רבות נאמר על היוגה, ועל ההשפעה המיטיבה של אימון נכון על הבריאות הפיזית והנפשית של המתאמן. 
כמורה ליוגה הרבה שנים, אני מודעת בד"כ לבעיות בריאותיות כאלו ואחרות של תלמידיי: למי יש לחץ דם גבוה, מי נפצע בסקי ומחלים משבר ברגל, מי סובלת מאוסטאופורוזיס, מי הגיעו ברגע האחרון לפני ניתוח עקב פריצת דיסק, מי סובלת מרגישות בגב התחתון מאז ההריון האחרון, מי סובל מבעיות בברך, מי סובלת ממפרק האגן, מי סובל מהצוואר. לעיתים הבעיות קלות וזמניות, לעיתים כרוניות.
לפעמים מגיעים אנשים עם בעיות קשות מאוד, והכאב והסבל רבים.

בהתאם למהות וחומרת הבעיה, אנחנו בונים אימון מתאים, שיתמוך בחיזוק ובהחלמה, ויימנע במידת האפשר החמרת הפציעה או המחלה. 
לאורך השנים ראיתי איך היוגה עוזרת לטפח בתלמידיי את החיבור הפנימי, את החמלה, הסבלנות, הדיוק, ואת האומץ לקחת חלק בתהליכי ריפוי והחלמה. 
עם הזמן והלימוד גבר האמון שלי ביכולת השיקומית של אימון יוגה מותאם, ואני מאמינה היום שגם במקרים של מחלות קשות שלא ניתן לרפאן, ניתן לבנות אימון יוגה שיקומי נכון שישפר את איכות חייו של המתאמן ויעזור ביצירת מרחב מכיל ובטוח.

בגישת ויג'נאנה יוגה שיקומית, אנו עובדים לפי מספר עקרונות מנחים, השלובים זה בזה.
אחד העקרונות החשובים בעיניי הוא עיקרון ההזרמה ובו מתמקד מאמר זה.

בתאום מושלם עם כדור הארץ, 70% מהגוף שלנו הוא מים. בתוך המים הזורמים בגופנו מומס האוויר שאנו נושמים ומומס המזון שאנו אוכלים. הלב, הוא המשאבה הראשית בגוף שלנו. הוא מזרים את הפראנה, החמצן והמזון, מומסים בתוך מים, במקצב שמשתנה בין גבולות קבועים, אל הגוף כולו.

כל תא בגוף, שנשטף בנוזל החיים, סופג אותו לתוכו ומרפה ומשחרר מתוכו מה שהוא לא זקוק לו יותר. 
הפעימה הזו של הלב, יוצרת זרימה בגוף. זרימה פועמת. והזרימה, כשם שהיא מזינה, כך היא גם מנקה. ההזנה והניקוי שלובים זה בזה.

אבל הלב אינו אחראי לבדו על הזרימה ועל הפעימה. הריאות – משאבות האוויר של הגוף – פועמות אף הן, במקצב משלהן, שמשתנה אף הוא בהתאם לצורך, בין גבולות קבועים, ומסונכרן עם פעימת הלב. 
האוויר זורם לתוכנו כגז, מומס אל הדם, זורם בגוף כנוזל, וזורם מתוכנו החוצה שוב כגז.
מערכת העצבים בגוף, עובדת גם היא באמצעות זרימה חשמלית. המח פועם במקצב משלו ומזרים מסרים חשמליים ברחבי הגוף.
מערכת בלוטות הלימפה עובדת אף היא על ניקוז והזרמה, ומשתמשת בשרירים השונים בגוף בכדי ליצור את הפעימה, יניקה של נוזלים עודפים והזרמה שלהם לאיברי הניקוז שיזרימו אותם מחוץ לגוף.
האיברים הפנימיים כולם, עסוקים בהזרמה של חומרים ממקום למקום, ונעזרים בפעימת הלב, הריאות, המוח, ופעימת המקצב הפנימי שלהם, ליצירת התנועה הנכונה בכיוון הנכון ובזמן הנכון.

"המשאבות" השונות בגוף והמערכות השונות, עובדות בסינכרון זו עם זו, ותומכות יחד בתיחזוק המערכת הכוללת, הגוף השלם, האדם. אולי על מנת לאפשר לו לאדם, לעשות את שנועד לעשות, ללכת, ואולי לזרום, את דרכו הייחודית בעולם.
ובעודו הולך את דרכו הייחודית בעולם, בעודו מניע את גופו, מערכת השרירים מניעה ומזרימה את המערכות כולן. תנועת הגוף עצמה, יוצרת זרימה. זרימה פועמת.

גוף האדם לא שונה מהבריאה כולה. אם נסתכל על בעלי החיים, הצמחים, על האדמה, האוויר, הנהרות והימים, נראה שהכל זורם אל הכל, הכל זורם מהכל, פועם וזורם.
באורח קסום, כאוטי אך מסודר להפליא, משתלבים מקצבי הפעימות הרבים והשונים ומסתנכרנים ביניהם, כך שהסדר הכללי נשמר, והכל מחובר ∞.
כאשר הזרימה בגוף נפסקת, הגוף מת, והוא הופך למזון לחיים אחרים, ולאדמה. הוא ממשיך להיות חלק מהזרימה של הבריאה.

מצב של החלשות בזרימה, או אי זרימה, הוא מצב של מחלה. משהו בגוף אינו מתפקד במיטבו ואינו מאפשר זרימה טובה. 
ומהכיוון השני - מחלה, פציעה, התאוששות מניתוח או כל פגיעה אחרת, מלווה לעיתים קרובות בהגבלת תנועה. הגבלת התנועה תתבטא גם בהיחלשות בזרימה.
התאים והאיברים באזור לא יקבלו הזנה טובה, חמצן, פראנה, וגם לא ישחררו מתוכם עודפים, לא יתנקו כראוי... מה שיגביר את החסימה, יחליש עוד יותר את הזרימה ויגרום לאיברים באזור לעבוד ברמת תפקוד נמוכה יותר. המים שם, יהיו פחות טובים.
כולנו יודעים ש"מים עומדים" אינם ראויים לשתיה, ושטוב יותר לשתות ממעיין נובע או נחל זורם מאשר ממקום בו עומדים המים. גם בגוף שלנו, מים זורמים הם מים חיים.

הגוף כולו מחובר, ולכן חסימה בזרימה באזור אחד, תשפיע גם על הזרימה באזורים אחרים. 
הגוף ינסה להניע את המים בתוכו, להחזיר את הזרימה. לעיתים קרובות הוא יצליח, ונבריא. 
כשם שהגבלת התנועה תפגע בזרימה, כך גם יצירת תנועה נכונה, תחדש זרימה ותתמוך בתהליך הריפוי.

ביוגה שיקומית אנחנו מנסים ליצור תנועה, שתהיה מרפאת ולא אלימה, כך שלא תיפגע במקומות החלשים אלא תחזק אותם בהדרגה, ובמקביל - תייצר זרימה, ואיתה– הזנה, ניקוי, חיים. 
בייצור הזרימה הזו נשתדל לעבוד בסינכרון עם מערכת ה"משאבות" הקיימת - הריאות, הלב, המוח, בלוטות הלימפה - ולהיעזר בהן. אנו עושים זאת ע"י סינכרון התנועה עם הנשימה, הכוונת התודעה והנשימה למקום מסוים, ושימוש בתנוחות שיפעילו את השרירים בגוף באופן התומך להזרמה ולחיזוק המקום הפגוע, תוך שימוש במינון המתאים בכוח הכובד, כיוון ואופן ההנעה.

כאשר התנועה המכאנית של הגוף מוגבלת מאוד, נרצה ביוגה השיקומית לייצר זרימה אפילו רק באמצעות מערכת הנשימה, הלב ומערכת העצבים – המערכות הפנימיות שעובדות על זרימה והזרמה.
לדוגמה - שימוש בהכוונה מודעת של הנשימה למקום הפגוע.
הפניית המודעות ומיקודה בהזרמת הנשימה למקום הפגוע, תיצור ותחזק זרימה עיצבית וזרימת דם למקום זה, זרימה פועמת, זרימה שתזין, תנקה, תנקז, תרפא.
מערכת הלב, הנשימה ומערכת העצבים, עמוקות יותר מהמערכות המכניות של השרירים, והפעימה שלהן אמורה במהותה להגיע אל כל האיברים. הגוף מכיר את הפעימה הזו, והאיברים "כמהים" לה ולזרימה המזינה שהיא מביאה. טיפה מצטרפת לטיפה, זרזיף לזרזיף, כשהמעיין נובע מים, הם ימצאו את הדרך לזרום. הגוף מסוגל גם לבצע מעקפים במידת הצורך. 

כאשר האדם חלש מדי בשביל להניע את עצמו – יכול המורה המטפל, ליצור את התנועה המרפאת עבורו. תנועה, שתחייה את הזרימה בגוף שלו, זרימה שתאפשר החלמה.רצוי כמובן לסנכרן את התנועה הזו עם הנשימה, עם הכוונה, ועם הכיוון והעוצמה הנכונים.

הפעימתיות והזרימה, או אולי, עקרון הזרימה הפועמת, כמובן אינם יכולים לעמוד בפני עצמם בתהליך השיקומי, אלא באים בשילוב עם עקרונות נוספים, אשר יחד יוצרים גישה שיקומית רפואית - יוגה תרפיה – מרחב שיקומי מוגן, מרפא ובטוח.

http://esh-tamid.co.il