שתי התנוחות האלה, הנקראות על שם הטווס, ממחישות במידה רבה את תכונותיו. ברמה הפיזית בדומה לטווס, תנוחות אלה דורשות מהמתרגל לסחוב את רוב משקל גופו כזנב גדול וארוך הנשען על בסיס קטן וצר של הידיים או האמות.

לדברי איינגר, שכמתחילים לתרגל, האינטלקט שלנו נמצא במוח בלבד. אולם התרגול היוגי דורש מיליון עיניים בכל הגוף כולו. זנבו של הטווס אכן מעוטר בהרבה מאד "עיניים". המתרגל הפורס את זנב הטווס צריך לפקוח את עיניו בכל גופו, להיות מרוכז, עירני ומתבונן. רק כך ישיג את האיזון הנדרש.

סוואמי שיבננדה ראדהה מדגישה את הכח הנדרש לביצוע תנוחות אלה ואת הצורך להתגבר על גאוותנות ופחד על מנת למצא את האיזון בהן. כאשר הן מבוצעות, הן יפות ומלאות הדר – ממש כמו הטווס.

הטווס הוא הסמל של האלה סרסווטי וככזה הוא מסמל את היופי שבידע, במוסיקה ובאומנות, את השאיפה לנעלה ביותר.

הטווס הוא גם כלי הרכב של האל סקנדה, בנו של שיווה. בהקשר זה הוא מסמל את היכולת לכבוש את הדחפים הקושרים את רוחו של האדם לגופו, היכולת להמיר רעל לנקטר ולהמית את השפעת הזמן. הטווס מסמל נצחיות.

האל המתקשר במידה הרבה ביותר לטווס הוא האל קרישנה, החובש נוצת טווס לראשו ולצידו לרב נח נחש קוברה.

מאסטר צ'ואה קוק סוי מספר כי הצבע הכחול, מזוהה עם האינסוף בהקשר של מרחבי הטבע -- כגון הים והשמיים -- הנתפסים לעין ככחולים. הצהוב נחשב לצבע האדמה. קרישנה כחול הפנים לבוש על פי רב בצהוב ובכך מסמל את התודעה הטהורה, האינסופית והשמיימית אשר ירדה אל האדמה ולבשה דמות אנושית. נוצת הטווס בטבע, כמו גם זו המעטרת את ראשו, הינה בעלת מרכז כחול מעוטר בצהוב ובצבעים אחרים. העין הזו מסמלת את "הפנינה הכחולה", את מה שנחשב בתרבות ההודית לזרע התודעה, לבינדו. המדיטציה בנקודה הזו מעוררת את הקונדליני (אותה מסמלת הקוברה שלרגליו של קרישנה) ולבסוף תוביל לחויית הסמדהי.

איני יכולה לטעון כי תרגול תנוחות אלה יובילו את המתרגל לסמדהי אך לבטח הן תיאמנה את תודעתו להיות מרוכזת בנקודה אחת, הן תחדדנה את חוויית העוצמה הטמונה בו ותסייענה במציאת האיזון הנכסף והכוח להתמדה בתרגול. כל אלה הכרחיים ועומדים בבסיס ההתקדמות שלנו בדרך היוגית.

בסרטון הדגמה זה, יש רצף של תנוחות, מלוות בהסברים, המובילות אותנו ומסייעות להכין את הגוף לקראת ביצוע התנוחה.
לשיעורי יוגה וידאו נוספים