"אני מרגיש שדורסים אותי" (אייל -שם בדוי, בן 5).
גופי התכווץ, השפלתי מבט, לא מצאתי את הכוח להגיב להסתכל לו בעיניים. מיד לאחר הפעילות ניגשתי אל הגננת ונחשפה בפניי התמונה המלאה, זאת שנקשרה לתוך משפט אחד.

מעניין, אבל דווקא מסגרת כמו גן ילדים תוחמת את גבולות החשיפה והשיתוף של הילדים. שלושים וחמישה ילדים בגן עירוני מספיקים כדי שהצבת הגבולות והסדר ישתלטו על לוח הזמנים הצפוף של הגן. היכולת של גננת (אפילו ותיקה, מנוסה ומקצועית) להעניק לילדים מרחב נשימה, בטחון, זהות ובעיקר כלים לביטוי עצמי מאוד מוגבלת. היא אינה יכולה להתבונן ליותר ממספר דקות ביום בכל ילד, להעניק את תשומת הלב הדרושה על מנת שיווצרו התנאים לשיתוף פעולה פורה מצד הילד בעשייה השוטפת, בשיחה או בכל דרך אחרת. איני מטיל דופי בעשייה החינוכית של גננות או מורות, להפך, יש צורך להוקיר ולהכיר בעובדה שרובצת עליהן משימה כמעט בלתי אפשרית והן פועלות בנחישות, בהשקעה, בחוכמה ובנדיבות. אך מהות תפקידן על פי הדרישות שמציב משרד החינוך הנו ל"הכין את הילדים לכיתה א'" ולעמוד בסף גבוה ולא הגיוני של תכנים ודוחות אישיים לכל ילד.

עקרון ההכנה לכיתה א' טומן בחובו את מהות הפספוס של משרד החינוך. על הגננת או המורה להיות ממוקדת יעדים ואינה יכולה לתמוך ביעילות ולאורך זמן בתהליך החינוכי של הילד בעיקר בפן הריגשי- קוגניטיבי. יש קושי רב ביצירת קשר כנה ואמיתי עם הילד המתבטא בסירוס היצירתיות, המחשבה, הרגש וההווייה. לכן, יש צורך עצום לאפשר לילדים להיחשף לפעילויות מגוונות העוסקות בחשיפת רגשות, המעודדות תנועה יצירתית ומאתגרת של הגוף, המתעלות את המחשבות ויוצרות דפוסי עשייה שונים.

ההבדל המהותי הוא בין עשייה שפורשת בפני הילדים מרחב פעילות חדש, שנע בין קצוות רוחביים משתנים שאינם ניתנים למדידה לבין עשייה המעודדת תחרותיות והשגיות עצם דרישות מוגזמות של מערכת החינוך מאותן גננות "להספיק" ללמד ולהכין את הילדים לשנים הבאות.
גישה אינטגרטיבית- משולבת מאפשרת ראייה רוחבית ככלי לביטוי עצמי, תוך טיפוח קרקע יצירתית החושפת את כישורי הילד ומעודדת אותו לפעול במרחב אישי בתוך גבולות המבגרת החינוכית מול גישה חד- מימדית הפועלת מתוך ראייה אופקית ממוקדת יעדים הנמדדים במושגים של הצלחה וכישלון ומבט 'קדימה' אל אותו 'אופק חדש'.

עקרונות היוגה, הם הזדמנות נהדרת לאפשר לילדים לצעוד בביטחה על מזרן קסמים ולבטא באמצעות- קול, נשימה, תנועה, דמיון, הרפיה את אותה גישה אינטגרטיבית בעלת שפה מזמינה ומאפשרת תוך הקניית כלים לוויסות רגשי/ תנועתי/ קוגניטיבי וכד' . ניתן ליצור מערכת המשלבת את אותה שפה חדשה ומרחב עשייה ומגוון ומאפשר ומסגרת גבולות ברורה הנחוצה לפיתוח יציבות תפקודית של הילדים וצוות הגן. יש להניח כי אותן גבולות עשויים להשתנות בהתאם לצורכי הגן ותפקוד הילדים.
ככל שמערכת החינוך מקובעת בדפוסי עבודה ותבניות שפועלים על פי עקרונות של הספק, ידע והצלחה כך הילדים נשאבים אל תוך תבניות פעילות שאינם מגרות מספיק ומעודדות את היצירתיות, ביטוי עצמי, חופש בחירה, אינטואיציה ושיתוף רגשות ומחשבות.
זוהי מערכת שיוצרת תבניות- דפוסי עבודה קולקטיביים.

הסיבות שמביאות את מערכת החינוך לאותה תוצאה עגומה הן רבות אך בעיקר תלויים בשני משאבים:
1. זמן
2. תקציב

היוגה היא מה שאתה עושה איתה!
יוגה לילדים פועלת בתוך מרחב מוגן תוך לימוד עוגני בטיחות תנועתיים, לילד יש אפשרות בחירה, הפעילות מותאמת לצרכי הילדים כפרט וכקבוצה וכן לצרכי הגן, מאפשרת חקירה ובחינה מוטורית- רגשית - מחשבתית.
השפה והרוח הייחודיים מאפשרים לפעול מתוך עקרון בסיסי שבו "המורה מגיע כשהתלמיד מוכן" ובכך לא מקטלגת את הילדים שקשה להם להשתתף בפעילות.
כאחד שמנסה לפעול עם הילדים ולכוון אותם על פי אותן מידות מוסר ועקרונות היוגה והיהדות אני מוצא בכוח של השפה, המגע, המבט, השקט והנוכחות כלים יישומיים שהופכים את הסביבה החינוכית ליותר נעימה ומאפשרת.
עקרונות היוגה כדחיית סיפוקים, חיבור בין ניגודים, התמדה, לימוד עצמי, שיתוף, בחירה, אי אלימות, אמירת אמת, כיבוד הגוף, הנפש והזולת, המנעות מפגיעה ועוד מועברים באמצעות: תנוחות, נשימה, אביזרים, התכנסות חושים, התבוננות וריכוז, דרך משחק ושעשוע ששמים את הילד במרכז ולא את העיקרון.
 
אני מאמין בדרך של התאמות ושילובים השומרת על יחסי גומלין בריאים בין הילדים, בינם לבין המסגרת החינוכית, בגוף- נפש. זהו מסע חניכה הדורש שיתוף פעולה בין כל הגורמים (גננת/ מורה, הורים, ילדים, מדריך) ועשוי לשפר את תפקוד הילד ומצב הרוח הכללי.
היוגה יכולה להוות פעילות שבמרכזה נמצאת החופש לבחור תוך וויסות עצמי וחשיפת רגשות ומחשבות.
פעילות היוגה מזמינה את הילדים למסע בעקבות נקודת בחירה הנמצאת בלב.
הפעילות מתחילה בדמיון מודרך תוך מגע והנחייה בו מתוארת נקודת הבחירה כנקודה ירוקה שנעלמה מן הלב ואני מזמין את הילדים למסע מן הלב החוצה.
דרך וויסות מהירות וכוח הילדים מתחילים במסע אל אוצרות הטבע (הר, אגם, יער, שמש ועוד)
הם נעזרים בחיות (תנוחות היוגה) לחיפוש אחר הנקודה ודרך התנועה, הנשימה והרפייה הילדים סוגרים מעגל מן החוץ אל הלב. הם מגלים מחדש את היכולת שלהם לבחור ולהשתף כיצד הם מרגישים?! דרך ההבנה כי הכל נמצא בתוכנו וכי בכוחנו לבטא כל מחשבה ורגש ולהחשף.
הפעילות מסתיימת כשכל ילד שוכב בהרפייה על מזרן עם מוזיקה נעימה וסאונד של פעימות לב ומתמקד בנקודה הירוקה ודרכה הוא מנסה לחשוב ולהרגיש. אני מניח אבן ירוקה על הלב ומזמין את הילדים לשבת מסביב ללב גדול במרכז המעגל.
הילדים ניגשים אחד- אחד ומניחים את האבן על הלב ומספרים כיצד הם מרגישים ומה הם חושבים?!
"אני מרגיש שדורסים אותי" אמר אייל- שם בדוי שבאותו הבוקר לדברי הגננת הוא היה מושא להצקות והקנטות מצד חבריו. "הם הפריעו לו לצבוע" , ציינה הגננת בפניי "וציירו לו על דפי הצביעה, בנוסף הוא סובל מקשיי השתלבות ומגיב באלימות כתגובה".
"אני מרגישה עצובה כי אמא שלי כעסה עלי בבוקר שלא מיהרתי" , אמרה מיכל- שם בדוי בעיניים דומעות ומבט נוגה.
"אני מרגיש כמו תינוק בבטן של אמא"
"אני מרגיש שאני אוהב את אמא"
"אני לא מרגישה טוב", אמרה ילדה הסובלת מקשיי השתלבות וסירבה לציין מדוע.
ש. צפה בפעילות מהצד,הוא היה נראה כועס, מנותק ומכונס בעצמו. לקראת הסוף הוא שכב על המזרן ולא הסכים לקום או לשתף אותי או את האחרים במה הוא מרגיש או חושב. לפני שנפרדנו הוא שיתף אותי בסוד שכואבת לו הבטן וחיכה בסבלנות שכל הילדים יצאו מהחדר ולפתע נעמד ואמר "אני עצוב כי לא רציתי כריך עם חביתה ואמא שלי כעסה מאוד".
המילים, התגובות המגע, ההבעה, תשומת הלב והנוכחות משפיעים באופן סמוי וגלוי על ילדינו- עלינו להיות רגישים ולחפש דרכים להכיל ולהוביל אותם בדרך ראוייה.
יוגה בכלל ופעילות ייחודית זו בפרט תורמות למרחב החינוכי ולהתבוננות מחודשת ומכילה יותר של הילדים ואולי בעתיד תעודד תמורות בעשייה החינוכית בישראל.