מתישהו, אולי לפני זמן קצר ואולי לפני שנים רבות, כולנו פסענו את הצעד הראשון שלנו בדרך היוגה... אתם זוכרים מתי זה התחיל? אתם זוכרים את אותם צעדים ראשונים שפסעתם בדרך הזו, ומה הייתה המוטיבציה שלכם? מה קיוויתם ללמוד או לחוות כשבחרתם דווקא בתרגול הזה ולא במשהו אחר?

כולנו התחלנו ללכת בדרך היוגה כי רצינו בדיוק את אותו הדבר; שיהיה לנו טוב! אם תחשבו על זה תיווכחו לדעת שאין דבר שאנחנו עושים בחיים שלנו שאיננו מושפע מהרצון הבסיסי הזה; לסבול פחות ולהיות בטוב. משחר הימים זה היה החיפוש התמידי של בני האדם, ומסורות רוחניות שונות הופיעו, בין היתר, על מנת לתת מענה לצורך הבסיסי הזה. דרך היוגה היא לא טכניקה לתרגול גופני או אוסף של תרגולי נשימה, אלא דרך חיים, דרך שבמהותה נמצא הרצון להשתחרר מחוויית הסבל, חוסר הנוחות וחוסר השקט שטמונה בחיים עלי אדמות.

בשנים שאני מלמדת הכרתי הרבה מאוד תלמידים, בגילאים ובנסיבות חיים שונות ומגוונות. חלק עצום מהם נמשך אל התרגול הפיזי שהיוגה מציעה וזו הייתה עבורם נקודת ההתחלה. אחרים חשבו שהיוגה תעזור להם להירגע, או להחלים מפציעה או מחלה. מי שהתמיד ותרגל באופן סדיר וקבוע יוכל להעיד שתפקודי הגוף שלו השתנו לבלי הכר ואיתם השתפרה גם איכות החיים. אחרים יספרו שהם מרגישים רגועים יותר, מפוקסים יותר, בוחרים להתנהל ביומיום בצורה בריאה, לפעמים משנים הרגלים מהותיים ומשנים סדרי עדיפויות... גם אם נקודת ההתחלה של חלק גדול מאיתנו הייתה משיכה לאספקט ה"חיצוני" יותר ביוגה, הזמן גילה לנו שהיא מחלחלת עמוק, ונוגעת כמעט בכל היבט של מציאות חיינו.

האם זה מקרי? ממש ממש לא...

לפי הכתבים העתיקים, דרך היוגה מורכבת מחמישה שבילים שונים; "חמשת היוגות". כל שביל יוגה כזה מתייחס לאספקט אחר של תרגול שבא לידי ביטוי ברבדים שונים של מציאות חיינו.

"האטה יוגה": היא היוגה שמכילה בתוכה תרגולים לגוף ולנשימה. זהו אוסף עצום של טכניקות שתפקידן הוא לנקות ולטהר את הגוף הפיזי ואת מערכת הנשימה על מנת לאפשר זרימת "פראנה" טובה והכרה צלולה ובהירה.

"ראג'ה יוגה": היא היוגה שמתעסקת במדיטציות, היא מציעה תרגולים שונים שתפקידם לייצב את ההכרה, לאפשר מיקוד, שליטה על תשומת הלב, ויכולת הבחנה בריאה.

"ניאנה יוגה": היא היוגה של החכמה. זהו השלב שבו אנו לומדים לעשות תהליכי חקירה. באמצעות הכרה בהירה אנו לומדים להתבונן בטבע הדברים, לפתח נוכחות ומודעות פעילה בכל רגע נתון בחיינו.

"קארמה יוגה": היא היוגה שמתייחסת לפעולות שלנו בחיים. זהו השלב שבו היוגה פוגשת את המציאות היומיומית, את מערכות היחסים, את העיסוקים שלנו, את החברה שבה אנחנו חיים... ומבקשת מאיתנו להתייחס לכל אלמנט בחיינו כהזדמנות לתרגול. זהו השלב שבו אנחנו פועלים בצורה מודעת מתוך רגישות והבנה עמוקה של סיטואציות שונות בחיינו.

"בהקטי יוגה": זוהי היוגה של הלב, של האמונה, זהו השלב שבו הפעולות שלנו מפסיקות להיות אנוכיות ואנחנו מתמקדים בהשגת הטוב.

לפי אותם כתבים; כאשר אדם פוסע במסירות ועקביות בדרך והתרגול הופך להיות חלק אינטגרלי מחייו, הוא חווה שלווה עמוקה, שביעות רצון ותחושה של הגשמה. זוהי ממש הבטחה מפוארת! מי לא היה רוצה לצאת למסע שיוביל אותו בסופו של דבר אל עבר אושר עילאי?
הקושי שחלק גדול מאיתנו חווה בדרך נובע, בתחושתי, מהמחשבה שאותה הגשמה היא מין אור בקצה הרחוק מאוד של הדרך. אנחנו מצפים לתוצאות מידיות, מתייאשים כשדברים לא מתרחשים כפי שציפינו, כשהגוף לא נענה לנו בקלות, כשההכרה שלנו שלילית ומדוכדכת, כשהדרך לא ישרה אלא מתפתלת... אנחנו לא יודעים, או שוכחים, שהאינדיקציה האמיתית להתקדמות בתרגול היא לא מה שמתרחש על המזרן אלא באינספור רגעים של חיים; 
כל פעם שהפעולות שלנו מדויקות יותר, פחות אוטומטיות, מותאמות למצב; אנחנו ביוגה. כל פעם שהדיבור שלנו תמציתי, כנה, מכבד; אנחנו ביוגה. כל פעם שמתעוררת בנו חמלה ואנחנו מצליחים לראות את האחר ולא רק את הצרכים האנוכיים של עצמינו; אנחנו ביוגה. כל פעם שאנחנו מוותרים על מה שאיננו תומך בגדילה הרוחנית שלנו, מסכימים להיפרד ממה שמיותר בחיינו ובוחרים במה שמלמד ומעצים; אנחנו ביוגה. וכל פעם שנשים לב שהסבל בחיינו פוחת והטוב בחיינו גדל נדע; שאנחנו ביוגה!

הדרך הזו היא דרך חיים והיא דרך לכל החיים! יש בה אינספור עליות ומורדות, ימים של שמש וחום וימים גשומים וקרים, יש רגעים שהרגליים עייפות וכאלו שלא ברור בהם בכלל לאן כל זה מוביל. אבל מובטח, שכל עוד נמשיך ונלך; יחכו לנו הרבה מאוד רגעים של אור! ההגשמה היוגית הוא לא האור בקצה הדרך; אלא כל אותם רגעים בהם הלב שלנו פתוח, העיניים רואות, האוזניים שומעות והידיים שלנו נוגעות, באמת, ללא פחד, במה שהחיים מביאים. דרך היוגה היא דרך ששמה דגש על ההליכה עצמה, וזה לא משנה כמה זמן ייקח עד שנגיע אל היעד. יש אנשים שמתקדמים מהר ובזמן קצר, אחרים מתהלכים בפסיעות קטנות ואיטיות...
הדבר העיקרי הוא ללכת, באמונה ובמסירות, יום יום, עד יומנו האחרון.