אלוהים ביוגה 

לפני מספר שנים, לימדתי שיעור יוגה פרטי לבחורה שהגיעה אליי עם דימוי גוף נמוך, וחוסר אמונה בעצמה. בצעירותה עברה התעללות מינית. באחד השיעורים היא לפתע שאלה אותי בתמימות: האם אלוהים קשור ליוגה? השבתי לה שלדעתי, התשובה יכולה להתגלות מתוך התנסות באימון. תוך כדי האימון הובלתי אותה מתנוחת הכלב לתנוחת לוחם מספר 1. מתנוחת הכלב עם ראש למטה ביקשתי ממנה להביא את רגלה הימנית קדימה מבין הידיים, ולסובב את כף רגלה האחורית בזווית של 45 מעלות הצידה. רגליה היו נטועות באדמה, ביטנה התרככה, ולאחר שהרגישה נתמכת ויציבה מלמטה, היא פשוט הרפתה. ומתוך הרכות והשחרור, היא חשה כוח עולה מלמטה וממקום פנימי בתוכה, שהניע והעלה את שאר גופה למעלה, וידיה נחו לצידי גופה, ושם היא פשוט - נחה. מבט שליו ומעונג הציף את פניה, ואז היא פקחה את עיניה ואמרה בקול מופתע ומרוגש:

״אני מרגישה עכשיו את אלוהים.״

כשמישהי כמוה, עם כל כך הרבה כעס וספקות כלפי קיומה וכלפי העולם, אומרת דבר כזה, בשיא הרצינות, ובוחרת לקרוא לזה אלוהים - אותי זה ריגש.

יוגה ואלצהיימר 

לפני מספר שנים, לימדתי בארה״ב חוג יוגה לקבוצת מבוגרים בשלבים שונים של מחלת האלצהיימר. הם חזרו אחריי בהדגמת התנועות, בישיבה על כיסאות, מאין רובוטים בחזות אנושית. החלק המעניין ביותר בשיעור היה הסוף - בהנחיית המדיטציה. למשך כ-5 דקות הם עצמו את עיניהם והקשיבו להנחיות: ״להתחבר לתנועת הנשימה...כמו גלים שבאים והולכים.. פשוט להיות...״ 

ברגעים אלו היה תמיד נראה שהם ממש שם, עם עצמם, בחיבור פנימה. מבט של רוגע

ושקט הציף את פניהם, בניגוד למראה הפיזור והתסכול שהיה ניכר קודם לכן.

זה גרם לי להבין עד כמה נכון המשפט של האוסטאופט המפורסם, פרנקלין סילס: ״Health is never lost and is ever present and available” ״הבריאות אף פעם איננה אבודה, היא לעולם נוכחת ונגישה״.

תמיד קיים בתוכנו מקום של בריאות, אפילו במצבים אקוטיים - תמיד שוכן בנפש מקום שהוא בריא ומחובר. גם בזמנים של סבל ומצוקה, ההבנה והחוויה שהבריאות קיימת, אולי יוצרת מעט רוגע ושקט בתוך הכאוס הפנימי והבלגן.