הנה שוב אני "מחפשת" אותו... אחד התמרורים הראשונים להתקרבות מועד קבלת הווסת. אבל למה אני מחפשת אותו בעצם? כדי ליצור מריבה שתרחיק אותו ממני? כי עכשיו מגיע זמן ההתכנסות ליצירה שלי? הרחם פעילה ונפתח מרכז היצירה. כי אם זה פשוט כך אז זה מדהים: לך לך לרעות את הצאן ואל תחפש אותי כי אני באוהל האדום. עוד שבעה ימים אני אבוא לחפש אותך. שלום. ...עברו שבעה ימים, יצאתי מהאוהל, האנרגיה עולה, התשוקה גוברת, יש לי בערך שבוע למצוא זרע להמשך הקיום, הנה כבר מיד אני מתעברת... כאילו מישהו פיזר עלי אבקת קסמים לחיוניות, כולי קורנת, בן הזוג שלי.. חשמל זורם לא רק בכפות ידיו. מונעת שוב הורמונאלית, היכוני היכוני זמן ביוץ. אין צורך בהתלהבות יתרה, שלושה ימים מתום הביוץ, מקסימום ארבעה, מתחילה הקמילה לקראת הווסת והנה אני שוב מתכנסת. אפשר כך להיטלטל ברווגוניות של מצבים נפשיים פיזים ומנטלים המושפעים מההורמונים, אפשר לסחוב את ה"לחפש אותו" על פני כל החודש ולהתעקש ומחוסר הבנה הורמונאלית אפילו להתגרש. אפשר לממש חיפוש מועמדים לפני כל ביוץ ולהתקע במחשבה: למה רק אחד.. אבל עצם הידיעה של שינויים אלו ועוד אין ספור אחרים דווקא יכולה ליצור חיים נפלאים. נקצין למשפט דרמתי: המערכת ההורמונאלית קובעת גורלות. דוגמא להתנהלות הורמונאלית נכונה: אם לצטט מורה מסוימת ליוגה נשית שאני לא בטוחה אם היא רוצה כאן חשיפה, במיוחד אם לא עידכנה את חמותה. אותה מורה סיפרה שבימי ווסת היא פחות מארחת, פחות מבשלת ולא מבקרת את חמותה. לפחות משתדלת. הנחיה כללית שיש בה המון מנוחה: אנחנו כל הזמן מישתנות, לא צריך להיתקע. אז אל תציירי לך שפם, ציירי את חייך. תוך התאמה לשינויים. זה הטבע הבסיסי של כל בעלי החיים. איזה חרוז דביק. זה לא קטע "איני" להתחבר למערכת ההורמונאלית. בחברה המודרנית זאת חובה לכל אישה שרחוקה שנות אור מעצמה. מסתייגת בעצמי מהמשפט הבא וברור שהוא מאוד כללי, אפילו אולי מדבר על קבוצה מצומצמת של נשים, ובכל זאת: החברה המודרנית מייצרת נשים יפות מבחוץ וקורסות מבפנים. לא סיפור קשה, עכשיו זה מישתנה. יותר ויותר אנשים מודעים, האלף הנוכחית היא אלף של נשים. יותר ויותר נשים מתחברות לזקיפות הפנימית, חוזרות לכוח שבקרקע הנשית, יודעות את כוחן בלי לשרוף חזיות, יודעות בדיוק באילו שרירים חבויות העוצמות. מתנהלות בגמישות ומשנות ברכות כל מה שתקוע, כל מה שנדמה שהוא קבוע. יותר ויותר נשים מתעוררות ויוצאות לאור. כשהאוהל קורא להן, הן יודעות מתי לחזור.