בחברה המערבית, המקדשת ערכים של האדרה והערצה לגוף הפיזי, החלק הפיזי של תרגול היוגה עבר הגדלה מוגזמת וחסרת פרופורציה ביחס לשאר האלמנטים המרכיבים את התרגול.

תרגול היוגה הפיזי- תרגול "אסאנה"- הוא איבר אחד מבין שמונה המרכיבים את גוף היוגה.

מהי אסאנה?

המילה אסאנה למעשה מורכבת משתי מילים- "אס"- לשבת ו"אנה"- הגוף פיזי. כלומר- לשבת בגוף.

כבר ממשמעות המילה אנו יכולים להבין שהתרגול הפיזי הוא דרך למטרה עדינה וגבוהה יותר- הרחבת הנוכחות והנוחות של התודעה בגוף.

תרגול ה"אסאנה" הוא לא באמת תרגול של גוף או של נפש, אלא של נקודת המפגש העדינה ביניהם- דיאלוג פעיל בין גוף לנפש.

עם זאת, לרובנו, המימד הפיזי הוא המימד המוחשי והנגיש ביותר בעצמנו ועל כן הוא מהווה לנו שער כניסה לדרך של עבודה ומודעות עצמית.

לתרגול היוגה הפיזי תוצאות מדהימות בחיזוק, הגמשת וריפוי הגוף, אך לאחר תקופה של התמדה בתרגול אנו מבינים שהפירות האמתיים של התרגול הם פנימיים- רגשיים ומנטליים.

תרגול היוגה הפיזי מזמין אותנו לשאול את עצמנו מהי רמת הנוכחות שלנו בגוף.

מהו בשבילי הגוף שלי?

באופן אישי, רוב חיי לקחתי את הגוף שלי כמובן מאליו, כך שהשאלה הזו כלל לא עלתה בדעתי.

אבל למעשה, העובדה שאנחנו מעבירים את חיינו בתוך גוף ממש לא טריוויאלית.

מכיוון שאין לי זיכרון של התקופה שבה הייתי ברחם, אני לא יכולה לאשש או להפריך את הטענה היוגית, שקודם כל נוצר האיחוד בין הזרע לביצית ולאחריו הנשמה נכנסת ל"טרום-הגוף" הזה.

בכלל, בשלב זה של חיי אני רק יכולה להסתמך על האינטואיציה שלי ולומר שלעניות דעתי יש נשמה נפרדת מהגוף, אבל בזה אוכל להיות בטוחה רק כשיגיע רגע הפרידה שלי מהגוף (כמו שאמרתי, את רגע הכניסה אני לא זוכרת) ואז כבר לא אהיה פה כדי לדווח...

בעולם המערבי רבים דווקא יטענו ההיפך, שאין ישות נפרדת מהגוף ומה שאנו קוראים לו "נשמה" או "נפש" הוא לא יותר מרשת של אותות עצביים.

מנגד, בלי שאנחנו שמים לב, רובנו, פשוטו כמשמעו- נפרדים מהגוף שלנו!

אנחנו לא מקשיבים לו, לא יודעים לפרש את הסימנים שהוא נותן לנו ורק מחפשים דרכים לעקוף אותו ואת הצרכים שלו.

רבים חווים את הגוף הפיזי כסוג של משקולת- הוא מגביל אותנו-

הוא כואב, הוא רעב, הוא עייף, הוא מאט אותנו דווקא כשאנחנו רוצים להעלות הילוך..

ראוי שנשאל את עצמנו- מתי אנחנו חווים את הנוכחות בגוף שלנו בצורה חיובית?

מתי אנחנו מרגישים טוב בתוך הגוף שלנו? אצל רבים התשובה תהיה די עצובה..

בחיי היומיום של רובנו, החשיבה במונחים הללו כלל לא קיימת.

וגם כשאנו מתחילים לתרגל יוגה, לא מיד מתבהרת לנו הסוגיה הזו.

הקשבה לגוף והתמודדות עם כאב

תרגול אסאנה מציע לנו אפשרות מדהימה-

לחוות את הגוף שלנו בפשטות, ללא מתווכים, ללא שיפוט- כפי שהוא.

במהלך התרגול אנו יוצרים מחדש את מערכת היחסים עם הגוף שלנו.

אנחנו לומדים להכיר את הגוף מחדש, להקשיב לו, לטפח אותו.

אנחנו לומדים להשתמש בגוף שלנו בצורה נכונה ויוצרים דפוסי תנועה, יציבה ונשימה חדשים.

בהתחלה זה לא פשוט. אנחנו נאלצים להיפרד מדפוסים שליוו אותנו במשך שנים והאגו מזדעק...

גם כאן יש לנו הזדמנות ללמוד משהו על האופן שבו אנו מתמודדים עם שינויים ולהשיל דפוסים מיותרים שמונעים מאתנו להתפתח.

עם התרגול אנו מגלים שהנוכחות שלנו בגוף היא דבר חמקמק ועדין, ויש לנו הזדמנות לבחון ולחוות איך הרחבה של נוכחות התודעה בגוף, חיזוק והידוק הקשר בין גופנו לנפשנו, מאפשרת לנו להעמיק את התרגול. יש לנו הזדמנות לשנות את הדפוסים בהם אנו מתמודדים עם אי-נוחות בגוף. הרבה פעמים, ברגעים של אי-נוחות או כאב, אנו מוצאים מפלט בהתנתקות והתכחשות לגוף שלנו- מצב שיכול להימשך שנים בהן אנו סוחבים איתנו כיווצים וכאבים בלי שהקדשנו רגע לנסות לשהות עמם, להיטיב ולשחרר.

אצל חלקנו יכולה להתעורר התגובה ההפוכה- תחושת הכאב הנקודתי תופסת את כל תשומת הלב שלנו, אנו מזדהים, נאחזים ומעצימים את הכאב כך שכל הנוכחות שלנו מתרכזת באי-הנוחות, שמשתלטת על כל הווייתנו.

היוגה מציעה לנו דרך אמצע נפלאה. במהלך תרגול האסאנה אנו יכולים לחוות תחושות שאנו מגדירים כאי-נוחות או אפילו כאב. המטרה בתרגול היא לא להגיב לתחושות האלה, אלא לקחת רגע להתבונן עליהן בראייה מפוכחת, נטולת שיפוט עצמי. כך אנו יכולים לאתחל את ההגדרות שלנו ל"כאב" ולשאול מתוך כנות וקשב- האם תחושת הכאב הנוכחית עשויה לפנות את מקומה לתחושות אחרות? אם התשובה היא לא, יש לנו את האפשרות למצוא תנוחה נכונה ותומכת שכן תענה על מטרה זו.

עם ההתמדה בתרגול החיבור שלנו לגוף יתעצם ויתבטא בכלכך הרבה מישורים-

נבחין כמה הגוף שלנו מדבר אלינו ויהיו לנו את הכלים להקשיב וליישם.

כשאנחנו מחוברים לגוף נחסכת מאתנו כלכך הרבה הסתבכות- אנחנו מבינים שהגוף הוא מצפן עוצמתי שמכיל את התשובות לכל השאלות. כל מה שצריך לעשות זה להקשיב.

הרחבת גבולות העצמי

תרגול אסאנה עקבי מאפשר לנו להתנסות בהרחבה הדרגתית ומבוקרת של גבולות העצמי.

דרך הרחבת הגבולות הפיזיים מתרגול לתרגול אנו מגלים שמאחורי הגבול שהצבנו לעצמנו אין איזו תהום נוראית אלא דווקא חופש מדהים. מתוך החוויה הפנימית הזו אנו מחזקים גם את היכולת שלנו להתמודד עם חציית גבולות שנכפית עלינו מבחוץ באופן עקבי ובלתי נמנע כל יום בחיינו- מילה שנאמרת לא במקום, מישהו שנוהג באלימות בכביש, חדשות קשות לצפייה וכו' וכו' וכו'...

כשאנו מכניסים אורך וגמישות לגופנו אנו מכניסים אורך לרוחנו וגמישות לאינטראקציה שלנו עם העולם החיצוני. כשאנו מחזקים ומבריאים את הגוף הפיזי שלנו אנו יוצרים מיכל יציב ומהימן להכלת התפתחות וגדילה רוחנית, וכשאנו מתרגלים מאמץ נכון ומאוזן בגוף אנו מכניסים יציבות ואיזון לנפשנו.

אם כך, התרגול הפיזי הוא לא יותר ממטאפורה לעבודה פנימית, נפשית, רוחנית-  

במימדים העדינים יותר של הקיום.

זו חוויה נפלאה כשלאחר תקופה של תרגול עקבי, הזרע שנזרע בתרגול על המזרן נובט בתוכנו ופתאום אנחנו מצליחים לשמור על מרכז פנימי יציב אל מול הפרעות שפעם היו מוציאות אותנו מאיזון.

כך אנו חווים את היוגה מתרחשת כל הזמן- באיזון ויציבות פנימית המתהווים תמידית ומתחזקים בתוכנו.