היוגה הינה דרך חיים. היא פילוסופיה המכילה את כל היבטי החיים – הגשמיים, הרגשיים, המחשבתיים, הרוחניים. ההיבט המוכר ביותר שלה הינו ההאתה יוגה, היוגה הגופנית. בעולם המודרני קיימות דרכים רבות היכולות לספק כלים חדשים כדי לחקור, לגלות מחדש ולהרחיב את הנתיבים המסורתיים של תרגול והוראת יוגה.  עבורי, העבודה דרך תורתו ושיטתו של רודולף לאבאן, ושל ממשיכתו אירמגארד ברטנייף מהווה "מאור גדול" בחקר התנועה, ובעבודתי האישית המשלבת גם יוגה. השיטה העוסקת בתנועת האדם עוד משלב העוברות, הלידה, שלבי ההתפתחות הראשוניים ועד לבגרות -  יכולה לספק למורה היוגה, או למתרגל, מעין "מפת דרכים" לחיבור מחדש עם העולם הפנימי, ההופך את האסאנה לחוויה רעננה ומחודשת, ולא חיקוי סטטי של צורה חיצונית.

"על מנת לחוות ולממש את הפירות האמיתיים של ההאתה יוגה, איננו יכולים פשוט להעתיק דפוסים עתיקים, כשאנו מחקים באופן מכאני אסאנות מסורתיות. המאסטרים המקוריים חקרו, ניסו והמציאו דרכים חדשות לנוע ולהיות בתוך הגוף, ועלינו לתרגל יוגה ברוח זו – בתחושה, ברגש, כשאנו פועלים מתוך המוטיבציה הפנימית שלנו – אם ברצוננו להשתתף באופן אקטיבי בהמשכיות ובאבולוציה של היוגה." (דונה פרהי)

שיטת לאבאן-ברטנייף - היא אחת משיטות ניתוח התנועה הנפוצות ביותר בעולם.

למעשה, בין אנשי המקצוע, אין זה נהוג לכנות את שיטת לאבאן "שיטה", אלא "תחום ידע" - גדול, רחב ורב-תחומי. התחום מבוסס על התיאוריות של רודולף לאבאן בדבר מהות התנועה והוא מתאר, מפרש ומתעד את התנועה האנושית. השיטה משמשת רקדנים, שחקנים, אתלטים, מורים לחינוך גופני ותרפיסטים מתחומים שונים. תחום הידע נוסד ונוצר על ידי רודולף לאבאן עוד בתחילת המאה ה-20. לאבאן, יליד אוסטרו-הונגריה, היה הגאון הכריזמטי של המחול האקספרסיוניסטי- רקדן, כוריאוגרף, אמן, שחקן, ובקיצור- איש הרנסנס של האומנויות. השפעתו של לאבאן על המחול המודרני היתה ועודנה עצומה. במקביל לעבודתו האומנותית, חקר לאבאן את התנועה האנושית ואת המוטיבציה הרגשית-מחשבתית המנחה אותה, ומחקרים אלו היוו את הבסיס לשיעורים שלימד, ולתורה אותה פיתח. חלק גדול מתחום הידע המוכר כיום בוסס על ידי ממשיכיו – אירמגארד ברטנייף וממשיכיה בארה"ב, מריון נורת', ואלרי פרסטון-דאנלופ, וואלי מאייר, ג'ין ניולאב, ג'ראלדין סטיבנסון ורבים נוספים – באנגליה ואירופה – אשר לקחו את עבודתו ויישמו אותה בתחומי המחול, התיאטרון, התרפיה בתנועה, חקר התנועה, חינוך מיוחד ועוד. התחום נקרא כוריאולוגיה באירופה וLabanAnalysis   בארה"ב.

לתנועה ולעולמו הפנימי של האדם יש יחסים דו-כיווניים

"הכוריאולוגיה הינה "...מעין דקדוק ותחביר של השפה של התנועה, העוסקים לא רק במבנה החיצוני של התנועה, כי אם בתוכן המנטלי והרגשי שלה."   הסדר הכוריאולוגי הינו "החוקים והמבנים הנסתרים של התנועה, אשר כשהם מוכרים לנו באופן מודע – הופכים את התנועה לבעלת משמעות ומובנת." (לאבאן)

הכוריאולוגיה עוסקת בחוקיות של התנועה, החוקיות הנוגעת לאופן בו משתמש האדם במרכיבי התנועה השונים – בגוף המבצע, בפעולות המבוצעות, במרחב, בדינמיקה וביחסים שבין המרכיבים. הכוריאולוגיה מתמקדת  בתנועה כישות "עצמאית" הניתנת ללמידה דרך אותם מרכיבים פנימיים. נקודת המוצא של לאבאן היא שהתנועה "מייצרת ומבטאת" את הצד המנטלי והרגשי של האדם. לתנועה ולעולמו הפנימי של האדם יש יחסים דו-כיווניים. כלומר, התנועה משפיעה לא רק על גופנו, כי אם גם על שכלינו ורגשותינו, ובו בזמן היא גם מבטאת את הצדדים האלה. מתוך נקודת המוצא הזו ניתן להבין מדוע וכיצד הפכה הכוריאולוגיה חשובה ומשפיעה כלכך הן בתחומי התרפיה (תרפיה בתנועה, ותרפיות-גוף אחרות) והן בתחומי הבמה – המחול, התיאטרון, האופרה.

אירמגארד ברטנייף, תלמידתו וממשיכתו של רודולף לאבאן, שילבה בתוך תורתו ועבודתו ידע והתנסויות שצברה דרך לימודי הפיזיותרפיה שלה, ועבודתה בתחום זה. ברטנייף יישמה את עקרונותיו של לאבאן בדרך גופנית-רגשית-מחשבתית מרתקת, העוסקת במה שהיא קראה לו "קישוריות כלל גופנית"  Total Body Connectivity)). עבודה זו בוחנת את תנועת האדם הבוגר דרך שישה דפוסי תנועה. אלו הם דפוסים התפתחותיים, שמקורם ברפלקסים הראשוניים, ואח"כ הם מוטמעים לתוך תנועתו של הבוגר, כשהם מתפקדים כדפוסים של קישוריות כלל-גופנית. דפוסים אלו מנחים את האופן בו מאורגנת התנועה האנושית, ומעצם מקורם וטבעם הם תירפויטיים. דפוסים אלו משמשים לצפייה בתנועה, לעבודה פסיכו-פיזית, לשיפור יעילות תנועתית ואקספרסיבית, וכנקודת מוצא תנועתית ויצירתית. בעבודה בשיטה זו אנו חוזרים אל תבניות מוקדמות, חווים ובוחנים מחדש את הקשרים התנועתיים-גופניים ואת השפעתם על תנועתנו כאנשים בוגרים.

להרגיש יותר "חיים"

על פי תפישה זו, כשאנו חוזרים ו"מממשים" את ההתפתחות המלאה של הקשרים הגופניים שלנו דרך תבניות תנועתיות, ומזהים את התפקיד החשוב שהן תופשות בבניית מי שאנו כבני אדם מרגישים, חושבים, בעלי נפש ורוח- אנו מרחיבים את האפשרויות שלנו לאינטראקציה חיה עם העולם סביבנו. אנו מרגישים יותר "חיים".  באופן אישי, אני קשורה מאד לאמירתו של לאבאן כי "האדם נע על מנת לספק צורך" – גופני, רגשי, מחשבתי, ולאמירתה של אירמגארד ברטנייף כי "התנועה אינה מסמלת את הביטוי האנושי, היא הביטוי" בעידן חוסר האינטגרציה המודרני, בו אנו חיים, כשחיינו עוברים עלינו תוך מיעוט חוויות הוליסטיות מספקות בשלושת התחומים יחדיו, אני מוצאת את עבודתם של לאבאן-ברטנייף מרגשת ורלוונטית יותר ויותר.