נתחיל בנסיון להבין מהם המושגים פורושה ופרקריטי.

פורושה היא המתבונן, העד, הרואה, העצמיות, כל מה שלא משתנה ונשאר קבוע, המקור של הדברים, ההתחלה, טבעו המהותי של האדם.

בריג-וודה אופנישד המנון הבריאה מתחיל במשפט: "בהתחלה היה אחד" הכוונה לפורושה , ההמנון עוסק בהתחלה ומתאר עולם חסר צורה שלא היה בו כלום מלבד האחד שנשם ובהמשך הוא התפצל לרבים והרבים האלו הם מכלול של אותו אחד.

בצ'אנדוגיה אופנישד אחד הסיפורים העוסקים ב 'מיהו האני'? או 'מהי העצמיות'? מוצגת שיחה בין אב לבן.

האב אודלקה ממעמד הברהמינים (מעמד שנחשב גבוה בהודו) שולח את בנו שוודקיטו שילך ללמוד ולצבור ידע כיאה למעמדו.

שוודקיטו יוצא מהבית למספר שנים וחוזר מלא בגאווה על הידע הרב שצבר. האב שואל אותו: מהו הדבר הידוע שמתוכו נעשה?

שוודקיטו עומד מול האי ידיעה ולא יודע מה לענות, מרכין את ראשו בענווה ואומר לאביו שאינו יודע את התשובה ורוצה לשמוע אותה.

אודלקה מסביר לו במספר דוגמאות: " מגוש חימר אפשר לעצב כל מיני דברים, אבל כל הדברים שנוצרים מהגוש הם טרנספורמציה של החימר ולא החומר עצמו אלא רק הצורה."

בהמשך,אודלקה ושוודקיטו יוצאים לטייל ביער ופוגשים דבורים, האב מסביר: " אין הבדל בטעם בין הצוף לדבש, שהינם מתוקים כלומר החומר המקורי שהוא הצוף הפך לדבש אבל החומר המקורי עדיין קיים בו" וכך ממשיך האב ומספר עוד סיפורים נוספים כדי להבהיר לבן את עיקרון ההתמזגות של האינדיבידואל בכללי.

בכל סיפור הוא מסיים במשפט: 'זה הנך אתה' – 'טט טום אסי' וכך שוודקיטו אמור לזהות את העצמי האמיתי בתוכו, הזיהוי העצמי הזה הינו חוויתי ולא מילולי – חוויה תודעתית משמעותית.

בטקסטים הוודנטים נכתב: "העניין האולטימטיבי של האדם הוא האדם".

 פרקריטי הוא מושג יותר מוכר לנו, הטבע שנמצא בהשתנות מתמדת, העיקרון החומרי, הנראה, כל מה שנתון לשינוי, נכחד ונוצר.

נקודת המפגש בין הרואה לנראה, בין החיים שבתוך התמונה למתבונן מבחוץ תתאפשר רק במצב של כנות ואמת, רק מתוך התבוננות פנימה, לצעוד בדרך הארוכה של החיים ולנקות את כל האידיאולוגיות, התפיסות, ההגדרות וה'גדרות', לפרוש מזרון ולתרגל.
לתרגל יוגה יום יום, דקה דקה, בכל רגע.

התרגול יכלול את כל האיברים: יאמה, ניאמה, אסאנה (תנוחות יוגה ), פראנימה (תרגילי נשימה ), פרטיהרה, דהארנה, דהיאנה(מדיטציה), והמפגש עם העצמי אולי יאפשר רגעי חסד של סמדהי.

אל לנו להתבלבל! רגע המפגש בין פורושה לפרקריטי אינו מצב של הזדהות.

בריג-וודה אופנישד מתוארות שתי ציפורים על ענף של עץ, האחת אוכלת מפירות העץ והשנייה מתבוננת בה. המפגש יתרחש כאשר הציפור שאוכלת מפרי העץ תרים את ראשה ותסתכל על הציפור שמסתכלת עליה, הרגע בו נרים את ראשינו מהתמונה שבה אנו נמצאים ונסתכל על עצמינו מתבוננים מבחוץ,אז תתרחש התמרה , טרנספורמציה, חיבור , איחוד, אחד, יוגה.

 בכתובי הוודנטה מדברים על האחד- עולם אחד, יקום אחד, אלוהים אחד ,לא שניים, לא קיימת כפילות. והאחד הוא 'זה', העצמי, האטמן.

הזדהות יוצרת חיים אחרים לא של עצמנו, לא מתוך האמת אלא מתוך מה שההכרה יצרה, חיים של דמות הנתונה להגדרות לדוגמא של מקצוע שרכשנו עם השנים כגון: עורך דין, רופא, אופה מורה ליוגה... כן... מורה ליוגה גם בדרך היוגה אפשר ללכת לאיבוד, להתבלבל ולהזדהות עם השם שהגדרנו את עצמנו ואז אנחנו יוצרים בוגה- גוף, צורה, ולא יוגה- שחרור מהצורה מהדפוסים מהמקצוע ,מהשם...

 הדרך ארוכה מלאה במכשולים וצריך להכיר ולדעת שהם קיימים ,היוגה מתרחשת בכל רגע בחיים.

הנשימה המתרחשת תמיד ברגע הזה מהווה את הבסיס לחיבור.

 האסנה, דרכה אפשר לגשת למקומות בגוף ולשחרר עומסים וצבירה של רגשות במקומות שונים, בשרירים, במפרקים, באיברים הפנימיים...

 האסנה שפירושה ישיבה בגוף, לישב את ההכרה בגוף, תתאפשר רק דרך נשימה, שילוב של אסנה ונשימה תשחרר החזקה , היצמדות, הזדהות ורק על ידי תרגול בהתמדה במסירות וברצינות, נחליש את גורמי המכאוב הנקראים קלשות - חמישה במספר:בורות לגבי מיהו העצמי- אוידיה,

אגו ותחושת אני- אסמיטה ,סלידה- רגה, היצמדות- דוושה והרצון להיאחז בחיים ולא לשחרר- אבהניוושה.

ככל שנחיה חיים סטווים –  מתוך איכות של בהירות וצלילות, יתאפשר חיבור בין פורושה לפרקריטי, מפגש עם העצמי.