קיימות אפשרויות רבות להפעלה ישירה ולהפעלה עקיפה של מרכז הגוף. בפרק זה אציע תוכנית לימוד ואימון, כאשר ליבת הגוף היא במוקד תשומת הלב. התמקדות זו באה לשרת את ההקשרים בעבודה ואין בה כדי צמצום הדגשים והכוונים הנוספים בהם אנו מתמקדים בשעת אימון, היוצרים כולם יחד כמקשה אחת את השלם.

דונה פרהי ( (Farhi, D.2006 p.1-3), מטפלת בתנועה ומורה ליוגה, אשר מטיבה בעיני לנתח את מהות העבודה הגופנית ביוגה תוך שימוש בשפת ה BMC , טוענת כי כל אסנה בהתהוותה זקוקה לתמיכת תבנית הקרינה הטבורית והיא המאפשרת אינטגרציה ונוכחות חיה ואורגנית של האסנה. עקרון החיבור עפ"י אסכולת הויג'ננה יוגה בא לשמור על אותה שלמות אינטגרטיבית של הגוף המתנועע כיחידה חיה אחת, המקיימת בתוכה חיות ותמסורת הזורמת ללא הפרעה.   

דרך קלה לגיוס תנועה מליבת הגוף היא באמצעות התנגדות שבאה מן החוץ, למשל כנגד קיר, רצפה או רצועה, אז כדי לעמוד מול ההתנגדות ובה בעת לייצר תנוחה ולשהות בה יש לגייס כוח ממרכז הגוף- בטן ואגן. עבודה עם התנגדות מול בן זוג היא מורכבת יותר, מאחר ומערבת הפעלת כוח בתוך מגע ויצירת קשר ומחייבת גישה אסרטיבית. גיוס תנועה מליבת הגוף ללא שימוש באובייקט חיצוני הוא השלב המתקדם יותר באימון, מאחר וכאן נדרשת יכולת להפרדה ולאינטגרציה תנועתית מורכבת יותר.  

ניתן לחוש בליבת הגוף כמוקד איניציאציה של תנועה בתנוחות עמידה באופנים רבים, להלן כמה הצעות: 

* בלימוד adhomukasavanasana כשהגו מקביל לרצפה וכפות הידיים דוחפות את הקיר, בגובה הכתפיים. דגש על עבודת כפות ידיים כנגד הקיר במקביל לעבודת כפות רגליים (Pada Bandha, padma Bandha ) מביא לחידוד תחושתיות בבטן המרכזית המתגייסת כהד לשתי הבנדות. 

* לימוד Trikonasana ו- Virabadrasana II ממצב של שתי רגליים כפופות: בכניסה לתנוחות יישור שתי הרגליים או יישור האחורית , בהתאמה, תוך כדי קונטרה בעצה.

הקונטרה בעצה מאפשרת תחושה ברורה מאד של הד בליבת הגוף לפריפריה ומעצימה קרקוע בתוך כך.

* מתיחות רגליים Suptapadangustaasana עם רצועה: כניסה לתנוחה ממנח של שכיבה על הצד בברכיים מקופלות לבטן. ההנחיה היא להיפתח אט אט כמו פרח מהמרכז לשכיבה על הגב ולישר את הרגליים מהבטן.

* תנועה זו של Navel radiation יכולה לשמש גם בכניסה ל Trikonasana , כשנתחיל מעמידה ברגליים כפופות וגו כפוף, רגל מאחורי רגל (בדומה לכניסה ל Virabadrasana I ). ההנחיה תהיה להיפתח לקיר שלשמאלי או לימיני מהבטן: לסובב בטן ואגן לכוון הקיר ולצמוח מהמרכז לפריפריה באופן רדיאלי, ליישר רגליים, גו וזרועות.

 

עם התחזקות הרגליים מתאפשרת התארכות השהייה בתנוחות עמידה. לרעד השרירי שמגיע עם השהייה בתנוחה ישנה משמעות בתחום התמודדות עם יכולת וסיבולת ומשמעות נוספת לה קרא לואן (שם, Bioenergetics, 1976 ) 'הגל הפולסטורי' או הגל המקרקע. מדובר בפעימתיות בריאה המווסתת טעינה ופריקה ומגייסת בעוצמה את כל הגוף כיחידה אחת.     

בניגוד לתנוחות עמידה בהן ישנו גיוס של כוח ויציבה בעבודה מול גרביטציה, בתנוחות פיתול ישנה סחיטה של המרכז ומתקיים מערך שונה של תחושות גוף: דחיסה, סחיטה, צמצום. בתנוחות אלה מרכז הגוף משוחרר יחסית ובשל כך מתאפשרים יחסי גומלין אחרים עם אברי הפריפריה. 

הפעלת מערכת העיכול לאחר תנוחות פיתול היא נושא שראוי להתייחס אליו במספר הקשרים: האחד הוא פיתוח תחושתיות במרכז הגוף, נושא חשוב מאד בהפרעות אכילה, השני כזרקור המאיר יחסי גומלין בין מערכות הגוף הפועלות באינטגרציה טבעית ביניהן, והשלישי כתולדה תנועתית נלווית שאיננה רצונית, גם היא בעלת כוון מהמרכז לפריפריה.

עבודה בזרימה מתאפשרת רק כשישנו חיבור והפעלה ישירה של מרכז הגוף, לכן אציע לעבוד על מעברים בין תנוחות 'הלוך וחזור' , להלן דוגמאות אחדות כמובן שהאפשרויות רבות מאד:  

כניסה לVirabadrasana II  , מעבר ל trikonasana   וחזרה ל Virabadrasana II  

כניסה ל Virabadrasana II מעבר ל ardachandrasana וחזרהל Virabadrasana II. 

כניסה ל Virabadrasana I, מעבר ל Virabadrasana III וחזרה ל Virabadrasana I.

כניסה ל Virabadrasana I, מעבר ל Ekapadautanasana וחזרה ל Virabadrasana I.      

אמנם כל מעבר בין תנוחות מחייב שמירה על החיבור, אך נראה לי שהחזרה לתנוחת המוצא מאפשרת התמקדות ובדיקה עצמית נוחה יחסית בנוסח של 'מה איבדנו בדרך?' והשוואה נוחה בין האיכויות של שתי התנוחות גם למתחילים.  

נשימה היא אפשרות נוספת לגיוס תנועה באופן ישיר ממרכז הגוף. העלאת רמת העוררות והטעינה האנרגטית מהווה מטרה טיפולית בפני עצמה בקרב הסובלות מדיכאון, הפרעה נלווית נפוצה להפרעות אכילה, ובנוסף לכך עשויה לתמוך בכניסה לשלב של שיתוף פעולה ביתר קלות אצל שאר הנערות, בגלל הטעינה האנרגטיתLowen, 1976 p. 45-81)    ). התמקדות בנשימה והעצמתה יכולה להיעשות בטכניקות שונות. מכיוון שבאופן עקרוני מדובר בתוכנית אימון למתחילים הייתי מציעה ללמד קפהלבאטי ואוג'אי בהמשך. עבודה על Uddiyana Bandha  יכולה להיות מעצימה מאד ובעלת חשיבות רבה לצרכינו, כמובן שמתאימה לשלבים מתקדמים יותר (Rama, S. et al. 1976, p. 55-56).  

צפויים להתעורר קשיים מסוגים שונים בעבודת נשימה עם נערות אנורקטיות. אחד המאפיינים המרכזיים בפרופיל התנועתי – פסיכודינמי של נערות אלה הוא נשימה מצומצמת מאד, ביטוי לצמצום המקום שלהן בעולם. עבודה הממוקדת בנשימה היא אמנם בעלת חשיבות ראשונה במעלה במיוחד מסיבה זו, אך היא תעלה התנגדויות רבות ותעורר גילויי תוקפנות מה שמאד יקשה עליה.       

ברובד נוסף של העבודה, חשוב לזכור כי לאנשים בעלי רמת טעינה נמוכה וקושי בגיוס תנועה מהמרכז יהיו בד"כ קשיי וויסות ונטייה לפריקה מהירה יחסית כאשר ישנה טעינה. לפריקה לא מווסתת יכולים להיות ביטויים תנועתיים צפויים של שחרור ופריקה של מתח, אך גם ביטויים נוספים, שונים ומגוונים למשל מילוליים (בצורת (acting out או רגשיים.

חשוב מאד לזהות את שלבי הטעינה, למקם את החוויה בגוף ולמלל אותה. אחר כך לזהות את הצורך בפריקה, לנסות ולהאריך את טווח השהיה בשלב הטעינה וללמוד לווסת את הפריקה. מדובר בתהליך ארוך ומורכב תנועתית ונפשית שיש לגבותו בטיפול פסיכותרפי (ולעתים גם תרופתי).  

 

כפי שנכתב קודם לכן, תבנית התנועה הרדיאלית מהמרכז לפריפריה – Navel Radiation , נתמכת על ידי ההד החוזר ההפוך לה, מהפריפריה למרכז. ניתן לתמוך אם כן, בהפעלת המרכז באמצעות הפריפריה במהלך אימון במספר אופנים.  

* עבודה עם בנדות כפות רגלים וידיים : Pada bandha ו-  Hasta Bandha  בתנוחות שונות, למשל Adhomukasavanasana, Vrksasana, Utanasana ותנוחות רבות נוספות. בהדרגה יתפתח קשב להפעלה שלMula Bandha  למשל ב Utkata וב- Vrksasana וב- Virabadrasana I כהד לבנדות כפות רגלים וידיים.

* בתנוחות של כפיפות לפנים, למשל Paschimotanasana ובפיתולים, למשל Marichiasana I - הפעלה של Uddiyana Bandha . 

* אפשרויות נוספות מערבות עבודת על נשימה בשהייה בתוך התנוחות, למשל: ב Virabadrasana I הנחיה לשלב samana vayu וב Virabadrasana II  לשלב prana vayu במגמה לרכך חגורת כתפיים וחזה.    

* אפשרויות נוספות להפעלה לא ישירה של הליבה מערבות התנגדות לכוח חיצוני, למשל בעבודה מול בן זוג. דוגמאות מתרגול בזוגות של תנוחות עמידה:

 Trikonasana כאשר רגל אחורית פוגשת רגל אחורית של בן זוג – השתרשות בקשת חיצונית. כנ"ל ב Virabadrasana II עם רגל אחורית של שני בני הזוג או עם מגע כף יד (אחורית) בכף יד. בשעת התרגול ננסה לזהות את ההד המתעורר במרכז הגוף בזמן השהיה בתנוחה כתגובה ללחץ באזור המגע.

* דוגמא נוספת במתיחות רגליים בעזרת רצועה: כאשר נכנסים לאט לתנוחות ובעיקר מאטים את המעברים ניתן בקלות יחסית לזהות את התגייסות הבטן והתפקיד המרכזי שלה, תרתי משמע..     

 

הרפיה בסיום האימון מהווה חלק בלתי נפרד מהאימון, היא איננה גמול או פרס על עבודה קשה. ניתן לחשוב על השגת כמה מטרות טיפוליות בהרפיה, כאשר קיימים מספר אופני הרפיה. ההצעה שלי היא להנחות הרפיה שבאה לחבר לחוויית גוף של 'כאן ועכשיו' ולהתמקד בהעמקת ההרפיה הסומטית (ולא להנחות מסע דמיוני טרנצנדנטי, למשל). צפויים להתעורר קשיים מגוונים בסיטואציה של הרפיה, קשיים אנושיים אוניברסליים הקשורים בסיטואציה של 'עזיבה' וקשיים ספציפיים האופייניים לאוכלוסייה של נערות אנורקטיות, החל בנושא עצימת העיניים וכלה בתכנים רגשיים קשים שעשויים להתעורר.

חשוב מאד בעיני לחוות אי עשייה תוך מתן לגיטימציה מלאה לכך, בעיקר עבור הבנות הללו, הלכודות בתוך תפיסת עצמי משועבד לעשייה למען הזולת וצמצום עצמי עד אבדון. התרבות בה אנו חיים מחנכת אותנו לתפיסה על פיה ככל שאנו פועלים, עושים ו'משקיעים' יותר, ערכם של הדברים עולה ואנו צפויים לקבל יותר. על פי תפיסה זו אי העשייה נחותה והמנוחה היא שכר על עבודה קשה. לגיטימציה לאי עשייה מחברת אותנו להבנה רגשית עמוקה של הכוחות האמיתיים שלנו וגבולותיהם, להבנה שלא הכל בידינו ושערכם האמיתי של דברים אינו תלוי רק במידת ההשקעה שלנו בהם. 

 

רובד נוסף ויותר עמוק ומופשט של ליבת הגוף מתגלה בהתכווננות ובכוונה שלנו באימון (intent, intention). המטרה הראשונית באימון היוגה הנה לחשוף את העצמי האמיתי שלנו ולחיות אותו. כאשר אנו חיים על פי התפיסה האתית של היוגה המתבטאת ב yamas   וב niyamas , היא משרה על חיי הנפש שלנו וכל מעשינו והווייתנו מקבלים אותה איכות ונצבעים באותם גוונים, ולא תמיד הדבר ניכר מבחינה אובייקטיבית חיצונית (Farhi, D. 2004, p.154).

למשל, כשאנו נכנסים לתנוחה ופוגשים התנגדות, קושי ואי נחת כתוצאה מכך. ללא התכווננות או 'מטרת על' כל שאנו מבצעים באותו הרגע הוא התעמלות. בהקשר הרחב של שמונת אברי היוגה אסנה פשוטה יכולה לשרת את ייצוב התודעה (dharana) וקבלת המקום בו אני נמצאת כרגע (santosha). באימון אנו יכולים לבדוק את ההגינות שלנו (satya): האם אנו מסוגלים לעבוד בכנות ובהקשבה על פי עקרון ההתארכות גם אם זה ידרוש יותר זמן, או שהמוטיבציה המפעילה אותנו כעת קשורה בהישגיות לשמה ורצון להיראות טוב?

אנו יכולים להתבונן במחשבות שחוצות את התודעה בזמן השהייה בתנוחה ולנסות להחזיר את תשומת הלב לנשימה על מנת לחיות את הרגע הזה  (pratyahara) , או פשוט לבצע תרגילי התעמלות. מובן שאין רע בהתעמלות, אלא שאם אנו מעונינים בצמיחה באמצעות יוגה, עלינו להישאר נאמנים להתכווננות שלנו, להקשיב לקולו של 'המורה הפנימי'. 

רוצה לומר, הדיון בשמונת אברי היוגה איננו דיון תרבותי תיאורטי גרידא, אלא בעל מקום חשוב בפרקטיקה של האימון. התבוננות בהם תסייע לנו להתבונן לעומק בעצמנו ולחשוף מוטיבציות, אופני התמודדות וקיבעונות שונים בחיינו. האימון הופך להיות מראה לחיים.     

מורה טוב הוא זה, אשר מקיים בפועל באופן הווייתו, נוכחותו ויחסיו עם העולם את רוח היוגה. הקשר מורה – תלמיד על פי רוח זו הוא ייחודי. מורה טוב יהווה מודל לחקר והקשבה, למחויבות ומשמעת. הוא יעודד יכולת שאילת שאלות, ביקורת וספק, בחירת אסטרטגיה ואופני התמודדות. חשיבותם של כל אלה עבור כולנו איננה מוטלת בספק, אך במפגש עם נערות אינטליגנטיות ומאד כשרוניות לעתים קרובות, אשר צעד אחר צעד מעלימות עצמן מן העולם, הנושא מקבל חשיבות דרמטית.       

 

התנועה שמקורה במרכז הגוף מתאפיינת בסימטריה היקפית ועל פי גישת ה    BMC   Body Mind Centering  נקראת Navel Radiation , קרינה טבורית בעברית. זוהי תבנית התפתחותית עצבית אחת בסדרה של מספר תבניות, אשר מתחילה להתפתח ברחם, נטולת מודעות והתכווננות. בתבנית התנועה הזו מעגלים קונצנטריים: במעגל הפנימי ליבת הגוף, חוליות השדרה נעות בשלושת מישורי התנועה, והמעגלים הולכים ומתרחבים לכוון הפריפריה כשהם כוללים בתוכם אברי גוף נוספים: כתף, שכמה וירך, מרפק וברך, פרק כף היד וקרסול, אצבעות ובהונות.

למיקום הפה הקדמון באבולוציה של עולם החי, ואצלנו חבל הטבור- במרכז הגוף, ישנן משמעויות קונקרטיות וסימבוליות. ההזנה וההפרשה שנעשות דרכו מבססות את חוויית הנפרדות שלנו מהאם בתוך סביבה מכילה ומחזיקה. דרכו אנו מתחילים ליצור קשר עם החוץ ומעמיקים את חוויית העצמי, כל אלה תוך התמודדות עם תהליכי הפרדות והתקרבות, יצירת קשר ורכישת שליטה. 

התבנית התנועתית של הקרינה הטבורית, כמו התבניות התנועתיות-עצביות כולן, קיימות בגופנו באופן פוטנציאלי אך לא תמיד נגישות וזמינות לשימושנו מסיבות סביבתיות ומולדות, המתבטאות במהלך ההתפתחות ( 1993 Bainbridge-Cohen, B.). התמודדות עם גורמים אלה הקשורים במפגש של התינוק עם הדמויות המטפלות הראשוניות ועם העולם, מובילה לבנייתם הטבעית והנחוצה של מנגנוני הגנה והסתגלות שלהם ביטויים תנועתיים.

התכנית ההתפתחותית שלנו מתגלגלת הלאה מעצמה ויוצאת אל הפועל לארכה ולרוחבה, בין אם השלמנו עד תומם שלבים מוקדמים יותר ובין אם לא, בין אם אנו מוכנים לשלב הבא ובין אם לא, אם רכשנו בטחון בהתנסויות מוקדמות בחיינו ופתרנו קונפליקטים באופן סביר, או שהתפתחה חרדה (Hartley, L., 1995 p.39).  גם דיכטואלד (שם, 2001 ,ע' 108-110) בתארו את מבנה האנטומיה הנפשית של האדם, ממקם ביטוי עצמי ויחסים בין אישיים באזור הבטן, ואף מזכיר את הצ'אקרה השלישית, צ'אקרת הטבור ("מאניפורא") כמרכז התשוקה לשליטה, עפ"י המסורת. 

ההתפתחות הבריאה ויכולת המעבר מעקרון העונג לעקרון המציאות (וחזרה) במהלך הילדות מגלם בחובו את היכולת להתאפק, כלומר לדחות סיפוק מיידי על מנת להרוויח סיפוק עתידי, גדול יותר. בעוד שבתהליך הבריא אין מדובר בהתעלמות מהדחף אלא בסובלימציה שלו, הרי שאצל רבים מאד מאתנו יכולת ההתאפקות והשליטה נרכשת באמצעות השתקה והמתה של הדחף, התכחשות אליו, באין סביבה תומכת מספיק. כך, מאבד האדם ברבות השנים את הקשר עם הגרעין העמוק, האותנטי של מאווייו ועובר הסתגלות ייתר לצורכי הסביבה.

על פי התיאוריה הרייכיאנית, הדנה בדפוסי שריון הגוף והתיאוריה של הביואנרגטיקה שפיתח לואן, המערכת המוטורית של כל אדם משמרת חוויות וזיכרונות מתקופות חיים מוקדמות מאד בתבניות של מתח שרירי. מתחים אלה באים לידי ביטוי במיצב ובתנועה והם ייחודיים לכל אדם.

לניתוק הקשר בין האני לעצמי האותנטי ביטויים שונים, אחד מהם הוא הפרעה בתבנית הקרינה הטבורית: חסימת התמסורת התנועתית הטבעית שבין מרכז הגוף לפריפריה, ולהפך: היעדר יכולת לתנועה ממרכז הגוף (באין סיבות אורגניות), יאמר לנו משהו על קשייו של האדם במגע עם חלקים בעולמו הפנימי ועל יכולתו במימוש עצמי.

הפרעות אכילה נתפסות כיום כהפרעות ראשוניות בעצמי, הפרעות הקשורות בחוויות חיים מוקדמות מאד שאינן מילוליות, אליהן נלוות פתולוגיות נפשיות רבות נוספות. למחלה ביטוי פסיכוסומטי עוצמתי מאד כאשר 'שדה הקרב' שלה הוא הגוף. מסיבות אלה תנועה ובעיקר טיפול בתנועה נמצאו כלים יעילים בטיפול בחולים במחלות אלה. בעבודה זו אני מבקשת לרתום את אימון היוגה לצורך הטיפולי.        

היוגה עוסקת ביחסיו של אדם עם עצמו, עם הסובב אותו ובמקומו בעולם, ומעניקה לנו מסגרת חשיבה, שפה וכלים לעסוק בנושא. הפרקטיקה של האימון מספקת שלל אפשרויות להפעלת ליבת הגוף על רבדיה השונים: הסומטי תנועתי, האנרגטי הקוגניטיבי והרגשי, וכל השילובים ויחסי הגומלין הקיימים ביניהם.

לכן היוגה מהווה כלי מהמעלה הראשונה, אשר יכול לספק מענה ולשמש הן כיעד טיפולי בפני עצמו והן ככלי לטרנספורמציה ואינטגרציה לתובנה נפשית רגשית בשלב מאוחר יותר.

הגוף, התנועה והמערך הרגשי כולו יכולים להשתחרר בהדרגה מדפוסים של פיצול, צמצום ומקובעות סטריאוטיפית תנועתית ואישיותית, ולנערה סיכוי אמיתי לחיות את גופה כשלם, כחלק ריבוני של העצמי ולא כאובייקטים מפוצלים להעברה (שחר לוי, י. 2004, ע' 177).

מסגרת העבודה המוצעת כאן אמנם איננה טיפולית קלאסית אלא בעלת אוריינטציה לימודית כלל ועיקר. יחד עם זאת, עבודה בדגש כזה יכולה להניח בסיס משמעותי לתהליך תנועתי – נפשי עמוק של שינוי.    

 

לקריאת החלק הראשון:  יוגה והפרעות אכילה
לקריאת החלק השני : יוגה והפרעות אכילה - חלק 2 

 

Bainbridge Cohen, B. (1993). Perceiving in Action. In: Sensing, Feeling and Action. The experimental anatomy of Body-Mind Centering. p. 24-39. contact edition, North Hampton, MA., USA.

 

Farhi, d. retrieved March 16, 2006, from:

 

Farhi, D. (2004). Bringing Yoga to Life. Hrper Collins Publishers, N.Y., NY.

 

Hartley, L. (1995). Wisdon of the Body Moving: An Introduction to Body-Mind Centering. North America Books, Berkeley, California.

 

Hoolleman, D. and Sen- Gupta, O., 1999. Dancing the Body of Light. Pegasus Enterprises, NL.

 

Kestenberg Amighi, J., Loman S., Lewis P. & Sossin K.M. (1999). The Meaning of Movement. Developmental and Clinical Perspectives of the Kestenberg Movement Profile. Brunner-Routledge, New York, London.

 

Lamb, W. and Watson, E. (1979). Body Code. Routledge & Kegan Paul, London, UK.

 

Lowen, A.(1976). Bioenergetics. Penguin books

 

Nunes, A.,( 2005, June 27) retrieved March 10, 2006, from:                                              http:www.newnessdance.org.uk/2005 06_01_newness_archive. html

 

 

Rama S., Ballentine R, Ajaya, S. ,1976. Yoga and Psychotherapy: The Evolution of Conciousness. Himalayan international institute of yoga science and philosophy, Honesdale, PA, USA. 

 

Redfern, B. (1982). Concepts in Modern Educational Dance. Dance Books, Ltd. London. 

 

 

דיכטואלד, ק. (2001), גופנפש. תרגום: י. ולדמן. אלפא/זמורה –ביתן, לוד.  

 

שיוביץ, מ. (1999). סדנא בנושא: טיפול בתנועה עם מטופלות הסובלות מאנורקסיה ו/או בולימיה. סמינר הקיבוצים, המרכז להכשרת מפלים בהבעה ויצירה, המסלול להכשרת מטפלים בתנועה.