האלימות יכולה להיות גסה או עדינה. גלויה או סמויה. בכל מקרה היא אותו הדבר. כאשר אני שם את עצמי מעל לאחר, אני אלים. כאשר אני צועק על ילדתי מתוך אנוכיות עיוורת, אני אלים. כאשר אני נוהג באשתי בהתנשאות וביהירות בפעולותיי או במחשבתי, אני אלים. כאשר אני נוהג סגפנות בגופי אני אלים. כאשר אני מתרגל יוגה מתוך הישגיות, אני אלים. לאלימות אין צורך בשני אנשים, אלא רק באחד שיש בתוכו "שני אנשים" או יותר... האלימות הקיימת בי היא אוטומטית כמו כל התגובות שלי כלפי העולם. אין כאן עניין של שליטה עצמית או יכולת להשתנות. אם ננסה להשתנות ולא לכעוס יותר ניווכח כמה החלטתנו היא קטנה וחסרת תועלת ועד כמה אנו חסרי שליטה עצמית ויכולת אמיתית להשתנות. הרי רובנו איננו מסוגלים לוותר על הרגלים או התמכרויות קטנות לא כל-שכן ויתור על הכעס, שהוא נכס חשוב ביותר בעינינו. הכעס גורם לנו להרגיש חשובים, הוא מעוות את המציאות ומציג אותה כאשר האני במרכז, צודק. או האני במרכז, קורבן. זה היינו הך, בשני המקרים אני במרכז. אנוכיות טהורה. מקרה של בעל אלים המכה את אשתו מזעזע אותנו. אנחנו מיד נוקטים עמדה ומיד הטוב והרע ברורים לנו. כמובן שאנו תמיד בצד "הטוב"... אם נעמיק את ההתבוננות נראה שכאשר אנו נוקטים עמדה אנחנו מרגישים טוב כי זה גורם לנו לחשוב על-כך שאנו "שונים". שאנחנו "טובים". שאין בנו אלימות כמו המקרה ההוא בעיתון. שאנחנו לעולם לא ננקוט באלימות ברברית שכזו. אנחנו מתורבתים. לנו יש שליטה עצמית. ואז אנחנו נתקעים בפקק. חם בחוץ ואנחנו מאחרים לעבודה. המזגן באוטו התקלקל ויש לנו עובר-דראפט בבנק. השעון מתקתק ואנחנו לא יכולים לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהרצון לעבור כבר את הפקק הזה ויהי מה. עינינו נעוצות במכונית שלפנינו ויקחני השד אם אתן לאיש הזה שנמצא מימיני לעקוף אותי. הרי אני מאחר! אני הייתי כאן קודם. חוצפן! והנה הוא עוקף! לעזאזל איתו. אני צועק ומקלל ואם לא הייתי פחדן מדי (שוב תגובה אנוכית) או אם לא היו כללי התנהגות ברורים (במילים אחרות, שטיפת מוח תרבותית שאין לה ולא כלום עם שליטה עצמית) הייתי יוצא מהאוטו ומראה לו מה זה. אלימות. ועם זאת ומעל הכל ישנה ההתבוננות. התבוננות היא תחילת הדרך ליציאה ממעגל ההרס. כדי להדליק את האור אנו צריכים להבחין שיש חושך. ההתבוננות מביאה אור למקומות החשוכים. דרך ההתבוננות אנו לומדים לראות את עצמנו בנפרד מעצמנו. בהדרגה, שאר הדברים יתגלו מעצמם. ואז נוכל לומר באמת שאנו אוהבים.