אתהא יוגה "כאן עכשיו" – המלים הראשונות של היוגה-סוטרה של פטנג'לי

הטיעון הינו פשוט. הוא פשוט יותר מפשוט – פשוט כל כך, עד כי לא משוחחים עליו ואיננו תופסים אותו. ברגע שהוא נגלה לנו, הוא כל כך ברור, אנחנו חשים במציאות הטהורה של חיינו, זו שאינה נגועה בספק של המחשבה. הרעיון של שלמות אנושית נחרת עמוק בתודעה החברתית. מערכות חשיבה מדעיות ודתיות עתיקות מסמאות את עינינו מלראות את השלמות שכבר טבועה בנו, אנחנו כשלעצמנו, כחיים בהווייתם, כטבע בעצמו. איננו שונים, איננו יכולים להיות שונים מן הטבע, אשר מקיים אותנו בתלות-ההדדית המתקיימת בין כל הדברים. היקום מגיע כשלמות ובמלאכת המחשבת שלו ובקיום האינסופי שלו הוא מעורר פליאה. זהו מצבנו הטבעי.

מודלים של שלמות

אולם התרבות מגישה לנו מודלים, אותם גיבורי תרבות המאופיינים כדמות מיתולוגית שאנו אמורים לחקות אותם או ללכת בעקבותיהם כאילו איננו כבר שלמים בעצם היותנו חיים. באופן אינהרנטי אנו קשורים זה בזה ותלויים ביקום האינסופי. אין ספור קדושים, חכמים, מושיעים, גורוג'ים, סוואמיג'ים או תלמידיהם קידמו ומקדמים את רעיון ההארה – ההכרה באלוהות, בחופש, במה-שתרצה. חיפוש אחר מצב תודעה אלטרנטיבי כאילו איננו שלמים. רעיון ההארה, הטהרה, או השאיפה להשגת האלוהות, הינם מלכודת אשר משתמע ממנו בדיוק ההיפך. לחיינו הטבעיים אנו נוטים לייחס מצב של היעדר הארה או היעדר אלוהות ורק ההכרה שאיננה מוארת מדברת על הארה. תורות רוחניות צמחו מתוך פחד, כתגובה לחיים, ומתוך חיפוש של אלטרנטיבה מנחמת. באופן היסטורי תורות כאלה התרבו מתוקף היותם כלים של עוצמה והתעשרות. האובססיה התרבותית שבמצוד אחר מציאות רוחנית מנעה מאיתנו את אפשרות הפליאה מהמציאות הנוכחית, וניתקה אותנו ממצבנו הטבעי.

אכן, נדמה כי לתופעה זו ביטויים גרועים עוד יותר בקרב הדתות הפונדמנטליסטיות, אך אין הדבר כך, משום שמפאת השפעתה ההיסטורית חשיבה זו נטבעה עמוק בתוכנו, ואיננו בוחנים את השפעתה העמוקה והדרמטית. איננו מסוגלים ליהנות מן השלמות המצויה אל מול עינינו, בתוכנו ומתחת לעורנו. הנחות אלה מעסיקות את מוחותינו בחיפוש אחר אלטרנטיבה אפשרית. בהיותנו מוסחים מן ההווה, איננו משתתפים בהוויה הנמצאת כאן. אם ישנו תנאי מוחלט של ההוויה, זהו זה. והנה הוא כאן, נוכח ונגיש לנו בעוצמתו. ראו, לא מדובר אפילו בשאלה של "להיות כאן עכשיו" – אותה מנטרה אמריקאית של שנות הששים – הנחייה הניתנת למוח כאילו הייתה קיימת בעיה כלשהי.  הנך כאן עכשיו וזהו סוף הסיפור! אפשר להירגע. אין צעדים שעלייך לבצע. עתה, ניתן להתחיל ביוגה. יוגה הינה התנועה של המצב הטבעי של הדברים, קיום הקשר התמידי והשבת האינטגרציה בעת הצורך.

עתה, מתקיימת כאן עוצמה שלא ניתן למדוד אותה וכך גם מתקיים חיבור הדדי עמוק. ניתן לחוש את הדבר בתוכך, בהיותך מי שאתה. הטבע אינו מתפקד על-פי מודלים. כולנו שותפים באותם תנאי חיים, אך כל אחד מאיתנו הינו יחיד במינו, ניצב בתוך חייו שלו. הניסיונות לשכפל את המודלים הרוחניים המוכתבים על-ידי התרבות גוזלים מאיתנו את הכוח ואת הנוכחות המיוחדים שלנו. לכל אחד מאיתנו תהליך יחיד במינו. מה שעובד עבור אדם אחד, נכבד ככל שיהיה, איננו בהכרח נכון בשביל האחר. ישנו רק אדם אחד כמוך בנמצא ועל כן לא יועיל לך כל מתכון רוחני שעבר סטנדרטיזציה. הדבר פשוט איננו נחוץ. רעיונות רוחניים אלה הינם דבר שהמחשבה כופה על צורת החיים הייחודית שלך ובכך מונעת ממך מלהתייצב בתוך מאפייני אישיותך ולפעול באופן הייחודי לך. אותם אנשים המקבלים על עצמם בהתלהבות פרקטיקה או אמונה כל שהיא, מייצרים רק ספק בקרב מאזיניהם באמצעות ההיגיון הצרוף לכאורה שהם מבטאים . החיים המיתיים של בעלי ההישגים הרוחניים מנסים ללמד אותנו שהשלמות נמצאת במקום אחר ואין אנחנו מסוגלים לה. מחשבותינו מתמלאות בתחושות של חוסר ערך, אנו חושבים כי לעולם לא נשיג את "זה", יהיה זה מה שיהיה. זוהי הנחת מוצא בלתי מתפשרת של התרבות.

בהודו אנשים רבים חווים בעקיפין את חיי האלים והאלות, כאילו רק בני האלמוות הם אלה שנהנים, בעוד שהחיים האנושיים שלהם נותרים דחוקים בתוך דפוסים חברתיים כובלים. כך גם במערב: גם אנחנו חווים את חיינו באמצעות דמויות בקולנוע, שם מתנהלות כל ההרפתקאות בעוד חיינו מתנהלים בבידוד יחסי. כאשר כל תשומת לבנו מופנה למציאות דמיונית, איננו רואים ואיננו מסוגלים לחוש את טבענו שלנו. אנו מאפשרים לסלבריטאים ליהנות מכל ההנאות – לפחות באמצעי התקשורת – בעוד חיינו השגרתיים מתנהלים בעצלתיים. מחשבתנו החברתית והתרבותית מייצרת את הדיכוטומיה הזאת המבחינה בין אחרות זוהרת מדומיינת, שבקרבה מתרחשים כל הדברים הטובים, בעוד אנו עיוורים לנס של גופנו שלנו ושל הכוחות שלו. כך פיתחנו יחס פסיבי לתסריט העיקרי – החיים שלנו עצמנו שבהם מתרחש הכול.

הנך אותנטי

 כל אדם יכול להתחבר לעומק הווייתו וזהו תהליך פשוט יותר מכפי שנדמה. היוגה של הגוף, הנשימה ושל הקשר מאפשר לך להרגיש שאתה שייך, שאתה אותנטי, שהחיים קורים ושאתה מחובר "מעומק הבטן" לפלא שהינם החיים.  היוגה יכולה לזרז או להפוך למיותרות דרכי ריפוי אחרות אשר הפכו לנחוצות עקב הניכור שלנו ממצבנו, שהוא תולדה של הנחות מוצא חברתיות. לדברים המכוננים  שבתוכנו קיים עומק וחיבור תמידי. אך לנטוש את מבני המחשבה המפורדים שלנו עלול להיחוות כחוויה של בדידות, משום שכל המוסדות וההתנהגויות הרווחות בעולמנו מבוססות על הפרדות ועל פחד. השתתפותנו הנלהבת בטקס הכנסייתי המוכר עשויה להיפגע וייתכן כי נאבד עניין בפוליטיקה הכוחנית הקונבנציונלית או בקריירה שלנו.  אנחנו מאבדים תקווה כאשר אנחנו חוזים באי-הצדק שנכפה על רבים, וידינו נרפות כאשר אנחנו רואים כיצד ניטל כוחם של אנשים בגלל אותן תורות שמבטיחות גדולה, כשהן בנויות על ההנחה שהקיום העכשווי הינו בלתי מספק.  אך אם יהיה לנו האומץ לעמוד לבד, נגלה כי אנחנו עומדים כך שלמים. אני קיים משום שכל היתר קיים וזהו דבר ברור.

חיבור לשלם

 באופן פרדוכסלי התובנה הזאת עשויה לתת לנו את הכוח להישאר קשורים אל המוסדות החברתיים שלנו, אם כך נבחר. ייתכן כי יש לנו ויכוח עם המחשבה ועם המבנים החברתיים, אך בסופו של דבר אין לנו ויכוח עם אנשים, משום שהכול הוא החיים בהווייתם. למעשה, אין דבר העומד בפני עצמו, ואנו עמלים כדי להזין את כולם. במישור ההגיוני, מאום לא ניתן להפרדה מן ההקשר של השלם.

קיימים סימנים מעוררי תקווה לכך שאנו נחלצים מתוך המחשבה המגבילה הזאת. אנו מסוגלים להשתתף השתתפות מלאה בשלם, משום שהננו שלמים. הכול משפיע עלינו. מידע, אמנות, מוסיקה, מחול, טכנולוגיה, ומדע הופכים נגישים לכל. הם יכולים להיות עיסוק לשעות הפנאי עבור כולם. בעולם המסחרי אנו מתחילים להכיר את קיצה של התפיסה כי ניתן לייצר עושר מבלי להתחשב בהקשר הכולל של בריאותו של הכוכב ושל אוכלוסייתו.  הכוחות הקיימים בעולם כבר מבוזרים מעבר לגבולות לאומיים. התרבות התאגידית הפכה לגלובאלית, ונאלצת לנהוג ביושר ולהיענות לצרכים אנושיים כשהיא מאמצת תפיסת עולם מקומית ואישית. כיום מתעורר עניין בקהילה ובבריאות של הסביבה כחלק מהותי מהפעילות המסחרית. בתחום התורות הרוחניות, נמצאו מספר מנהיגים גדולים אשר התעלו מעל הצורך בתורה המייצרת דיכוטומיה בין "אנחנו והם". אני אוהב את הדלאי למה משום שהוא הינו מורה עולמי אשר אין לו עניין במשחקי ה"גורו". נראה כי אין לו כל עניין ב"איזמים" למיניהם ונדמה, כך לפחות לקהל שלו, שיש לו אך עניין מועט בתורה הבודהיסטית על אודות יצורים חשים ושאינם חשים. הנוכחות שלו והאנושיות שלו הם רגילים לגמרי. הוא אינו מציב את עצמו במקום מיוחד כמורה, ואינו מציג את עצמו כשונה מאחרים. האם שמתם לב עד כמה ה"רגילות" שלו היא בלתי-רגילה? התורה הציבורית שלו נדמית כאומרת: "כולנו שרויים באותו מצב, ועל כן הבה נהיה טובים איש לזולתו". וזה כל מה שיש לומר!

למרבה הצער, אולם, יש לומר שבעובדה שהוד קדושתו עומד בראש שושלת שהינה גברית בלבד, ודורשת כנראה התנזרות ממין,  ישנה אמירה ברורה. לא נשעה לאמירה הזו. חשיבה כזו, וצורות תרבותיות כאלה השפיעו על כל אחד מאיתנו, ורק עתה אנו מתחילים להבין אותן. כשם השושלת הארוכה של האפיפיורים יצרה את המחשבה האירופאית, את כל זה יש עוד צורך לברר. בעולמנו שלנו אנחנו עדיין רחוקים מאד מן הבית. בין אם נצליח ובין אם לא נצליח לחולל שינוי במבני הכוח העולמיים, יש לנו הרבה מה לעשות במקומנו אנו ובזמננו אנו. אנחנו יכולים לאהוב עד שנבער את כל האפיפיורים מתוכנו. אצל מתרגלי יוגה ומורים ליוגה קורה משהו.

אני חש בכנות גודלה יותר. הרעיון שהחיים נועדו לחיפוש ולמציאת האושר עומדת עתה במבחן. אנו חושדים בכך שאולי הבודהיסטים צדקו: "כל החיים הינם באמת סבל" - ופיתוח חמלה כלפי עצמנו וכלפי אחרים כנראה מתבקשת, בעודנו מופיעים ואחר-כך נפטרים מן העולם. בתרבות המערב, כאשר אנחנו סובלים אנו מוסיפים בושה וערך עצמי נמוך; זאת משום שאנחנו אמורים למצוא את האושר בתוך עצמנו. הסבל נמשך עם הרוחניות האובססיבית, הסמים, התרופות הפארמצויטיות, וכל השאר. אך כל היצורים אכן סובלים, ולכן טוב-לב מופלג הוא התגובה הטבעית לכך.  להכיר בסבל כחלק מן החיים, ולנקוט בתגובה לכך במספר צעדים מעשיים, לנהוג בטוב-לב, זוהי יוגה. הנך כאן, עכשיו.