“יוגה היא 99% תרגול, 1% הסבר”- Yoga is 99% Practice, 1% Theory . 

זה אולי הפתגם המפורסם ביותר המיוחס ל-סרי קרישנה פטאבהי-ג’ויס, מאסטר האשטנגה בן ה-94 (ביולי).
“תיאוריה” היא “מערך שלם ושיטתי של רעיונות” (ויקיפדיה) המסביר את התופעה וההתנסות המעשית. “פרקסיס” הוא תהליך שבו התיאוריה מותמרת לכדי התנסות מעשית בפעולה, ולקחי הפעולה מותמרים שוב לידע תאורטי.הרי לפנינו מצויינות לשמה- תדריך לפני הפעולה, פעולה, תחקיר אחריה. זה השילוב בין תיאוריה לפרקסיס המהווה את שני החלקים של השלם, העושים אותו גדול מסכום חלקיו. זה לא חדש,  וזה לא כיף, בכלל לא. תדריך ותחקיר הם הליכים מעצבנים, והמחוייבות לאמת חיונית להצלחתם, אחרת אין טעם. הם מבוססים על דוגמא אישית, על מנהיגות.

מה הוא המקום אשר הסבר/מידע/אינפורמציה צריך לתפוש בתרגול יוגה? יותר נכון, תרגול “האת’הא יוגה”? ובמיוחד, לטעמי, “אשטנגה יוגה”?
פתגם זה מגלם בתוכו את המילכוד של ה-”האת’הא יוגה”, ובודאי של ה”אשטנגה” הדינאמית, החמה והאינטנסיבית. קל לטעות בו, והוא למעשה קוד. כדי לפצחו יש לתרגל יוגה…לא רק סדרות של אסאנות.

מה הכוונה בפתגם זה? היסטוריונים יגחכו ויגידו, בצדק, שזו יכולה גם להיות סיסמתו של הפאשיסט. תעשה ואולי תשמע, אל תשאל, כבר יגידו לך אחרי שתתחיל. אם תתנהג יפה. יאללה, סיירת אשטנגה- קדימה הסתער! אחרי אל היעד- המטרה הראשית: דווי פאדה שירסאסאנה! טוב למות בעד היוגה!!
וואללה. הייתי שם, לפני 23 שנה. טחנתי סדרות, מה זה טחנתי. סליחה, אורתופדים וכירופרקטורים יקרים…סליחה, תלמידים, מי ששרד מהתקופה ההיא… אבל, איזה כיף היה. שיגעון. ממש, עד שההר הגיע למוחמד. לשמחתי ולשמחת הקארמה שלי לא נפצעתי יותר מדי- ולא פצעתי. כשנפצעתי, ידעתי תמיד מה הסיבה- תמיד, תמיד זה היה בגלל “תסמונת הקמיקאזה”, האופיינית לשלב ההיכרות הראשונה עם התרגול. לא, לא לימדו אותי לתרגל ככה. נהפוך הוא. אבל חשבתי שאני חכם יותר מכולם, כמו בגיל ההתבגרות. לאחר מכן עלתה השאלה- מה הלאה?

נו טוף, נחזור לק.פ.ג’ויס: קודם כל, ושיהיה ברור: “תרגול” זה לא רק סדרות של אסאנות ותרגילי נשימה וכן הלאה. “תרגול” הוא תרגול של ה”תיאוריה”, דארשנת היוגה, ולא של האסאנות והסדרות. הבה נזכור: “דארשנה” מתבססת על פרקטיקה אישית, “פילוסופיה” לא בהכרח.

מאיפה מגיע רעיון ה- 99%? למשל, ב”האתהא יוגה פראדיפיקה”, חלק 1, פרק 4, 64-66, מביע סוואטמאראמה ציניות משועשעת:
“כל המתרגל יוגה למעשה, יהא צעיר, מבוגר, זקן, יוכל להיות סידהא. כל המתרגל יוכל להיות סידהא- אך לא העצלן. לא ניתן להגיע לסידהא רק ע”י לימוד טקסטים, גם לא אם רק תתלבש בלבוש יוגין ותשוחח אודות יוגה- אלא רק דרך תרגול מתמיד. זה סוד ההצלחה. אין ספק בכך”.
(סידהא- כוחות העל, המוזכרים ב”סוטרה”, פרק 3, המהווים חלק מסימני הדרך להצלחה היוגית וגם חלק מהמלכודות בדרך. התרגום שלי.) כבר אז, כנראה, היו עניינים.

לדעתי, השותפה לדעתם של הדור הראשון של זקני מייסור- רובם, לפחות:  למתחילים- 70-30 זה טוב, למתקדמים- 60-40. למוארים צדיקים- 50-50. היכולת עולה, יש לנצלה היטב.

האחוז האחד הזה של 99-1 יוצר יותר מדי נזקים. אגב, חלק מהדור הראשון של זקני מייסור אומרים שזה התחיל ב- 90-10, והמשיך משם.
מטרת תרגול הקריות, האסאנות והוינייאסות, הבאנדות, הקריות והמודרות, הפראנאיאמות וכל שאר הטכניקות ב-”האת’הא יוגה” היא להשיג איזון. איזון זה יאפשר התקדמות להצלחה של הפראדיפיקה. וקודם כל- איזון גופני, על יסוד ההנחה שגוף בריא ומאוזן הוא קרקע הגידול של התודעה, נפש בריאה בגוף בריא: כולם אומרים, לא כולם עושים… גוף שאינו מאוזן יקשה מאוד על טיפוח בריא ומאוזן של התודעה. טיפוח של התודעה הוא כמו כל טיפוח אחר- יש טיפוח בריא ויש טיפוח חולה. טיפוח בריא יוכל לאפשר המשך, שלב אחרי שלב. נחפש סימנים להצלחה, כדי להמשיך בכיוון הנכון.

תודעה אנושית מאוזנת, המסוגלת להתמודד עם עריצות החושים (ראו בהמשך), תהווה את קרקע הצמיחה והטיפוח של התודעה הגבוהה, שלא בטוח שהיא עדיין אנושית. מפחיד? לא בהכרח. התודעה אינה “פולנית”, לא מעניין אותה עדה ומוצא ומצב כלכלי. היא מעדה חייזרית אחרת, שם כולם שווים. חושבים שזה ניתן לעשות בתור בני אדם נורמאליים? אני בספק. היוגה, אכן, לוקחת אותנו למקום אחר. צריך אמת, וצריך אומץ.

לכן- האיזון הגופני בעזרת הטכניקות של ה”האת’הא יוגה”, שהאשטנגה וינייאסה יוגה משמשת דוגמא משובחת שלה, זו מטרה חשובה מאוד וקשה מספיק בתור התחלה. זו הכוונה בפתגם המפורסם הזה. אולי לא יודעים, אבל הוא נאמר בזמנו כתגובה צינית לעודף שאלות ונסיונות לשאוב אינפורמציה במקום לתרגל… תתרגלו כבר! תתנסו בעצמכם! למעשה, זה מעין ציטוט של ה”פראדיפיקה” דנן. ציניות משועשעת היא גם מסימני ההיכר של סרי ק.פ.ג, כמורה.
פתגם זה, שחשיבותו העקרונית רבה, מובן הרבה פעמים לא נכון, כאמור. זה יכול לגרום פגיעות ופציעות- ובכך לחתור תחת עצם מהות היוגה. האת’הא יוגה היא התחלה- היא אמורה להביא אותנו אל היוגה. תרגול נכון של”האת’הא יוגה”, תוך הבנה נכונה של “תיאוריה”, יקדם את התרגול והאימון הגופני, ויאפשר טיפוח והתקדמות בטוחים עם טעויות ופגיעות מינימאליות. האם אפשר למנוע לחלוטין את הפגיעה? לא, כי אנו עוסקים בגוף האנושי, ותמיד יש פיצול בין מה שרוצים בגוף ומה שיש בגוף באמת. אבל, ניתן לצמצם מאוד. במידה ולא נעשה כך- נעוות את האיזון וגם את המטרה.

עוד על כך- בהמשך.