אותה התשובה. מה הדרך לשם? אותה התשובה. אבל זה יקרה. המתרגל יצליח. ביטחון ודאי זה - חשוב שיטופח וילווה את המתרגל לאורך הדרך כולה.

דרך צלחה!!!

לקנית הספר גשו לחנות היוגה