אישה הרה היא מופע של הכלה. בזמן הריון גופה מתרחב בהתאמה מושלמת, לפי צרכיו. מדובר בתהליך שאין טבעי ממנו ומעניין לבחון כיצד נגלה טבענו במיטבו ואף ללמוד מכך. במצבים רבים בחיים אנו חווים קושי לקבל ולהכיל את המציאות. פעמים רבות נדמה שהכלי צר מלהכיל, שהמים המבעבעים גולשים לכל עבר... ההיריון הוא פרק מעורר השראה בחיי האישה, הוא הזמן בוא מתרחש פלא הבריאה. בתקופה זו מתגלות יכולות פיזיות מהן ניתן לשאוב השראה לתפקודים תודעתיים, רגשיים והתנהגותיים.

אימון ויג'נאנה יוגה מאפשר התבוננות והבנה עמוקה יותר של פעולות יום יומיות (עמידה, ישיבה, תנועה). באמצעות האסאנות (תנוחות הגוף) מתעצמת ההקשבה לשינוי מתמיד של הגוף וניתנים כלים לפעולה מדויקת יותר ומתאימה יותר למציאות המשתנה.

במהלך הלידה, כאשר האוויר יוצא, האיברים הפנימיים נאספים ורצפת האגן מרפה את עצמה באופן טבעי ולא רצוני. מדובר בהרפיה דרמטית המאפשרת עוד ועוד התרחבות ופתיחה עד שמתפשר לעובר לעבור בתעלת הלידה, להפרד מגוף האם ולצאת לאויר העולם! תרגול של ויג'נאנה יוגה במהלך ההריון מאפשר לתודעה להתבהר ולהתמקד עד שנוצר החיבור הנדרש בין הכרת התהליכים לבין המימוש שלהם בגוף.
העקרון שעליו מבוסס תהליך ההתרחבות וההתגמשות של האגן הינו - כאשר דבר-מה שואף לרדת, דבר אחר מפנה לו מקום ועולה. הפנמה והבנה של עקרון זה תורמת רבות ליכולת ההרפיה בזמן צירי הלידה.
בזמן הצירים, שריר הרחם מתכווץ וכתוצאה מכך מתעבה בחלקו הגבוה, המרוחק מצוואר הרחם, ואילו באזור המתחבר לנרתיק הופך הרחם דק ואף הוא מתרחב ומתרומם. מתוך התיאור ניתן להבין כי השריר פועל בדיוק לפי העיקרון המוזכר: הוא אוסף עצמו מעלה כדי שמשהו אחר (העובר) יוכל לרדת מטה... כלומר למעשה אין שום צורך לדחוף וללחוץ בשלב הקריטי של יציאת העובר. עקרון זהה נוכל למצוא בפעולה היומיומית של הפשלת שרוול: נכפוף את המרפק ובזמן שנפשיל את השרוול ניישר את היד. בין אם נעשה זאת כשהיד פונה מטה או מעלה נרגיש את הפעולה הבו-זמנית בין מה שעולה למה שיורד כדבר המקדם את התוצאה הרצויה.
במקרים רבים, כאשר האינסטינקט של האשה או הנחיה לא נכונה יגרמו לה לדחוף כלפי מטה בזמן הצירים קיים סיכון לפגיעה ברקמת השריר עד כדי קריעה או חתך של רצפת האגן. במקרים כאלה נגרמת לאשה טראומה גופנית ומנטלית וגם ההתאוששות מהלידה קשה יותר.
טראומה ברצפת האגן נשמרת בתאי הגוף, אליה מתווסף המשקל המשתנה של הגוף עצמו, הריונות נוספים, שנים של נשיאת תינוקות, ילדים ושאר משאות ממשיים ומטאפוריים של החיים. לעיתים, שנים לאחר הלידה, מופיעים סימפטומים כמו צניחות של אברי האגן וירידה בתפקוד עד לאי-שליטה בסוגרים. סימפטומים אלה פוגעים מאוד באיכות החיים וכדאי לצמצם אותם על-ידי תרגול במהלך ההריון ובכלל. תרגול ויג'נאנה יוגה במהלך ההריון יביא לכך שבמשך הזמן, קל יותר לחוש את אזור קרקעית האגן וניתן לאסוף את השרירים בחלק הגבוה של הרחם וכמו בלידה להותיר את פתח הנרתיק רפוי ופתוח.

הריון הוא פרק זמן נפלא לאישה להכיר את הגוף ואת הנשימה שמחוללת בו. הנשימה היא גשר בין המתרחש בתודעה ובעולם הרגשי לבין התובנות הגופניות ולכן כל כך חשוב להכיר אותה. את הנשימה לא ניתן להפריד מן הגוף ואף לא מן הרגש, זהו המקום בו מתרחש מפגש בלתי אמצעי הפוסח על השיח ומפגיש אדם עם הוויתו.
במהלך חודשי ההיריון האישה חווה שינויים רבים, בניהם במיכל הנושא, הוא האגן, תרגול קבוע של נשימה עם מודעות לאזור קרקעית האגן בשילוב אסאנות (תנוחות היוגה), יכול לחזק את הקשר של האישה עם היציבה והנשימה מבפנים. פירות האימון עשויים לבוא לידי ביטוי בזמן לידה כאשר הקשר עם הגוף והיכולת להתמקד בנשימה או בכל אובייקט אחר בזמן הצירים זמינים לאשה היולדת. מודעות ותרגול הופכים לכלי זמין וכאשר מופיע הכאב העז של הצירים, קיים זיכרון טרי של הפעולה הנדרשת המאפשר הרפיה של הגוף והשקטת התודעה.
התרגול נאמן לטכניקות נשימה של היוגה בכך שהוא נובע מהתבוננות בנשימה טבעית ומתוכה מתחדדת ההקשבה וישנה העמקה של תחושה בכיוון מסוים.

נשים רבות לא מכירות את אזור קרקעית האגן , הוא לרוב אינו גלוי לעין וסביר להניח שמעולם לא שמעו עליו ועל תפקידו. נזכרים בו אחרי לידות, כשצצות בעיות... לכן חשוב כל כך להכיר ולעבוד מתוך מודעות לצורך חיזוק, הגמשה וכך לדאוג לתחזוקה הולמת של אברי האגן בפרט והגוף בכלל.
העובדה שנשים אינן נחשפות לנושא אלא כאשר מתעוררות הבעיות קשורה במדיניות תרבותית . בשיעורי חינוך גופני בבתי הספר נלמדים תרגילים לחיזוק שרירי הבטן. אם התרגילים מבוצעים ללא איסוף שרירי הבטן ורצפת האגן התוצאה לא רק שאינה מועילה אלא אף גורמת לנזק ויוצרת חולשה ביכולת של האגן לשאת את תכולתו לאורך שנים. אולם בדרך כלל לא תינן הנחיה לאסוף את שרירי הבטן ובוודאי לא את שרירי רצפת האגן וגם אם תינתן הנחיה שכזו הרי שלא יינתן ההסבר לנזק שעלול להיגרם לאברים אלה אם לא יאספו בעת ביצוע הפעולה.
אימון הוא הכלי להפנמה, תוכלו להתנסות בכך בתרגילים הבאים:

הערה: התרגול מתאים לכל שלבי ההריון ורצוי לתרגל בליווי מורה מוסמכת.
תרגיל ראשון
התחילי בכמה מחזורי נשימה טבעית בתנוחה נוחה ורצויה (למשל בשכיבה או בישיבה עם תמיכת כריות). בהדרגה תני לתשומת הלב לעבור לאזור קרקעית האגן. שימי לב למגע של עצמות הישיבה ודמייני היכן ממוקמות העצם הקדמית והאחורית של האגן. כשהגוף שקט שימי לב אם ישנה תחושה שונה באזור בזמן נשיפה ואחר כך בעת שאיפה. לאחר מספר מחזורי נשימה, עם הוצאת האוויר אספי בעדינות את הפתחים התחתונים (שופכה, פתח הנרתיק ופי הטבעת) והרפי כאשר האוויר נכנס. התייחסי אל התרגיל כאל "משחק היכרות", חזרי עליו למשך כמה מחזורי נשימה מלאים, ללא מאמץ.

תרגיל שני
נסמך על היכרות עם התרגיל הראשון. נסי לתרגל בשכיבה על הגב כאשר הרגלים נתמכות על הקיר (רגלים ישרות, ישיבה מזרחית, כף אל כף או כל תנוחה אחרת) תחושה של אי- נוחות בגב, באגן או בנשימה מסמנת לך לשנות תנוחה. כאן נסי להתחקות אחר הפעולה ההדרגתית של השרירים המאפשרים נשימה בגוף. מכך תוכלי להקיש על פעולת שרירי קרקעית האגן: דמי את תנועת בית החזה וכלוב הצלעות לזו המתרחשת סביב הפתחים התחתונים של הגוף ומהם פנימה במעלה האגן, כשם שהאוויר יוצא מן הגוף ונכנס אליו בהדרגה, כך גם הניסיון לאסוף ולהרפות: בכל מהלך הוצאת האוויר אספי את הפתחים התחתונים יותר ויותר ובכל משך הכנסת האוויר הרפי עוד ועוד. חזרי על כך למשך כמה מחזורי נשימה מלאים.

תרגיל שלישי
מבוסס על היכרות ותרגול קודמים. עד אשר הגוף נענה לעקרון הפיזיולוגי שבו בזמן נשיפה הסרעפת עולה, ועמה מתרוממים אברי הבטן וקרקעית האגן נאספת ובזמן שאיפה הסרעפת יורדת, אברי הבטן שוקעים מטה וקרקעית האגן במנוחה. בזמן התרגול תוכלי להרגיש פעולה דו-קוטבית המתרחשת בו-זמנית בגוף ולשם כך רצוי שתתרגלי בישיבה מזרחית (או בחצי לוטוס) כך תוכלי ליהנות מכוח הכבידה הפועל על הגוף. בתרגיל זה יתכן שתרגישי שבזמן שהאוויר נכנס כלפי מטה האיברים נאספים מעלה ולהיפך. אותו ידע יוכל לעבור התמרה ולשרת אותך היטב ברגעי הלידה.

נשים רבות אינן מודעות ומכירות את העבודה עם שרירי רצפת האגן לכן הניואנסים המעודנים המפורטים בתרגילים שהובאו כאן עלולים להשמע כמדע בדיוני. אולם, תרגול עקבי שיעשה מתוך הקשבה ובהתמדה יוביל לתוצאות חיוביות ביותר.

רגע לפני

עצתי לכן, נשים יקרות, לפני שתצאו לדרך קחו כמה נשימות עמוקות. הצטיידו בסבלנות ובנכונות להקשיב לעצמכן. נשמו עמוק. אולי תגלו בתרגולים הראשונים שזו רק הכוונה והתודעה שלכן שמטיילת באזור ותחושה פיזית ממשית-אין. קחו עוד כמה נשימות עמוקות ותיהנו מהמסע.  

מינה אשר מתרגלת ומלמדת ויג'ננה יוגה