לשאול את השאלות הנכונות: סיפורה של גרגי
אחד הערכים הגדולים של היוגה הוא חקירה – ויצ'ארה (Vicara). חקירה הכוללת לימוד של כתבים חשובים, לימוד אצל מורה, תרגול מעשי ובעיקר – חקירה פנימה, חקירת העצמי. שמתי לב שגם בלי שנדע הרבה על ויצ'ארה – אנחנו שואלים שאלות. כבר מהרגע שהתחלנו לתרגל יוגה – היכן להניח את המזרון? איך לעשות את התנוחה? ועוד שאלות פרקטיות. עם הזמן, עולות עוד שאלות – כגון, האם התחושות שעולות בי תוך כדי תרגול הם סימן להתקדמות או "רעש" מצד התודעה? איך עלי למדוט? מה הם הסימנים להרפייה עמוקה? מה מופיע כאשר התודעה דוממת?
מלבד אישורים שאנו נוטים לחפש בחוץ – ואז בפנים, מלבד שאלות טכניות על התרגול שאת התשובות עליהם אנו מקבלים מהמורה, מספרים ואז גם מהניסיון האישי שלנו, יש עוד שאלות שעלולות לעלות, בעת החקירה.
ואני רוצה לשאול – האם יש שאלות לגיטימיות יותר ולגיטימיות פחות? האם יש שאלות שהשתיקה יפה להן או שמא כל שאלה צריכה להישאל? האם יש שאלות שיש לשאול בפורום מצומצם דווקא? ובמיוחד – האם יש שאלות שלא מקדמות אותנו?

לדוגמה, אחד העקרונות של היוגה הוא כח רצון – ויריה (Virya). כח רצון נדרש על מנת לתרגל בעקביות ובהתמדה, על מנת להתגבר על מכשולים שצצים (ותמיד צצים דברים לפני התרגול...). עם זאת, חשוב להבחין בין "רצון" המניע אותנו לתאוות לבין "רצון" המניע אותנו בכיוון הרצוי. לדוגמה, כאשר אנו בדרך לשיעור יוגה ורואים בדרך עוגת שוקולד (או אולי סלט פירות רענן) וממש "רוצים" לאכול אותה ממש ברגע זה! אבל אז קופץ עוד רצון "שממש רוצה" להגיע לשיעור על בטן ריקה. מי מהם יהיה המשוייך לויריה? ובכן, יכול להיות שאם בכלל ראינו את הגירוי מלכתחילה כח הרצון שלנו לא חזק מספיק אבל ברור שאם לא נתפתה לגירוי ונמשיך בדרכנו אל עבר המטרה שלשמה יצאנו מהבית – כח הרצון שלנו יתחזק.
בהתאם, יש שאלות הנבעות ממקומות "עמוקים" שאפשר לשייך לנפש, ויש שאלות הנובעות ממקומות "שטחיים", שניתן לשייך לאגו. לדוגמה, אם תוך כדי תרגול עולה בנו השאלה "מה אני עושה פה? זה אמור להיות כל כך משעמם?" או אולי "למה אני לא מצליחה להימתח כמוה? למה הראש שלי לא מגיע לרצפה? למה בחרתי במזרון הזה בכלל?" נוכל לזהות בקלות כי מדובר במחשבות טורדניות המהוות מכשול בתרגול. אלו הן שאלות סרק, הגורמות לבלבול והסחת דעת. שאלות על טבע התרגול, הדרכים להעמיק את התרגול ואת חדר טבע התודעה לרוב משוייכות לויצ'ארה.

במחשבה על אודות סוגי שאלות שונות, הנובעות ממקורות שונים, מצאתי לנכון להביא כאן את השיחה שבין יג'נוולקיה לגרגי:
במגילת היער הגדולה (Brihadaranyaka Upanisad 3.6-3.8) מוצג דיאלוג בין מספר חכמים ובולט במיוחד שיח בין גרגי (Gargi) הפילוסופית הספקנית לבין יג'נוולקיה (Yajnavalkiya) החכם האופנישדי הגדול. גרגי היא האישה היחידה המוזכרת במעגל החכמים הדנים בשאלות פילוסופיות (ראוי לציין כי גם אשתו של יג'נוולקיה, מיטריי, מוזכרת בפרק אחר במגילה). כשמגיעה תורה של גרגי לשאול, היא נעמדת ומתחילה: "הו יג'נוולקיה! אם הכל חדור על ידי מים, על ידי מה חדורים המים עצמם?", ויג'נוולקיה משיב "על ידי אוויר הם חדורים, הו גרגי!". וגרגי ממשיכה: "ועל ידי מה חדור האוויר?" – "על ידי השמיים!". "ועל ידי מה חדורים השמיים?" – "על ידי העולם השמיימי (עולם הגנדהרווה)". "ועל ידי מה חדור העולם השמיימי?" – "על ידי עולמה של השמש!". "ועל ידי מה חדור עולמה של השמש?" – "על ידי עולמו של הירח!". "ועל ידי מה חדור עולמו של הירח?" – "על ידי עולמם של הכוכבים!". "ועל ידי מה חדור עולמם של הכוכבים?" – "על ידי עולם האלים!". "ועל ידי מה חדור עולם האלים?" – "על ידי עולמו של אינדרה". "ועל ידי מה חדור עולמו של אינדרה"? – "על ידי עולמו של ויריג'!". "ועל ידי מה חדור עולמו של ויריג'?" – "על ידי עולם ההירניגרבהה (Hiranyagarbha)". "ועל ידי מה חדור עולמם של ההירניגרבהה?".
מרגיז, נכון?
בשלב הזה ויג'נוולקיה עונה: "הו גרגי, אל תשאלי יותר מדי שאלות, אחרת ראשך יתפוצץ! את שואלת יודעת מדי אודות אלים עליהם אין אנו אמורים לדעת יותר מדי. אל תשאלי עוד גרגי!". וכתוב עוד ש- גרגי התיישבה ושמרה על שקט.
בפעמים הראשונות שנתקלתי בסיפור הזה הרגשתי שנעשה עוול לגרגי. הרי יג'נוולקיה הוא החכם הגדול ובדיון שני הצדדים מדברים – עד שאחד מהם "מפסיד" בדיון (והעונש על כך הוא שראשו של המפסיק מתפוצץ), אך כאן לא היה מדובר בדיון לטעמי. האם גרגי ניסתה להביס את יג'נוולקיה? האם בשאלותיה היתה התגרות או תמימות סקרנית?
קיימת פרשנות מקובלת לפיה גרגי התגרתה ביג'נוולקיה ושאלה שאלות חסרות טעם רק על מנת להוביל את יג'נוולקיה למבוי סתום. בקריאה ראשונה, ובוודאי אם איננו רגילים לז'אנר, אנו מבינים את התחושה – כאילו ילד שואל עוד ועוד "אבל למה?" למרות שדעתו היתה אמורה לנוח על שלוש התשובות הראשונות.
התשובה החסרה, המופיעה שוב ושוב במגילת היער הגדול, היא שהכל חדור על ידי ברהמן. זהו שמה של הכוליות החדורה בכל, המתירגמת בעולם זה ובעולמות אחרים בצורות שונות. אך כאשר פונים אל המקור, לפחות בספרות האופנישדות, לרוב מוצאים את ברהמן. למה יג'נוולקיה לא ענה תשובה פשוטה לגרגי? "הכל חדור על ידי ברהמן!". האם גם הוא התגרה בה? האם הוא מנע ממנה את התשובה הבנאלית? האם הוא חיפש להצית את דמיונה? או שאולי רצה לבלבל אותה ובכך לגרום לה "לחשוב בעצמה" על התשובה – כפי שעשה עם מייטריי, לפני שהסביר לה בצורה יותר סתומה את תשובתו (מופיע פעמיים בטקסט). מסתבר שאת התשובה המיוחלת מקבלת גרגי רק לאחר ש"נרגע מעט"...
בפועל, גרגי מתיישבת בשקט אך בהמשך היא מתבקשת לקום ולשאול עוד שתי שאלות, הפעם עם טעם רב.
"הו יג'נוולקיה, מה חדור בחוט המצוי מעל לשמיים ומתחת לאדמה, אותו חוט שהינו גם שמיים וארץ, כמו גם מה שביניהם, מה שנאמר עליו שהוא גם היה וגם יהיה?". יג'נוולקיה עונה – "הו גרגי, החוט הזה חדור ביסוד אתר (Akasa)". גרגי שואלת שוב: "יג'נוולקיה, מה חדור ביסוד האתר?". ועל כך הוא משיב: "יודעי ברהמן קוראים לו "הנצחי". הוא איננו עדין או גס, איננו ארוך או קצר... איננו אוכל דבר ואיננו נאכל על ידי דבר... על ידי הדבר הזה מוחזקים השמש והירח... הנצחי איננו נראה אלא על ידי הרואה, לעולם לא נשמע אלא רק על ידי השומע, לעולם לא נחשב אלא על ידי החושב, לעולם איננו נודע אל על ידי היודע. אין עוד רואה מלבדו, אין עוד שומע מלבדו, אין עוד חושב מלבדו, אין עוד יודע מלבדו".
מדוע לא נתן יג'נוולקיה את התשובה הזו (המתבקשת, לקוראי האופנישדות) לגרגי מיד על ההתחלה? ייתכן שבתחילה גרגי שאלה ממקום לא נכון. היא אולי ניסתה את המורה שלה, אולי היא רצתה להרגיז אותו או שהיתה עקשנית מדי. ייתכן ולא השאלות היו הבעיה אלא המבט והטון שבה השאלות נשאלו. לשאר שגרגי השתתקה והתבקשה לשאול שוב-  שאלה שאלות בעלות טעם וקיבלה עליהם תשובות מפורטות...
הסיפור הזה מזכיר לי סיפורי זן, שבהם המורה הוא זה ששואל את השאלה, וטיב התשובה הניתנת על ידי התלמידים (שלרוב איננה מילולית כלל) נמדדת על ידי מצב התודעה שלהם, ולא על ידי ההבנה השכלית-מילולית של התשובה.

כיום, לפני שאני שואלת שאלה, אני מחכה קצת. יושבת בשקט ומחכה, ותוהה – האם השאלה הזו חשובה? האם היא נשאלת ממקום טוב? האם התשובה עליה תוסיף לי?
ואז... אני שואלת!